ילד בן שבע ממאטסומוטו שביפן חלם לראות מפלצות ענק מחריבות את עיר הולדתו. יותר מחמישה עשורים אחר כך, טאקאשי ימאזאקי הפך את החלום לקריירה, זכה באוסקר והחזיר את גודזילה לצמרת הקולנוע העולמי. עכשיו, עם יציאתו של "גודזילה מינוס זירו", הוא מוכיח שאפשר ליצור סרט מפלצות גדול בלי לוותר על סיפור אנושי ועל הזיכרון הכואב של יפן.

סרטו החדש, Godzilla Minus Zero, עלה ביפן ב-3 בנובמבר 2026 ובצפון אמריקה ב-6 בנובמבר. לפי נתוני פתיחה שדיווחה סוכנות AP ב-8 בנובמבר, הוא הכניס בסוף השבוע הראשון כ-31.6 מיליון דולר בצפון אמריקה – שיא פתיחה לסרט לייב-אקשן שאינו באנגלית, לפי הסיווג המקובל של הקופות. זהו אומדן ראשוני, אבל גם בלי נתון הקופות ברור שימאזאקי כבר אינו רק שם מוכר לחובבי הקולנוע היפני.

לפרטים על הסרט החדש, השחקנים, הביקורות ומועדי ההפצה: המדריך שלנו ל"גודזילה מינוס זירו".

5 דברים שכדאי לדעת על טאקאשי ימאזאקי

• ימאזאקי נולד ב-12 ביוני 1964 בעיר מאטסומוטו שבמחוז נגאנו, יפן.
• הוא התחיל את דרכו בעולם האפקטים החזותיים, בחברת Shirogumi, והפך בהמשך גם לבמאי ולתסריטאי.
• הפריצה הגדולה שלו ביפן הגיעה עם הדרמה Always: Sunset on Third Street מ-2005.
• "גודזילה מינוס אחת" (2023) זכה באוסקר לאפקטים החזותיים ב-2024; ימאזאקי חלק את הפרס עם שלושה מחברי הצוות.
• אחרי סרטי גודזילה הוא נערך גם לסרט אמריקאי ראשון בשפה האנגלית, Grandgear, בהפקת Bad Robot של ג'יי ג'יי אברמס.

הילד שרצה לבנות מפלצות

ימאזאקי גדל במאטסומוטו, עיר למרגלות האלפים היפניים. בילדותו הוקסם מ"מלחמת הכוכבים", מ"מפגשים מהסוג השלישי" ומסרטי המפלצות המקומיים. באחד הזיכרונות שסיפר עליהם בראיונות לקראת סרטו החדש הוא מתאר כיצד אביו לקח אותו, כשהיה בן שבע, להקרנה חוזרת של הסרט Ghidorah, the Three-Headed Monster מ-1964. הילד שהתלהב מן הדרקון בעל שלושת הראשים התאכזב לגלות שהיצור אינו מגיע לעיר שלו. הרעיון נשאר איתו שנים.

הסקרנות לא נעצרה בצפייה. ימאזאקי בנה דגמים של חלליות ואוניות, פירק צעצועים כדי להרכיב אותם מחדש, ובהמשך צילם סרטים קצרים במצלמת 8 מ"מ. הוא אהב לא רק את התמונות שעל המסך אלא גם את השאלה כיצד יוצרים אותן. התשובה הובילה אותו ללימודי עיצוב ואמנות בטוקיו, ומשם לעבודה מקצועית באפקטים מיוחדים.

מאחורי המצלמה: שנות העבודה ב-Shirogumi

ב-1986 הצטרף ימאזאקי לחברת האפקטים היפנית Shirogumi, אחרי שכבר התנסה בעבודה בה בזמן לימודיו. הוא עסק בבניית מודלים, באפקטים מיוחדים ובשילוב תמונות, ועבד בין היתר על סרטים של הבמאי ג'וזו איטאמי. הניסיון הזה עיצב דרך עבודה לא שגרתית: במקום להפריד לגמרי בין התסריט, הצילום והאפקטים, ימאזאקי נוהג לחשוב עליהם כחלקים של אותו תהליך יצירתי.

