השחקנית הצרפתייה מרינה ולאדי, אחת הדמויות המזוהות עם הקולנוע האירופי של שנות ה־50 וה־60 ומי שהפכה גם לאייקון תרבותי בברית המועצות, מתה ב־24 בספטמבר בגיל 88. משפחתה מסרה לסוכנות AFP כי מתה בביתה, מוקפת בקרוביה ובחיות המחמד שלה. הקריירה שלה כללה עשרות סרטים בצרפת, איטליה ומדינות נוספות, עבודה עם במאים כמו ז'אן־לוק גודאר ואורסון וולס, זכייה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן — וגם קשר יוצא דופן עם התרבות הרוסית ועם הזמר והמשורר הסובייטי ולדימיר ויסוצקי.
5 נקודות מרכזיות
- מרינה ולאדי נולדה בצרפת ב־1938 למשפחה של מהגרים רוסים והחלה לשחק כבר בילדות.
- ב־1963 זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן על תפקידה בסרט של מרקו פררי The Conjugal Bed.
- היא הופיעה בין היתר ב־Chimes at Midnight של אורסון וולס וב־Two or Three Things I Know About Her של ז'אן־לוק גודאר.
- כבר בשנות ה־50 הפכה לפופולרית מאוד בברית המועצות, בין השאר בזכות הסרט La Sorcière.
- ב־1970 נישאה לוולדימיר ויסוצקי, אחד היוצרים האהובים והמשפיעים בברית המועצות, והקשר ביניהם הפך לאחד הסיפורים המזוהים ביותר עם חייה.
ילדה צרפתייה בבית רוסי
ולאדי נולדה ב־10 במאי 1938 בפרבר קלישי שליד פריז בשם קתרין־מרינה דה פוליאקוף־באידרוף. הוריה היו מהגרים רוסים שהגיעו לצרפת אחרי המהפכה הרוסית, והיא גדלה בבית שבו השפה והתרבות הרוסית היו נוכחות מאוד. AFP, בדיווח שפורסם ב־TV5Monde, תיארה כיצד הרקע הרוסי ליווה אותה לאורך הקריירה והפעילות הציבורית שלה.
היא הייתה הצעירה מבין ארבע אחיות, כולן אמניות, והחלה להופיע בקולנוע כבר בגיל צעיר מאוד. בגיל 16 זכתה בפרס Suzanne Bianchetti לשחקנית צעירה מבטיחה על תפקידה ב־Avant le déluge של אנדרה קאיאט. AFP.
הקריירה שהביאה אותה לקאן
ולאדי עבדה במשך עשרות שנים בין קולנוע מסחרי לקולנוע אמנותי. ב־1961 גילמה את גיבורת La Princesse de Clèves, וב־1963 הגיעה לנקודת שיא בינלאומית כשזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן על תפקידה בסרטו של מרקו פררי L’Ape Regina, שהופץ גם בשם The Conjugal Bed. אתר פסטיבל קאן הרשמי מתעד את הזכייה.
בהמשך הופיעה ב־Chimes at Midnight של אורסון וולס וב־Two or Three Things I Know About Her של ז'אן־לוק גודאר — אחד הסרטים המזוהים עם הגל החדש הצרפתי. לפי Le Monde, לאורך הקריירה השתתפה בכמאה סרטים, בעוד דיווחי AFP מונים יותר מ־80 סרטי קולנוע לצד עבודות טלוויזיה.
למה אהבו אותה כל כך בברית המועצות
עוד לפני הקשר שלה עם ויסוצקי, ולאדי כבר הייתה מוכרת מאוד לקהל הסובייטי. אחד הסרטים שעשו אותה שם לכוכבת היה La Sorcière מ־1956, המבוסס על יצירה של הסופר הרוסי אלכסנדר קופרין. הסרט זכה להפצה רחבה בברית המועצות והפך אותה לדמות אהובה במיוחד בקרב צופים רוסים. Kursiv Media מציין שהמעמד שלה בברית המועצות נבנה עוד לפני שהפכה לחלק מהחיים התרבותיים במוסקבה.
הרקע המשפחתי הרוסי שלה עזר גם הוא. ולאדי לא נתפסה בברית המועצות רק ככוכבת צרפתייה מבחוץ, אלא כדמות עם זיקה לשפה, לתרבות ולספרות הרוסית.
