הבדיקה במשטרה, תחקיר על תשלומים פרטיים לבעל תפקיד במערך אבטחת התעופה וממצאי החקירה באמירויות מעלים שאלות חדשות בפרשת טיסת פליי דובאי FZ1073. מאז ניסיון הפיגוע נחשפו פרטים על בדיקות צוותי טיסה זרים ועל חלוקת האחריות בישראל. מי היה מוסמך לבדוק את צוותי המטוס, אילו ניגודי עניינים נבדקים והאם הממשלה יישמה את המלצות מבקר המדינה? הטענות והבדיקות עדיין אינן קביעות אשמה.
עודכן: 12 באוקטובר 2026. בדיקת עומק על בסיס מקורות גלויים ופרסומי כלי תקשורת, בהם חדשות 12, ynet, רויטרס והודעת התביעה באיחוד האמירויות. הכתבה מבחינה בין הודעות רשמיות, תחקירים עיתונאיים, בדיקות ראשוניות וטענות שטרם הוכחו. אין בה קביעה שאדם או גוף מסוים התרשלו או ביצעו עבירה; לא נערכו במסגרת העדכון פניות תגובה עצמאיות.
פרשת טיסת פליי דובאי FZ1073 מציבה בפני ישראל שאלה שאינה מסתכמת בזהות טייס המשנה: מה נעשה כדי להגן על טיסות לישראל בתקופה שבה האיומים על ישראלים בחו"ל היו מוכרים ופומביים?
טיסת פליי דובאי FZ1073 שהמריאה מדובאי לישראל ב־30 בספטמבר 2026 נחתה נחיתת חירום בסעודיה לאחר שטייס המשנה תקף את הקברניט בגרזן חירום. ב־9 באוקטובר הודיע התובע הכללי באמירויות כי לפי ממצאי החקירה החשוד התכוון להשתלט על המטוס ולרסק אותו אל טרמינל הנוסעים בנתב"ג, בהשראת מתקפות 11 בספטמבר. לדבריו, החשוד השתמש בשתי טיסות קודמות לתל אביב כדי ללמוד את הנתיב ואת השדה. מדובר בממצאי התביעה במסגרת חקירה שעדיין נמשכת, ולא בהכרעת דין או בקביעה על אחריות הגורמים הישראליים. להודעה הרשמית בסוכנות הידיעות של איחוד האמירויות, 9 באוקטובר.
את פרטי האירוע והעדכונים מהחקירה אפשר לקרוא בכתבת המעקב על טיסת פליי דובאי. כאן המוקד הוא האחריות הציבורית בישראל.
דיווח על מעצר שני טייסים מהמלדיביים: האם החקירה מתרחבת?
התפתחות נוספת מדווחת בחקירה הפלילית שמנהלת איחוד האמירויות: לפי דיווח אתר החדשות המלדיבי Adhadhu מ־8 באוקטובר, שני טייסי משנה של פליי דובאי, אזרחי המלדיביים, נעצרו באיחוד האמירויות. על פי הדיווח, שגרירות המלדיביים עדכנה את משפחותיהם שהם מוחזקים בידי המשטרה. לפי i24NEWS מ־11 באוקטובר, השניים עבדו עם טייס המשנה החשוד, חמאם אל־חמאמי, וייתכן שגם התגוררו בסביבתו.
המילים "במלדיביים נעצרו" עלולות להטעות: השניים אזרחי המלדיביים, אך המעצר המדווח התרחש באמירויות. יש להבחין גם בין המעצר המדווח לבין הוכחת שותפות בניסיון הפיגוע. בדיווח מקומי מוקדם מ־3 באוקטובר טענה ממשלת המלדיביים שמדובר בתשאול בלבד; הדיווח המאוחר יותר תיאר הודעה למשפחות על מעצרם. עד כה לא פורסמו סעיפי חשד רשמיים נגד השניים או ראיות פומביות לכך שידעו על התוכנית.
