ארבע שנים וחצי אחרי הפלישה הרוסית המלאה, מוסקבה עדיין שולטת בכחמישית משטחה הבינלאומי המוכר של אוקראינה, אבל ההתקדמות הקרקעית שלה האטה במהלך 2026. אוקראינה מבצעת התקפות־נגד מקומיות בדונצק, בזמן ששני הצדדים מסלימים את המלחמה האווירית: רוסיה באמצעות טילים ורחפני סילון, ואוקראינה באמצעות תקיפות עמוקות על בתי זיקוק ותעשייה רוסית. במקביל, ארה״ב מנסה להחזיר את הצדדים לשיחות — אבל הפערים סביב דונבאס והסדרי הביטחון נשארים עמוקים.
5 דברים שצריך לדעת
- רוסיה שולטת בכחמישית מאוקראינה, כולל קרים ושטחים שנכבשו לפני ובמהלך הפלישה המלאה. היא עדיין מבקשת להשלים את כיבוש מחוז דונצק.
- ההתקדמות הרוסית האטה ב־2026, ואוקראינה דיווחה בספטמבר על התקפה מקומית חדשה מצפון לסלוביאנסק וקרמטורסק. חלק מטענות השטח אינן ניתנות לאימות עצמאי בזמן אמת.
- המלחמה האווירית מסלימה: רוסיה מפעילה אלפי רחפנים בחודש, כולל דור חדש ומהיר יותר של רחפני סילון, בזמן שאוקראינה מתמודדת עם מחסור במיירטים מתקדמים.
- אוקראינה פוגעת עמוק יותר בכלכלה הרוסית, בעיקר בבתי זיקוק. בספטמבר הושבתה פעילות בכמה מתקנים גדולים, וה־IEA הורידה שוב את תחזית תפוקת הנפט הרוסית.
- יש דיפלומטיה, אבל אין פריצת דרך: שליחים אמריקנים חידשו את המגעים עם מוסקבה וקייב, אך רוסיה ואוקראינה עדיין רחוקות זו מזו בשאלות של שטח, ערבויות ביטחוניות והפסקת אש.
התמונה הגדולה: הרבה שטח בידי רוסיה, מעט תנועה בחזית
נכון ל־20 בספטמבר 2026, רוסיה שולטת בכ־20% משטחה הבינלאומי המוכר של אוקראינה. הנתון כולל את חצי האי קרים, שרוסיה סיפחה ב־2014, ואת השטחים שכבשה מאז תחילת הפלישה המלאה ב־24 בפברואר 2022. לפי רויטרס, מוסקבה עדיין טוענת שהיא מתקדמת ומציגה את השלמת כיבוש דונצק כאחד מיעדיה המרכזיים.
אבל בין התמונה האסטרטגית לתנועה היומית על המפה יש פער. במהלך 2026 קצב ההתקדמות הרוסית האט, ואוקראינה הצליחה בכמה גזרות לייצב את החזית ואף להשיב שטחים. המשמעות אינה שהמלחמה נעצרה — אלא שהיא הפכה יותר ויותר למלחמת שחיקה שבה כל קילומטר עולה בכוח אדם, תחמושת ורחפנים.
דונצק נשארה מרכז המלחמה
מרכז הכובד הקרקעי הוא עדיין מחוז דונצק. רוסיה מנסה להתקרב לרצועת הערים סלוביאנסק, קרמטורסק, דרוז'קיבקה וקוסטיאנטיניבקה — מערך עירוני מבוצר שהפך לאחד המכשולים המרכזיים בפני השתלטות רוסית על המחוז כולו.
ב־15 בספטמבר הודיע מפקד הקורפוס השלישי האוקראיני, אנדריי בילצקי, על מבצע התקפי בשם Vivaldi מצפון לסלוביאנסק וקרמטורסק. לדבריו, הכוחות האוקראיניים ניקו כ־75 קמ״ר מיחידות הסתננות רוסיות והשיבו עוד כ־10 קמ״ר לשליטה מלאה. רויטרס הדגישה שלא הצליחה לאמת באופן עצמאי את כל הטענות, בין היתר משום שהרחפנים יצרו לאורך חלקים מהחזית "אזור הרג" רחב שמקשה לקבוע קו שליטה מדויק.
