אחרי יותר משני עשורים של מעקב אחר הפיצוצים החזקים ביותר ביקום, טלסקופ החלל Swift של נאס״א סיים את תפקידו. סוכנות החלל הפסיקה את פעילותו באוקטובר 2026, לאחר שירד לגובה שממנו לא יכול היה עוד לשמור על מסלול יציב. ניסיון יוצא דופן להציל אותו באמצעות חללית שירות לא הושלם, וכעת הוא צפוי לחדור לאטמוספרה ולהישרף ברובו. לצד סיפורו של לוויין מזדקן, זוהי גם תזכורת לבעיה ההולכת וגדלה של תחזוקת ציוד מדעי בחלל.

נכון ל־31 באוקטובר 2026. צילום ראשי: הדמיית לוויינים סביב כדור הארץ, להמחשה בלבד; אינה מתארת את Swift עצמו. צילום: Kevin Stadnyk / Unsplash.

חמישה דברים שצריך לדעת על סוף Swift

• הטלסקופ שוגר ב־2004 ופעל יותר מ־22 שנה בחקר התפרצויות קרני גמא ואירועים אלימים בחלל.
• פעילות השמש הגבירה את הגרר האטמוספרי וגרמה ללוויין לאבד גובה מהר מהצפוי.
• ניסיון חילוץ באמצעות חללית שירות של Katalyst Space לא הצליח להעלות את מסלולו.
• נאס״א הודיעה שב־20 באוקטובר הטלסקופ הגיע לגובה של כ־275 קילומטרים והפסיק לפעול.
• החזרה לאטמוספרה צפויה בקרוב; נכון לעדכון זה אין הודעה רשמית מאומתת שהלוויין כבר התרסק.

למה Swift היה טלסקופ חשוב?

Swift, ששמו המלא Neil Gehrels Swift Observatory, תוכנן לזהות במהירות התפרצויות קרני גמא – הבזקים קצרים ועוצמתיים שנוצרים לעיתים ממותם של כוכבים מסיביים או ממיזוג עצמים דחוסים. הטלסקופ היה מסוגל לזהות אירוע באמצעות מכשיר אחד ואז להסתובב במהירות ולבחון אותו גם בתחום קרני ה־X והאור העל־סגול והאופטי. הוא גם שלח התראות למכשירי מחקר אחרים ברחבי העולם.

ב־22 שנות הפעילות הוא סייע לצפות ביותר מאלפיים התפרצויות קרני גמא, באלפי עצמים משתנים ובאירועים של סופרנובות, חורים שחורים ושביטים. חשיבותו הייתה ביכולת לתפוס תופעות קצרות־מועד כמעט בזמן אמת, לפני שהאור שלהן דעך. נאס״א סיכמה את הישגיו בהודעת סיום המשימה.

מה גרם ללוויין לאבד גובה?

לוויינים במסלול נמוך אינם מנותקים לגמרי מהאטמוספרה. מולקולות גז דלילות פוגעות בהם ויוצרות גרר שמאט אותם בהדרגה. פעילות שמש מוגברת מחממת ומרחיבה את האטמוספרה העליונה, ולכן גורמת לגרר חזק יותר בגבהים מסוימים. הגובה של Swift ירד מהר יותר, ובנקודה מסוימת מערכת הבקרה כבר לא הצליחה לפצות על ההשפעה.

ב־20 באוקטובר 2026 הגיע הלוויין לגובה של כ־275 קילומטרים ונכנס למצב בטיחות. לאחר מכן שלח צוות ההפעלה ב־Penn State פקודה שסיימה את משימת התצפית והכינה אותו לחזרה לאטמוספרה. אין משמעות הדבר שכל המערכות כבו בבת אחת או שהלוויין איבד מיד כל קשר לקרקע, אלא שהסתיימה המשימה המדעית.

איך ניסו להציל את הטלסקופ – ולמה זה לא הצליח?

נאס״א הזמינה משימת שירות שנועדה להתקרב ל־Swift ולהעלות את מסלולו. אבל החללית שנשלחה לא הצליחה להגיע לטווח הנדרש לביצוע המשימה, וניסיון ההצלה הופסק. לפי AP, חללית השירות של חברת Katalyst Space לא הצליחה לצמצם די הצורך את המרחק מהטלסקופ, ובהמשך חזרה בעצמה לאטמוספרה. הניסיון מדגיש כמה קשה לבצע שירות ללוויין שלא תוכנן במקור לתדלוק או לתחזוקה שגרתית במסלול.

האם חלקים של Swift עלולים לפגוע בכדור הארץ?

רוב החומר בלוויין צפוי להישרף בחום העז של החדירה לאטמוספרה. עם זאת, יש חלקים צפופים ועמידים שעשויים לשרוד, ובכלל זה רכיבים ממתכות צפופות. הערכת סיכון קונקרטית תלויה במסלול המדויק ובמועד הכניסה, ששניהם יכולים להשתנות. רוב שטח כדור הארץ הוא אוקיינוסים, ולכן מבחינה סטטיסטית יש סבירות גדולה יותר שחלקים ייפלו בים, אך אין לכך הבטחה לגבי כל לוויין.

נכון למועד כתיבת הכתבה, דיווחי סוכנויות החדשות מדברים על חזרה קרובה לאטמוספרה; יש להמתין להודעת נאס״א או רשויות המעקב לפני שמדווחים על נפילה שכבר התרחשה.

מה יחליף את היכולות המדעיות שאבדו?

טלסקופים אחרים יכולים לעקוב אחר חלק מאירועי החלל ש־Swift חקר, אבל שילוב המכשירים והתגובה המהירה שלו היה ייחודי. מדענים נערכים להתאים את תיאום התצפיות בין מצפים בחלל ובקרקע, ומיזמים עתידיים עשויים לספק חלק מהיכולות שנעלמו. השאלה אינה רק מה משגרים במקום לוויין אחד, אלא כיצד בונים מערך התרעות ותגובה שאינו תלוי במשימה יחידה.

הזווית הישראלית

חקר החלל והעברת התראות בזמן אמת הם תחומים שבהם משתפים פעולה מצפים וצוותי מדע ממדינות רבות. סיפור Swift מלמד על הערך שבמערכות פתוחות לתיאום מחקר בינלאומי – ועל החשיבות של תחזוקה ושל סוף־חיים מתוכנן עבור לוויינים. אלו שאלות רלוונטיות גם לתעשיות החלל הקטנות המתכננות משימות מדעיות עתידיות.

אחרי מה לעקוב?

הודעה רשמית על מועד החדירה לאטמוספרה, פרסום תוצאות מעקב אחרי שברים והכרזה על משימות מדעיות שיוכלו להחליף חלק מיכולות Swift. העדכונים הרשמיים מתפרסמים בבלוג המשימה של נאס״א.

מקורות

נאס״א, 23 באוקטובר · AP, 31 באוקטובר.