השאלה החשובה לתחקיר היא אם הרשויות והחברה בדקו קשרים מקצועיים של החשוד, מה נמסר בין הרשויות וכיצד נבדקו סימני אזהרה אפשריים. גם אם החקירה תתרחב לעובדים נוספים, הדבר כשלעצמו אינו מוכיח כשל בפיקוח הישראלי; מסקנה כזאת מחייבת ראיות על מידע שהיה זמין ועל סמכויות הגורמים הרלוונטיים.
מה חדש בחקירת פליי דובאי? ההתפתחויות עד 12 באוקטובר
- חשד לניגוד עניינים במשרד התחבורה: במשטרה מתנהלת בדיקה מקדימה הנוגעת לשני בעלי תפקידים בביטחון התעופה; טרם פורסמה קביעה פלילית בעניינם.
- תחקיר על הפיקוח וחברות התעופה: חדשות 12 פרסמו ב־10 באוקטובר עדויות ומסמכים בנוגע לייעוץ פרטי שהעניק דביר רובינשטיין לחברות תעופה שעליהן היה אמור לפקח, לרבות פליי דובאי.
- היקף טיסות הצוותים הזרים: לפי דיווח ynet מדיון בוועדת משנה בכנסת, בשנה האחרונה נכנסו לישראל 1,240 אנשי צוות אוויר ממדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. הנתון לבדו אינו מוכיח הפרת חוק או מסוכנות של אותם אנשי צוות.
- יעד הפיגוע לכאורה: התובע הכללי באמירויות מסר ב־9 באוקטובר כי היעד המתוכנן היה טרמינל הנוסעים בנתב"ג, ולא רק ניסיון לפגוע במטוס באוויר.
- חקירות ותביעות נוספות: הודו פתחה בחקירה פלילית נפרדת על תקיפת הקברניט ההודי; נוסעים מדווחים על כוונה לקדם תביעה אזרחית. בסעודיה מתנהלת חקירת בטיחות תעופתית.
המשטרה בודקת שני בעלי תפקידים במערך הביטחון התעופתי
ב־7 באוקטובר דיווחו ynet וחדשות 12 כי יחידה במשטרת ישראל, להב 433, פתחה בבדיקה מקדימה בעקבות חשדות לניגודי עניינים במערך הביטחון של משרד התחבורה. לפי הדיווחים, נבדקת התנהלותם של דביר רובינשטיין, מנהל מרכז המבצעים לאבטחת תעופה, ושל אברי כהן, ראש אגף הביטחון במשרד. מדובר בבדיקות נפרדות לגבי טענות שונות, ולא בהודעה על הרשעה או על כתב אישום.
לפי פרסום חדשות 12, ביחס לרובינשטיין נבדק אם שירותי ייעוץ והדרכה שניתנו לחברות תעופה זרות, ובהן פליי דובאי, יצרו ניגוד עניינים עם תפקיד הפיקוח. ביחס לכהן נבחנת, לפי הפרסום, טענה לעבודה נוספת ללא אישור מתאים. קיומה של בדיקה אינו מוכיח שניגוד עניינים אסור אכן התקיים, ואינו מוכיח קשר סיבתי כלשהו בין פעילותם לבין ניסיון הפיגוע.
התחקיר החדש: פיקוח על חברות תעופה לצד שירותים פרטיים
ב־10 באוקטובר פרסם עמרי מניב בחדשות 12 תחקיר שלפיו רובינשטיין פועל כספק חיצוני במערך הביטחון התעופתי, ובמקביל העניק הדרכות וייעוץ לגורמים מסחריים בענף התעופה. בתחקיר נטען כי בין לקוחותיו הייתה גם פליי דובאי, והוצגו לפי הדיווח תעודות הוקרה שקיבל מהחברה. עוד הוצגו טענות של גורמים בענף בנוגע להפניית חברות לנותני שירותים פרטיים ולתשלומים עבור הדרכות.
