14 חוליות זנב שהתגלו במזרח ספרד זוהו כחלק מדיפלודוקוס שחי לפני כ־150 מיליון שנה. זהו הממצא הראשון של הסוג מחוץ לצפון אמריקה, והוא מספק ראיה חדשה לכך שבסוף תקופת היורה התקיימו חילופי בעלי חיים בין צפון אמריקה לאירופה.
עודכן: 28 בספטמבר 2026
5 נקודות מרכזיות
- חוקרים זיהו לראשונה שרידים של Diplodocus באירופה.
- המאובנים נמצאו באתר La Tejería, ליד El Castellar שבמחוז טרואל במזרח ספרד.
- הממצא כולל 14 חוליות זנב וכמה עצמות שברון מאותו פרט.
- החוקרים מעריכים שהדינוזאור הגיע לאורך של כ־25 מטרים וחי לפני כ־150 מיליון שנה.
- הגילוי מחזק את ההשערה שבסוף היורה התרחשו אירועי פיזור תקופתיים וחילופי פאונה בין צפון אמריקה לאירופה.
דיפלודוקוס — אבל בספרד
במשך כמעט 150 שנה היה הדיפלודוקוס מזוהה בעיקר עם מערב צפון אמריקה. הסוג הוגדר לראשונה על סמך מאובנים שהתגלו בוויומינג ב־1877, ומאובנים רבים נוספים נמצאו מאז בתצורת מוריסון בארצות הברית.
כעת התמונה מתרחבת. צוות פלאונטולוגים מקרן Dinópolis שבטרואל קבע כי אוסף מאובנים שנמצא במזרח ספרד שייך לסוג Diplodocus. לפי המחקר, מדובר בראיה הראשונה של דיפלודוקוס מחוץ לצפון אמריקה.
המחקר פורסם בספטמבר 2026 ב־Journal of Vertebrate Paleontology.
מה בדיוק נמצא?
המאובנים מגיעים מאתר La Tejería ליד El Castellar, במחוז טרואל. החוקרים תיארו 14 חוליות זנב, המשתייכות כנראה לחוליות 22–35 של הזנב, לצד כמה עצמות שברון — עצמות שנמצאות בצדו התחתון של הזנב אצל דינוזאורים רבים.
חלק מהחוליות נמצאו מחוברות זו לזו וחלקן נמצאו בסמיכות, דבר שסייע לחוקרים לקבוע שהן שייכות לאותו פרט. זהו גם אחד משלדי הדיפלודוקידים השלמים יחסית שהתגלו עד היום באירופה, אף שמדובר רק בחלק מן הזנב.
איך יודעים שזה דיפלודוקוס?
החוקרים ביצעו השוואות אנטומיות מפורטות בין החוליות הספרדיות לבין מאובנים מוכרים של דיפלודוקידים, ולאחר מכן השתמשו בשני סוגים של ניתוח פילוגנטי — פרסימוניה מרבית והסקה בייסיאנית.
שתי השיטות הציבו את הדגימה בתוך הסוג Diplodocus. עם זאת, החוקרים נזהרו מלקבוע לאיזה מין בדיוק היא שייכת, משום שהמאובנים אינם כוללים מספיק חלקים אבחוניים. לכן היא מסווגת בשלב זה כ־Diplodocus sp.
דינוזאור באורך של כ־25 מטרים
בהשוואה לדגימות מוכרות מתצורת מוריסון בצפון אמריקה, החוקרים מעריכים כי הפרט הספרדי היה באורך של כ־25 מטרים.
דיפלודוקוס היה זאורופוד אוכל עשב בעל צוואר ארוך מאוד וזנב ארוך ודק. למרות אורכו המרשים, גופו היה מוארך וקל יחסית לזאורופודים ענקיים אחרים.
אז איך הגיע דיפלודוקוס לאירופה?
זו השאלה שהופכת את הממצא לחשוב במיוחד. לפני כ־150 מיליון שנה האוקיינוס האטלנטי עדיין היה צעיר בהרבה, וצפון אמריקה ואירופה היו קרובות יותר זו לזו מכפי שהן היום.
