מחירי הנפט כבר ידעו השנה עליות חדות בהרבה. במרץ, לאחר פרוץ המלחמה מול איראן והפגיעה בתנועה במצר הורמוז, ברנט הגיע לכ-113 דולר ואף נסחר לזמן קצר ברמות גבוהות יותר. ביוני הוא כבר חזר לאזור 73 דולר, לאחר שהשווקים השתכנעו שחלק גדול מן האספקה מצליח למצוא דרכים חלופיות ושיצרניות אחרות מגדילות תפוקה.
הימים האחרונים החזירו את החשש. החות'ים תקפו מתקני אנרגיה בכמה ערים בסעודיה, חלק מן הפעילות באתרים הופסק, איראן איימה על ארה"ב ב"מלחמה כלכלית", והתנועה במצר הורמוז האטה שוב. לפני המלחמה עבר במצר בערך חמישית מאספקת הנפט והגז הטבעי הנוזלי העולמית. ברנט הגיע הבוקר ל-99.46 דולר לפני שנסוג מעט.
ועדיין, השאלה המעניינת כמעט כמו העלייה עצמה היא למה המחיר עוד לא פרץ הרבה מעבר ל-100 דולר. חלק מהנפט מהמפרץ יוצא דרך נתיבים חלופיים, עיראק ויצרניות אחרות הגדילו יצוא, וארה"ב, קנדה וגיאנה צפויות להוסיף השנה יחד כ-1.4 מיליון חביות ביום. בסין, יבואנית הנפט הגדולה בעולם, הביקוש חלש יחסית והמלאים גבוהים. השילוב הזה מייצר כרגע סוג של תקרה למחיר הנפט הגולמי.
הדיזל מספר סיפור אחר
אפשר להפיק יותר נפט, לשנות נתיבי מכליות ולפתוח רזרבות. הרבה יותר קשה להחליף במהירות בתי זיקוק.
זה בדיוק צוואר הבקבוק שנוצר כעת. בתי זיקוק במזרח התיכון נפגעו במלחמה, תקיפות אוקראיניות פגעו בתשתיות זיקוק רוסיות, ורוסיה עצרה יצוא דיזל עד סוף ספטמבר. מנכ"ל ענקית הסחר Vitol העריך השבוע שהשוק חסר כיום כשני מיליון חביות ביום של מוצרי דלק מרוסיה ועוד כמעט שני מיליון מן המזרח התיכון. בתי הזיקוק בארה"ב כבר פועלים קרוב לקצה היכולת שלהם, ואין בעולם הרבה כושר זיקוק פנוי שאפשר להפעיל מחר בבוקר.
התוצאה מורגשת בתחנה. המחיר הקמעונאי הממוצע של דיזל בארה"ב הגיע בשבוע שעבר ל-5.82 דולר לגלון, מעל השיא שנקבע לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022. מאז תחילת המלחמה מול איראן, ב-28 בפברואר, המחיר עלה ב-55%. מלאי הדיזל ושמן ההסקה בארה"ב היה באוגוסט הנמוך ביותר לעונה מאז 1982, ובחוף המזרחי נרשם שפל היסטורי של 19.3 מיליון חביות.
וזה קורה בדיוק כשעונת הסתיו מגדילה את הביקוש: חקלאים מפעילים ציוד כבד בתקופת הקציר, חקלאי חצי הכדור הדרומי מתחילים בהכנות לזריעה, והחורף מעלה את הביקוש לשמן הסקה – מוצר שקרוב מאוד לדיזל בתהליך הזיקוק.
ממשאית בסעודיה לעגבנייה בסופר
דיזל הוא אחד המחירים שהצרכן כמעט אינו רואה – עד שהוא מופיע במחיר של מוצר אחר. משאיות מונעות בדיזל; טרקטורים וקומביינים מונעים בדיזל; מכונות בנייה, גנרטורים וחלקים גדולים מהתעשייה משתמשים בו. כאשר המחיר קופץ, חברת ההובלה אינה יכולה לספוג את ההפרש לאורך זמן. הוא עובר אל היצרן, ממנו לרשת השיווק, ובסוף לצרכן.
