ריצ'רד בלומנטל בנה קריירה סביב עימות עם גופים חזקים: חברות טבק, יצרניות רכב וענקיות טכנולוגיה. הסנאטור מקונטיקט מביא לוושינגטון ניסיון של שני עשורים כתובע כללי — לצד מחלוקות על אמינותו ועל גבולות הרגולציה שהוא מבקש לקדם.

חמש נקודות על ריצ'רד בלומנטל

• דמוקרט מקונטיקט, המכהן בסנאט מאז ינואר 2011.
• כיהן כתובע הכללי של המדינה במשך עשרים שנה, מ־1991 עד 2011.
• מתמקד בהגנת הצרכן, בטיחות מוצרים, זכויות יוצאי צבא והגנה על ילדים ברשת.
• שירת במילואי חיל הנחתים בארצות הברית; התנצל על התבטאויות שיצרו רושם ששירת בווייטנאם.
• ב־2026 התנגד לקידום החלטות לחסימת עסקאות נשק מסוימות לישראל, למרות ביקורתו על ממשלת נתניהו.

התובע שהמשיך לחקור בסנאט

ריצ'רד בלומנטל מזוהה עם סוג מסוים של פוליטיקה: שאלות למנהלים, דרישת מסמכים ובדיקה של הפער בין הבטחות חברה לבין מה שהלקוחות מקבלים בפועל. גם אחרי המעבר מבית המשפט לסנאט, נשאר בעבודתו דפוס של תובע. הוא מחפש אחריות אישית ומוסדית למוצרים מסוכנים, לפגיעה בפרטיות ולהחלטות שעלולות לסכן את הציבור.

מושבו לא עמד לבחירה בבחירות האמצע של 2026. הוא נבחר לכהונה שלישית ב־2022, והבחירות הסדירות הבאות למושב צפויות ב־2028. לכן חשיבותו בסנאט הבא נובעת מהוותק ומתחומי העיסוק שצבר, ולא מניצחון חדש בליל הבחירות. כמו כל סנאטור, כוחו המעשי תלוי גם בהרכב הוועדות ובהסכמות עם עמיתים.

מברוקלין למשפטים

בלומנטל נולד בברוקלין ב־13 בפברואר 1946. אביו נמלט מגרמניה הנאצית, ואמו הייתה עובדת סוציאלית. הוא סיים לימודים בהרווארד, למד גם בקיימברידג' והשלים תואר במשפטים בייל ב־1973. בייל שימש עורך ראשי של כתב העת המשפטי. פרטי מסלולו מופיעים במדריך הרשמי של הקונגרס.

לאחר לימודיו התמחה אצל שופטים, ובהם שופט בית המשפט העליון הארי בלקמן. בהמשך עבד בלשכת הסנאטור אברהם ריביקוף. בשנים 1977–1981 כיהן כתובע הפדרלי בקונטיקט, ולאחר מכן נבחר לבית הנבחרים ולסנאט של המדינה. המסלול הזה העניק לו היכרות עם שלושה סוגי כוח: אכיפה, חקיקה ועבודת הממשל מאחורי הקלעים.

עשרים שנה כתובע כללי

ב־1991 נכנס לתפקיד התובע הכללי של קונטיקט ונשאר בו חמש כהונות. הביוגרפיה הרשמית שלו מדגישה את המאבקים שניהל בתחומי הצרכנות, הסביבה, זכויות העובדים והפרטיות. בין הפעולות הבולטות הייתה השתתפות במאבק הרב־מדינתי נגד חברות הטבק ובמאמצים להגביל שיווק לילדים.

המודל היה רחב מתביעה בודדת: מדינות יכולות לחבר כוחות מול חברות הפועלות בכל ארצות הברית, להשיג מידע ולדרוש שינוי בהתנהגותן. בלומנטל אימץ את הרעיון שהתובע הכללי הוא גם כתובת לצרכן הפרטי, שאינו יכול להתמודד לבדו עם חברה גדולה. כשנבחר לסנאט ב־2010, הביא איתו את סדר היום הזה לבמה הפדרלית.

המחלוקת על השירות הצבאי

במהלך מערכת הבחירות הראשונה שלו לסנאט נחשפו אמירות שבהן תיאר את עצמו כמי ששירת בווייטנאם. בפועל שירת במילואי חיל הנחתים בשנים 1970–1976, בתוך ארצות הברית, ולא נשלח לווייטנאם. ההבדל בין שירות בתקופת המלחמה לבין שירות בזירת המלחמה היה לב המחלוקת.

בלומנטל אמר שהתנסח באופן שגוי בכמה הזדמנויות, נטל אחריות ובהמשך התנצל. בדיקת FactCheck.org תיעדה הן את האמירות המטעות והן מקרים שבהם תיאר את שירותו במדויק. היא גם מצאה שטראמפ הגזים בהאשמותיו המאוחרות נגדו, כאשר ייחס לו סיפורי קרבות שלא סיפר.