גם אם ההישגים האוקראיניים יאומתו, אין כרגע סימן למתקפת־נגד רחבת היקף מהסוג שנראה ב־2022. האסטרטגיה האוקראינית נראית ממוקדת יותר: לנצל חולשות נקודתיות, לפגוע בלוגיסטיקה הרוסית ולהכריח את מוסקבה לפזר כוחות.
המלחמה הפכה למלחמת רחפנים בקנה מידה תעשייתי
רחפנים כבר אינם אמצעי עזר — הם אחד מכלי הנשק המרכזיים במלחמה. שני הצדדים מפעילים רחפני FPV זולים, רחפני תצפית, כלים ארוכי־טווח ומערכות בלתי מאוישות קרקעיות.
השינוי הבולט ביותר בחודשים האחרונים הוא העלייה החדה בשימוש הרוסי ברחפנים מונעי סילון. לפי נתונים אוקראיניים שנבדקו בידי רויטרס, רוסיה הגדילה בערך פי שישה בתוך שלושה חודשים את מספר הרחפנים המהירים ששיגרה. כ־450 רחפנים במהירויות של 240–500 קמ״ש שוגרו ביוני, וכ־2,850 באוגוסט. המודיעין האוקראיני מעריך שרוסיה מייצרת כיום כ־3,000 רחפני סילון בחודש.
עבור אוקראינה זו בעיה מסוג חדש. מערכות יירוט זולות שפעלו היטב נגד שאהדים איטיים מתקשות יותר מול כלי טיס שטסים מעל 400 קמ״ש ומשנים נתיב וגובה. במקביל, מלאי טילי ההגנה האווירית המערביים מוגבל.
הטילים הבליסטיים נשארים האיום הקשה ביותר
גם אחרי ההתפתחות המהירה בתחום הרחפנים, טילים בליסטיים הם עדיין אחד האיומים הקשים ביותר על ערי אוקראינה. מערכות Patriot הן מהאמצעים הבודדים שהוכיחו יכולת ליירט חלק מהטילים הללו, ולכן קייב ממשיכה לבקש משגרים ומיירטים נוספים.
המחסור אינו רק אוקראיני. המלחמה חשפה פער רחב יותר במלאי מערכות ההגנה האווירית של המערב. בדיקת רויטרס על מוכנות נאט״ו מצאה שהמלחמה דוחפת את אירופה לפתח מערכות זולות ומהירות יותר ולהפחית תלות במיירטים אמריקניים יקרים.
ב־18 בספטמבר הודיעה פולין שהיא מצטרפת לאוקראינה ולמדינות אירופיות נוספות בפרויקט לפיתוח מערכת אנטי־בליסטית זולה יותר. לפי רויטרס, הכוונה היא ליצור חלופה משלימה ל־Patriot — לא תחליף מיידי.
המחיר לאזרחים עולה
העובדה שקו החזית זז לאט אינה אומרת שהמלחמה נעשתה פחות קטלנית לאזרחים. לפי משימת האו״ם לזכויות אדם באוקראינה, בין ינואר לאוגוסט 2026 נהרגו לפחות 2,222 אזרחים ונפצעו 13,058 — עלייה של 55% לעומת התקופה המקבילה ב־2025, ויותר ממספר הנפגעים האזרחיים שנרשם בכל שנת 2025.
באוגוסט לבדו נהרגו לפחות 372 אזרחים ונפצעו 2,349. נשק ארוך־טווח — טילים ורחפנים — גרם ל־47% מכלל הנפגעים באותו חודש, ורוב הנפגעים ממנו היו בערים המרוחקות מקו החזית.
אוקראינה מחזירה את המלחמה עמוק לתוך רוסיה
ההתפתחות האסטרטגית החשובה ביותר בצד האוקראיני היא היכולת לפגוע מאות קילומטרים בתוך רוסיה. היעדים המרכזיים הם בתי זיקוק, מתקני אחסון דלק, תעשייה צבאית ותשתיות שמשרתות את מאמץ המלחמה.
