מה השתנה באבטחת הטיסות לישראל בעקבות האיומים, מי בדק את ההיערכות ומה נעשה בהמלצות מבקר המדינה? הבירור הציבורי צריך להתחיל בממשלה, בשרת התחבורה ובהנהלות הגופים הרלוונטיים – לרבות בעלי התפקידים שמינו. קביעת אשמה אישית מחייבת ראיות; דרישה למתן דין וחשבון אינה צריכה להמתין לסיום ההליך הפלילי.

בדיקת עומק על בסיס מקורות גלויים. הכתבה מבחינה בין מסמכים רשמיים, טענות שפורסמו ושאלות לבירור. אין בה קביעה שאדם או גוף מסוים התרשלו, ולא נערכו במסגרתה פניות תגובה עצמאיות.

פרשת טיסת פליי דובאי FZ1073 מציבה בפני ישראל שאלה שאינה מסתכמת בזהות טייס המשנה: מה נעשה כדי להגן על טיסות לישראל בתקופה שבה האיומים על ישראלים בחו"ל היו מוכרים ופומביים?

ב-3 באוקטובר 2026 הודיעה התביעה באיחוד האמירויות כי חקירת האירוע העלתה שטייס המשנה ניסה לבצע פיגוע, תקף את הקברניט בגרזן חירום וניסה להשתלט על מערכות ההיגוי. התביעה הדגישה שהנסיבות המלאות, המניעים והקשרים האפשריים עדיין נחקרים. זו הודעה רשמית במסגרת חקירה, לא פסק דין ולא מסקנה על אחריותם של גורמים בישראל. להודעת התביעה שפורסמה ב-WAM.

את פרטי האירוע והעדכונים מהחקירה אפשר לקרוא בכתבת המעקב על טיסת פליי דובאי. כאן המוקד הוא האחריות הציבורית בישראל.

לא רק מה ידעו על הטייס – מה עשו מול האיום?

השאלה הישראלית אינה רק האם היה מידע מוקדם על החשוד. השאלה הרחבה יותר היא כיצד נבחנה אבטחת הטיסות לישראל לאחר 7 באוקטובר והמלחמה באיראן: אילו תרחישים נבדקו, אילו דרישות שונו ומי וידא שהשינויים בוצעו.

יש לכך בסיס מתועד. ב-31 ביולי 2025 חידד המטה לביטחון לאומי את אזהרת המסע לאיחוד האמירויות. בהודעה הוזכרה מוטיבציה גוברת לפעולות נקמה בעקבות מבצע "עם כלביא", לצד הסתה שהתגברה מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל. האזהרה עסקה באפשרות לפיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודיים באמירויות. להודעת המל"ל מ-31 ביולי 2025; לסיקור ההודעה ב-ynet.

זו הייתה אזהרה מפני איום כללי, לא התרעה פומבית על תקיפה בידי טייס. היא גם אינה מוכיחה קשר איראני לאירוע הנוכחי. אבל היא מחייבת לשאול: האם אותה הערכת איום שהובילה להזהרת הנוסעים הובילה גם לבחינה מחודשת של המערכות שאמורות להגן עליהם?

אילו דיונים התקיימו על טיסות זרות הנושאות ישראלים? האם נבחנה האפשרות שהסכנה תגיע מאדם בעל גישה מורשית, ולא רק מנוסע או ממטען? אילו מסקנות הוצגו לממשלה ולשרת התחבורה, ואילו החלטות התקבלו?

המידע הפומבי אינו מוכיח שלא הייתה היערכות. לכן השאלה אינה יכולה להסתיים בטענה "לא נערכו", אלא צריכה להיות מדויקת יותר: מה הייתה ההיערכות, האם התאימה לסיכונים שהיו מוכרים והאם בוצעה בפועל?

האיום מתוך הצוות לא הומצא אחרי האירוע

באוגוסט 2022 פרסם ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי, ICAO, מדריך פומבי להתמודדות עם איום פנימי בתעופה. הוא מתאר אפשרות שעובד ינצל גישה מורשית לביצוע פעולה עוינת, ואף מונה פגיעה מכוונת במטוס בין התרחישים. המסמך מתייחס גם לאפשרות שהכוונה לפגוע תתפתח במהלך ההעסקה, ולא רק לפני הקבלה לעבודה. למדריך ICAO בנושא איום פנימי.