זו גם אחת הסיבות לכך שסרטיו משתמשים באפקטים חזותיים לא רק כדי להציג משהו בלתי אפשרי. לפעמים הם משחזרים רחוב היסטורי שכבר אינו קיים; לפעמים הם מאפשרים לשחקנים להתמודד עם מפלצת שאינה נמצאת כלל על סט הצילומים. בריאיון ל-The Playlist בנובמבר 2026 הסביר שהוא מעורב בכתיבה, בשרטוטי הסצנות ובתכנון האפקטים משום שכל בחירה משפיעה על הרגש שהסרט יעורר בצופה.

מ"Juvenile" ועד השמש השוקעת של טוקיו

סרט הביכורים שלו כבמאי, Juvenile מ-2000, היה הרפתקת מדע בדיוני על ילדים ורובוט – חזרה טבעית לעולמות שמהם צמחה אהבתו לקולנוע. שנתיים אחר כך ביים את Returner, סרט פעולה ומדע בדיוני, והמשיך לפתח שפה קולנועית שמחברת טכנולוגיה עם רגש ונוסטלגיה.

ההכרה הגדולה ביפן הגיעה ב-2005 עם Always: Sunset on Third Street, דרמה המתרחשת בטוקיו של סוף שנות ה-50. ימאזאקי השתמש באפקטים ממוחשבים כדי להקים מחדש את הרחובות, הבניינים והאווירה של תקופת השיקום שלאחר המלחמה. הסרט זכה ב-12 פרסים בטקס פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע, בהם הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר, והוביל לשני סרטי המשך.

הצלחת הסרט לימדה את ימאזאקי שאפקטים יכולים לשמש לא רק לבריאת עתיד דמיוני, אלא גם לשחזור עבר שאבד. שנים אחר כך הוא ייקח את אותה יכולת אל טוקיו החרבה של "גודזילה מינוס אחת".

במאי שלא נשאר בז'אנר אחד

במהלך שני העשורים הבאים עבר ימאזאקי בין סוגות שונות. הוא ביים את סרט המלחמה The Eternal Zero (2013), את סרטי האנימציה Stand by Me Doraemon (2014) ו-Lupin III: The First (2019), עיבודים חיים למאנגה Parasyte (2014-2015), וגם את הדרמה ההיסטורית The Great War of Archimedes (2019).

חלק מסרטיו על מלחמת העולם השנייה עוררו דיון סביב האופן שבו התרבות היפנית מתארת חיילים ואת העבר הצבאי של המדינה. זהו נושא מורכב במיוחד במקרה של The Eternal Zero, המבוסס על רומן שנוי במחלוקת ועוסק בטייסי קמיקזה. ימאזאקי, מצדו, דחה את הרושם שהוא מהלל מלחמה. בריאיון שפורסם ב-The New Yorker בנובמבר 2026 אמר במפורש שהוא מתנגד לה, והסביר שהוא מבקש להמחיש לקהל את המחיר האנושי של הפעלת נשק הרסני.

איך "גודזילה מינוס אחת" הוביל לאוסקר

גודזילה מלווה את ימאזאקי מאז ילדותו, אבל כשהחל לעבוד על Godzilla Minus One הוא ניצב בפני אתגר: הסרט היפני Shin Godzilla מ-2016 כבר הציע פרשנות מחודשת, פוליטית ומצליחה למפלצת. במקום להתחרות בו רק בעוצמת ההרס, בחר ימאזאקי לחזור ליפן של סוף מלחמת העולם השנייה ולמקם בלב הסרט גבר צעיר שסוחב אשמה וטראומה, לצד משפחה שנוצרת מתוך ההריסות.

גודזילה הוא האסון הגדול, אבל הגיבורים האנושיים הם הסיבה שהאסון חשוב לצופה. זאת נקודת המפגש בין שני הכישורים המרכזיים של ימאזאקי: היכולת לבנות מחזה קולנועי מרשים והעניין המתמשך שלו באנשים שמנסים להתאושש מאירועים גדולים מהם.

