TPLF, כוחות Fano ו-OLA נמנים עם שבעה ארגונים שהקימו מסגרת משותפת נגד הממשלה הפדרלית. סגן יו"ר TPLF אומר כי יעדיה הם החלפת השלטון והקמת ממשלת מעבר. החיבור בין כוחות שנלחמו זה בזה רק לפני ארבע שנים מסמן שינוי משמעותי במפת הסכסוכים באתיופיה — אבל עדיין לא ברור עד כמה הברית מאוחדת מבחינה צבאית ופוליטית.
5 דברים שצריך לדעת עכשיו
- שבעה כוחות חמושים הקימו ברית נגד הממשלה הפדרלית. סגן יו"ר TPLF אמר ל-AFP כי המטרה המשותפת היא להביא להחלפת הממשלה וליצור תנאים לממשלת מעבר.
- הברית כוללת יריבים לשעבר. כוחות Fano מאמהרה לחמו לצד הצבא הפדרלי נגד הכוחות התיגראיים במלחמת 2020–2022; מאז 2023 Fano עצמה נמצאת בעימות מזוין עם הממשלה.
- OLA נמנית עם הקבוצות שדווח כי מעורבות בברית החדשה, אך ב-17 בספטמבר היא הבהירה שאינה חברה במסגרת Tsimdo, ולכן המבנה המדויק של שיתוף הפעולה עדיין דורש הבהרה.
- הקבוצות אינן חולקות בהכרח חזון פוליטי משותף. סוגיות כמו פדרליזם, גבולות בין אזורים, המבנה החוקתי וזכות ההגדרה העצמית עדיין שנויות במחלוקת.
- השאלה המרכזית היא אם ההסכמה תהפוך לתיאום צבאי. אם יוקם פיקוד מתואם, הממשלה עלולה להידרש להתמודד עם כמה חזיתות במקביל.
שבעה כוחות, יעד משותף אחד
שבעה כוחות חמושים באתיופיה הקימו ברית נגד הממשלה הפדרלית, כך אמר סגן יו"ר חזית השחרור העממית של תיגראי, TPLF, אמנואל אספה, לסוכנות AFP. לדבריו, הקבוצות כבר החלו לשתף פעולה, והיעד שהן מציבות לעצמן הוא החלפת הממשלה הפדרלית ויצירת מסגרת שתאפשר הקמת ממשלת מעבר.
המדריך: מי הקבוצות ומה כל אחת מייצגת
כדאי להבחין בין מה שכבר אושר באופן בלתי תלוי לבין הרשימה המלאה שמופצת בידי גורמים המזוהים עם הברית. AFP אישרה במפורש את השתתפותם של כוחות מתיגראי, Fano מאמהרה ו-OLA מאורומיה, לצד ארבע קבוצות נוספות. ברשימה שמפרסמים גורמים המזוהים עם הברית מופיעים גם ONLF מהאזור הסומלי, החזית המהפכנית הדמוקרטית המאוחדת של אפאר, Benishangul People's Liberation Movement ו-Gumuz People's Democratic Movement. ארבעת השמות האלה עדיין לא זכו לאותה רמת אימות עצמאית, ולכן נכון להתייחס להרכב המלא בזהירות.
TPLF – תיגראי
חזית השחרור העממית של תיגראי היא התנועה הפוליטית המרכזית המזוהה עם הלאומיות התיגראית. היא צמחה בשנות ה-70, הובילה את הכוחות שהפילו את משטר הדרג ב-1991, ולאחר מכן הייתה הכוח הדומיננטי בקואליציית EPRDF ששלטה באתיופיה עד עליית אבי אחמד ב-2018. למרות שתיגראים הם מיעוט באוכלוסיית אתיופיה, ל-TPLF הייתה במשך שנים השפעה גדולה מאוד על השלטון הפדרלי. כיום היא מציגה את עצמה כמגינה על האוטונומיה של תיגראי ועל הסדר הפדרלי. Rift Valley Institute מציין כי הסכם פרטוריה עצר את המלחמה ב-2022, אך הותיר ללא פתרון מחלוקות טריטוריאליות, ביטחוניות ופוליטיות מרכזיות.
Fano – אמהרה
Fano אינה מפלגה אחת במובן הקלאסי אלא תנועה לאומנית אמהרית חמושה שהתפתחה מתוך רשתות מקומיות של צעירים, לוחמים ומיליציות. היא טוענת שהיא מגינה על בני אמהרה ועל אזורים שאמהרים רואים בהם חלק מארצם ההיסטורית. במהלך מלחמת תיגראי לחמו יחידות Fano לצד הצבא הפדרלי נגד TPLF. היחסים עם הממשלה התהפכו ב-2023, לאחר מהלך לפירוק ושילוב הכוחות המיוחדים האזוריים במנגנוני הביטחון הפדרליים והאזוריים, ובצל טענות של פעילים אמהרים שהממשלה אינה מגינה על בני הקבוצה ועל האינטרסים הטריטוריאליים שלה. מאז מתנהלת באמהרה התקוממות חמושה נגד השלטון. International Crisis Group תיאר את המעבר של Fano מבעלת ברית של הממשלה לאחד מיריביה המרכזיים.
