שבע שנים אחרי Hyperspace, בק חוזר עם אלבום של חומר חדש – ובמקום להמציא שוב דמות אחרת, הוא חוזר דווקא אל הצד השקט, המלנכולי והאקוסטי של הקריירה שלו. Ride Lonesome, שיצא ב־18 בספטמבר, מחבר אותו מחדש עם הנגנים של Sea Change, Morning Phase ו־Mutations, ומציב במרכז שירים על פרידה, בדידות והשלמה.

5 דברים שצריך לדעת

• Ride Lonesome הוא האלבום הראשון של בק עם חומר חדש מאז Hyperspace מ־2019.
• באלבום 12 שירים והוא נמשך כ־47 דקות.
• בק הפיק את האלבום ונייג'ל גודריץ' עשה את המיקס. חלק גדול מההרכב שניגן איתו ב־Sea Change, Morning Phase ו־Mutations חזר לאולפן.
• הביקורות הראשונות ברובן חמות מאוד. הגרדיאן העניק לו חמישה כוכבים, NME שיבח את החזרה לצד המלנכולי של בק, בעוד Pitchfork היה מסויג יותר וטען שהצליל המוקפד נשען במידה רבה על שטח שכבר נחקר בעבר.
• לצד האלבום יצאו גם כמה קליפים וסינגלים. “Run Away” קיבל קליפ שצולם בטוקיו בכיכובו של השחקן היפני טדנובו אסאנו.

האזנה: האלבום והשירים המרכזיים

אפשר להאזין ל־Ride Lonesome דרך קישור ההאזנה הרשמי של בק, שמפנה לשירותי הסטרימינג השונים, או ישירות בApple Music.

• Ride Lonesome – הקליפ הרשמי
• Run Away – הקליפ הרשמי
• In The Night – הקליפ הרשמי
• Disappearing Act – האזנה רשמית

בק כבר היה במקום הזה – ובחר לחזור אליו

הקריירה של בק בנויה על מעבר בין סגנונות כמעט בלי אזהרה. הוא פרץ בשנות התשעים עם “Loser”, ערבב היפ־הופ, בלוז, רוק ופאנק ב־Odelay, עבר לפולק כמעט חשוף ב־Sea Change, וחזר בהמשך גם לפופ צבעוני ולאלקטרוניקה. Ride Lonesome אינו ניסיון להציג עוד גרסה חדשה של בק. הוא פונה בכוונה לכיוון שכבר הפך לחלק מרכזי בדיסקוגרפיה שלו.

בראיון לקראת צאת האלבום אמר בק שהצד ה“בודד” והמופנם שלו כנראה קרוב אליו יותר מהצד הפאנקי והמשחקי. אפשר לשמוע את זה כמעט מיד. הגיטרות האקוסטיות נמצאות במרכז, הקצב מתון, והעיבודים משאירים הרבה מרחב לקול, לפדל־סטיל, לפסנתר ולכלי המיתר. בראיון לגרדיאן הוא דיבר גם על הדרך שבה היחס שלו לרצינות ולישירות רגשית השתנה מאז שנות התשעים.

הקשר ל־Sea Change ול־Morning Phase אינו רק אסוציאציה של מבקרים. בק החזיר לאולפן את Smokey Hormel, Joey Waronker, Justin Meldal-Johnsen, Roger Joseph Manning Jr. ו־Jason Falkner – מוזיקאים שליוו אותו בתקופות ההן – והקליט איתם ב־United Studios בהוליווד. הוא הפיק את האלבום בעצמו, ונייג'ל גודריץ', שעבד איתו בין היתר על Sea Change, חזר למיקס. הודעת האלבום הרשמית הציגה את החיבור הזה כחזרה למקום מוכר, אבל לא כניסיון לשחזר אותו בדיוק.