כלומר, אין צורך לטעון שמישהו בישראל ידע מראש מה יתרחש בטיסת פליי דובאי כדי לשאול אם התרחיש נבחן. הסיכון הכללי היה מוכר בעולם התעופה עוד לפני 7 באוקטובר. עם זאת, מדריך מקצועי בינלאומי אינו כשלעצמו הוכחה להפרת הוראה מחייבת בישראל.

האם גורמי האבטחה בישראל כללו אותו בהערכות הסיכון לטיסות זרות? האם ההיערכות נבחנה מחדש לאחר השינוי במצב הביטחוני? האם נדרשו מהחברות ומהרשויות הזרות בדיקות או התחייבויות נוספות? ואם לא נדרשו שינויים – מי בחן את המצב וקבע שההסדרים הקיימים מספיקים?

אין צורך לפרסם פרטים מבצעיים כדי להשיב אם התקיימה בחינה מקצועית, מי השתתף בה ומי היה אחראי ליישום מסקנותיה.

האחריות הפוליטית מתחילה למעלה

במישור הציבורי, הבדיקה אינה צריכה להתחיל בחיפוש אחר עובד זוטר שאפשר להטיל עליו את מלוא האחריות. היא צריכה להתחיל בשאלה כיצד הדרג המדיני הגדיר מדיניות, הסדיר סמכויות, העמיד משאבים ופיקח על ביצוע.

ראש הממשלה והשרים אינם אמורים לבדוק בעצמם את תיקו של כל טייס. אבל אין בכך תשובה לשאלה האם וידאו שקיים מנגנון מתאים, שמישהו אחראי להפעלתו ושפערים בין הגופים מגיעים להכרעה.

לכן השאלות לראש הממשלה ולממשלה הן: האם דרשו הערכת מצב משותפת על אבטחת התעופה הזרה? האם הוכרעו מחלוקות על אחריות? האם התקבלו דיווחים על פערים, ומה הוחלט בעקבותיהם?

ולשרת התחבורה מירי רגב: אילו דיונים יזמה בנושא לפני האירוע? מה דרשה מהנהלת המשרד ומהגופים הרלוונטיים? אילו מנגנוני פיקוח ביקשה לראות, ואילו דיווחי ביצוע קיבלה?

אחריות ציבורית אינה קביעה שהשרה ידעה על החשוד או גרמה לאירוע. היא הדרישה להסביר כיצד נוהל תחום האחריות שלה לפני שהתעורר המשבר.

אם החברה הפרה תנאי – מי בדק שהוא נאכף?

לאחר האירוע טענה רגב, לפי דיווח ynet, כי פליי דובאי הפרה את הסכם התעופה בכך ששיבצה טייס ממדינה שאינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל. זו טענת השרה, ויש לבדוק אותה מול המסמך המחייב וההסדרים שחלו בפועל. לדיווח על עמדת רגב.

אבל הטענה עצמה מציבה שאלה נוספת למשרד: אם היה תנאי כזה, כיצד וידא המשרד שהוא נאכף?

מי היה אמור לבדוק את התאמת הצוות? האם נבדקו שיבוצים קודמים? האם ניתנו חריגים? האם התגלו פערים, ומי היה אמור לקבל עליהם דיווח?

אזרחות כשלעצמה אינה הוכחה למסוכנות. השאלה היא אם חל תנאי מחייב, מה הייתה מטרתו וכיצד נאכף. אחריות אפשרית של חברת התעופה אינה מבטלת את הצורך לבחון את הפיקוח הישראלי. אלה שתי שאלות נפרדות, וייתכן ששתיהן רלוונטיות.