OLA – אורומיה
Oromo Liberation Army פועלת בשם לאומיות אורומית ותומכת בזכותם של בני האורומו להגדרה עצמית רחבה יותר. האורומו הם הקבוצה האתנו-לשונית הגדולה ביותר באתיופיה. OLA הייתה בעבר הזרוע הצבאית של Oromo Liberation Front, אך נפרדה ממנה לאחר 2018 כאשר חלק מהלוחמים סירבו להתפרק מנשקם. היא פועלת בעיקר במערב ובדרום אורומיה ונלחמת בכוחות הפדרליים והאזוריים. המחלוקת עמוקה יותר ממאבק על שלטון: היא נוגעת למעמדה של אורומיה בפדרציה, לשליטה בקרקעות ולמעמדה של אדיס אבבה, המוקפת בשטחי אורומיה. מסמך רקע מעודכן של ממשלת בריטניה מתאר את OLA כארגון שהתפצל מ-OLF בעקבות המחלוקת על פירוק הנשק.
ONLF – האזור הסומלי ואוגדן
Ogaden National Liberation Front צמחה מתוך הלאומיות הסומלית במזרח אתיופיה ופעלה במשך שנים למען הגדרה עצמית רחבה יותר באזור המכונה היסטורית אוגדן, כיום המדינה האזורית הסומלית של אתיופיה. הארגון ניהל במשך שנים מרד נגד הממשלה, אך חתם על הסכם שלום ב-2018 והפך למסגרת פוליטית חוקית. ביוני 2026 הנהגת ONLF אף הכחישה קשר לארגונים חמושים והדגישה את מחויבותה להסכם השלום; באוגוסט פורסמה הודעה אחרת בשם הארגון שלפיה הוא מתכוון לשתף פעולה עם כוחות המבקשים שינוי. לכן גם כאן יש מחלוקת פנימית ושאלת החברות בברית החדשה עדיין דורשת אימות נוסף.
הכוח מאפאר
ברשימות המזוהות עם הברית מופיעה Afar Revolutionary Democratic Unity Front, המוכרת גם בשם Ugugumo. התנועה מזוהה עם לאומיות אפארית ועם דרישות לאוטונומיה ולהגנה על קהילות אפאר. אפאר נמצאת בצפון-מזרח אתיופיה, לאורך ציר התחבורה האסטרטגי לג'יבוטי. האזור נפגע גם ממלחמת תיגראי ומסכסוכים מקומיים עם קהילות שכנות. נכון לעכשיו, ההשתתפות הרשמית של הארגון בברית החדשה פחות מאומתת מזו של TPLF, Fano ו-OLA.
Benishangul People's Liberation Movement – בנישנגול
התנועה מזוהה עם קבוצות ילידיות בבנישנגול-גומוז, אזור במערב אתיופיה לאורך גבול סודן. הסכסוכים שם קשורים לשליטה בקרקעות, ייצוג פוליטי, הגירה פנימית והיחסים בין קהילות מקומיות לבין אוכלוסיות שהגיעו מאזורים אחרים. באזור נמצא גם סכר התחייה הגדול של אתיופיה, ולכן יש לו חשיבות אסטרטגית החורגת מגודלו. גם לגבי השתתפות התנועה הזאת בברית הנוכחית נדרש עדיין אימות נוסף.
Gumuz People's Democratic Movement – גומוז
הקבוצה מזוהה עם בני הגומוז, אחת הקבוצות הילידיות המרכזיות בבנישנגול-גומוז. מוקדי הסכסוך העיקריים היו באזור מטקל, שבו התרחשו בשנים האחרונות מאבקים על אדמות, ייצוג ושליטה מקומית, לצד אלימות בין קהילות. חלק מהכוחות החמושים של גומוז חתמו בשנים האחרונות על הסכמי שלום עם הרשויות, ולכן גם כאן לא ברור עדיין איזה פלג בדיוק מצטרף למסגרת החדשה ובאיזו יכולת צבאית.