שירי פרידה בלי יומן אישי מפורש

שמות השירים מספרים חלק מהסיפור עוד לפני ההאזנה: “Failed Words”, “Bleed”, “Disappearing Act”, “It Ends Right Here” ו־“Falling Through My Hands”. האלבום עוסק באובדן, בזיכרון ובניסיון להמשיך הלאה, אבל בק אינו הופך אותו ליומן שמסביר לקהל מי עשה מה ולמי.

אי אפשר להתעלם מההקשר האישי. זהו אלבום החומר החדש הראשון שהוא מוציא מאז שהגירושים שלו מהשחקנית מריסה ריביסי הושלמו ב־2021. גם Sea Change נולד אחרי פרידה, ולכן ההשוואה כמעט בלתי נמנעת. עם זאת, השירים החדשים רחבים יותר מסיפור זוגי אחד. הם עוסקים גם בזמן שחולף, בגיל, ובאופן שבו זיכרונות ממשיכים להתקיים אחרי שהקשר עצמו כבר הסתיים.

“Run Away” הוא מקום טוב להתחיל ממנו. הגיטרה כמעט מינימלית בתחילת השיר, והעיבוד נפתח בהדרגה בלי לאבד את התחושה האינטימית. הקליפ, שיצא עם האלבום, צולם בטוקיו ובכיכובו של טדנובו אסאנו, המוכר בין היתר מ־Shōgun. מי שמעדיף את הצד החלומי יותר של האלבום יכול להתחיל דווקא ב־“Disappearing Act”, ואילו שיר הנושא מציג בצורה הישירה ביותר את הקו המוזיקלי והרגשי של כל הפרויקט.

הביקורות מסכימות על היופי, פחות על מידת החידוש

הקבלה הראשונית של Ride Lonesome חזקה. הגרדיאן העניק לאלבום חמישה כוכבים וראה בו המשך טבעי לקו של Sea Change ו־Morning Phase. NME הדגיש את האופן שבו בק חוזר למלנכוליה בלי להישמע כמו חיקוי פשוט של עצמו.

Pitchfork היה פחות נלהב. הביקורת הכירה בהפקה המדויקת ובעיבודים היפים, אבל טענה שהאלבום נשען במידה רבה על שפה מוזיקלית שבק כבר פיתח באלבומים קודמים. הפער בין הביקורות מחדד את השאלה המרכזית סביב האלבום: האם החזרה לצליל המוכר היא התכנסות יצירתית של אמן שמבין איפה הוא במיטבו, או סימן לכך שהמוזיקאי שבנה קריירה על שינוי מעדיף הפעם לא להסתכן?

לא עוד ניסיון להיות הבק של 1996

דווקא משום שבק מזוהה כל כך עם המצאות מחדש, יש משהו מעניין בהחלטה שלו לא לרדוף אחרי הפתעה. בגיל 56 הוא לא מנסה לשחזר את האנרגיה של Odelay או לייצר עוד “Loser”. השירים כאן איטיים יותר, מסודרים יותר, ולעיתים גם יפים באופן כמעט מסוכן – אבל הם מתאימים לאמן שנמצא במקום אחר בחיים.

Ride Lonesome לא מבקש למחוק את בק של שנות התשעים. הוא פשוט נותן משקל גדול יותר לצד שתמיד היה שם, גם כשהקולאז'ים, הסמפלינג והאירוניה משכו יותר תשומת לב. אחרי יותר משלושה עשורים של שינויי כיוון, בק נשמע הפעם כאילו הוא פחות עסוק בשאלה איך להפתיע את הקהל ויותר בשאלה איזה שירים הוא רוצה לשיר עכשיו.

אחרי מה לעקוב

בק יוצא לסיבוב הופעות בצפון אמריקה סביב האלבום, עם הופעות שמשלבות את החומר החדש עם שירים מ־Sea Change, Morning Phase ו־Mutations. לוח ההופעות המעודכן נמצא באתר הרשמי של בק.

מקורות: Beck/Capitol ו־Universal Music, הגרדיאן, NME, Pitchfork, Apple Music והאתר הרשמי של Beck.