המזון רגיש במיוחד. דלק יקר מעלה את מחיר העבודה בשדה ואת מחיר השינוע מן החווה למפעל, מהמפעל למחסן ומהמחסן לחנות. לכך עשויים להתווסף גם מחירי דשנים וחומרי גלם אחרים שמושפעים מעלויות האנרגיה.
בארצות הברית ההתייקרות הזו מגיעה אחרי שנים שבהן האינפלציה כבר הייתה נושא פוליטי מרכזי. היא גם מגיעה בשלב שבו בתי הזיקוק האמריקניים מתקשים להגדיל תפוקה נוספת, ולכן ירידה מסוימת במחיר הנפט אינה מבטיחה ירידה מקבילה במחיר הדיזל. זו אחת הסיבות שמנהלי חברות אנרגיה מעריכים ששוק התזקיקים יישאר הדוק לפחות לאורך החורף.
הבעיה של טראמפ בתחנת הדלק
דונלד טראמפ בנה חלק גדול מן המסר הכלכלי שלו על אנרגיה זולה, הפקה אמריקנית גבוהה והבטחה שיוקר המחיה ירד. אלא שהבחירות לקונגרס יתקיימו ב-3 בנובמבר, והבוחר האמריקני פוגש כעת בתחנה מציאות אחרת.
גם הבנזין התייקר מאוד, אבל הדיזל עלול להיות משמעותי פוליטית דווקא משום שהשפעתו פחות גלויה ויותר רחבה. הוא מייקר משלוח של ירקות, בשר, רהיטים וחבילות; הוא מכביד על חקלאים, נהגי משאיות ועסקים קטנים; והוא יכול להופיע כמה שבועות אחר כך במדדי המחירים.
עבור הדמוקרטים החיבור הפוליטי פשוט למדי: טראמפ הוא הנשיא, המלחמה מול איראן מתנהלת תחת הנהגתו, והדלק יקר. עבור הרפובליקנים הטיעון הפוך – המחיר הוא עלות של עימות שנועד למנוע מאיראן נשק גרעיני ולהגן על האינטרסים האמריקניים.
טראמפ עצמו כבר אמר לאמריקנים שמחירי דלק גבוהים הם מחיר שכדאי לשלם כדי לעצור את איראן. אלא שפחות מחודשיים לפני הבחירות, כשהכלכלה ויוקר המחיה נמצאים בראש דאגות הבוחרים ושיעור התמיכה בו עומד לפי Reuters/Ipsos על 33%, זו עמדה שהופכת גם להימור פוליטי.
הרפובליקנים מנסים בימים אלה להסיט חלק מן הקמפיין למסרים על הגירה, ביטחון והאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית. אבל כל עוד המחיר בתחנה והמחיר בסופר עולים, יהיה קשה להוציא את הכלכלה מן הקמפיין.
הודו משלמת פעמיים
עבור הודו, נפט של כמעט 100 דולר הוא בעיה מסוג אחר. המדינה היא אחת מיבואניות האנרגיה הגדולות בעולם, ולכן עלייה במחיר אינה רק הוצאה גבוהה יותר על דלק – היא גם מגדילה את הביקוש לדולרים, פוגעת במטבע ומייקרת עוד יותר את היבוא.
הרופי ההודי רשם היום את הירידה החדה ביותר שלו מאז סוף יולי, ונחלש ל-94.8175 רופי לדולר. הבנק המרכזי נאלץ ככל הנראה להתערב בשוק כדי למתן את התנועה.
המעגל בעייתי: נפט יקר מחייב יותר דולרים, המטבע נחלש, ואז כל חבית שנרכשת בדולרים נעשית יקרה יותר במונחי המטבע המקומי. עבור מדינה ענקית שבה מחירי מזון ותחבורה רגישים מאוד מבחינה פוליטית, זו יכולה להיות במהירות גם בעיית אינפלציה.
