קרדיט לתמונה הראשית: תמונת המחשה: הצוללת הגרמנית U-995 שמוצגת במוזיאון בלבואה שבגרמניה, לא שרידי U-672 שהתגלו מול בריטניה. צילום: MSMovie / Wikimedia Commons (2007). https://commons.wikimedia.org/wiki/File:U995_Laboe.jpg

בעומק של כ־70 מטרים, מול חופי דרום־מערב אנגליה, הסתתר במשך 82 שנה סיפור מלחמה שנעלם בין שורות יומני הצי הבריטי. צוללנים זיהו בקיץ 2026 את שרידיה של U-672, צוללת גרמנית ממלחמת העולם השנייה שנפגעה ב־1944, וצוותה הטביע אותה כדי להינצל. עכשיו מתברר כי טעות ברישום המיקום של האירוע הרחיקה את המחפשים מהמקום שבו שכבה הצוללת כל השנים.

הצוללת נמצאה כ־32 קילומטרים מסלקומב (Salcombe), במחוז דבון שבבריטניה, על קרקעית תעלת למאנש. במשך שנים יוחסו השרידים במקום לספינת מפרש שטבעה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בקיץ הגיעו צוללנים לאתר וזיהו שמדובר בצוללת גרמנית; צוות נוסף, Gasperados מפלימות', הצליח לקשר את הפרטים המבניים לכלי שיט מסוים, U-672. תוצאות הזיהוי פורסמו בהרחבה ב־21 באוקטובר, אף שהצלילות עצמן התקיימו מוקדם יותר השנה. דיווח BBC מ־21 באוקטובר; הדיווח של Independent כפי שהתפרסם ב־AOL.

חמישה דברים שחשוב לדעת

• הממצא: צוללנים בבריטניה זיהו שרידי צוללת גרמנית U-672, 82 שנה לאחר שהוטבעה.
• המיקום: כ־32 קילומטרים מחופי סלקומב בדבון, בעומק של כ־70 מטרים.
• האירוע ההיסטורי: הפריגטה הבריטית HMS Balfour פגעה בצוללת ב־18 ביולי 1944, וצוותה הטביע אותה בהמשך.
• 52 ניצולים: כל אנשי הצוות הגרמני הצליחו לעלות על סירות הצלה ונפלו לאחר מכן בשבי הבריטי.
• התעלומה: טעות בקואורדינטות שתועדו בצי הבריטי הציבה את אתר הטביעה במרחק של עשרות קילומטרים מהמקום האמיתי.

סיפור שהתחיל בשגיאה אחת ביומן הצי

סיפור הגילוי אינו מתחיל בעובדה שאיש לא נתקל באזור הזה בשרידים: נקודת הצלילה הייתה מוכרת, אולם במשך שנים נחשבה לאתר של ספינת מפרש ישנה, שלפי חלק מהרישומים נקראה Hildegard. בקיץ 2026 יצאו צוללנים לבדוק את הממצא. צוות ממרכז הצלילה בפורטלנד זיהה שמדובר בגוף של צוללת גרמנית, אך כדי לקבוע את זהותה המדויקת היה צורך לבדוק מאפיינים קטנים, להשוות אותם לרישומים צבאיים ולהתמודד עם העובדה שהמיקום אינו תואם את התיעוד ההיסטורי.

צוות הצלילה Gasperados מפלימות', שבו השתתפו דומיניק רובינסון (Dominic Robinson) וגאי טריז (Guy Trees), ירד אל השרידים כדי לצלם אותם ולהשלים את הזיהוי. מדובר בצלילה מורכבת: בעומק של כ־70 מטרים נדרשים תכנון מוקפד, ציוד מתאים ועלייה הדרגתית עם עצירות דקומפרסיה. רובינסון סיפר כי הצוות שהה בקרבת השרידים כ־25 דקות בלבד, אבל הפעילות כולה נמשכה כשלוש שעות. הירידה הייתה עמוקה ומוגבלת בזמן, ולכן לכל תצלום של פרט ייחודי הייתה חשיבות. דיווח BBC המשוכפל ב־AOL; סיקור הממצאים בוואלה.