הסיפור עם ולדימיר ויסוצקי
ב־1967, במהלך ביקור במוסקבה, פגשה ולאדי את ולדימיר ויסוצקי — שחקן, משורר וזמר שהפך לאחד הקולות המזוהים ביותר עם התרבות הסובייטית של התקופה. השניים נישאו ב־1970 ונשארו יחד עד מותו של ויסוצקי ב־1980. Interfax דיווח עם מותה כי הקשר ביניהם היה אחד המרכיבים הבולטים בסיפור חייה.
הזוגיות הייתה מורכבת גם בגלל המציאות הסובייטית. ויסוצקי התקשה במשך שנים לצאת לחו"ל, והשניים חיו בין מוסקבה לפריז ובילו תקופות ארוכות בנפרד. ולאדי השתמשה במעמדה הבינלאומי ובקשרים שלה כדי לסייע לו לקבל אשרות ולצאת להופעות מחוץ לברית המועצות.
אחרי מותו כתבה את הספר Vladimir ou le vol arrêté — "ולדימיר, או הטיסה שנקטעה" — שבו תיארה את חייהם המשותפים. הספר הפך מאוחר יותר גם למופע במה. AFP.
לא רק קולנוע: גם פעילות ציבורית
ולאדי הייתה גם דמות פוליטית וציבורית. ב־1971 הייתה בין החותמות על "מניפסט 343" בצרפת — מסמך שבו מאות נשים הצהירו כי עברו הפלה, כחלק מהמאבק ללגליזציה של הפלות. היא הייתה פעילה גם בנושאי דיור, זכויות מהגרים ונושאים חברתיים נוספים. Le Monde.
איזה סרטים כדאי להכיר
- La Princesse de Clèves — אחד התפקידים המזוהים איתה בצרפת.
- L’Ape Regina / The Conjugal Bed — הסרט שהעניק לה את פרס השחקנית הטובה ביותר בקאן ב־1963.
- Chimes at Midnight — סרטו של אורסון וולס.
- Two or Three Things I Know About Her — סרטו של ז'אן־לוק גודאר מ־1967.
- La Sorcière — הסרט שסייע להפוך אותה לכוכבת מוכרת במיוחד בברית המועצות.
למה השם שלה עדיין מעורר עניין
המוות של ולאדי החזיר בבת אחת לחיפוש ציבורי דמות שהייתה שייכת לכמה עולמות במקביל: קולנוע צרפתי, קולנוע איטלקי, תרבות רוסית, תיאטרון, ספרות ופעילות פוליטית. בצרפת היא זכורה כאחת השחקניות הבולטות של דורה; ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר היא מזוהה גם עם ויסוצקי ועם תקופה תרבותית שלמה.
השילוב הזה מסביר מדוע שמה עדיין מוכר הרבה מעבר לצרפת — וגם מדוע מותה יצר גל חדש של עניין בחייה ובסרטיה.
הזווית הישראלית
בישראל, החיבור של ולאדי לוויסוצקי מהדהד גם דרך המוזיקה המקומית. ב־1990 הוציא ארקדי דוכין את האלבום „רוצה ויהיה”, אלבום מחווה לשירי ולדימיר ויסוצקי, ובו גרסאות עבריות לשיריו בתרגומים של יוצרים ובהם יהונתן גפן ומיכה שטרית. האלבום סייע לחשוף את שירי ויסוצקי גם לקהל ישראלי שאינו דובר רוסית, ולכן הקשר בין ולאדי, ויסוצקי והתרבות הרוסית מוכר בישראל גם מעבר לקהילת יוצאי ברית המועצות. לפרטי האלבום.
אחרי מה לעקוב
בימים הקרובים צפויים להתפרסם בצרפת וברוסיה הספדים, רטרוספקטיבות ושידורים חוזרים של סרטיה. כדאי לעקוב במיוחד אחרי מחוות מצד פסטיבל קאן, הסינמטקים בצרפת וגופי תרבות ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר.
מקורות
- Le Monde — הספד למרינה ולאדי
- Festival de Cannes — הזכייה והסרטים שהוצגו בפסטיבל
- AFP / TV5Monde — הקריירה והחיים האישיים
- Kursiv Media — ולאדי, ברית המועצות ויסוצקי