מבקר המדינה כבר הפנה את השאלה לראש הממשלה ולשרת התחבורה

בדוח שפורסם במאי 2024 המליץ מבקר המדינה למל"ל לקיים עבודת מטה משותפת בנושא אבטחת התעופה, לרבות תעופה זרה הנכנסת לישראל. הוא המליץ לבחון את חלוקת האחריות, המשאבים והחלטות הממשלה והקבינט בתחום. המלצה מפורשת הופנתה גם לראש הממשלה, לשרת התחבורה ולשר האוצר לגבש מדיניות כוללת. לדוח מבקר המדינה על אבטחת התעופה.

חשוב לדייק בלוח הזמנים: עבודת הביקורת נערכה מאפריל 2022 עד יוני 2023, לפני 7 באוקטובר; הדוח פורסם לאחריו. אין מדובר בדוח שבחן את ההיערכות בעקבות המלחמה, ואין בחלקו הגלוי התרעה על הטיסה המסוימת. עיקרי הממצאים לא פורסמו מטעמי ביטחון, ולכן אי אפשר להסיק מהם מה ידעה המערכת על תרחיש מסוים.

אבל השאלה לממשלה ברורה: מה נעשה בהמלצות מאז פרסומן? האם הושלמה עבודת המטה? האם נקבעה חלוקת אחריות מעודכנת? מי עקב אחר הביצוע?

אם האחריות הייתה מפוצלת או לא ברורה, מי בדרג המדיני נדרש להסדיר אותה – ומה עשה?

גם המינויים צריכים להיבדק – דרך סמכויות והחלטות

הבדיקה צריכה לכלול גם את בעלי התפקידים שמונו או שמינוייהם אושרו בידי הממשלה והשרה, ככל שהיו בעלי סמכות רלוונטית: מי מונה, מתי, לאיזו אחריות ובאילו תנאי כשירות.

האם התפקידים החיוניים אוישו ברציפות? האם לממונים היו ניסיון, סמכות ומשאבים מתאימים? האם יכלו להעלות הסתייגויות מקצועיות? האם התריעו על פערים, ולמי?

אין כרגע בסיס במקורות שהוצגו לקשור מינוי מסוים לאירוע או לקבוע שמינוי פוליטי גרם לכשל. לכן לא נכון לרמוז שכל מי שמונה בידי שר אינו מקצועי, או שכל עובדי המערכת הם מינויים אישיים שלו.

אבל גם לא נכון להוציא את שאלת המינויים מהבדיקה. בחירת הנהלה והפיקוח עליה הם חלק מבחינת האחריות הציבורית – לא נושא נפרד ממנה. כדי לבחון זאת צריך לחבר כל בעל תפקיד לסמכות שהייתה לו, למידע שקיבל ולהחלטות שקיבל או נמנע מלקבל.

המבחן: מסמכים על מה שנעשה לפני, לא רק הבטחות לתקן אחרי

הבדיקה צריכה להציג, ככל שהביטחון מאפשר, את רצף הערכות המצב, ההנחיות, ההחלטות, הביקורות ודיווחי הביצוע שקדמו לאירוע.

אם נערכו לתרחיש – מה כלל המענה, וכיצד נבדקה יעילותו? אם התרחיש לא נבחן – מדוע? אם אותר פער – מי נדרש לתקנו, והאם הושלם התיקון?

חשוב גם להבחין בין נוהל מתאים שלא בוצע, נוהל שבוצע אך לא נתן מענה מספיק, וסיכון שהתממש למרות אמצעי זהירות סבירים. כל אפשרות מחייבת ראיות שונות ותיקון אחר. עצם התרחשות האירוע אינה מכריעה ביניהן.

החקירה הפלילית תברר את אחריות החשוד ושותפים אפשריים. הבירור הציבורי בישראל צריך לבחון שאלה אחרת: מה עשו הממשלה, שרת התחבורה וההנהלות הרלוונטיות כדי לצמצם סיכון שהיה ראוי לבחינה – ומה הן יכולות להציג לציבור על עבודתן?

את האשמה האישית אין לקבוע מראש. את הדרישה למתן דין וחשבון אין סיבה לדחות.

תצלום תא הטייס משמש להמחשה בלבד ואינו תיעוד מטיסת FZ1073. Photo by Andrés Dallimonti on Unsplash.