מייקל בנט הגיע לסנאט מניהול מערכת החינוך של דנוור והפך לאחד הקולות הבולטים במאבק בעוני ילדים. אחרי שהניסיון לעבור ללשכת מושל קולורדו הסתיים בהפסד בפריימריז, הוא נשאר בוושינגטון עם ניסיון רב — ועם שאלה פתוחה על עתידו הפוליטי.

חמש נקודות על מייקל בנט

• דמוקרט המייצג את קולורדו בסנאט מאז 2009; מושבו עומד לבחירה ב־2028.
• משפטן ואיש השקעות לשעבר, שניהל את מערכת בתי הספר הציבוריים בדנוור.
• מוביל ותיק של המאבק להרחבת זיכוי המס למשפחות עם ילדים.
• היה חבר בקבוצה הדו־מפלגתית שגיבשה את רפורמת ההגירה שעברה בסנאט ב־2013.
• תומך בביטחון ישראל, אך ב־2026 הצביע נגד עסקאות נשק מסוימות על רקע התנגדותו למלחמה באיראן.

סנאטור שנשאר אחרי הפסד

מייקל בנט לא עמד לבחירה לסנאט בנובמבר 2026. מוקדם יותר באותה שנה ניסה להחליף זירה ולהיבחר למושל קולורדו, אך הפסיד לתובע הכללי של המדינה פיל וייזר בפריימריז הדמוקרטיים שנערכו ביוני. הרדיו הציבורי של קולורדו דיווח על הכרעת המרוץ. ההפסד לא סיים את כהונתו הפדרלית: הוא ממשיך לייצג את המדינה לצד ג'ון היקנלופר.

זו נקודת מפנה עבור פוליטיקאי שבנה את כוחו על ניסיון וניהול. בנט ביקש לקבל סמכות ביצועית ישירה במדינה, אך מצביעי מפלגתו בחרו באדם אחר. אין פירוש הדבר שהשפעתו בסנאט נעלמה. יש לו ותק, היכרות עם תקציבים ומיסוי ויכולת להשתתף במשא ומתן מורכב. עם זאת, ההפסד מזכיר שהניסיון בוושינגטון אינו מעניק חסינות מול ביקורת מקומית.

משפחה בין הודו, פולין וארצות הברית

בנט נולד בניו דלהי, בעת שאביו עבד בשגרירות האמריקאית בהודו, וגדל באזור וושינגטון. אמו, סוזן קליימן בנט, נולדה בפולין ב־1938, הוברחה מגטו ורשה כפעוטה ושרדה את השואה עם הוריה. המשפחה היגרה לארצות הברית ב־1950. בנט מציג את סיפורה כחלק מהרקע למחויבותו להגירה ולפליטים.

הוא למד באוניברסיטת וסליאן ובהמשך בבית הספר למשפטים של ייל. בנט נשוי לסוזן דאגט, עורכת דין המתמחה במשאבי טבע, ולבני הזוג שלוש בנות. סיפור המשפחה מחבר בין שירות ציבורי אמריקאי לבין חוויית הרדיפה וההגירה. הוא מסביר חלק מעולם המושגים שלו, אך את עמדותיו הפוליטיות יש לבחון לפי דבריו והצבעותיו, ולא להסיק אותן ממוצאו.

הכסף, העירייה ובתי הספר

לפני כניסתו לשירות הציבורי עבד בנט בחברת ההשקעות אנשוץ, שם עסק בארגון מחדש של חברות וחובות. פרופיל שפרסם מרכז ייל לדיסלקסיה מתאר את ניסיונו בעסקאות ובניהול פיננסי, לצד התמודדותו עם דיסלקסיה. זהו רקע שונה משל מורה או מנהל בית ספר שצומח מתוך מערכת החינוך.

היקנלופר, אז ראש עיריית דנוור, מינה אותו לראש המטה שלו. ב־2005 עבר בנט לנהל את מערכת בתי הספר הציבוריים בעיר. בתפקידו עסק במימון חינוך מוקדם, בשכר מורים ובשיפור תפקוד המערכת. המפגש עם ילדים שמשפחותיהם מתמודדות עם עוני הפך בהמשך להסבר המרכזי שלו לעיסוק בזיכויי מס ובניידות כלכלית: בית הספר אינו יכול לבדו לפצות על כל מה שחסר בבית.

המסלול הזה גם מחדד את דרך החשיבה שלו. בנט נוטה לחפש מנגנון תקציבי או מוסדי שיפתור בעיה, ולא להסתפק בהצהרת כוונות. היתרון הוא יכולת לעסוק בפרטי המדיניות; החיסרון הפוליטי הוא שקשה יותר לתרגם עבודה כזאת למסר חד שמלהיב מצביעים.

מהמינוי לניסיון הנשיאותי

ב־2009 מינה אותו מושל קולורדו דאז ביל ריטר לסנאט, במקום קן סלזאר שעבר לממשל אובמה. בנט לא החזיק קודם לכן בתפקיד נבחר. ב־2010 הצליח לזכות בכהונה מלאה, ובהמשך נבחר מחדש ב־2016 וב־2022. המינוי הראשוני התחלף אפוא בבסיס אלקטורלי מוכח, לאורך תקופה שבה קולורדו נעשתה נוחה יותר לדמוקרטים.

