הסרט התיעודי של יובל אברהם ורחל שור על המלחמה בעזה זכה לתגובה יוצאת דופן בפסטיבל ונציה, לביקורות בולטות ולפרס חבר השופטים המיוחד. במרכזו 24 אנשי צבא ומודיעין ישראלים, שמעידים בעילום שם על תהליכי בחירת מטרות ותקיפות. בישראל צה"ל ודמויות פוליטיות דחו בחריפות את הטענות.

5 נקודות מרכזיות

• NAZA הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ונציה ב-10 בספטמבר וזכה לכ-24-25 דקות של מחיאות כפיים.
• הסרט מבוסס על עדויות של 24 אנשי צבא ומודיעין ישראלים, שפניהם וקולותיהם מוסתרים.
• יוצריו, יובל אברהם ורחל שור, היו בין ארבעת יוצרי No Other Land, שזכה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.
• צה"ל דחה את הטענות בסרט והסתייג מהסתמכות על עדויות אנונימיות.
• בסיום הפסטיבל זכה NAZA בפרס חבר השופטים המיוחד – אחד הפרסים המרכזיים בתחרות הרשמית.

בפסטיבלי קולנוע נהוג למדוד את תגובת הקהל גם בדקות. במקרה של NAZA, הסרט התיעודי הישראלי החדש של יובל אברהם ורחל שור, המספר עצמו הפך לכותרת: בסיום הקרנת הבכורה בפסטיבל ונציה עמד הקהל ומחא כפיים במשך כ-24-25 דקות. חלק מהנוכחים הניפו דגלי פלסטין, והיוצרים התקבלו בתשואות ממושכות.

התגובה באולם הייתה רק תחילת הדרך של הסרט בפסטיבל. בתוך שעות החלו להתפרסם ביקורות חיוביות, ובערב הנעילה הגיע גם הפרס: NAZA זכה בפרס חבר השופטים המיוחד של פסטיבל ונציה ה-83. הוא היה הסרט התיעודי היחיד שהתחרה השנה בתחרות הרשמית.

24 ישראלים מספרים מה קרה מאחורי המסכים

NAZA בנוי סביב עדויותיהם של 24 ישראלים ששירתו בצבא ובמערכת המודיעין במהלך המלחמה בעזה. פניהם מוסתרים וקולותיהם עוברים שינוי דיגיטלי. הם מתארים את עבודתם במודיעין, באיסוף מידע, בזיהוי מטרות ובמערכות טכנולוגיות ששימשו בתהליך התקיפה.

לפי הסרט, המונח NAZA משמש בתוך מערכת המודיעין לציון מספר האזרחים שצפויים להיפגע בתקיפה. הסרט מעלה טענות קשות בנוגע למספר האזרחים שאושר לסכן לצד מטרות צבאיות, לשימוש במערכות מבוססות בינה מלאכותית ולדרך שבה חולקה האחריות בין גורמים שונים בתוך המערכת. צה"ל דוחה חלק מרכזי מהטענות ומבהיר כי בני אדם – ולא מערכת AI אוטונומית – מקבלים את ההחלטות על תקיפות.

רוב העדויות צולמו בלילה על גגות בתל אביב. המרואיינים מופיעים כצלליות על רקע אורות העיר, בזמן שהם מתארים פעולות שהתבצעו בעזה עשרות קילומטרים משם. הסרט כמעט אינו נשען על רצף של תמונות קשות מעזה, אלא על הפער בין השקט שבו מסופרות העדויות לבין תוכנן.

מי הם יובל אברהם ורחל שור

עבור אברהם ושור זו אינה הפעם הראשונה שבה סרט שלהם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני מגיע לצמרת עולם הקולנוע. יובל אברהם הוא עיתונאי וקולנוען ישראלי מירושלים, הכותב ב-+972 Magazine וב"שיחה מקומית". במשך שנים הוא סיקר את הכיבוש, הגדה המערבית ומזרח ירושלים, ומאז 7 באוקטובר פרסם שורה של תחקירים על המלחמה בעזה ועל מערכות המודיעין והתקיפה של ישראל. חלק מהתחקירים האלה עומדים גם ברקע של NAZA.

רחל שור היא קולנוענית וצלמת ישראלית. היא הייתה אחת מארבעת יוצרי No Other Land לצד באסל עדרה, חמדאן בלאל ואברהם, ושימשה גם כצלמת בפרויקט. ב-+972 Magazine היא מוגדרת קולנוענית וצלמת.

