עודכן ב-14.9.2026: פסגת קרדיף הסתיימה בחתימה על מזכר משותף של מנהיגי ה-SNP, Plaid Cymru ו-Sinn Féin. במסמך הם קובעים שלסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד יש זכות להגדרה עצמית, ודורשים מממשלת בריטניה להיערך, לתכנן ולאפשר מסלולים חוקתיים שיוכלו להוביל בעתיד למשאלי עם. המסמך אינו קובע תאריך להצבעה ואינו מפרק את הממלכה המאוחדת, אבל הוא יוצר לראשונה מסגרת פוליטית משותפת בין שלוש התנועות הלאומיות סביב השאלה מי מוסמך להחליט על עתידן החוקתי.

5 נקודות מרכזיות

• מנהיגי ה-SNP, Plaid Cymru ו-Sinn Féin חתמו בקרדיף על מזכר משותף סביב הזכות להגדרה עצמית.
• הם דורשים מממשלת בריטניה לא לחסום הכרעות דמוקרטיות ולהיערך לאפשרות של שינוי חוקתי בכל אחת משלוש האומות.
• המזכר אינו קובע תאריך למשאלי עם ואינו יוצר מנגנון מחייב חדש, אבל הוא מציג חזית פוליטית משותפת מול וסטמינסטר.
• סקוטלנד היא כרגע הזירה הקרובה ביותר לרוב בעד עצמאות; בצפון אירלנד כבר קיים מנגנון חוקי למשאל עם על איחוד עם אירלנד.
• החתימה נעשתה כמנהיגי מפלגות לאומיות, ולא כהסכם רשמי בין שלוש הממשלות – הבחנה שעוררה ביקורת במיוחד בצפון אירלנד.

מה הוחלט בקרדיף

ג'ון סוויני מה-SNP, רון אפ איורוורת' מ-Plaid Cymru ומישל אוניל מ-Sinn Féin, לצד נשיאת Sinn Féin מרי לו מקדונלד, חתמו על מזכר הבנות משותף. המסר המרכזי שלו הוא שלכל אחת משלוש האומות יש זכות לקבוע את עתידה החוקתי, ושממשלת וסטמינסטר אינה אמורה לחסום באופן בלתי מוגבל הליך דמוקרטי אם תיווצר תמיכה מספקת בשינוי.

המסמך קורא לממשלת בריטניה להיערך, לתכנן ולאפשר שינוי חוקתי בהתאם לנסיבות בכל אחת מהאומות. עם זאת, הוא אינו יוצר מנגנון משפטי חדש ואינו קובע רף סקרים, תוצאות בחירות או מועד שמפעילים אוטומטית משאל עם.

חשוב גם לדייק במעמד החתימה: המשתתפים חתמו כמנהיגי המפלגות הלאומיות שלהם, ולא בשם שלוש הממשלות כמסמך בין-ממשלתי מחייב. בצפון אירלנד הדבר עורר ביקורת מצד סגנית ראש הממשלה אמה ליטל-פנג'לי, שטענה שמישל אוניל אינה יכולה להציג את המזכר כהסכם של ממשלת צפון אירלנד כולה.

שלושה מאבקים שונים – מסגרת אחת

בסקוטלנד, בוויילס ובצפון אירלנד הוויכוח החוקתי התפתח במשך שנים במסלולים שונים. בסקוטלנד ה-SNP ממשיכה לדרוש אפשרות למשאל עם נוסף אחרי ההצבעה ב-2014. בוויילס Plaid Cymru, שעלתה לשלטון ב-2026, תומכת בעצמאות אך נזהרת יותר בקביעת לוחות זמנים. בצפון אירלנד, לעומת זאת, כבר קיים במסגרת הסכם יום שישי הטוב מנגנון חוקי למשאל עם על איחוד עם הרפובליקה של אירלנד.

פסגת קרדיף מנסה לחבר את שלושת המסלולים האלה לשאלה אחת רחבה יותר: מי מחליט מתי לאומה בתוך הממלכה המאוחדת מותר לשאול את הציבור אם היא רוצה להישאר בה.

סקוטלנד: השאלה שכבר כמעט חוצה את קו ה-50%

סקוטלנד היא הזירה שבה הוויכוח בשל ביותר. סוויני מבקש להפוך את העיקרון שלפיו העם הסקוטי רשאי לקבוע את עתידו למסלול חוקי קבוע, במקום להסתמך בכל פעם על הסכמה פוליטית של הממשלה הבריטית.

לפי נתונים שפורסמו לקראת הפסגה, התמיכה בעצמאות סקוטית עומדת סביב 47%. זה עדיין לא רוב מובהק, אבל זה מספיק כדי להשאיר את השאלה במרכז הפוליטיקה הסקוטית. מבחינת ה-SNP, הוויכוח אינו רק אם העצמאות תנצח היום, אלא אם לונדון רשאית למנוע ללא הגבלת זמן משאל עם נוסף גם אם דעת הקהל תשתנה.

ויילס: פחות תמיכה בעצמאות, יותר דרישה לסמכויות

בוויילס התמונה מתונה יותר. התמיכה בעצמאות מוערכת סביב 32%, והממשלה הוולשית אינה מתכננת משאל עם מיידי. עם זאת, עצם העובדה ש-Plaid Cymru עומדת בראש הממשלה הפכה את שאלת המבנה החוקתי לנושא מרכזי יותר.

אפ איורוורת' דורש מלונדון להכיר בוויילס כאומה בעלת מוסדות וסמכויות משלה, ולא כ"אזור באנגליה". במקביל הוא מבקש הרחבת סמכויות בתחומי משפט, משטרה ומיסוי. מבחינתו, עצמאות היא אופציה עתידית שהציבור הוולשי צריך להיות רשאי לבחור בה אם וכאשר יהיה לכך רוב.