במרץ 2024 זכה "גודזילה מינוס אחת" בפרס האוסקר לאפקטים חזותיים. ימאזאקי זכה יחד עם קיוקו שיבויה, מסאקי טקהאשי וטאצוג'י נוג'ימה. הזכייה הייתה ראשונה בתולדות סדרת גודזילה, והבליטה גם את שיטת ההפקה של Shirogumi: צוות קטן יחסית, עבודה משולבת של אנשי אפקטים ותכנון מדוקדק של הסצנות. הדיווחים על תקציב של כ-15 מיליון דולר לסרט נותרו בגדר הערכות תקשורתיות, ולא נתון שההפקה אישרה רשמית.

האתגר החדש: להצליח אחרי שכבר הצליח

אחרי האוסקר הגיע לחץ מסוג אחר. Godzilla Minus Zero ממשיך את סיפור הסרט הקודם כשנתיים לאחר האירועים שהותירו את יפן מדממת. ימאזאקי חזר לכתוב, לביים ולפקח על האפקטים. בסרט החדש בחר להרחיב את קנה המידה, בין היתר באמצעות צילום המותאם למסכי IMAX, אבל גם להעמיק את העיסוק בזיכרון המלחמה ובהשלכותיה.

בריאיון ל-The New Yorker סיפר שהמתחרה שהטריד אותו בעבודה על הסרט הקודם היה "שין גודזילה", ואילו הפעם המתחרה הוא הסרט שלו עצמו. בראיון ל-The Playlist הסביר כי רצה לבחון עד כמה אפשר לקחת סדרת מפלצות, שנחשבה בתקופות מסוימות לבידור משפחתי, לעבר נושאים קודרים ורציניים יותר.

במובן הזה, "גודזילה מינוס זירו" אינו רק סרט המשך אלא גם מבחן ליכולת של ימאזאקי לשמור על איזון בין אפקטים, היסטוריה ודמויות. בכתבה הנפרדת שלנו על הסרט אפשר לקרוא על העלילה, צוות השחקנים, הביקורות והפצתו.

מה מחכה לו אחרי גודזילה?

האוסקר וההצלחה המסחרית פתחו בפני ימאזאקי דלתות בהוליווד. באוקטובר 2026 דווח שהוא יביים עבור סוני את Grandgear, סרט מדע בדיוני באנגלית המבוסס על תסריט מקורי שכתב, בהפקת Bad Robot של ג'יי ג'יי אברמס. לפי הדיווח, סם ניבולה וניקו פארקר הצטרפו לפרויקט; פרטי העלילה ומועד היציאה עדיין לא הוצגו במלואם.

ב-The New Yorker דווח גם על ניסיון מחודש לקדם את Nue, פרויקט פנטזיה שימאזאקי ניסה להפיק כבר בשנות ה-90, הפעם בתמיכת Scott Free, החברה שהקים במשותף רידלי סקוט. אלה פרויקטים בתכנון, ולא סרטים שכבר הגיעו לבתי הקולנוע.

מבחינתו, הדרך מהילד שבנה חלליות מקרטון אל הבמאי שזכה באוסקר הייתה ארוכה, אבל החוט המקשר ברור: הדחף להמציא עולם שאינו קיים, ואז לגרום לצופה להאמין בו. גודזילה העניק לו את הבמה הגדולה ביותר עד כה; השאלה המעניינת כעת היא מה יעשה עם החופש שהיא נתנה לו.

אחרי מה לעקוב?

כדאי לעקוב אחר הנתונים הסופיים של פתיחת "גודזילה מינוס זירו" בקופות, מועדי הפצתו במדינות נוספות והתקדמות שני הפרויקטים שהוכרזו או דווחו בהוליווד. למי שרוצה להתחיל מהשורשים, המדריך שלנו לתולדות גודזילה וסרטיו מסביר איך השתנתה המפלצת מאז 1954.

מקורות ובדיקת עובדות (9 בנובמבר 2026): הביוגרפיה הרשמית של טוהו ודף הסרט; האקדמיה האמריקאית לקולנוע; The New Yorker; The Playlist; AP; Screen Daily.