ב־17 בספטמבר נאלץ בית הזיקוק הגדול בירוסלבל לעצור עיבוד נפט לאחר תקיפת רחפנים שפגעה ביחידת זיקוק מרכזית. לפי מקורות שצוטטו ברויטרס, היחידה שנפגעה אחראית לכ־40% מיכולת העיבוד של המתקן.
הפגיעה כבר אינה נקודתית. סוכנות האנרגיה הבינלאומית הורידה בספטמבר את תחזית תפוקת הנפט הרוסית ל־2026 ל־8.7 מיליון חביות ביום, לאחר ירידה חדה בתפוקה במהלך הקיץ. לפי ה־IEA, התקיפות האוקראיניות על תשתיות אנרגיה הן גורם מרכזי בעדכון התחזית.
20 בספטמבר: מתקפת רחפנים גדולה גם על מוסקבה
הבוקר, 20 בספטמבר, דיווחה רוסיה על מתקפת רחפנים אוקראינית נרחבת באזור מוסקבה. שני בני אדם נהרגו במחוז מוסקבה, ורחפנים פגעו גם בבית הזיקוק בעיר. רויטרס דיווחה על פיצוצים ועשן באזור בית הזיקוק, אך היקף הנזק עדיין לא ברור. אוקראינה לא הגיבה לדיווח בזמן פרסומו.
האירוע ממחיש עד כמה הגבול בין "חזית" ל"עורף" היטשטש. מוסקבה, קייב וערים המרוחקות מאות קילומטרים מהלחימה הקרקעית נמצאות כיום בטווח התקיפה.
גם רוסיה ממשיכה לתקוף את משק האנרגיה האוקראיני
האסטרטגיה פועלת בשני הכיוונים. רוסיה ממשיכה לתקוף תחנות כוח, מתקני דלק, נמלים ורשתות חשמל באוקראינה. ב־15 בספטמבר שיגרה רוסיה כ־200 רחפנים; באותו לילה נפגעו בין היתר תחנות דלק בקייב ותשתיות נמל. אוקראינה תקפה בתגובה בית זיקוק רוסי ומתקנים הקשורים לייצור רחפנים. רויטרס תיעדה את חילופי התקיפות.
הדבר קרה אף שנשיא ארה״ב דונלד טראמפ אמר ששני הצדדים הסכימו עקרונית להפסיק לתקוף מתקני אנרגיה. זלנסקי הבהיר שלא הייתה עדיין הסכמה פורמלית ושאוקראינה תצטרף למהלך רק אם ארה״ב תוכל להבטיח שרוסיה מחויבת אליו. הקרמלין כינה את הרעיון "טוב מאוד", אך קשר אותו גם להסרת סנקציות ולהבטחת נתיבי שיט. בפועל, התקיפות נמשכו.
החורף שוב הופך לחזית
אוקראינה נכנסת לחורף חמישי מאז הפלישה המלאה כשמערכת החשמל שלה כבר נשחקה מכמה שנים של תקיפות. רוסיה יכולה להשתמש בגלי טילים ורחפנים כדי לפגוע בייצור חשמל, חימום, תחבורה ומערכות מים — גם בלי להשיג התקדמות גדולה בחזית הקרקעית.
קייב מנסה בתגובה לבזר את מערכת האנרגיה. בספטמבר אישר גוף הפיתוח האמריקני DFC הלוואה של 85 מיליון אירו לחברת DTEK להרחבת מערכי אגירת החשמל. המטרה היא להפוך את הרשת לעמידה יותר בפני פגיעה במתקן גדול אחד.
ארה״ב חידשה את המסלול המדיני
בתחילת ספטמבר ביקרו שליחי ארה״ב סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר במוסקבה ובקייב ונפגשו בנפרד עם פוטין ועם זלנסקי. זלנסקי אמר לאחר מכן שהשליחים הציגו כמה "רעיונות ראויים", אך השיחות לא הניבו פריצת דרך.
