ברני סנדרס לא היה מועמד בבחירות 2026, אבל הרעיונות שהוא מקדם כבר עשרות שנים היו נוכחים במאבק על עתידה של המפלגה הדמוקרטית. הסנאטור העצמאי מוורמונט, שמגדיר עצמו סוציאליסט דמוקרטי, הפך את אי־השוויון, ביטוח הבריאות וכוחם של בעלי ההון לנושאים מרכזיים בשיח האמריקאי. אחרי ניצחון הדמוקרטים בקונגרס, השאלה עבורו היא כמה מהשפעתו הציבורית יוכל לתרגם להחלטות של הרוב החדש.

סנדרס נבחר מחדש ב־2024 לכהונה רביעית בסנאט, המסתיימת בינואר 2031. הוא עצמאי מבחינת השתייכותו המפלגתית, אך משתייך לגוש הדמוקרטי לצורך ארגון הסנאט. לכן הוא נכלל במניין הכוח של הגוש, אף שאינו סנאטור דמוקרטי במובן המפלגתי הרגיל. ההבחנה מסבירה גם את מקומו הייחודי: שותף להנהגה ולוועדות, ומבקר חריף של חלק ממדיניות המפלגה.

חמש נקודות על ברני סנדרס

• נולד בברוקלין ב־8 בספטמבר 1941; בנובמבר 2026 הוא בן 85.
• כיהן כראש עיריית ברלינגטון בשנים 1981–1989 ובבית הנבחרים בשנים 1991–2007.
• מכהן בסנאט מאז ינואר 2007 ונבחר מחדש לאחרונה ב־2024.
• התמודד על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות ב־2016 וב־2020, ולא זכה בה.
• מוביל מאבקים להרחבת שירותים ציבוריים ולהגבלת העברות נשק לישראל, לצד פעילות בוועדות ובחקיקה.

מברוקלין לפוליטיקה של ורמונט

סנדרס גדל בברוקלין ולמד באוניברסיטת שיקגו, שבה סיים את לימודיו ב־1964. לפני שהתבסס כפוליטיקאי עבד, בין היתר, כנגר וכעיתונאי. הקריירה שלו לא החלה בניצחונות: בשנות השבעים התמודד ללא הצלחה על משרות מושל וסנאטור בוורמונט. הרישום הביוגרפי של הקונגרס מתעד שורה של הפסדים שקדמו לכניסתו לתפקיד נבחר.

נקודת המפנה הייתה הבחירה לראשות ברלינגטון ב־1981. הוא כיהן ארבע תקופות, ואחר כך עבר לזירה הפדרלית. ב־1990 נבחר לנציג היחיד של ורמונט בבית הנבחרים; שש־עשרה שנים לאחר מכן נבחר לסנאט. המסלול הזה חשוב להבנתו: האיש שמזוהה עם נאומים ארציים ועמדות אידיאולוגיות צבר קודם ניסיון ממושך בניהול עיר ובייצוג מדינה קטנה.

המעבר בין התפקידים גם מפריך תמונה של מפגין קבוע מחוץ למערכת. סנדרס פועל בתוך מוסדות השלטון כבר עשרות שנים. לעיתים הוא משתמש בהם להשגת פשרה, ולעיתים כדי להבליט מחלוקת שאין לה עדיין רוב. שתי הדרכים מתקיימות אצלו זו לצד זו, ושתיהן נחוצות להערכת השפעתו.

מה הוא מתכוון כשהוא מדבר על סוציאליזם דמוקרטי?

במרכז עמדותיו נמצאת הטענה שכלכלה עשירה צריכה להבטיח שירותים בסיסיים לכל תושב, ולא להותיר אותם תלויים בכוח הקנייה שלו. הוא מקדם ביטוח בריאות ציבורי רחב, חיזוק זכויות עובדים, השקעה בחינוך והקטנת פערים. עמוד המדיניות הרשמי שלו מציג גם מאבק במשבר האקלים והעדפה להפניית משאבים מצרכים צבאיים לשירותים אזרחיים.

החזון אינו זהה למדיניות שכבר קיימת בארה"ב. למשל, תמיכה ב־Medicare for All היא תמיכה בשינוי מערכתי של ביטוח הבריאות; היא אינה אומרת שכל האמריקאים כבר מבוטחים בתוכנית הזאת. מבחינת הקורא הישראלי, ההשוואה למערכת בריאות ציבורית מוכרת יכולה לסייע, אך שיטות המימון, המוסדות והפוליטיקה שונים.

סנדרס מדבר על המאבקים האלה בשפה מעמדית: מי מחזיק בכוח כלכלי, מי נושא בעלויות ומי משפיע על החלטות. זאת גם הסיבה שעימותיו אינם מוגבלים לרפובליקנים. הוא מבקר דמוקרטים כאשר הוא סבור שהם קרובים מדי לתורמים עשירים או מסתפקים בשינויים שאינם מטפלים בבעיה הבסיסית.

שני מרוצים לנשיאות ששינו את מעמדו

ב־2016 וב־2020 התמודד סנדרס בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות. הוא לא זכה במועמדות, אך שני המרוצים העניקו לו חשיפה ארצית רחבה הרבה יותר מזו שהייתה לו כסנאטור מוורמונט. הם הפכו אותו לאחד מסמלי האגף הפרוגרסיבי ולדמות שמועמדים אחרים נדרשים להגדיר את יחסם לרעיונותיה.