שורשי הסכסוך: למה אתיופיה מתפצלת שוב ושוב לקווים אתניים ואזוריים
1991: נפילת הדרג והקמת סדר חדש
שורשי המשבר הנוכחי אינם מתחילים באבי אחמד. לאחר נפילת המשטר הצבאי של הדרג ב-1991, הקואליציה בהובלת TPLF בנתה מחדש את המדינה כפדרציה המבוססת במידה רבה על זהויות אתנו-לשוניות. החוקה של 1995 העניקה למדינות האזוריות סמכויות רחבות ואף הכירה עקרונית בזכות לפרישה. המודל נתן לקבוצות רבות אוטונומיה שלא הייתה להן קודם, אך גם קיבע את הזהות האתנית בתוך המערכת הפוליטית והפך גבולות פנימיים למוקדי מאבק. International Crisis Group תיאר את המתח שבין הפדרליזם האתני לבין הנטייה של השלטון המרכזי לריכוז כוח כאחת הבעיות המבניות של המדינה.
הכעס על שלטון TPLF
בין 1991 ל-2018 שלטה קואליציית EPRDF באתיופיה, כאשר TPLF נהנתה מהשפעה שחלק מיריביה ראו כבלתי פרופורציונלית לגודלה של תיגראי. אצל לאומנים אמהרים הצטבר כעס על גבולות שנקבעו בתקופה הזאת ועל מה שנתפס כפגיעה במעמדה ההיסטורי של אמהרה. בקרב אורומו, לעומת זאת, רבים תמכו בפדרליזם אך טענו שהאוטונומיה הייתה חלקית בלבד ושמוקדי הכוח והכלכלה נותרו סגורים בפניהם.
2018: אבי אחמד עולה לשלטון
גל מחאות גדול, בעיקר באורומיה ובאמהרה, ערער את הקואליציה הוותיקה והוביל לעליית אבי אחמד. בתחילת כהונתו הוא שחרר אסירים פוליטיים, החזיר ארגוני אופוזיציה מהגלות וחתם על שלום עם אריתריאה. בהמשך הקים את Prosperity Party במקום קואליציית EPRDF. TPLF סירבה להצטרף למפלגה החדשה וראתה במהלך ניסיון לרכז מחדש את הכוח באדיס אבבה ולצמצם את האוטונומיה האזורית.
2020: המחלוקת הופכת למלחמת תיגראי
העימות בין אדיס אבבה למקלה החריף סביב הבחירות שנדחו בתקופת הקורונה. תיגראי קיימה בחירות אזוריות למרות התנגדות הממשלה הפדרלית, וכל צד טען שהשני איבד את הלגיטימיות שלו. בנובמבר 2020 פרצה מלחמה. הצבא הפדרלי, כוחות אריתריאה וכוחות אמהרה נלחמו נגד TPLF וכוחות תיגראי. הסכם פרטוריה בנובמבר 2022 עצר את רוב הלחימה, אבל לא פתר את שאלת מערב תיגראי, חזרת העקורים, פירוק הנשק ויחסי הכוחות בין האזור לממשלה. Rift Valley Institute קובע שההסכם דחה חלק משורשי המחלוקת במקום לפתור אותם.
2023: גם בעלי הברית מאמהרה פונים נגד הממשלה
לאחר סיום המלחמה בצפון ניסתה הממשלה לפרק את הכוחות המיוחדים של המדינות האזוריות ולשלב אותם בצבא, במשטרה ובכוחות ביטחון אחרים. באמהרה התקבל המהלך בחשד רב, בין השאר בגלל החשש מאובדן כוח מול תיגראי ומול יריבים מקומיים. ההתנגדות התפתחה להתקוממות Fano, והצבא הפדרלי עבר להילחם בכוחות שהיו בעלי בריתו רק זמן קצר קודם לכן. Reuters דיווח כי Fano מאשימה את הממשלה בדחיקת האמהרים לשוליים; הממשלה דוחה את הטענה.
ובמקביל: המרד באורומיה לא הסתיים
גם אחרי שאבי אחמד, בן אורומו בעצמו, עלה לשלטון, המרד של OLA לא נעלם. עבור תומכי OLA, זהותו של ראש הממשלה אינה פותרת את שאלת חלוקת הכוח, השליטה המקומית והזכות להגדרה עצמית. ניסיונות משא ומתן בין הממשלה ל-OLA לא הביאו עד כה להסדר כולל.
מכאן נובעת הסתירה שמגדירה את הברית החדשה: TPLF, Fano ו-OLA חלוקות ביניהן בשאלות של גבולות, זהות ומבנה המדינה, ולעיתים אף נלחמו זו בזו. מה שמחבר אותן כרגע אינו חזון משותף לאתיופיה, אלא ההתנגדות לממשלה הפדרלית ולכיוון שבו אבי אחמד מנהל את המדינה.