הבעיה המרכזית נותרה טריטוריאלית וביטחונית. רוסיה דורשת שליטה על יתרת דונבאס שהיא אינה מחזיקה כיום; אוקראינה דוחה מסירת שטח מראש ודורשת ערבויות ביטחוניות שימנעו פלישה נוספת. הצדדים דנים גם בנושאים ממוקדים יותר — אנרגיה, נתיבי דגנים והחלפת שבויים — שבהם אולי קל יותר להגיע להסכמות חלקיות.
החודש צפויה המלחמה לעמוד שוב במרכז העצרת הכללית של האו״ם בניו יורק. זלנסקי ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב צפויים להגיע, אך נכון ל־20 בספטמבר אין מסגרת מוסכמת לפסגה ישירה בין הצדדים.
המערב ממשיך להזרים כסף ונשק — אבל התמונה משתנה
ב־18 בספטמבר קיבלה אוקראינה 3.3 מיליארד אירו נוספים מהאיחוד האירופי במסגרת הלוואת התמיכה באוקראינה. ראש ממשלת אוקראינה אמר שהכסף יופנה בין היתר לרכישת טילים ורחפנים. לפי רויטרס, זהו חלק מהמאמץ האירופי לקחת תפקיד גדול יותר במימון הצרכים הצבאיים של קייב.
באותו זמן היחסים בין ארה״ב לאירופה סביב נאט״ו הפכו מורכבים יותר, והאירופים מנסים להגדיל ייצור עצמי של תחמושת והגנה אווירית. הרחבנו על כך גם בכתבה רוסיה ואירופה: המתיחות שעלולה לצאת משליטה.
הסנקציות על רוסיה הוחרפו שוב
ב־18 בספטמבר חתם טראמפ על חוק סנקציות חדש נגד רוסיה. החוק מרחיב את הפגיעה במגזרי האנרגיה והביטחון, ב"צי הצללים" של מכליות המשמש לעקיפת הגבלות, ומעניק לנשיא סמכות להטיל צעדים גם על שותפות סחר מרכזיות של מוסקבה. הקרמלין הזהיר שהמהלך יקשה על קידום הסדר.
למרות הסנקציות, הכלכלה הרוסית לא קרסה. אבל היא מתמודדת עם שילוב של ריבית גבוהה, מחסור בכוח אדם, הוצאות ביטחון עצומות ופגיעה הולכת וגוברת בתעשיית האנרגיה. השאלה היא פחות אם רוסיה יכולה להמשיך לממן את המלחמה בטווח הקצר, ויותר מה המחיר שהיא תשלם ככל שהמלחמה מתארכת.
המלחמה מתקרבת יותר למרחב נאט״ו
פולין ומדינות אחרות במזרח אירופה מעלות שוב ושוב מטוסים ומכניסות מערכי נ״מ לכוננות כאשר רוסיה תוקפת במערב אוקראינה. ב־19 בספטמבר ביצעה פולין פעילות אווירית מניעתית; הצבא הפולני הודיע לאחר מכן שלא נרשמה חדירה למרחב האווירי שלה. האירוע האחרון מדגים את רמת הכוננות הגבוהה באזור.
הרחבנו על הסיכון בגזרה הזו בכתבה המלחמה מתקרבת לגבול פולין: למה האזור נעשה מסוכן יותר.
מה קורה בתוך רוסיה
בסוף השבוע מתקיימות ברוסיה הבחירות הראשונות לפרלמנט מאז הפלישה המלאה. פוטין מציג את הבחירות גם כמדד לתמיכה הלאומית במלחמה, אך הסביבה הפוליטית מוגבלת מאוד: מועמדים אנטי־מלחמתיים רבים לא הורשו להתמודד, ומפלגת רוסיה המאוחדת צפויה לשמור על הדומיננטיות שלה. רויטרס דיווחה גם על לחץ כלכלי ועל עייפות ציבורית גוברת מהמלחמה, לצד המשך שליטה הדוקה של הקרמלין בזירה הפוליטית.
איך הגענו לכאן: המלחמה לא התחילה ב־2022
כדי להבין את המלחמה הנוכחית צריך לחזור לפחות ל־2014 — ולמעשה גם לסוף ברית המועצות. אוקראינה הפכה למדינה עצמאית ב־1991, אך נשארה קשורה לרוסיה בתחומי כלכלה, אנרגיה, שפה וביטחון, ובמקביל פיתחה קשרים הולכים וגוברים עם האיחוד האירופי ועם מדינות נאט״ו.
