ראשי הממשלות הלאומיות בסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד נערכים למהלך משותף שידרוש מווסטמינסטר לקבוע מסלול חוקי וברור למשאלי עם על העתיד החוקתי. אחרי שנים של ויכוחים נפרדים, עצמאות סקוטית, עצמאות וולשית ואיחוד אירלנד מתחילים להיפגש באותה שיחה.

שלושה מאבקים שונים – מסגרת אחת

ההתפתחויות של הימים האחרונים מחברות שלוש שאלות חוקתיות שבמשך שנים התנהלו בנפרד. בסקוטלנד ה-SNP ממשיכה לדרוש זכות לקיים משאל עם נוסף על עצמאות. בוויילס, Plaid Cymru שעלתה לשלטון לאחר הבחירות של 2026 מבקשת להעביר לקרדיף יותר סמכויות, כולל את היכולת לקבוע בעתיד בעצמה את התנאים למשאל עם. בצפון אירלנד, לעומת זאת, כבר קיימת בחוק אפשרות למשאל עם על איחוד עם הרפובליקה של אירלנד במסגרת הסכם יום שישי הטוב.

לפי דיווחים שפורסמו היום, ראשי הממשלות של שלוש הטריטוריות אמורים להיפגש בקרדיף ולחתום על מזכר הבנות שיקרא לעיגון עיקרון משותף: אם רוב ברור באחת מהאומות רוצה לבחון מחדש את מעמדה בתוך בריטניה, לא צריך להיות תלוי ברצון הפוליטי המשתנה של ממשלה בלונדון כדי לאפשר הצבעה.

סקוטלנד מנסה להפוך את "הזכות להחליט" למנגנון חוקי

בסקוטלנד זה הנושא המתקדם ביותר מבחינה פוליטית. ראש הממשלה ג'ון סוויני כתב השבוע לראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם וביקש ממנו להפוך את העיקרון שלפיו העם הסקוטי רשאי להחליט על עתידו למנגנון חוקי מסודר. סוויני הסתמך על דברים שאמר ברנהאם בפרלמנט, שלפיהם שינוי ברור בדעת הקהל עשוי להצדיק בחינה מחודשת של שאלת משאל העם.

מבחינת הממשלה הסקוטית, הבעיה אינה רק אם יש כרגע רוב לעצמאות. היא טוענת שעצם העובדה שאין מסלול קבוע שבו סקוטלנד יכולה ליזום משאל עם מותירה את ההכרעה בידי ווסטמינסטר. במסמך ממשלתי שפרסמה כבר בשנה שעברה טענה אדינבורו שאם בריטניה היא איחוד וולונטרי של אומות, כל אחת מהן צריכה להיות מסוגלת לעזוב אותו באמצעות תהליך דמוקרטי.

ויילס נזהרת יותר – אבל גם שם הכיוון משתנה

בוויילס התהליך שונה. Plaid Cymru תומכת בעצמאות, אבל הממשלה הוולשית כבר התחייבה שלא לקיים משאל עם בתקופת הכהונה הנוכחית. לכן קרדיף אינה מבקשת כרגע תאריך להצבעה, אלא יותר סמכויות חוקתיות שיאפשרו לה להחליט בעתיד על עצם התהליך.

הדרישה הזו תואמת גם את מצע Plaid Cymru בבחירות האחרונות. המפלגה ביקשה במפורש להעביר לוויילס את הסמכות לקבוע את העיתוי, הנוסח וההליך של משאל עם עתידי על עצמאות. כדי שזה יקרה, יהיה צורך בשינוי חוקתי שדורש גם את הסכמת הפרלמנט הבריטי.

ראש הממשלה הוולשי רון אפ איורוורת' הדגיש היום כי ויילס אינה "אזור באנגליה" אלא אומה בעלת מוסדות משלה, ובמקביל המשיך לדרוש העברת סמכויות בתחומי משפט, משטרה, מיסוי ומשאבים. הוא גם דחה את הטענה שממשלתו מנסה לפרק מיד את בריטניה, אך ממשיך לתאר עצמאות כאפשרות לגיטימית לעתיד אם הציבור ירצה בכך.

צפון אירלנד כבר מחזיקה במנגנון שאחרים רוצים

דווקא צפון אירלנד היא המקרה החוקתי הפשוט יותר על הנייר. הסכם יום שישי הטוב כבר קובע שמזכיר המדינה לענייני צפון אירלנד צריך לשקול משאל עם אם נראה שרוב הציבור עשוי לתמוך באיחוד עם אירלנד.

הוויכוח הוא על השאלה מתי התנאי הזה מתקיים. הממשלה הבריטית ממשיכה לטעון שאין כרגע הוכחה לרוב יציב בעד איחוד ולכן אין בסיס להצבעה. הנושא קיבל השבוע דחיפה חריגה לאחר שדונלד טראמפ אמר בביקור בדבלין שהוא "ישמח" לראות אירלנד מאוחדת ואף העריך שזה יקרה בסופו של דבר. ממשלת בריטניה מיהרה להבהיר שהעמדה שלה לא השתנתה.

מה בעצם דורשים בקרדיף

המהלך המשותף אינו הכרזה ששלוש האומות עוזבות את בריטניה. הוא גם לא קובע שמשאלי עם ייערכו בקרוב. המוקד הוא יצירת כללי משחק. סקוטלנד ווויילס רוצות מנגנון שבו תמיכה ציבורית ברורה או מנדט בחירות יכולים להפעיל תהליך חוקי למשאל עם, במקום לדרוש בכל פעם אישור פוליטי מהממשלה הבריטית. צפון אירלנד כבר מחזיקה במסלול כזה, ולכן היא משמשת במידה רבה מודל להשוואה.