המחקר אינו טוען שהיה גשר יבשתי רציף שאפשר לדינוזאורים לעבור ישירות מאמריקה לאירופה. החוקרים מציעים שהממצא מתאים לתמונה של אירועי פיזור תקופתיים וחילופי בעלי חיים בין היבשות בסוף היורה. שינויים בגובה פני הים, בארכיפלגים ובקווי החוף יכלו ליצור לפרקי זמן נתיבים שאפשרו לאוכלוסיות לעבור בהדרגה.
במילים אחרות, לא מדובר בדיפלודוקוס יחיד שחצה אוקיינוס, אלא באוכלוסיות שהתפשטו לאורך דורות באזורים שהיו קרובים ונגישים יותר זה לזה מכפי שהם כיום.
והוא לא היה היחיד
הדיפלודוקוס מצטרף לרשימה של דינוזאורים וקבוצות בעלי חיים מהיורה המאוחרת שנמצאו משני צדי הפרוטו־אטלנטי. במחקר מוזכרים בין היתר Allosaurus, Ceratosaurus, Torvosaurus, Stegosaurus ו־Supersaurus, לצד קבוצות נוספות שמצביעות על דמיון משמעותי בין הפאונות של צפון אמריקה ואירופה.
לכן החוקרים רואים בממצא החדש אחת הראיות החזקות ביותר עד כה לחילופי בעלי חיים בין שתי היבשות באותה תקופה.
למה דווקא טרואל?
מחוז טרואל שבאראגון הוא אחד האזורים החשובים באירופה לחקר דינוזאורים. שכבות הסלע באזור משמרות מערכות אקולוגיות מהיורה המאוחרת ומהקרטיקון, ובאתרים שונים נמצאו זאורופודים, תרופודים, סטגוזאורים ודינוזאורים אוכלי עשב אחרים.
המאובן החדש מגיע מתצורת Villar del Arzobispo, המתוארכת ליורה העליונה, בתקופה שבין הקימרידג'יאן המאוחר לטיתוניאן.
לספרד כבר היה דיפלודוקוס מפורסם — אבל הוא היה העתק
יש גם פרט היסטורי נחמד בסיפור. במוזיאון הלאומי למדעי הטבע במדריד מוצג מאז 1913 העתק בגודל מלא של Diplodocus carnegii, המבוסס על השלד המפורסם "Dippy" ממוזיאון קרנגי בפיטסבורג.
ההעתק, שאורכו כ־24 מטרים, נתרם בידי התעשיין האמריקאי אנדרו קרנגי למלך אלפונסו ה־13, שהעביר אותו למוזיאון. יותר ממאה שנה לאחר מכן, מתברר שבאדמת ספרד אכן השתמר גם דיפלודוקוס אמיתי.
מה עוד צריך למצוא?
למרות הזיהוי המשכנע, חלק גדול מהשלד עדיין חסר. לא נמצאו גולגולת, צוואר או גפיים. מאובנים נוספים יוכלו לעזור לקבוע אם מדובר במין שכבר מוכר מצפון אמריקה או באוכלוסייה אירופית שונה.
ממצא כזה גם עשוי לספק תמונה מדויקת יותר של מסלולי הפיזור ושל הקשרים בין מערכות האקולוגיה של אירופה וצפון אמריקה בסוף היורה.
אחרי מה לעקוב
החיפוש באתר La Tejería ובאתרי היורה האחרים בטרואל נמשך. גילוי של חלקי שלד נוספים — במיוחד גולגולת, צוואר או גפיים — עשוי לאפשר לחוקרים לחדד את הזיהוי ולבדוק עד כמה הדיפלודוקוס האירופי היה קרוב לאוכלוסיות שחיו בצפון אמריקה.
הזווית הישראלית
הממצא אינו קשור ישירות לישראל, אבל הוא מדגים איך גילוי של מספר קטן יחסית של עצמות יכול לשנות את מפת התפוצה של בעל חיים שנחשב במשך יותר ממאה שנה לצפון־אמריקאי בלבד. זהו גם תזכורת לחשיבותם של אתרי מאובנים אזוריים בשחזור ההיסטוריה של היבשות והאקלים.
מקורות
- Journal of Vertebrate Paleontology — Intercontinental evidence of the iconic genus Diplodocus
- Reuters — Spanish scientists find first evidence of Diplodocus dinosaur in Europe
- Museo Nacional de Ciencias Naturales — Diplodocus carnegii במדריד