אלה טענות תחקיר עיתונאי, לא ממצאים של בית משפט. בתגובה לחדשות 12 מסר איתי לוין, ששמו הוזכר בתחקיר בהקשר של שירותי אבטחה לחברות, כי הלקוחות פנו אליו מבחירתם, שכרו תאם את המקובל וכי אין ניגוד עניינים. משרד התחבורה מסר לחדשות 12 כי בנסיבות העניין אינו יכול להתייחס לדברים. אין בידי בָּעוֹלָם תגובה עצמאית חדשה של רובינשטיין או כהן.
השאלה הציבורית כעת קונקרטית: מי אישר את ההתקשרויות הפרטיות, אילו כללי ניגוד עניינים חלו, והאם בוצעה בקרה על פעילות מסחרית של מי שהיו מופקדים על פיקוח? את התשובות יש לבסס על הסכמים, אישורים, מסמכי תשלום, נהלים וממצאי הבדיקה הרשמית.
1,240 אנשי צוות ממדינות ללא יחסים דיפלומטיים – ומה הנתון אינו אומר
לפי דיווח ynet מ־6 באוקטובר, בדיון בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון נמסר כי בשנה האחרונה נכנסו לישראל 1,240 אנשי צוות אוויר ממדינות שאין לישראל יחסים דיפלומטיים עמן, לרבות אזרחי סוריה ולבנון. מדובר בנתון הנוגע לכניסות אנשי צוות, ולא בהכרח למספר אנשים ייחודיים או למספר הפרות נהלים.
אזרחות אינה מעידה כשלעצמה על מסוכנות, והנתון אינו מוכיח שלא נערכו בדיקות ביטחוניות. הוא כן מחייב בירור: אילו מגבלות או חריגים חלו בפועל, מי אישר את הכניסות, אילו פרטי רקע היו זמינים לרשויות והאם ההנחיות שונו לאחר ניסיון הפיגוע.
שלושה מסלולי חקירה – ושלוש שאלות שונות
באיחוד האמירויות מתנהלת חקירה פלילית של ניסיון הפיגוע ושל מניעי טייס המשנה, לרבות קשרים אפשריים. בסעודיה נפתחה חקירת בטיחות לפי מסגרת החקירות של ICAO, שמתמקדת בהפקת לקחים תעופתיים; לפי רויטרס מ־7 באוקטובר, גם נציגי ארצות הברית והאמירויות מעורבים, וישראל טרם הוזמנה להשתתף רשמית בעת הפרסום. בהודו פתחה סוכנות החקירות הלאומית NIA בחקירה לפי דינים הנוגעים לחטיפת מטוסים ולפעילות טרור, בעקבות הפגיעה בקברניט ההודי. לפרסום על חקירת NIA, 10 באוקטובר.
בנפרד, על פי Indian Express מ־11 באוקטובר, כ־100 נוסעים נערכים לתביעה אזרחית נגד הגורמים שהם סבורים שאחראים לאירוע. לפי אותו דיווח מדובר בהיערכות להגשה, ולא בקביעה שכתב תביעה כבר הוגש, התקבל או שהנוסעים זכאים לסכום פיצוי מסוים.
אף אחד ממסלולי החקירה האלה אינו מחליף את הבירור הישראלי לגבי חלוקת הסמכויות, בדיקת צוותים זרים, מנגנוני הבקרה ואחריותם של מקבלי ההחלטות.
לא רק מה ידעו על הטייס – מה עשו מול האיום?
השאלה הישראלית אינה רק האם היה מידע מוקדם על החשוד. השאלה הרחבה יותר היא כיצד נבחנה אבטחת הטיסות לישראל לאחר 7 באוקטובר והמלחמה באיראן: אילו תרחישים נבדקו, אילו דרישות שונו ומי וידא שהשינויים בוצעו.