ב־2019 הכריז על התמודדות למועמדות הדמוקרטית לנשיאות. הקמפיין, שהדגיש חינוך והזדמנות כלכלית, התקשה לבלוט בשדה צפוף. הוא פרש לאחר הפריימריז בניו המפשייר ב־2020. פרופיל של הרדיו הציבורי בקולורדו מציג פוליטיקאי שמעדיף עבודה חקיקתית ממושכת על פני עימותים יומיומיים ברשתות — בחירה שיש לה יתרונות מקצועיים ומגבלות בקמפיין ארצי.

המאבק המרכזי: עוני ילדים

הנושא המזוהה ביותר עם בנט הוא הרחבת זיכוי המס לילדים. הרעיון הבסיסי הוא לאפשר למשפחות לקבל תמיכה משמעותית גם כאשר הכנסתן נמוכה מכדי לשלם מס הכנסה גבוה. זיכוי שניתן להחזר יכול לסייע דווקא למשפחות שלא נהנות במלואן מהפחתת מס רגילה.

בנט ושותפיו, ובהם שרוד בראון, קידמו לאורך שנים את American Family Act. חלק מעקרונותיו נכללו בהרחבה הזמנית שאושרה ב־2021 במסגרת תוכנית הסיוע של ממשל ביידן. ההרחבה הגדילה את התמיכה והנגישה אותה למשפחות עניות יותר, אך לא הפכה להסדר קבוע.

לשכת מפקד האוכלוסין האמריקאית דיווחה שעוני הילדים לפי המדד המשלים ירד מ־9.7% ב־2020 ל־5.2% ב־2021, וכי הרחבת הזיכוי תרמה לכך. אין לייחס את מלוא הירידה לבנט או לצעד אחד: באותה תקופה פעלו תוכניות סיוע נוספות. ההבחנה חשובה בין הצלחת מדיניות משותפת לבין הישג אישי של מחוקק.

ב־2025 הוגשה מחדש הצעה להרחבה קבועה, עם תשלומים חודשיים והצמדה לאינפלציה. זו הצעה, ואין לראות בסכומים שנכללו בה זכאות קיימת. עבור בנט, המאבק הוא גם מבחן פוליטי: האם הדמוקרטים יכולים להציב את תקציב המשפחה במרכז סדר היום ולהשיג שינוי שיישאר מעבר לשנת תקציב אחת.

הגירה וגבולות הפשרה

ב־2013 היה בנט אחד משמונה סנאטורים, ארבעה מכל מפלגה, שגיבשו רפורמת הגירה רחבה. ההצעה שילבה חיזוק גבולות, שינויי אשרות ומסלול לאזרחות למהגרים ללא מעמד. היא עברה בסנאט ברוב של 68 מול 32, אך לא הושלמה לחוק בבית הנבחרים.

זהו הישג במשא ומתן וגם דוגמה למגבלותיו: הסכמה רחבה בלשכה אחת אינה מבטיחה שינוי במציאות. אותו פער מלווה את בנט בתחומים נוספים. תומכיו מדגישים סבלנות ויכולת להגיע להסכמות; השאלה הביקורתית היא כמה מן היוזמות השאפתניות מצליחות לעבור את כל מסלול החקיקה ולהחזיק מעמד.

לצד המדיניות הארצית, בנט עסק בשימור שטחים ואתרי מורשת בקולורדו. לשכתו מציינת את חלקו בקידום ההגנה על קמפ הייל ועל אתר אמאצ'ה, שבו נכלאו אמריקאים ממוצא יפני במלחמת העולם השנייה. זהו צד פחות מוכר בעבודת סנאטור: חיבור בין קהילות מקומיות, זיכרון היסטורי וניהול קרקעות פדרליות. פעילות כזאת אינה זוכה תמיד לתשומת הלב שמקבל עימות בוושינגטון, אך משפיעה על האופן שבו המדינה משמרת את עברה ומשתמשת במשאביה.

הזווית הישראלית

באפריל 2026 תמך בנט בקידום החלטות לחסימת מכירות מסוימות של פצצות ודחפורים לישראל. בהסברו להצבעה קשר זאת להתנגדותו למלחמה באיראן ולמדיניות טראמפ ונתניהו. במקביל הדגיש שהוא נותר מחויב ליכולתה של ישראל להגן על עצמה מפני איראן ושלוחיה.

העמדה משלבת תמיכה ביטחונית עם נכונות להשתמש בפיקוח על נשק כדי להתנגד למדיניות מסוימת. היא אינה שקולה לתמיכה בכל עסקה, וגם אינה הצהרה על הפסקת כל הסיוע. לקוראים בישראל כדאי לבחון את סוג הציוד, מטרת ההחלטה והנימוק שמציג בנט, ולא להסתפק בתווית כללית.

אחרי מה לעקוב

לאחר ההפסד במרוץ למושלות, השאלה היא כיצד ישתמש בנט בשארית כהונתו ובוותק שצבר. עוני ילדים, מיסוי והגירה יישארו מדדים מרכזיים לעבודתו. מושבו נכלל במפת הבחירות לסנאט ב־2028, אך עצם מועד הבחירות אינו הכרזה על מועמדות נוספת.