אורסולה פון דר ליין הציעה להפוך את קנדה למדינה הראשונה שתקבל מעמד של "חברה שותפה" באיחוד האירופי. המעמד עדיין אינו קיים במשפט האירופי ולא ברור אילו זכויות הוא יכלול, אבל בריסל ואוטווה כבר מתכננות להעמיק את שיתוף הפעולה בביטחון, טכנולוגיה, אנרגיה, מינרלים קריטיים והאזור הארקטי.
5 נקודות מרכזיות
- נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין אמרה בנאום מצב האיחוד כי היא רוצה "לפתוח את הדלת" להפיכת קנדה ל"חברה השותפה" הראשונה של האיחוד.
- ראש ממשלת קנדה מארק קרני נכח בנאום בשטרסבורג, לאחר שהבהיר כי קנדה מחפשת "ברית ייחודית" עם אירופה ולא חברות מלאה באיחוד.
- אין כיום באמנות האיחוד האירופי מעמד משפטי שנקרא "חבר שותף", ולכן יהיה צורך להגדיר מה בדיוק כולל המעמד ואיך ניתן להקים אותו.
- בריסל ואוטווה מתכננות להרחיב את שיתוף הפעולה בתחומי ביטחון, ייצור מתקדם, בינה מלאכותית, אנרגיה, מינרלים קריטיים, סייבר, מחשוב קוונטי והאזור הארקטי.
- השלב הבא צפוי להגיע בפסגת קנדה-האיחוד האירופי שתיערך במונטריאול באוקטובר.
מרעיון שנבחן להצעה רשמית
רק לפני שלושה ימים כתבנו ב"בָּעוֹלָם" על המגעים להענקת מעמד חדש לקנדה מול האיחוד האירופי. אז עדיין היה מדובר ברעיון שנידון בין אוטווה לבריסל, בלי התחייבות רשמית מצד הנהגת האיחוד.
ביום רביעי, 16 בספטמבר, הרעיון קיבל מעמד אחר לגמרי. בנאום מצב האיחוד בפרלמנט האירופי בשטרסבורג, ובנוכחותו של קרני, אמרה פון דר ליין כי היא רוצה לעבוד איתו על פתיחת הדרך לכך שקנדה תהיה "החברה השותפה הראשונה של האיחוד האירופי".
זו עדיין אינה החלטה של האיחוד, ובוודאי לא הצטרפות של קנדה לאיחוד האירופי. אבל לראשונה ההצעה מוצגת בפומבי על ידי נשיאת הנציבות, הגוף המבצע המרכזי של האיחוד.
מה בעצם אומרת "חברות שותפה"?
כרגע – עדיין לא ברור.
אמנות האיחוד האירופי אינן מכירות במעמד רשמי של "associate member". לאורך השנים הועלו באירופה רעיונות שונים למעמדי ביניים עבור מדינות שאינן חברות מלאות, אבל אף אחד מהם לא הפך למסלול קבוע הדומה למעמד שפון דר ליין מציעה כעת לקנדה.
לכן המו"מ יצטרך להגדיר כמעט מאפס מה קנדה מקבלת ומה היא מתחייבת לתת בתמורה. אחת השאלות המרכזיות תהיה עד כמה היא תוכל להשתלב בשוק האירופי בלי לקבל חברות מלאה, זכויות הצבעה וייצוג במוסדות האיחוד.
אם אוטווה תרצה להשתלב באופן עמוק בשוק האחיד, היא עשויה להידרש להתאים חלק מהתקינה והרגולציה שלה לחוק האירופי. זהו נושא רגיש במיוחד לקנדה, שמערכות רבות בכלכלה שלה מותאמות כיום לשוק האמריקאי.
לא רק סחר: "ברית לעתיד"
פון דר ליין הציגה בנאום תוכנית רחבה בהרבה מהסכם סחר. לדבריה, הצדדים רוצים לעבור ממסגרת CETA הקיימת אל "Alliance for the Future" – ברית לעתיד שתיצור מרחב משותף של שגשוג וביטחון כלכלי.
התוכנית כוללת ייצור מתקדם, ברית טכנולוגית, שילוב עמוק יותר של תעשיות הביטחון, פרויקטים משותפים באזור הארקטי ושיתוף פעולה בתחומי אנרגיה, סוללות ומינרלים קריטיים. גם בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, סייבר וביטחון כלכלי נמצאים ברשימה.
לפי פון דר ליין, היקף הסחר בסחורות בין האיחוד לקנדה גדל ב-75% בפחות מעשור מאז כניסת CETA לתוקף באופן זמני.
למה קנדה רוצה להתקרב עכשיו לאירופה
השינוי במדיניות הקנדית קשור במידה רבה להידרדרות ביחסים עם ארצות הברית. קרני מנסה לצמצם את התלות הכלכלית בשוק האמריקאי ולכפול בתוך עשור את היקף הסחר של קנדה עם שותפות שאינן ארה"ב. כיום כ-72% מהיצוא הקנדי עדיין מופנה לארצות הברית.