חשוב להפריד בין השפעה רעיונית לבין ניצחון אלקטורלי. העובדה שנושאים שהוא מקדם הפכו לחלק מהדיון אינה מוכיחה שרוב הבוחרים מאמצים את כל תוכניתו. ומנגד, הפסד בפריימריז אינו מבטל את השפעתו על פעילים, מועמדים וסדר היום. זהו כוח שחלקו נמצא מחוץ לתפקיד הרשמי שלו בסנאט.

הפשרה עם ג'ון מקיין

אחד המקרים שממחישים את הצד הפרלמנטרי בעבודתו הוא רפורמת הטיפול ביוצאי צבא ב־2014. כיו"ר ועדת ענייני יוצאי הצבא עבד סנדרס עם הרפובליקני ג'ון מקיין על מהלך שנולד בעקבות משבר הגישה לטיפול במערכת הפדרלית. ההסכם תרם לחקיקה שהרחיבה אפשרויות לקבלת טיפול וחיזקה את המענה במערכת.

הדוגמה אינה הופכת אותו לפוליטיקאי של מרכז. היא מראה שגם בעל עמדה אידיאולוגית ברורה יכול למצוא שותף למטרה מוגדרת. לצד השבחים, סיקור התקופה העלה גם ביקורת על תגובתו למשבר ועל מידת הפיקוח שהפעילה הוועדה לפני שהתפוצץ. לכן נכון לבחון יחד את התוצאה החקיקתית ואת השאלות על ההתנהלות שקדמה לה.

במהלך שנותיו בסנאט עמד גם בראש ועדת התקציב ובראש ועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיות. התפקידים העניקו לו כלים לקיים שימועים, לדרוש מידע ולהציב נושאים במרכז העבודה. תפקידיו בקונגרס הבא תלויים בהחלטות ההרכב החדש; אין להסיק מהניצחון הדמוקרטי שכבר הוקצתה לו ראשות ועדה מסוימת.

ישראל: ביקורת שהפכה למאבק על הצבעות

סנדרס, שהוא יהודי, נמנה עם המבקרים הבולטים של מדיניות ממשלת ישראל בסנאט. המחלוקת אינה רק עניין של ניסוח: הוא יזם החלטות שנועדו לחסום עסקאות נשק. בספטמבר 2024 הציג סדרת הצעות נגד העברת נשק התקפי, וביולי 2025 הודיע שוב שידרוש הצבעות על עסקאות מסוימות על רקע המצב ההומניטרי בעזה.

בהודעותיו טען שהמדיניות הישראלית גורמת לפגיעה בלתי קבילה באזרחים ושהממשל האמריקאי חייב להשתמש בכוחו כדי לשנות אותה. אלה עמדותיו המוצהרות. ההצבעות מאפשרות לבדוק מי הצטרף אליו בפועל, ומונעות הסתפקות בתוויות כלליות של תמיכה או התנגדות לישראל. גם הבדל בין עסקה אחת לאחרת יכול להיות משמעותי עבור סנאטורים אחרים.

הניסיונות לא הביאו אוטומטית לעצירת העסקאות. בסיקור הצבעות אפריל 2026 דווח שהסנאט דחה מהלכים נוספים שהוביל, אף שמספר הדמוקרטים שתמכו בהגבלות גדל. מכאן נובעת הבחנה חשובה: הוא עשוי להצליח בהרחבת התמיכה בעמדה, ובאותה עת להפסיד בהצבעה המכריעה. יש לעקוב בנפרד אחר השינוי הפוליטי ואחר התוצאה המשפטית של כל החלטה.

הביקורת והמבחן של ההרכב הבא

השאלה המרכזית שמציבה דרכו היא כיצד עוברים מסדר יום שאפתני להסכמה שיכולה להפוך לחוק. תוכניות רחבות מחייבות הכרעות על מימון, סדרי עדיפויות וחלוקת עלויות. אפילו רוב דמוקרטי אינו מבטיח שכל חבריו יתמכו באותה תוכנית, והנשיא הרפובליקני נשאר בעל סמכות וטו. אלה מגבלות מוסדיות שכל הצעה של סנדרס תצטרך להתמודד איתן.

בסתיו 2026 המשיך להשתתף בקמפיינים למען מועמדים אחרים. עבורו, הבחירות היו גם ניסיון להגדיל את מספר השותפים לרעיונותיו בקונגרס. אך אין לייחס לו לבדו את הצלחתם: לכל מרוץ היו מועמד, ציבור בוחרים ונסיבות מקומיות. ההישג האישי שלו יימדד בהמשך גם לפי היכולת לחבר בין התמיכה הציבורית הזאת לבין עבודה חקיקתית.

אחרי מה לעקוב?

כדאי לעקוב אחר הצעותיו בתחומי הבריאות והעבודה, אחרי השימועים שיוביל ואחרי הצבעות על העברות נשק. במקביל, יש לבדוק מי מצטרף אליו ומה עבר בפועל. סנדרס נשאר דמות מרכזית בשמאל האמריקאי, אך את עומק השפעתו אפשר להבין רק כשמבחינים בין חזון, קמפיין, החלטת ועדה וחוק מחייב.

קראו גם: מדריך הסנאט · פרופיל ג'ון אוסוף · פרופיל עבדול אל־סייד.

מקורות: הביוגרפיה הרשמית; רישומי הקונגרס; עמדות המדיניות; רפורמת יוצאי הצבא; Stars and Stripes: הישגים וביקורת; הצעות להגבלת נשק; תוצאות הצבעות 2026; פעילותו בקמפיין 2026.