במשך עשרות שנים לימדו מדענים על חמש ההכחדות ההמוניות הגדולות שהרעידו את ההיסטוריה של כדור הארץ. אבל מודל חדש של בינה מלאכותית, שאומן על מסד נתונים של מיליוני מאובנים, מציע תמונה אחרת: רק שתיים מחמש ההכחדות בולטות בשחזור החדש כקריסה עולמית עמוקה ומהירה של המגוון הביולוגי הימי. המחקר הוצג בכנס מדעי ב-12 באוקטובר וזכה השבוע לחשיפה בכתב העת Nature – אך הוא טרם פורסם כמאמר מלא שעבר ביקורת עמיתים.
חמישה דברים שחשוב לדעת
- מודל OneStrata מבוסס על מאגר גדול מאוד של מאובנים ותצפיות גיאולוגיות, שלפי Nature כולל נתונים על כמעט ארבעה מיליון פריטי מאובן.
- המודל משתמש בלמידת מכונה כדי להעריך מתי שכבות סלע המכילות מאובנים נוצרו וכיצד השתנה המגוון הביולוגי.
- בשחזור החדש הכחדת סוף האורדוביק והכחדת סוף הפרם בולטות במיוחד.
- ההכחדות של סוף הדבון, סוף הטריאס וסוף הקרטיקון נראות בחישוב זה חלשות יותר או פרושות על פני פרק זמן ארוך יותר.
- המסקנות ראשוניות ונוגעות בעיקר למדדי המגוון הביולוגי הימי – לא לטענה שהדינוזאורים לא נכחדו.
הבעיה: ההיסטוריה נקברה בשכבות סלע
כדי להבין כיצד השתנו החיים במשך מאות מיליוני שנים, פליאונטולוגים משווים מאובנים שנמצאו בשכבות סלע באתרי חפירה שונים. השכבות אינן מסודרות תמיד באותו קצב, לא כל תקופה שימרה מאובנים באותה מידה, ולפעמים אותו מין מופיע במקומות שונים בפערים גדולים. כתוצאה מכך, גם כשלחוקרים יש אלפי אתרי חפירה, קשה לשחזר את התמונה העולמית ברזולוציה גבוהה.
פתרון מקובל הוא לחלק את הזמן הגיאולוגי לפרקים ארוכים יחסית, לעיתים של מיליוני שנים. הדבר מקל על איחוד המידע, אך עלול לטשטש שינויים שהתרחשו בהדרגה על פני אלפי או עשרות אלפי שנים. כאן נכנס OneStrata – מודל שמנסה ללמוד מתוך רצפי שכבות סלע ומאובנים את הדפוסים המאפשרים לסדר את התצפיות על ציר זמן מפורט יותר.
המודל שמדענים אימנו על מאובנים
את הפרויקט מוביל שוּז'וֹנג שֶׁן מאוניברסיטת נאנג'ינג בסין, בשיתוף חוקרים נוספים. הצוות פיתח לאורך שנים מאגר נתונים בשם OneStratigraphy, המאגד מידע על מיקומם הגיאולוגי של מאובנים בעשרות אלפי אתרים. במקום לחשב מחדש כל שילוב אפשרי באמצעות כוח מחשוב עצום, החוקרים אימנו מודל למידת מכונה המסוגל להעריך באופן הסתברותי את הזמן שבו הופיעו מאובנים ברצף השכבות.
המודל החדש הוצג ב-12 באוקטובר בכנס החברה הגיאולוגית של אמריקה בדנוור, וב-20 באוקטובר דיווח Nature על התוצאות ועל תגובות החוקרים. לפי התקציר שהוגש לכנס, השחזור מצביע על שתי נקודות קיצון מרכזיות של קריסה במגוון החיים בים: בסוף האורדוביק, לפני כ-444 מיליון שנה, ובסוף הפרם, לפני כ-252 מיליון שנה.
ומה לגבי האסטרואיד שהרג את הדינוזאורים?
הכחדת סוף הקרטיקון, לפני כ-66 מיליון שנה, מוכרת במיוחד משום שבמהלכה נעלמו הדינוזאורים שאינם עופות, לצד קבוצות רבות נוספות. הראיות לפגיעת האסטרואיד, לשכבת האירידיום ולשינויים האקולוגיים אינן מתבטלות בגלל מודל חדש המנתח את ההיסטוריה של המגוון הביולוגי הימי. הטענה החדשה היא בעיקר שמדידת השינוי במספר קבוצות היצורים בעולם עשויה להיראות אחרת כאשר משפרים את רזולוציית התיארוך.
לכן, הכותרת המפתה 'רק שתי הכחדות' אינה צריכה להיקרא כפשוטה: המחקר לא מוכיח ששלוש האחרות לא קרו, אלא שהן לא בולטות באותו אופן במודל ובמדד שנבחרו. גם אפשרות שהנתונים ההיסטוריים מוטים בגלל תנאי שימור וחפירה מחייבת בדיקה נוספת.
ההתלהבות – והספקנות
שן תיאר את השיטה כפריצת דרך בחקר שכבות סלע ומגוון החיים בעבר, אולם מדענים אחרים הביעו הסתייגות מן הטענה שהתמונה החדשה משנה לגמרי את הספרות המדעית. מתיו קלאפהם מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז ציין ב-Nature שכבר קיימים שחזורים מפורטים באתרים מסוימים, ולכן ייתכן שהמודל יוסיף בעיקר פרספקטיבה עולמית רחבה יותר.
הבדל נוסף חשוב: ההצגה בכנס היא שלב מדעי לגיטימי, אך היא אינה שקולה למאמר מחקר מלא שעבר ביקורת עמיתים. כדי להבין עד כמה הממצאים יציבים, יידרשו פרסום הנתונים והשיטה, בדיקות עצמאיות והשוואות בין אזורים ותקופות.
הזווית הישראלית
גם בישראל פועלים חוקרים בפליאונטולוגיה ובגיאולוגיה, והמחקר עשוי לעורר עניין במוסדות האקדמיים שחוקרים את ההיסטוריה הגיאולוגית של המזרח התיכון. הממצא אינו קשור ישירות להכחדה או גילוי שנרשמו בישראל השבוע, אך הוא מראה כיצד כלים מתחום הבינה המלאכותית יכולים לשנות את דרכי העבודה במדעי כדור הארץ.
אחרי מה לעקוב
פרסום מחקר מפורט שעבר ביקורת עמיתים, השאלה אם קבוצות מחקר אחרות ישחזרו את התוצאות, וכיצד המודל יתמודד עם מאגרי מאובנים יבשתיים ועם הטיות שימור.
מקורות: Nature, 20.10.2026; תקציר המחקר בכנס החברה הגיאולוגית של אמריקה.
קרדיט לתמונה הראשית: מאובן קדום, אילוסטרציה למחקר. Photo by Jossuha Théophile on Unsplash.