אוטווה כבר החלה להעמיק את שיתוף הפעולה האירופי בתחומי הביטחון, הרכש הצבאי, מינרלים קריטיים, טכנולוגיה ואנרגיה. הצעת "החברות השותפה" אמורה, אם תבשיל, להכניס חלק מהתהליכים האלה למסגרת רחבה אחת.
קרני עצמו מקפיד שלא להציג את המהלך כהצטרפות לאיחוד. השבוע הוא אמר שקנדה מחפשת "ברית ייחודית", אבל לא חברות מלאה.
למה גם אירופה מעוניינת בקנדה
גם עבור האיחוד מדובר בשינוי אסטרטגי. אירופה מנסה להפחית תלות בסין בחומרי גלם ובשרשראות אספקה, ברוסיה בתחום האנרגיה ובמידה מסוימת גם בארצות הברית בתחום הביטחון והטכנולוגיה.
קנדה מחזיקה עתודות גדולות של מינרלים קריטיים ואורניום, תעשיות אנרגיה וביטחון מפותחות ומיקום אסטרטגי באזור הארקטי. בנוסף, היא חברה בנאט"ו ושותפה ותיקה של אירופה בסוגיות כמו אוקראינה וביטחון טרנס-אטלנטי.
פון דר ליין הציגה את המהלך כחלק מניסיון אירופי רחב יותר לבנות בריתות עם מדינות בעלות תפיסות דומות בנושאי דמוקרטיה, ביטחון וטכנולוגיה.
אבל הדרך עדיין ארוכה
גם אחרי ההצהרה הפומבית, אין עדיין הסכמה בין 27 מדינות האיחוד על המודל החדש. ההחלטה אם המהלך יתקדם תהיה בסופו של דבר בידי המדינות החברות, ולא בידי הנציבות בלבד.
גם הסכם CETA ממחיש עד כמה התהליך האירופי יכול להיות איטי: יותר מעשור לאחר חתימתו וכמעט תשע שנים אחרי שהחל לפעול זמנית, כמה ממדינות האיחוד עדיין לא אישררו אותו באופן מלא.
נושא נוסף שעלול לעורר ויכוח הוא היחס למדינות שממתינות בעצמן להצטרף לאיחוד. מדינות כמו אוקראינה, מולדובה, אלבניה ומונטנגרו עוברות תהליכי התאמה ארוכים כדי לקבל חברות מלאה, ולכן הענקת מסלול מיוחד לקנדה עלולה לעורר שאלות פוליטיות בתוך אירופה.
אז האם קנדה באמת תצטרף לאיחוד?
לא במובן הרגיל. אמנות האיחוד קובעות שחברות מלאה פתוחה למדינות אירופיות, וקנדה אינה מבקשת כרגע להפוך למדינה חברה.
אם המהלך יתקדם, סביר יותר שייווצר מודל חדש בין חברות מלאה לבין שותפות מסחרית רגילה. השאלה המרכזית תהיה כמה רחוק יסכימו שני הצדדים ללכת – האם מדובר בעיקר במסגרת פוליטית וביטחונית, או במהלך שיכלול גם גישה עמוקה יותר לשוק האירופי, תוכניות מחקר, תנועה של עובדים ומנגנוני קבלת החלטות משותפים.
אחרי מה לעקוב
פסגת קנדה-האיחוד האירופי באוקטובר במונטריאול תהיה נקודת המבחן הראשונה. יהיה כדאי לראות האם המונח "חברה שותפה" ייכנס למסמכים רשמיים, אילו תחומים ייכללו ב"ברית לעתיד", והאם 27 המדינות החברות יתמכו ביצירת המסגרת החדשה.
חשוב במיוחד לעקוב אחר השאלה האם המהלך יישאר בעיקר הצהרה אסטרטגית או יוביל לזכויות קונקרטיות לקנדה בשוק האירופי, בביטחון, במחקר ובתנועת אנשים.
הזווית הישראלית
אם האיחוד האירופי אכן ייצור מעמד חדש של "חברה שותפה", המשמעות עשויה לחרוג הרבה מעבר לקנדה. האיחוד מקיים מערכות יחסים עמוקות עם מדינות שאינן חברות – ובהן בריטניה, נורווגיה, שווייץ וישראל – אך כיום כל אחת מהן פועלת במסגרת אחרת.
מודל חדש וקבוע לשותפות עמוקה עשוי בעתיד להפוך לכלי נוסף במדיניות החוץ של האיחוד. בשלב זה אין כל הצעה להחיל מעמד כזה על ישראל, ולכן מוקדם להסיק שהמהלך הקנדי ישפיע ישירות על יחסי ישראל והאיחוד.
