קרח הים שמקיף את אנטארקטיקה הגיע בחורף הדרומי האחרון להיקף מרבי של כ־17.59 מיליון קילומטרים רבועים — השלישי הנמוך ביותר מאז החלו מדידות לווייניות סדירות לפני כמעט חמישה עשורים. לפי נתוני נאס״א והמרכז הלאומי האמריקני לנתוני שלג וקרח (NSIDC), השיא העונתי נרשם כנראה ב־14 בספטמבר 2026. דווקא בשלב שבו קרח הים אמור לכסות את שטחו הגדול ביותר בשנה, הנתון נותר נמוך משמעותית ביחס לעבר. החוקרים עוקבים אחר השינוי בזהירות: אנטארקטיקה מתנהגת באופן שונה מהקוטב הצפוני, והשפעת רוחות, זרמי ים וטמפרטורות המים מסובכת יותר מכפי שמספר יחיד יכול להסביר. NASA Earth Observatory, 12 באוקטובר 2026.
עודכן: 13 באוקטובר 2026. המספר מתייחס להיקף קרח הים בשיא החורף הדרומי ב־14 בספטמבר, ולא לשטח הקרח שעל יבשת אנטארקטיקה. נאס״א מציינת שהיום שבו נמדד השיא מוגדר כהערכה שעשויה להתעדכן בבדיקה הסופית.
צילום ראשי: מפת NASA Earth Observatory ו־NSIDC של קרח הים סביב אנטארקטיקה ב־14.9.2026. קרדיט: NASA Earth Observatory / Michala Garrison / NSIDC. הקו הצהוב מציין את החציון לאותו מועד בשנים 1981–2010. לתמונה המקורית.
5 נקודות מרכזיות
- 17.59 מיליון קמ״ר: זהו היקף קרח הים המרבי שנמדד סביב אנטארקטיקה בספטמבר 2026, לפי NASA ו־NSIDC.
- מקום שלישי מהסוף: מדובר בשיא החורף השלישי הנמוך ביותר ברשומת הלוויינים שהחלה בסוף 1978.
- מה נמדד: שטח האוקיינוס שבו לפחות 15% מהאזור מכוסים בקרח ים — לא נפח הקרח ולא מצבם של הקרחונים היבשתיים.
- התמונה ארוכת הטווח מורכבת: אחרי שיאים גבוהים בתחילת העשור הקודם, נרשמה מאז 2016 סדרה של שנות קרח נמוכות, במיוחד 2023.
- המדענים זהירים: הנתון מצטרף למגמה מדאיגה, אבל שנה אחת לבדה אינה מוכיחה מה גרם לשינוי או מה יקרה בכל שנה בעתיד.
למה דווקא בספטמבר מודדים את ״שיא הקרח״?
בחורף של חצי הכדור הדרומי הטמפרטורות סביב אנטארקטיקה יורדות, ומי האוקיינוס קופאים לשכבה צפה שמתרחבת הרחק מחופי היבשת. הקרח מגיע בדרך כלל לשיאו בסביבות ספטמבר, לקראת סוף החורף. בהמשך, באביב ובקיץ הדרומיים, חלקים גדולים מן הקרח הימי נמסים והשכבה מצטמצמת עד שפל עונתי סביב פברואר.
לכן הביטוי ״שיא קרח הים השלישי הנמוך ביותר״ מתייחס למקסימום העונתי של החורף. הוא אינו אומר שבספטמבר היה פחות קרח מאשר בקיץ, אלא שבהשוואה לשיאי החורף של שנים קודמות — הקרח הגיע להיקף נמוך במיוחד.
מה אומרים הנתונים של NASA ו־NSIDC?
לפי הודעת NSIDC מ־23 בספטמבר 2026, היקף הקרח המרבי הגיע כנראה ל־17.59 מיליון קילומטרים רבועים ב־14 בספטמבר. נאס״א חזרה על הנתון ב־12 באוקטובר והציגה אותו כשיא השלישי הנמוך ביותר ברשומה הממושכת. היקף הקרח היה נמוך מהממוצע הרב־שנתי לאורך מרבית עונת ההצטברות.
הדגש הוא על המילה ״כנראה״. סביב השיא העונתי הרוחות יכולות לדחוס או לפזר את הקרח וגורמות לשינויים יומיים. לכן החוקרים נוהגים להמתין לפני שהם קובעים את התאריך המדויק. העדכון האחרון הוא בסיס סביר לכותרת, אך עדיין לא הבטחה שהתאריך והדירוג לא יעודכנו.
מה ההבדל בין קרח ים לקרח יבשתי?
זו הבחנה קריטית להבנת החדשות מאנטארקטיקה:
- קרח ים (Sea Ice): מים מלוחים שקפאו וצפים על האוקיינוס. ההיקף שלהם משתנה משמעותית בין חורף לקיץ.
- קרח יבשתי: שכבות הקרח והקרחונים המצטברים על היבשת. כאשר קרח יבשתי זורם לים ונמס, הוא מוסיף מים לאוקיינוס ותורם לעליית מפלס הים.
- מדידת היקף (Extent): סופרת שטחים שבהם כיסוי הקרח מגיע לפחות ל־15%, ולא את כלל נפח הקרח או עוביו.