בתיעוד נראו מגדל הפיקוד, חלקים ממערכת ההנעה ובעיקר מערכת שנורקל (Schnorchel), שאפשרה לצוללת להפעיל מנוע דיזל ולטעון מצברים בעודה נמצאת סמוך לפני המים. בנוסף זיהו הצוללנים פתחים אופייניים ומתקנים שנועדו להטעות גילוי במכ"ם. אלה אינם רק חלקי מתכת חלודים: פרטיהם מאפשרים להבחין בין דגמים ושינויים שבוצעו בצוללות גרמניות במהלך המלחמה.

ההיסטוריון שהשווה את השרידים למסמכים

החומר שתועד במעמקים הועבר לעיון היסטורי. ד"ר אקסל ניסטלה (Axel Niestlé), מומחה גרמני להיסטוריה של הצוללות, מצא כי המאפיינים תואמים את U-672. למסקנה חיזק פרט יוצא דופן: מסמכי הצי הבריטי מ־1944 הציבו את הטביעה במיקום הרחוק בכ־74 קילומטרים מהמקום שבו נמצאו השרידים. לדברי החוקרים, מדובר בטעות ברישום הקואורדינטות, ולא בראיה לכך שהצוללת הגיעה לזירה אחרת.

הארכיאולוג הימי אינס מקרטני (Innes McCartney) העלה כבר בעבר חשד שטעות במספרים היא הסיבה לכך שהצוללת לא נמצאה. השילוב בין המיקום החדש, הדגם הטכני והמסמכים ההיסטוריים סיפק הסבר לתעלומה. חשוב להבחין בין גילוי גוף הצוללת לבין הזיהוי שלה: הדיווחים מתייחסים לזיהוי מבוסס־ממצאים שביצעו הצוללנים ומומחי ההיסטוריה, ולא לשלט עם מספר U-672 שנמצא על הקרקעית. פרטי הזיהוי והקואורדינטות.

18 ביולי 1944: שעותיה האחרונות של U-672

U-672 הייתה צוללת גרמנית מדגם Type VIIC, מן הדגמים הנפוצים בצי גרמניה הנאצית. היא נבנתה במספנת Howaldtswerke בהמבורג, הושקה בפברואר 1943 ונכנסה לשירות באפריל אותה שנה. מפקדה, אולף לאוואץ (Ulf Lawaetz), פיקד עליה לאורך ארבע הפלגות מבצעיות. אף שהשתתפה במבצעי צוללות באוקיינוס האטלנטי, על פי הרשומות ההיסטוריות היא לא הטביעה אף ספינת בעלות הברית.

ב־6 ביולי 1944 יצאה הצוללת מבסיסה בסן־נאזר בצרפת להפלגה נוספת. ב־18 ביולי זיהתה אותה הפריגטה הבריטית HMS Balfour בתעלת למאנש ותקפה אותה בנשק נגד צוללות. הצוללת הצליחה תחילה לחמוק, אבל ניזוקה קשות והחלה להתמלא מים. למפקד ולצוות נותרה הכרעה קשה: להמשיך להסתתר בעומק הים ולהסתכן בטביעה עם כלי השיט, או לעלות לפני המים ולוותר על הצוללת כדי לאפשר לאנשים להימלט.

בסופו של דבר העלה הצוות את U-672 לפני המים, עבר לסירות הצלה והטביע אותה במכוון כדי למנוע את נפילתה לידי האויב. כל 52 אנשי הצוות שרדו את האירוע, חולצו בידי הבריטים ובהמשך הוחזקו כשבויי מלחמה. זהו פרט חריג יחסית בסיפוריהן של צוללות גרמניות שטבעו במלחמת העולם השנייה: הצוללת אבדה, אך איש מאנשיה לא נהרג. האגודה הימית המלכותית הבריטית על האירוע; תיק הצוללת באתר המחקר uboat.net.