המשמעות של מהלך כזה יכולה להיות גדולה גם אם לא ייערך שום משאל עם בשנים הקרובות. ברגע שבריטניה תסכים לעיקרון שלפיו כל אומה יכולה להפעיל מסלול מוסדר לעזיבה, היא תהפוך בפועל את האיחוד ממבנה שבו ווסטמינסטר מחזיקה במפתח החוקתי למבנה שבו גם הממשלות הלאומיות מחזיקות בו.

למה זה קורה דווקא עכשיו

העלייה בכוחן של המפלגות הלאומיות בבחירות של 2026 שינתה את מאזן הכוחות. סקוטלנד נשארה תחת ה-SNP, Plaid Cymru השיגה פריצת דרך היסטורית בוויילס, ובצפון אירלנד ממשיכה Sinn Féin להוביל את הממשלה המקומית. בפעם הראשונה, שלוש מתוך ארבע האומות של בריטניה מנוהלות בידי מפלגות שתומכות, ברמות שונות, בשינוי חוקתי עמוק או ביציאה מהאיחוד.

במקביל, עליית Reform UK והתחזקות הלאומיות האנגלית מוסיפות לחץ מן הכיוון השני. כבר ביולי הזהירו פוליטיקאים מוויילס, סקוטלנד ואירלנד שעלייה של ממשלה אנגלית-לאומנית חזקה עלולה להאיץ את פירוק בריטניה במקום לחזק אותה. בכנס בבלפסט אף עלה רעיון של שיתוף פעולה "קלטי" בין מדינות שאולי ימצאו עצמן בעתיד מחוץ לבריטניה.

ברנהאם נמצא באמצע

ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם נכנס לתפקיד כשהוא מדבר על העמקת ביזור הסמכויות, אבל השאלה החוקתית כבר גדולה יותר מדיון רגיל על דה-וולוציה. באדינבורו ובקרדיף טוענים שיש סתירה בין אמירה שהבריטניה היא איחוד וולונטרי לבין מצב שבו הממשלה המרכזית יכולה לחסום ללא הגבלת זמן הצבעה על עזיבתו.

ברנהאם כבר הסתבך בנושא השבוע. כאשר השווה את סקוטלנד לצפון אירלנד ואמר ששינוי משמעותי בדעת הקהל עשוי להצדיק דיון במשאל עם, הממשלה שלו נאלצה אחר כך להבהיר שהעמדה הרשמית נגד משאל עם סקוטי נוסף לא השתנתה. מבחינת הממשלות הלאומיות, דווקא העמימות הזו מוכיחה את הצורך בכללים קבועים שאינם תלויים בפרשנות של ראש הממשלה המכהן.

לא כל הציבור רוצה להיפרד

למרות הדרמה הפוליטית, אין כרגע תמונה של שלוש אומות שעומדות לעזוב את בריטניה. בוויילס התמיכה בעצמאות עדיין רחוקה מרוב, והממשלה עצמה התחייבה שלא לערוך משאל עם בקדנציה הנוכחית. גם בסקוטלנד הסקרים משתנים ואין קונצנזוס ברור ויציב לעזיבה, ובצפון אירלנד אין לפי הממשלה הבריטית רוב מוכח לאיחוד עם הרפובליקה.

גם ניצחונותיהן של המפלגות הלאומיות אינם בהכרח הצבעה ישירה בעד עצמאות. חלק ניכר מהמצביעים תמכו בהן בשל כלכלה, שירותים ציבוריים וחוסר שביעות רצון מהמפלגות הגדולות – ולא רק בגלל השאלה החוקתית. המהלך הנוכחי עוסק לכן פחות בשאלה אם בריטניה מתפרקת מחר ויותר בשאלה מי מחליט מתי ניתן לשאול את הציבור.

ואם בריטניה אכן תשתנה

שלוש התנועות הלאומיות גם רואות באירופה יעד טבעי לאחר שינוי חוקתי. ה-SNP ו-Plaid Cymru תומכות בהצטרפות של סקוטלנד ווויילס העצמאיות לאיחוד האירופי, ואיחוד של צפון אירלנד עם הרפובליקה יחזיר אותה באופן מלא למסגרת האירופית.

הברקזיט הפך בכך לחלק מהוויכוח על עצם עתידה של בריטניה. בסקוטלנד ובצפון אירלנד רוב המצביעים תמכו ב-2016 בהישארות באיחוד האירופי, אך עזבו אותו יחד עם שאר הממלכה. עבור הלאומנים, האפשרות לחזור לאירופה היא חלק מרכזי מן הטיעון לשינוי חוקתי.

הפגישה בקרדיף לא תפרק את בריטניה, וגם חתימה על מזכר הבנות לא תייצר משאל עם באופן אוטומטי. היא כן מסמנת מעבר משלב שבו כל אחת מהאומות ניהלה לבדה את הוויכוח החוקתי שלה לשלב שבו שלוש ממשלות מתחילות לדרוש יחד שינוי בכללי המשחק.

אחרי מה לעקוב

הנוסח המדויק של ההצהרה שתיחתם בקרדיף יהיה חשוב במיוחד – האם היא תדרוש רק הכרה עקרונית בזכות להגדרה עצמית, או מנגנון אוטומטי שיקשור תמיכה בסקרים, תוצאות בחירות או החלטת פרלמנט מקומי לקיום משאל עם. כדאי לעקוב גם אחרי תגובת ממשלת ברנהאם, משום שכל הסכמה מצדה למסלול קבוע עשויה לשנות את המבנה החוקתי של בריטניה גם בלי שמשאל עם ייערך בקרוב.