No Other Land, שתיעד את מאבקם של תושבי מסאפר יטא נגד הריסות ופינוי בגדה המערבית, זכה תחילה בפרס הסרט התיעודי בברלינאלה ובהמשך באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר ב-2025. ארבעת היוצרים – שני פלסטינים ושני ישראלים – הפכו בעקבותיו לדמויות מוכרות בזירת הקולנוע הבינלאומית.

ב-NAZA עובדים אברהם ושור עם צוות בינלאומי בולט נוסף: הסרט הופק על ידי The Guardian וג'יימס וילסון, והמפיק בפועל הוא ג'ונתן גלייזר, במאי The Zone of Interest.

"דחוף", "מטלטל" ו"קשה להשתחרר ממנו"

הביקורות שהתפרסמו אחרי ההקרנה היו ברובן חיוביות. מבקר The Guardian העניק לסרט ארבעה כוכבים ותיאר אותו כסרט שמטיל אור מצמרר על המתרחש בעזה, תוך שהוא מציין גם חולשה מרכזית: העובדה שכל העדויות מובאות בעילום שם מקשה על אימותן ומחלישה במידה מסוימת את משקלן כעדות.

מבקרים אחרים התמקדו באופן שבו הסרט הופך חומר עיתונאי ותחקירים שכבר פורסמו לסיפור קולנועי אחד. במקום לנסות לענות מי בדיוק אחראי לכל תקיפה, הוא מתרכז בשרשרת: אנשי מודיעין, מנתחי מידע, מפעילי מערכות ומקבלי החלטות – ובשאלה איך אחריות מתחלקת בין אנשים שכל אחד מהם רואה את עצמו כחלק קטן ממערכת גדולה יותר.

צה"ל דוחה את הטענות

בישראל התקבל הסרט בצורה שונה מאוד. צה"ל דחה את הטענות המרכזיות שהועלו בו ומתח ביקורת על ההסתמכות על עדויות אנונימיות, שלדבריו אינן מאפשרות לבדוק באופן מלא את האירועים והנסיבות המתוארים.

בצבא הדגישו גם כי מערכות טכנולוגיות ובינה מלאכותית אינן מקבלות לבדן החלטה לתקוף וכי כל מטרה עוברת הליך אנושי של בחינה ואישור. במקביל, דמויות פוליטיות בישראל תקפו את הסרט ואת יוצריו, בעוד אחרים טענו כי דווקא משום שהעדויות מגיעות מתוך המערכת הישראלית יש לבחון אותן ברצינות.

למה הסרט צולם כמעט כולו בחושך

הבחירה לצלם את המרואיינים על גגות תל אביב בלילה היא חלק מהשפה של NAZA. אברהם ושור סיפרו כי המיקום אפשר למקורות לדבר בחופשיות יחסית, אך גם יצר ניגוד מכוון בין העיר השקטה לבין העדויות על המתרחש בעזה.

שור אמרה בראיון ל-Guardian כי היא מעדיפה בדרך כלל להישאר מאחורי המצלמה ומחוץ לאור הזרקורים. אברהם, שמזוהה ציבורית הרבה יותר עם עבודתו, כבר התמודד בעקבות No Other Land עם איומים ומחאה ליד בית משפחתו לאחר הזכייה בברלין.

מוונציה לפרס

NAZA הגיע לוונציה כסרט תיעודי פוליטי שעוד לפני הקרנתו עורר מחלוקת. הוא יצא מהפסטיבל עם פרס חבר השופטים המיוחד, עשרות דקות של מחיאות כפיים וחשיפה בינלאומית רחבה. הפצת הסרט בעולם נמצאת בידי חברת MK2, והוא צפוי להיות מוקרן גם בפסטיבל ניו יורק.

הוויכוח על הטענות שמוצגות בו צפוי להמשיך בישראל ומחוצה לה – הן בנוגע להתנהלות הצבא בעזה והן בנוגע לשאלה כיצד סרט שנשען על מקורות אנונימיים צריך להיבחן כיצירה תיעודית ועיתונאית.

מחיאות הכפיים בוונציה

טריילר רשמי מלא של הסרט עדיין לא פורסם, אבל The Guardian פרסם וידאו מהבכורה בוונציה, כולל התגובה הממושכת של הקהל. לצפייה בווידאו.

מקורות מרכזיים: The Guardian – ביקורת על הסרט | The Guardian – ראיון עם היוצרים | The Guardian – הזכייה בוונציה | Reuters – רשימת הזוכים | +972 Magazine – מאמר היוצרים על הסרט