1994: אוקראינה ויתרה על הנשק הגרעיני
לאחר פירוק ברית המועצות נשאר באוקראינה אחד ממאגרי הנשק הגרעיני הגדולים בעולם. במסגרת מזכר בודפשט מ־1994, אוקראינה הצטרפה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני והעבירה את הנשק הגרעיני שברשותה, ובתמורה רוסיה, ארה״ב ובריטניה נתנו לה ערבויות ביטחוניות. בין היתר הן התחייבו לכבד את עצמאותה, ריבונותה וגבולותיה הקיימים ולהימנע מאיום או שימוש בכוח נגדה.
2013–2014: מאידאן, קרים והמלחמה בדונבאס
המשבר שהוביל למלחמה הנוכחית החריף בסוף 2013. הנשיא ויקטור ינוקוביץ' החליט שלא לחתום על הסכם התקרבות עם האיחוד האירופי, לאחר לחץ כבד ממוסקבה. ההחלטה הציתה את מחאת יורומאידאן. אחרי חודשים של הפגנות אלימות, הרוגים והתמוטטות התמיכה הפוליטית בו, ינוקוביץ' נמלט מאוקראינה בפברואר 2014.
הפרשנות לאירוע הזה נשארה אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות. באוקראינה ובמערב הוא נתפס בעיקר כמהפכה עממית נגד ממשלה מושחתת וכבחירה במסלול אירופי. הקרמלין תיאר אותו כהפיכה שנתמכה בידי המערב ואיימה על האינטרסים ועל האוכלוסייה דוברת הרוסית. סקירת הרקע של CFR מתארת כיצד המחלוקת על הקשר עם אירופה הפכה למשבר גיאופוליטי בין מוסקבה לקייב.
בתוך שבועות השתלטו כוחות רוסיים על קרים. לאחר משאל עם שנערך תחת שליטה רוסית, מוסקבה סיפחה את חצי האי. העצרת הכללית של האו״ם קבעה שמשאל העם אינו תקף וקראה למדינות שלא להכיר בשינוי במעמד קרים.
באביב 2014 החלה גם מלחמה בדונבאס בין הכוחות האוקראיניים לבין בדלנים פרו־רוסים שנתמכו בידי רוסיה. הסכמי מינסק מ־2014 ומ־2015 נועדו להביא להפסקת אש, נסיגת נשק כבד והסדר פוליטי, אך הם לא יושמו במלואם. ה־OSCE, שפיקח על ההסדרים, המשיך לדווח לאורך השנים על הפרות של הפסקת האש.
למה רוסיה ראתה את אוקראינה כאיום
אין סיבה אחת מוסכמת למלחמה. אחד הצירים המרכזיים הוא מקומה של אוקראינה בסדר הביטחוני האירופי. מאז שנות ה־2000 התקרבה קייב בהדרגה לאיחוד האירופי ולנאט״ו, גם בלי להיות חברה בברית. פוטין וממשלת רוסיה הציגו את התרחבות נאט״ו מזרחה ואת שיתוף הפעולה הצבאי עם אוקראינה כאיום ישיר על ביטחון רוסיה.
בדצמבר 2021, כאשר רוסיה כבר ריכזה כוחות גדולים סביב אוקראינה, מוסקבה דרשה ערבויות משפטיות שלפיהן אוקראינה לא תצטרף לנאט״ו, שהברית תפסיק פעילות צבאית באוקראינה ובחלקים ממזרח אירופה ושחלק מהפריסות הצבאיות של נאט״ו מאז 1997 ייסוגו. רויטרס דיווחה אז שהמערב היה מוכן לדון בנושאי ביטחון, אך דחה את הדרישה לתת לרוסיה זכות וטו על מדיניות החוץ של אוקראינה או על הרחבת נאט״ו.