יש לכך בסיס מתועד. ב-31 ביולי 2025 חידד המטה לביטחון לאומי את אזהרת המסע לאיחוד האמירויות. בהודעה הוזכרה מוטיבציה גוברת לפעולות נקמה בעקבות מבצע "עם כלביא", לצד הסתה שהתגברה מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל. האזהרה עסקה באפשרות לפיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודיים באמירויות. להודעת המל"ל מ-31 ביולי 2025; לסיקור ההודעה ב-ynet.
זו הייתה אזהרה מפני איום כללי, לא התרעה פומבית על תקיפה בידי טייס. היא גם אינה מוכיחה קשר איראני לאירוע הנוכחי. אבל היא מחייבת לשאול: האם אותה הערכת איום שהובילה להזהרת הנוסעים הובילה גם לבחינה מחודשת של המערכות שאמורות להגן עליהם?
אילו דיונים התקיימו על טיסות זרות הנושאות ישראלים? האם נבחנה האפשרות שהסכנה תגיע מאדם בעל גישה מורשית, ולא רק מנוסע או ממטען? אילו מסקנות הוצגו לממשלה ולשרת התחבורה, ואילו החלטות התקבלו?
המידע הפומבי אינו מוכיח שלא הייתה היערכות. לכן השאלה אינה יכולה להסתיים בטענה "לא נערכו", אלא צריכה להיות מדויקת יותר: מה הייתה ההיערכות, האם התאימה לסיכונים שהיו מוכרים והאם בוצעה בפועל?
האיום מתוך הצוות לא הומצא אחרי האירוע
באוגוסט 2022 פרסם ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי, ICAO, מדריך פומבי להתמודדות עם איום פנימי בתעופה. הוא מתאר אפשרות שעובד ינצל גישה מורשית לביצוע פעולה עוינת, ואף מונה פגיעה מכוונת במטוס בין התרחישים. המסמך מתייחס גם לאפשרות שהכוונה לפגוע תתפתח במהלך ההעסקה, ולא רק לפני הקבלה לעבודה. למדריך ICAO בנושא איום פנימי.
כלומר, אין צורך לטעון שמישהו בישראל ידע מראש מה יתרחש בטיסת פליי דובאי כדי לשאול אם התרחיש נבחן. הסיכון הכללי היה מוכר בעולם התעופה עוד לפני 7 באוקטובר. עם זאת, מדריך מקצועי בינלאומי אינו כשלעצמו הוכחה להפרת הוראה מחייבת בישראל.
האם גורמי האבטחה בישראל כללו אותו בהערכות הסיכון לטיסות זרות? האם ההיערכות נבחנה מחדש לאחר השינוי במצב הביטחוני? האם נדרשו מהחברות ומהרשויות הזרות בדיקות או התחייבויות נוספות? ואם לא נדרשו שינויים – מי בחן את המצב וקבע שההסדרים הקיימים מספיקים?
אין צורך לפרסם פרטים מבצעיים כדי להשיב אם התקיימה בחינה מקצועית, מי השתתף בה ומי היה אחראי ליישום מסקנותיה.
האחריות הפוליטית מתחילה למעלה
במישור הציבורי, הבדיקה אינה צריכה להתחיל בחיפוש אחר עובד זוטר שאפשר להטיל עליו את מלוא האחריות. היא צריכה להתחיל בשאלה כיצד הדרג המדיני הגדיר מדיניות, הסדיר סמכויות, העמיד משאבים ופיקח על ביצוע.
ראש הממשלה והשרים אינם אמורים לבדוק בעצמם את תיקו של כל טייס. אבל אין בכך תשובה לשאלה האם וידאו שקיים מנגנון מתאים, שמישהו אחראי להפעלתו ושפערים בין הגופים מגיעים להכרעה.
לכן השאלות לראש הממשלה ולממשלה הן: האם דרשו הערכת מצב משותפת על אבטחת התעופה הזרה? האם הוכרעו מחלוקות על אחריות? האם התקבלו דיווחים על פערים, ומה הוחלט בעקבותיהם?