אירופה חוזרת לחשוב על אינפלציה
גם אירופה אינה חסינה. מחירי הדיזל ומרווחי הזיקוק הגיעו לרמות חריגות, וחברות הובלה ותעשייה משלמות יותר. במקביל, הבנק המרכזי האירופי צפוי השבוע להעלות את הריבית פעם נוספת.
רוב הכלכלנים בסקר של רויטרס עדיין אינם מעריכים שעליית מחירי האנרגיה לבדה תייצר גל אינפלציה רחב ומתמשך כמו זה שנראה אחרי פלישת רוסיה לאוקראינה. אבל הסיכון ברור: אם מחיר הדיזל נשאר גבוה לאורך החורף, הוא עובר בהדרגה מן האנרגיה אל מחירי שירותים, הובלה ומוצרים.
וזו בדיוק הדילמה של בנקים מרכזיים. ריבית גבוהה יכולה לצנן ביקוש, אבל היא אינה מייצרת סולר ולא מתקנת בית זיקוק שנפגע מטיל.
סין היא גם כרית ביטחון – וגם סיכון
סין נמצאת במצב יוצא דופן. מצד אחד, הביקוש הסיני לנפט היה חלש השנה יחסית לעבר, והיא צברה מלאי עצום – לפי הערכות שוק כ-1.17 מיליארד חביות. זה אחד הגורמים שמונעים כרגע מברנט לטפס הרבה מעבר ל-100 דולר.
מצד שני, סין אינה יכולה להישאר לאורך זמן עם יבוא נמוך כל כך. מנכ"ל Vitol העריך השבוע שהפער הגדול בין היבוא השנה לבין 2025 יצטמצם לקראת החורף, כאשר המדינה תצטרך להבטיח מלאים של דלק ותזקיקים. אם סין חוזרת לשוק בדיוק בזמן שבו אירופה וארה"ב מתחרות על דיזל מוגבל, הלחץ יכול לגדול.
באפריקה, מחיר הדלק הופך מהר מאוד למחיר האוכל
במדינות עשירות התייקרות דיזל היא מטרד אינפלציוני. במדינות עניות היא יכולה להפוך למשבר חברתי.
הבנק העולמי מעריך שכ-80% מצריכת הדלק המיובא באפריקה קשורה לתחבורה בכבישים, ושבין 80% ל-90% מן הסחורות ביבשת נעות במשאיות. במדינות מסוימות עלות ההובלה אחראית לעד 45% מן המחיר הקמעונאי של מוצרי יסוד כמו אורז, תירס וקסאווה.
לכן כאשר דיזל מתייקר, התגובה במחירי המזון יכולה להיות מהירה במיוחד. משפחות שבכל מקרה מוציאות חלק גדול מן ההכנסה שלהן על מזון ואנרגיה כמעט אינן יכולות לקצץ במקום אחר.
הממשלות עומדות אז בפני בחירה קשה: לאפשר למחיר בתחנה לעלות ולספוג זעם ציבורי, או לסבסד דלק ולפתוח חור נוסף בתקציב. במדינות עם חוב גבוה ומעט רזרבות מט"ח, שתי האפשרויות בעייתיות.
הבנק העולמי כבר הוריד השנה את תחזית הצמיחה למדינות המתפתחות בעקבות זעזוע האנרגיה והעלה את תחזית האינפלציה שלהן ל-5.1%. בתרחיש שבו ברנט נשאר ברמות גבוהות יותר לאורך זמן, האינפלציה עלולה להיות גבוהה אף יותר.
הסכנה גדולה במיוחד במדינות שתלויות גם ביבוא דלק וגם ביבוא מזון. עבורן נפט יקר יכול להחליש את המטבע, להעלות את עלות ההובלה ולהעלות את מחיר המזון כמעט בו זמנית. קרן המטבע, הבנק העולמי ותוכנית המזון העולמית כבר הזהירו באפריל שהשילוב של דלק, דשנים והובלה יקרים יפגע בראש ובראשונה באוכלוסיות העניות ביותר.