מנקודת המבט של אוקראינה ומדינות נאט״ו, למדינה ריבונית יש זכות לבחור את קשריה ואת הסדרי הביטחון שלה. נאט״ו טענה לאחר הפלישה שרוסיה דחתה מסלולי דיאלוג שהוצעו לה ושאין מחלוקת ביטחונית שמצדיקה שימוש בכוח נגד מדינה שכנה.
24 בפברואר 2022: הפלישה המלאה
ב־21 בפברואר 2022 הכירה רוסיה בעצמאות הישויות הבדלניות בדונצק ובלוהנסק. שלושה ימים לאחר מכן הודיע פוטין על פתיחת "מבצע צבאי מיוחד", והצבא הרוסי פלש לאוקראינה מצפון, ממזרח ומדרום.
בנאום הפתיחה שלו הציג פוטין כמה נימוקים: הגנה על תושבי דונבאס, מה שכינה "דה־מיליטריזציה" ו"דה־נאציפיקציה" של אוקראינה, וטענה שהשתלבות אוקראינה במערך הצבאי המערבי מאיימת על ביטחון רוסיה. הוא גם טען שבדונבאס התרחש "רצח עם". הטענות הללו הן עמדת הקרמלין, ולא קביעה מוסכמת של גוף בינלאומי.
בית הדין הבינלאומי לצדק הורה במרץ 2022 לרוסיה, במסגרת צו זמני בתיק שעסק בטענות לרצח עם, להשעות מיד את הפעולות הצבאיות שהחלה ב־24 בפברואר. באותו חודש העצרת הכללית של האו״ם גינתה את "התוקפנות" נגד אוקראינה ברוב של 141 מדינות מול 5 ודרשה מרוסיה לסגת.
2022: רוסיה לא כבשה את קייב, אוקראינה החזירה שטחים
בשלב הראשון רוסיה ניסתה להתקדם במהירות לעבר קייב, חרקיב וערים נוספות. המהלך בצפון נכשל, ובאביב נסוגו הכוחות הרוסיים מאזור קייב. במקביל רוסיה כבשה את מריופול ויצרה רצף יבשתי בין שטחי רוסיה לקרים.
בסתיו 2022 ביצעה אוקראינה שתי התקפות־נגד משמעותיות: באזור חרקיב היא החזירה שטחים נרחבים במהירות, ובנובמבר נסוגה רוסיה מהעיר חרסון ומהגדה המערבית של הדנייפר.
באותה שנה הכריזה רוסיה על סיפוח דונצק, לוהנסק, חרסון וזפוריז'יה — אף שאינה שולטת עד היום בכל השטח של ארבעת המחוזות. העצרת הכללית של האו״ם גינתה את "ניסיון הסיפוח הבלתי חוקי" ברוב של 143 מדינות מול 5.
2023: באחמוט ומתקפת־הנגד שלא שינתה את המלחמה
ב־2023 התמקד חלק גדול מהלחימה בקרב על באחמוט, שנכבשה בסופו של דבר בידי רוסיה לאחר חודשים של קרבות קשים. בקיץ פתחה אוקראינה מתקפת־נגד גדולה בדרום ובמזרח, במטרה לפרוץ את קווי ההגנה הרוסיים ולנתק את הרצף היבשתי לקרים.
המתקפה השיגה הישגים מוגבלים ולא הגיעה ליעדיה העיקריים. רוסיה בנתה מערכי ביצורים, שדות מוקשים ושכבות הגנה צפופות, והרחפנים הפכו את תנועת הכוחות הגדולים למסוכנת יותר. מפת המלחמה של רויטרס מתארת את השינוי מהתקדמות מהירה ב־2022 למלחמת התשה יותר סטטית.
2024–2026: רוסיה חזרה להתקדם, אוקראינה שינתה שיטה
לאחר כישלון מתקפת־הנגד האוקראינית, רוסיה חזרה ליוזמה בחלקים רבים של החזית. היא רשמה התקדמות הדרגתית במזרח, בעיקר בדונצק, תוך הסתמכות על יתרון בכוח אדם, פצצות גלישה, ארטילריה ורחפנים.