המסע שהסתיים בשבי, והמכתב למשפחת המפקד

רובינסון סיפר כי לאחר הזיהוי יצר קשר עם משפחתו של המפקד לאוואץ. לדבריו, בני המשפחה סיפרו שלאחר המלחמה חזר לגרמניה וחי שנים רבות. עבור בני משפחתו, גילוי מקום טביעת הצוללת סגר פער היסטורי שנותר פתוח מאז 1944. זהו אחד ההיבטים האנושיים של התגלית: ממצא ארכיאולוגי שעשוי להחזיר פרטים מדויקים לסיפורים משפחתיים שהשתמרו במשך דורות.

עם זאת, העובדה שכל אנשי הצוות ניצלו אינה מבטלת את ההקשר שבו פעלה U-672: היא הייתה חלק ממערך הצוללות של גרמניה הנאצית, שהפעיל מתקפות נגד כלי שיט צבאיים ואזרחיים במלחמת העולם השנייה. הישרדותו של הצוות היא הסיפור יוצא הדופן של הכלי המסוים הזה, ולא תיאור של אופי הלחימה של צי הצוללות הגרמני כולו.

למה הצוללת הזאת חשובה לחקר המלחמה?

תעלת למאנש הייתה אחת הזירות העמוסות והמסוכנות ביותר למלחמה ימית. צוללות גרמניות ניסו לתקוף תנועת אוניות ואספקה בדרך לבריטניה ולחזית המערבית, ואילו הצי הבריטי ובעלות הברית הפעילו כלי שיט, מטוסים, מכ"מים וסונאר כדי לאתר אותן. קיץ 1944 היה רגיש במיוחד אחרי נחיתת בעלות הברית בנורמנדי ביוני, כאשר השליטה בנתיבי הים הייתה חיונית לאספקת הכוחות בצרפת.

זיהוי U-672 מעניק לחוקרים נקודת ייחוס פיזית לאירוע שתועד ביומנים ובספרי היסטוריה, אך מיקומו לא התאים עד כה לשרידים המוכרים. הוא גם מזכיר את המגבלות של מחקר היסטורי שנשען רק על מסמכים: העתקת ספרות שגויה או רישום מקום משוער כמיקום ודאי עלולים להוליך חוקרים במשך שנים לכיוון הלא נכון. קרקעית הים יכולה להחזיר את התיעוד למסלולו.

הזווית הישראלית

לגילוי אין השלכה ישירה על ישראל, אבל הוא מזכיר עד כמה המלחמה באירופה הותירה מורשת תת־ימית שממשיכה להתגלות גם שמונה עשורים לאחר סיומה. עבור קוראים בישראל, זהו גם סיפור על יכולתם של חוקרים עצמאיים וצוללנים להוסיף פרטים היסטוריים חדשים על מלחמת העולם השנייה — באמצעות שילוב של טכנולוגיה, עדויות ורישומים מקוריים.

אחרי מה לעקוב

השאלות שנותרו פתוחות נוגעות להמשך תיעוד השרידים, לפרסום סרטונים ותצלומים נוספים מן הצלילה ולאפשרות של מיפוי תלת־ממדי מדויק של גוף הצוללת. יהיה חשוב גם לראות אם יימצאו מסמכים שיאפשרו לתקן את מפת אתרי הטביעה ההיסטורית באזור, והאם הרשויות הבריטיות יכריעו בנוגע לשימור האתר ולמגבלות על פעילות צוללנים סביבו.

מקורות: BBC, 21.10.2026 — זיהוי השרידים מול דבון; וואלה, 21.10.2026 — תיעוד הצלילות וטעות הרישום; Royal Naval Association — מהלך התקיפה וההצלה ביולי 1944; uboat.net — נתוני הצוללת U-672; מוזיאון הצי האמריקאי — רשימת אבדות הצוללות הגרמניות.

הערה לתצלום הראשי: הצוללת המוצגת בתצלום היא U-995, צוללת גרמנית מאותה משפחת דגמים המוצגת במוזיאון בלבואה שבגרמניה. זו תמונת המחשה ולא צילום של שרידי U-672 שנמצאו בבריטניה. צילום: MSMovie / Wikimedia Commons, נחלת הכלל.