שתי העובדות חשובות לפרופיל הוגן: בלומנטל אכן יצר רושם שגוי בנושא רגיש והתנצל עליו; אין בכך הצדקה להוסיף לו טענות שלא אמר. הפרשה נשארה נקודת תורפה באמינותו גם לאחר שנבחר, והיא רלוונטית במיוחד לפוליטיקאי שעבודתו הציבורית כוללת חקירת אמינותם של אחרים.

ילדים מול ענקיות הטכנולוגיה

אחת היוזמות המזוהות ביותר עם בלומנטל היא Kids Online Safety Act, שאותה קידם עם הרפובליקנית מרשה בלקברן. ההצעה מבקשת לחייב פלטפורמות להגן טוב יותר על קטינים, בין היתר באמצעות הגדרות פרטיות חזקות כברירת מחדל, כלים להורים ובחינת סיכונים הנובעים מעיצוב השירות.

ב־5 באוגוסט 2026 אישרה ועדת המסחר בסנאט נוסח מתוקן של ההצעה. אישור בוועדה הוא שלב בתהליך, ולא השלמת חוק. תומכי היוזמה טוענים שחברות אינן צריכות להרוויח ממנגנונים שמנצלים פגיעוּת של ילדים או מקשים עליהם להפסיק להשתמש בשירות.

מנגד, ארגון זכויות האזרח ACLU התריע מפגיעה בחופש הביטוי ובפרטיות. החשש הוא שחובות רחבות מדי יעודדו חסימת מידע חוקי או בדיקות גיל פולשניות. בלומנטל ושותפיו טוענים שהמטרה היא עיצוב מסוכן של מוצרים, ולא צנזורה. המחלוקת אינה בשאלה אם ילדים זקוקים להגנה, אלא מי יגדיר סכנה וכיצד תאכף ההגנה.

פיקוח על בטיחות תעופה

באפריל 2024 הודיעו בלומנטל והרפובליקני רון ג'ונסון על בדיקת טענות של חושף שחיתויות בנוגע לבטיחות מטוסי בואינג. השניים דרשו את שיתוף הפעולה של החברה עם ועדת המשנה הקבועה לחקירות. זהו שימוש בסמכות הפיקוח של הקונגרס כדי לברר אם מערכות פנימיות מזהות בעיות ומטפלות בהן.

פתיחת בדיקה אינה הוכחה שכל טענה שהועלתה נכונה. חשיבותה היא ביצירת הליך שבו אפשר לדרוש מסמכים, לשמוע עדים ולהשוות בין גרסאות. זה גם ההבדל בין כותרת על שימוע לבין הישג ארוך טווח: המבחן הוא אם הממצאים מובילים לתיקון ליקויים ולשיפור הפיקוח.

יוצאי צבא ובריאות הנפש

בלומנטל היה ממקדמי חוק קליי האנט למניעת התאבדויות בקרב יוצאי צבא. החוק נחתם בפברואר 2015 וכלל הערכות של תוכניות בריאות הנפש ומניעת ההתאבדות של המשרד לענייני יוצאי צבא, וכן תוכנית ניסיונית לסיוע בהחזר הלוואות לפסיכיאטרים שיצטרפו למערכת.

זו דוגמה לחקיקה שהושלמה, בניגוד להצעה שעדיין מתקדמת בקונגרס. היא מבטאת תפיסה שלפיה מחויבות המדינה לחייל אינה מסתיימת בשחרור: נדרשים אנשי מקצוע, שירותים נגישים ובדיקה אם התוכניות הקיימות באמת פועלות. אין להסיק מעצם אישור החוק שכל הבעיות בתחום נפתרו.

הזווית הישראלית

ב־15 באפריל 2026 הצביע בלומנטל נגד קידום שתי החלטות לחסימת עסקאות נשק לישראל. רישומי הסנאט מאשרים את הצבעתו נגד הוצאת ההחלטות מהוועדה. בכך נבדל מדמוקרטים רבים שתמכו בקידומן.

בהסברו להצבעות מתח ביקורת חריפה על המלחמה באיראן, על שיקול הדעת של ממשלת נתניהו ועל אלימות מתנחלים והרחבת התנחלויות. למרות זאת, טען שחסימת הנשק בדרך המוצעת אינה הפתרון, וכי אינו יכול לתמוך בהותרת בעלת ברית פגיעה כשהיא נתונה להתקפות.

העמדה הזאת ממחישה מדוע תמיכה ביטחונית בישראל אינה בהכרח תמיכה בממשלתה או במלחמה מסוימת. עבור ישראל, בלומנטל הוא קול שיכול להתנגד למהלך מדיני וצבאי ובכל זאת להתנגד גם להגבלת נשק. את המדיניות שלו יש לקרוא דרך ההצבעות והנימוקים יחד.

אחרי מה לעקוב

המבחנים הבאים יהיו התקדמות החקיקה להגנת ילדים, תוצאות החקירות מול חברות ויישום שירותים ליוצאי צבא. מושבו נכלל במפת הבחירות לסנאט ב־2028. עד אז, השאלה המרכזית היא כמה מעבודת הפיקוח שלו תתורגם להגנות מעשיות על הציבור.