ולשרת התחבורה מירי רגב: אילו דיונים יזמה בנושא לפני האירוע? מה דרשה מהנהלת המשרד ומהגופים הרלוונטיים? אילו מנגנוני פיקוח ביקשה לראות, ואילו דיווחי ביצוע קיבלה?
אחריות ציבורית אינה קביעה שהשרה ידעה על החשוד או גרמה לאירוע. היא הדרישה להסביר כיצד נוהל תחום האחריות שלה לפני שהתעורר המשבר.
אם החברה הפרה תנאי – מי בדק שהוא נאכף?
לאחר האירוע טענה רגב, לפי דיווח ynet, כי פליי דובאי הפרה את הסכם התעופה בכך ששיבצה טייס ממדינה שאינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל. זו טענת השרה, ויש לבדוק אותה מול המסמך המחייב וההסדרים שחלו בפועל. לדיווח על עמדת רגב.
אבל הטענה עצמה מציבה שאלה נוספת למשרד: אם היה תנאי כזה, כיצד וידא המשרד שהוא נאכף?
מי היה אמור לבדוק את התאמת הצוות? האם נבדקו שיבוצים קודמים? האם ניתנו חריגים? האם התגלו פערים, ומי היה אמור לקבל עליהם דיווח?
אזרחות כשלעצמה אינה הוכחה למסוכנות. השאלה היא אם חל תנאי מחייב, מה הייתה מטרתו וכיצד נאכף. אחריות אפשרית של חברת התעופה אינה מבטלת את הצורך לבחון את הפיקוח הישראלי. אלה שתי שאלות נפרדות, וייתכן ששתיהן רלוונטיות.
המסמכים שהוצגו: מה בסמכות משרד התחבורה?
ב־6 באוקטובר פרסם דין פישר בחדשות 12 מסמך והנחיות שלפיהם למשרד התחבורה תפקיד מרכזי בקביעת נוהלי האבטחה ובבקרה על חברות תעופה זרות המפעילות טיסות לישראל, לרבות בדיקות זהות של צוותים. לפי הפרסום, לאחר האירוע הועברה לחברות הוראת חירום ביחס לצוותים ממדינות שאין להן יחסים עם ישראל. המסמכים שפורסמו מוסיפים בסיס לבחינת אחריות המשרד, אך שאלת חלוקת הסמכויות המדויקת בינו לבין גורמי הביטחון האחרים מחייבת בחינה של מכלול ההסדרים והדין.
חשוב לברר אם האיסור והבדיקות שמוזכרים בפרסומים היו נהלים מחייבים עוד לפני הטיסה, מי נדרש לאשר חריגים, אם הם הופעלו בפועל ומה השתנה לאחר 30 בספטמבר. העובדה שהופצה הוראה חדשה אינה לבדה הוכחה שאדם מסוים הפר הוראה קודמת.
מבקר המדינה כבר הפנה את השאלה לראש הממשלה ולשרת התחבורה
בדוח שפורסם במאי 2024 המליץ מבקר המדינה למל"ל לקיים עבודת מטה משותפת בנושא אבטחת התעופה, לרבות תעופה זרה הנכנסת לישראל. הוא המליץ לבחון את חלוקת האחריות, המשאבים והחלטות הממשלה והקבינט בתחום. המלצה מפורשת הופנתה גם לראש הממשלה, לשרת התחבורה ולשר האוצר לגבש מדיניות כוללת. לדוח מבקר המדינה על אבטחת התעופה.
חשוב לדייק בלוח הזמנים: עבודת הביקורת נערכה מאפריל 2022 עד יוני 2023, לפני 7 באוקטובר; הדוח פורסם לאחריו. אין מדובר בדוח שבחן את ההיערכות בעקבות המלחמה, ואין בחלקו הגלוי התרעה על הטיסה המסוימת. עיקרי הממצאים לא פורסמו מטעמי ביטחון, ולכן אי אפשר להסיק מהם מה ידעה המערכת על תרחיש מסוים.