צפון אירלנד: המקום שבו כבר יש מסלול למשאל עם

צפון אירלנד שונה משתי האחרות משום שהסכם יום שישי הטוב כבר כולל מנגנון למשאל עם על איחוד אירלנד. מזכיר המדינה לענייני צפון אירלנד אמור לשקול הצבעה אם נראה שרוב הציבור עשוי לתמוך באיחוד.

לפי הנתונים שפורסמו לקראת הפסגה, התמיכה באיחוד עומדת סביב 36%. הממשלה הבריטית טוענת שאין כרגע רוב יציב שמצדיק משאל עם, אבל עבור סקוטלנד ווויילס עצם קיומו של מנגנון כזה משמש הוכחה לכך שאפשר לקבוע מראש כללים חוקתיים ולא להותיר הכול לשיקול דעתה של הממשלה בלונדון.

למה זה קורה דווקא עכשיו

2026 יצרה מצב פוליטי יוצא דופן: שלוש מתוך ארבע האומות של הממלכה המאוחדת מנוהלות בידי מפלגות שתומכות, ברמות שונות, בשינוי חוקתי עמוק. ה-SNP ממשיכה לשלוט בסקוטלנד, Plaid Cymru רשמה פריצת דרך היסטורית בוויילס, ו-Sinn Féin מובילה את הממשלה בצפון אירלנד.

במקביל, התחזקות Reform UK והלאומיות האנגלית מגבירה את החשש אצל חלק מהפוליטיקאים הקלטיים שהפער בין אנגליה לשאר חלקי הממלכה יעמיק. כבר בקיץ החלו פוליטיקאים בוויילס, סקוטלנד ואירלנד לדבר בגלוי על האפשרות שהברית הבריטית תיחלש אם הפוליטיקה בלונדון תנוע עוד יותר לכיוון לאומני.

ומה עמדת ראש ממשלת בריטניה

ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם מדבר על הרחבת ביזור הסמכויות, אבל אינו תומך כרגע במשאלי עם חדשים. עם זאת, אמירות שלו שלפיהן שינוי ברור ומתמשך בדעת הקהל עשוי להצדיק דיון מחדש בשאלת העצמאות הסקוטית סיפקו ללאומנים בסיס לדרישה לקבוע כללים קבועים.

המתח נמצא בדיוק כאן: אם בריטניה היא איחוד וולונטרי של ארבע אומות, האם אחת מהן יכולה לעזוב רק אם ממשלת בריטניה מסכימה מראש לקיים הצבעה? פסגת קרדיף נועדה להפוך את השאלה הזו מדיון פוליטי נקודתי לדרישה חוקתית משותפת.

אירופה עדיין נמצאת ברקע

עבור ה-SNP ו-Plaid Cymru, עצמאות אינה רק יציאה מבריטניה אלא גם ניסיון לפתוח מחדש את הדלת לאיחוד האירופי. סקוטלנד וצפון אירלנד הצביעו ב-2016 בעד הישארות באיחוד האירופי, אך עזבו אותו יחד עם שאר בריטניה בעקבות הברקזיט.

בצפון אירלנד התרחיש שונה: איחוד עם הרפובליקה של אירלנד יחבר אותה אוטומטית מחדש למסגרת האירופית. לכן הברקזיט ממשיך להיות חלק בלתי נפרד מהוויכוח על עתיד הממלכה המאוחדת, גם עשור לאחר ההצבעה.

אז האם בריטניה באמת בדרך להתפרק?

לא בטווח המיידי. אין כרגע רוב ברור ומוצק לעצמאות בכל שלוש הזירות, אין לוח זמנים מוסכם למשאלי עם, והמזכר שנחתם בקרדיף אינו מחייב את ממשלת בריטניה מבחינה משפטית. גם ניצחונות של מפלגות לאומיות אינם בהכרח הצבעה ישירה בעד פירוק הממלכה, משום שחלק מהמצביעים בחרו בהן בשל כלכלה, שירותים ציבוריים ואכזבה מהמפלגות הוותיקות.

עם זאת, החתימה משנה את המסגרת הפוליטית. במקום שלושה מאבקים נפרדים, המפלגות הלאומיות בסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד מציגות כעת דרישה משותפת שלפיה ההכרעה על העתיד החוקתי צריכה להיות בידי הציבור בכל אומה ולא להישאר תלויה רק בהחלטה של וסטמינסטר.

מה קורה עכשיו

אחרי פרסום המזכר, השאלה עוברת לווסטמינסטר: האם ממשלת ברנהאם תמשיך להתייחס לכל אחד משלושת המסלולים בנפרד, או תסכים לדון בעקרונות קבועים יותר לגבי הזכות לקיים משאלי עם. נכון לעכשיו אין שינוי בחוק, והממשלה הבריטית אינה מחויבת לקבל את דרישת המפלגות הלאומיות.

במקביל, המבחן הפוליטי יהיה בדעת הקהל. אם התמיכה בעצמאות בסקוטלנד, בעצמאות ויילס או באיחוד אירלנד תעלה באופן עקבי, הלחץ להפוך את העיקרון שנחתם בקרדיף למסלול חוקתי ממשי יגדל.

מקורות

• The Guardian – על הפסגה, מזכר ההבנות ונתוני התמיכה בעצמאות.
• ITV News – על משתתפי הפסגה בקרדיף והמסגרת הפוליטית שלה.
• RTÉ – על ההסכם המשותף והלחץ על ממשלת בריטניה.