מה הופך את הברית לחריגה
החיבור הבולט ביותר הוא בין TPLF לבין Fano. במהלך מלחמת תיגראי, בין 2020 ל-2022, כוחות אמהרה ובהם מיליציות Fano לחמו לצד הצבא הפדרלי נגד הכוחות התיגראיים. המלחמה הסתיימה בהסכם פרטוריה בנובמבר 2022, אך חלק מהמחלוקות הטריטוריאליות והביטחוניות נותרו ללא פתרון.
מאז השתנו היחסים בין הממשלה לבין בעלי בריתה לשעבר באמהרה. החל ב-2023 מנהלים הכוחות הפדרליים לחימה נגד Fano באזור אמהרה, בעוד באורומיה נמשכת הלחימה מול OLA. כך נוצר מצב שבו כוחות שעמדו משני צדי מלחמת תיגראי מוצאים כעת אינטרס משותף בהתנגדות לממשלה באדיס אבבה.
ומה מעמדה של OLA?
התמונה מורכבת יותר. AFP דיווחה כי OLA היא אחת הקבוצות המעורבות בברית של שבעת הכוחות. עם זאת, ב-17 בספטמבר פרסם פיקוד OLF-OLA הודעה שבה נאמר כי OLA אינה חברה ב-Tsimdo. באותה הודעה היא דווקא אישרה כי מתגבש שיתוף פעולה רחב בין כוחות אופוזיציה ברחבי אתיופיה.
שיתוף פעולה, אבל לא חזון משותף
הבדלים עמוקים עדיין מפרידים בין הקבוצות. שאלות כמו הפדרליזם, גבולות בין אזורים, המבנה החוקתי וזכות ההגדרה העצמית לא נפתרו במסגרת שיתוף הפעולה. גם בין TPLF לבין Fano נותרו מחלוקות קשות, ובהן השליטה בשטחים שנויים במחלוקת בין תיגראי לאמהרה.
האם זו כבר חזית צבאית אחת?
עדיין לא ידוע. עצם הקמת הברית אינה מלמדת שהקבוצות פועלות תחת פיקוד משותף, מחלקות ביניהן זירות לחימה או מתכננות מתקפה מתואמת. אלה הפרטים שיקבעו אם מדובר בעיקר במסגרת פוליטית או בשינוי משמעותי במאזן הצבאי.
הזווית הישראלית
המשבר באתיופיה אינו רחוק מישראל. לצד הקשרים המדיניים והביטחוניים בין שתי המדינות, יש לו גם השפעה ישירה על משפחות יוצאות אתיופיה בישראל ועל בני משפחות שממשיכים להמתין באתיופיה.
ב-16 ביוני 2026 דנה הכנסת במצבם של יותר מ-1,200 בני אדם שכבר אושרו לעלייה לפי החלטת ממשלה ועדיין ממתינים באתיופיה. בדיון נשמעו עדויות על חטיפות, סחיטה ואלימות כלפי משפחות הממתינות לעלייה. התרחבות מחודשת של הלחימה עלולה להקשות עוד יותר על יציאתם מהמדינה ועל איחוד המשפחות בישראל. לדיון ועדת הכנסת.
במקביל, ישראל מנהלת קשרים קרובים עם ממשלת אבי אחמד. בפברואר 2026 ביקר הנשיא יצחק הרצוג באדיס אבבה ונפגש עם ראש הממשלה ועם נשיא אתיופיה. לפי משרד החוץ, בשיחות הודגש שיתוף הפעולה בין המדינות בתחומי חדשנות וטכנולוגיה, חקלאות, בריאות וביטחון. מבחינת ישראל, הידרדרות רחבה שתערער את השלטון המרכזי תהיה לכן גם אירוע מדיני ואזורי משמעותי. לסיכום הביקור באתר שגרירות ישראל באתיופיה.
גם עבור ישראלים השוהים במדינה יש למשבר משמעות מעשית. כבר ב-4 בפברואר 2026 המליץ משרד החוץ להימנע מהגעה שאינה הכרחית לאזור תיגראי בעקבות חידוש הקרבות בין TPLF לצבא אתיופיה, וציין אפשרות לביטולי טיסות, חסימות כבישים, עוצר והפרעות לתקשורת. להמלצת משרד החוץ.
אחרי מה לעקוב
הדבר החשוב ביותר כעת הוא פרסום מסמך משותף רשמי שיבהיר מי בדיוק שבעת החברים, מה שם המסגרת, מי עומד בראשה ומהם מנגנוני קבלת ההחלטות שלה. במקביל יהיה חשוב לראות אם יופיעו סימנים לתיאום צבאי ממשי בין זירות תיגראי, אמהרה ואורומיה.