אוקראינה הגיבה בשינוי הדרגתי של האסטרטגיה. לצד הגנה על קו החזית היא הרחיבה את הפגיעה בעורף הרוסי, בבסיסים, במפעלים ובתעשיית האנרגיה. במהלך 2026 ההתקדמות הרוסית האטה, בעוד אוקראינה חזרה ליזום התקפות מקומיות בכמה גזרות.
אז למה המלחמה עדיין נמשכת?
אחרי יותר מארבע שנים של הפלישה המלאה, הצדדים עדיין לא מסכימים על השאלות הבסיסיות ביותר. רוסיה דורשת הכרה בשינויים טריטוריאליים משמעותיים ובהגבלות על מעמדה הביטחוני של אוקראינה. קייב דורשת שמירה על ריבונותה, ערבויות ביטחוניות ואינה מוכנה להכיר מראש בכיבוש רוסי של שטחים.
מעבר למחלוקת על מפה, יש גם בעיית אמון עמוקה. אוקראינה רואה בהסכם שלא ילווה בערבויות אכיפות הפוגה שעלולה לאפשר לרוסיה להתחמש מחדש. מוסקבה טוענת שהסדר שאינו מטפל במה שהיא מכנה "שורשי הסכסוך" — ובהם קשריה של אוקראינה עם המערב — רק יקפיא את המלחמה במקום לפתור אותה.
זו הסיבה שמגעים יכולים לייצר הסכמות על חילופי שבויים, דגנים או הפסקות תקיפה מוגבלות, אבל מתקשים להגיע לשאלת הסיום עצמה.
אחרי מה לעקוב
דונצק: האם ההתקפות המקומיות של אוקראינה מצליחות לעצור את הלחץ הרוסי על סלוביאנסק, קרמטורסק וקוסטיאנטיניבקה.
ההגנה האווירית: האם אוקראינה תצליח לקבל מיירטי Patriot נוספים ולפתח פתרונות זולים מול רחפני הסילון החדשים.
בתי הזיקוק: אם קצב התקיפות האוקראיניות יימשך, הפגיעה בתעשיית האנרגיה הרוסית עלולה להפוך מגורם צבאי גם לבעיה כלכלית רחבה יותר.
החורף: המבחן הגדול יהיה היכולת של אוקראינה לשמור על חשמל, חימום ומים תחת מתקפות ארוכות־טווח.
המסלול המדיני: כל פגישה אמריקנית חדשה תהיה חשובה, אבל בלי שינוי בעמדות לגבי דונבאס וערבויות ביטחוניות קשה לראות כרגע הסכם כולל.
הזווית הישראלית
ההשפעה הישירה על ישראל מוגבלת, אבל שתי זירות נוגעות גם לכאן. הראשונה היא אנרגיה: הפגיעה בבתי הזיקוק הרוסיים מצטרפת לשיבושים במזרח התיכון ומגבירה את הלחץ על שוקי הדיזל וההובלה. כתבנו על כך גם בכתבה הנפט שוב נוגע ב־100 דולר – אבל הדיזל הוא הבעיה הגדולה יותר.
השנייה היא צבאית־טכנולוגית. אוקראינה הפכה למעבדה המרכזית בעולם ללוחמת רחפנים, יירוטים זולים, לוחמה אלקטרונית ורובוטיקה קרקעית. הלקחים האלה כבר משנים את התכנון הצבאי באירופה ובמזרח התיכון.
מקורות מרכזיים
- Reuters — תמונת החזית והיקף השטח שבשליטת רוסיה
- Reuters — ההתקפה האוקראינית בצפון דונצק
- Reuters — רחפני הסילון הרוסיים
- UN Human Rights — נפגעים אזרחיים, אוגוסט 2026
- Reuters — התקיפה באזור מוסקבה, 20 בספטמבר
- Reuters — חידוש מאמצי התיווך האמריקניים
- האו״ם — החלטת 2014 על קרים
- האו״ם — מזכר בודפשט, 1994
- האו״ם — החלטת מרץ 2022 על הפלישה הרוסית
- בית הדין הבינלאומי לצדק — צו הביניים מ־16 במרץ 2022
- האו״ם — החלטת 2022 על ניסיון סיפוח ארבעת המחוזות