ירידה בקרח הימי אינה מעלה ישירות את מפלס הים באותו אופן כמו אובדן קרח יבשתי, משום שהקרח כבר צף במים. עם זאת, יש לה השלכות אחרות: קרח ים בהיר מחזיר חלק מקרינת השמש לחלל, ואילו מים כהים סופגים יותר חום. שינויים בשכבת הקרח יכולים גם להשפיע על גלים, מערכות אקולוגיות ועל אזורים שבהם קרחונים יבשתיים באים במגע עם האוקיינוס.
מה קרה מאז 2016?
התמונה ההיסטורית של אנטארקטיקה שונה מזו של האזור הארקטי. לפי NASA, בשנים 1979–2014 נרשמה עלייה קטנה של כ־1% לעשור בהיקף קרח הים האנטארקטי, אך המדענים הדגישו שהשונות בין השנים הייתה גדולה ולכן קשה לקבוע מה משמעות המגמה הזאת. בשנים 2012–2014 נרשמו שיאי חורף גבוהים.
המגמה השתנתה באמצע העשור הקודם: מאז 2016 נרשמו שנים רבות שבהן כיסוי קרח הים נותר נמוך מהמקובל. שנת 2023 בלטה במיוחד, כאשר גם המינימום העונתי וגם המקסימום השנתי הגיעו לשפל ברשומת המדידות. ב־2025 נרשם שיא חורפי נמוך במיוחד, וב־2026 שוב דורג השיא השנתי בין הנמוכים. סדרת המפות ההיסטוריות של NASA.
השאלה המדעית הפתוחה היא כמה מן השינוי נובע מהתחממות האוקיינוסים והאטמוספירה, כמה מתנודות טבעיות של מערכות רוח וזרימה סביב היבשת, ואיך הגורמים האלה משפיעים זה על זה. אין הצדקה להציג את שנת 2026 לבדה כהוכחה להסבר יחיד.
איך לוויינים יודעים לזהות קרח גם כשיש עננים?
החוקרים משתמשים בין היתר בחיישני מיקרוגל פסיביים שמודדים קרינה טבעית הנפלטת מפני השטח. קרח ים ומים פתוחים מפיקים אותות שונים, והגלים חודרים דרך עננים ולכן ניתן לבצע תצפית בתדירות גבוהה גם בלילות הקוטב הארוכים.
הרשומה הארוכה מתחילה בנתוני הלוויין Nimbus-7 בסוף 1978. בהמשך צורפו סדרות מכשירים מלוויינים אמריקניים ואחרים, ובשנים האחרונות גם מדידות מיפן. כדי להשוות שנים שונות החוקרים מתקנים ומצליבים נתונים, ומציגים אחידות במדד כיסוי מינימלי של 15%.
למה זה חשוב לעולם — גם הרחק מהקוטב?
הקרח האנטארקטי הוא חלק ממערכת האוקיינוסים והאקלים. ירידה בהיקף השכבה הצפה עשויה לשנות חילופי חום בין הים לאטמוספירה, את התנאים שבהם נוצרים מי עומק ואת בית הגידול של בעלי חיים התלויים בקרח. השפעות כאלה נבחנות במחקר, אך לא כל אירוע מזג אוויר בעולם ניתן לקשור ישירות למדידת הקרח של שנה מסוימת.
התמונה מדגימה את החשיבות של מעקב רב־שנתי: גם כאשר קרח הים גדל מעט בשנה מסוימת, יש לבחון את הנתון בתוך הרצף הארוך ולא להסיק ממנו שהסיכון נעלם. באותה מידה, שיא נמוך אחד אינו מספיק כדי להעריך לבדו את שיעור עליית מפלס הים בעתיד.
שאלות ותשובות
האם אנטארקטיקה כולה נמסה?
לא. הנתון מתייחס להיקף קרח הים הצף בשיא החורף, ולא לאובדן כל הקרח היבשתי ביבשת.
מה פירוש ״השיא השלישי הנמוך ביותר״?
מבין כל המדידות של היקף קרח הים המרבי בסוף כל חורף דרומי, 2026 מדורגת במקום השלישי מהסוף לפי הנתונים שפרסמו נאס״א ו־NSIDC.
האם 17.59 מיליון קמ״ר הוא נפח הקרח?
לא. זהו מדד היקף שטח הכיסוי: אזורים באוקיינוס שבהם לפחות 15% מהשטח מכוסים בקרח. הוא אינו מודד את העובי או את המסה הכוללת.
מקורות
- NASA Earth Observatory, 12.10.2026 — שיא הקרח, המפה וההקשר ההיסטורי.
- NSIDC, 23.9.2026 — תאריך השיא המשוער ומדדי היקף.
- NASA — סדרת המפות ההיסטוריות של קרח הים האנטארקטי.
אחרי מה לעקוב
פרסום האימות הסופי לתאריך השיא של 2026, השינויים בקיץ הדרומי הקרוב לקראת המינימום בפברואר 2027, והמחקרים החדשים הבודקים כיצד התחממות האוקיינוס וזרמי הרוח משפיעים על היקף הקרח.
הזווית הישראלית
ההשפעות האפשריות של שינויי האקלים והאוקיינוסים הן גלובליות, אך אין קשר פשוט בין מדידת קרח הים האנטארקטי לבין אירוע חום, סערה או עליית מפלס באגן הים התיכון בשנה מסוימת. עבור ישראל, החשיבות היא במעקב אחרי שינויים גלובליים ארוכי טווח ובשילובם במחקר, בתכנון חופים ובהיערכות לסיכוני אקלים — תוך הסתמכות על סדרות נתונים ולא על כותרת בודדת.