אבל השאלה לממשלה ברורה: מה נעשה בהמלצות מאז פרסומן? האם הושלמה עבודת המטה? האם נקבעה חלוקת אחריות מעודכנת? מי עקב אחר הביצוע?
אם האחריות הייתה מפוצלת או לא ברורה, מי בדרג המדיני נדרש להסדיר אותה – ומה עשה?
גם המינויים צריכים להיבדק – דרך סמכויות והחלטות
הבדיקה צריכה לכלול גם את בעלי התפקידים שפעלו במערכת, כולל עובדים וספקים חיצוניים, ככל שהיו בעלי סמכות רלוונטית: מי בחר בהם, מתי, לאילו משימות, באילו תנאי כשירות, והאם דווחו ואושרו עבודות פרטיות נוספות? הפרסומים החדשים על מנהל מרכז המבצעים דביר רובינשטיין מדגישים את החשיבות של בדיקת חוזי התקשרות והסדרי ניגוד עניינים, ולא רק של עצם המינוי.
האם התפקידים החיוניים אוישו ברציפות? האם לממונים היו ניסיון, סמכות ומשאבים מתאימים? האם יכלו להעלות הסתייגויות מקצועיות? האם התריעו על פערים, ולמי?
אין כרגע בסיס במקורות שהוצגו לקשור מינוי מסוים לאירוע או לקבוע שמינוי פוליטי גרם לכשל. לכן לא נכון לרמוז שכל מי שמונה בידי שר אינו מקצועי, או שכל עובדי המערכת הם מינויים אישיים שלו.
אבל גם לא נכון להוציא את שאלת המינויים מהבדיקה. בחירת הנהלה והפיקוח עליה הם חלק מבחינת האחריות הציבורית – לא נושא נפרד ממנה. כדי לבחון זאת צריך לחבר כל בעל תפקיד לסמכות שהייתה לו, למידע שקיבל ולהחלטות שקיבל או נמנע מלקבל.
המבחן: מסמכים על מה שנעשה לפני, לא רק הבטחות לתקן אחרי
הבדיקה צריכה להציג, ככל שהביטחון מאפשר, את רצף הערכות המצב, ההנחיות, ההחלטות, הביקורות ודיווחי הביצוע שקדמו לאירוע.
אם נערכו לתרחיש – מה כלל המענה, וכיצד נבדקה יעילותו? אם התרחיש לא נבחן – מדוע? אם אותר פער – מי נדרש לתקנו, והאם הושלם התיקון?
חשוב גם להבחין בין נוהל מתאים שלא בוצע, נוהל שבוצע אך לא נתן מענה מספיק, וסיכון שהתממש למרות אמצעי זהירות סבירים. כל אפשרות מחייבת ראיות שונות ותיקון אחר. עצם התרחשות האירוע אינה מכריעה ביניהן.
החקירות הפליליות באמירויות ובהודו יבררו את אחריות החשוד וקשרים אפשריים. בדיקת המשטרה בישראל תעסוק בטענות הספציפיות לניגודי עניינים וביתר העניינים שבסמכותה. חקירת הבטיחות הסעודית עשויה לספק לקחים מקצועיים על תפעול והגנה על הטיסה. הבירור הציבורי בישראל צריך לבחון שאלה אחרת: מה עשו הממשלה, שרת התחבורה וההנהלות הרלוונטיות כדי לצמצם סיכונים מוכרים, וכיצד ניתן להראות שהנהלים נאכפו בפועל?
את האשמה האישית אין לקבוע מראש. את הדרישה למתן דין וחשבון אין סיבה לדחות.
תצלום תא הטייס משמש להמחשה בלבד ואינו תיעוד מטיסת FZ1073. Photo by Andrés Dallimonti on Unsplash.