רוסיה מנסה להרחיב את השפעתה בשוק האנרגיה באפריקה באמצעות טכנולוגיה לא שגרתית: תחנות כוח גרעיניות המותקנות על כלי שיט ויכולות לספק חשמל מחוף הים. מנכ״ל רוסאטום, אלכסיי ליחצ׳וב, הודיע ב־30 באוקטובר 2026 כי החברה מנהלת שיחות מעשיות עם מצרים, טנזניה, טוגו ונמיביה על פרויקטים מסוג זה. לדברי ליחצ׳וב, תשע מדינות אפריקאיות גילו עניין בטכנולוגיה, אך הוא לא פרסם הסכמים מחייבים עם ארבע המדינות שנקב בשמן. אולם בשלב זה מדובר במגעים – לא בהודעה על הקמת כור צף חדש או על חוזים חתומים במדינות שהוזכרו.

הדיווחים פורסמו בסיום מפגש רוסיה–אפריקה במוסקבה, שבו השתתפו נציגים מעשרות מדינות. אינטרפקס ורויטרס דיווחו על הדברים. רוסאטום היא חברה ממשלתית רוסית, ולכן העסקאות שהיא מקדמת הן גם פעילות מסחרית וגם כלי אפשרי להעמקת השפעה מדינית.

תחנת הכוח הגרעינית הצפה הרוסית ״אקדמיק לומונוסוב״ נגררת ב־2019; התמונה להמחשת הטכנולוגיה, לא תחנה באפריקה. צילום: Elena Dider / Wikimedia Commons, רישיון CC BY-SA 4.0; קובץ חתוך ומוקטן.

חמישה דברים שצריך לדעת

• ארבע מדינות: מצרים, טנזניה, טוגו ונמיביה מנהלות שיחות מפורטות עם רוסאטום על תחנות גרעיניות צפות.
• תשע: מספר המדינות שלפי החברה הביעו עניין בטכנולוגיה.
• איך זה עובד? כור גרעיני קטן יחסית מותקן על דוברה או כלי שיט, ומתחבר לרשת חשמל סמוך לחוף.
• מה היתרון? פוטנציאל לייצור חשמל רציף באזורים שאין בהם תשתית גדולה להקמת תחנה יבשתית.
• מה הסיכון? שאלות בטיחות, טיפול בדלק ובפסולת, עלויות ומידת התלות בספק זר.

מהי תחנת כוח גרעינית צפה?

בניגוד לתחנה גרעינית יבשתית גדולה, בתחנה צפה חלק מהתשתית – לרבות הכור ומערכות הייצור – מותקן על פלטפורמה ימית שמיועדת לעגון ליד החוף ולהזרים חשמל לרשת. יחידות כאלה אינן בהכרח אוניות שמפליגות בזמן פעולת הכור; לרוב הן מוצבות במקום מוגדר ומחוברות לתשתיות יבשתיות.

לדברי בכיר רוסאטום, ולדימיר אפטקרב, הדגמים המוצעים למדינות אפריקה מיועדים להספק של כ־100 מגוואט, תוך שימוש בכורי RITM-200M המותאמים לאקלים חם. זהו דגם מתוכנן ליצוא, ולא נתון הספק של התחנה הצפה הוותיקה ״אקדמיק לומונוסוב״ הפועלת ברוסיה. המדינה המארחת עשויה לרכוש את החשמל בעוד הספק אחראי להפעלה, לתדלוק ולשירותים טכניים. אלא שמודל מסחרי כזה אינו זהה להסכם שנסגר, ויש לבחון בכל פרויקט את שאלת הבעלות, האחריות והפיקוח.

למה מדינות אפריקה מתעניינות?

מדינות רבות ביבשת משקיעות בתשתיות חשמל וביכולת לספק אנרגיה לתעשייה ולערים גדלות. לעומת תחנות רוח ושמש, תחנה גרעינית יכולה לפעול גם כשהרוח חלשה או אין שמש, אך היא דורשת בטיחות קפדנית, רגולציה, כוח אדם מיומן וניהול ארוך טווח. בחלק מהמקרים מוצע כור צף כפתרון לאזורי חוף המרוחקים ממוקדי ייצור החשמל הארציים.

הצעות מסוג זה עשויות להיות אטרקטיביות מבחינה תיאורטית, אבל הכלכלה תלויה במחיר החשמל, באורך ההסכם, בחיבור לרשת, בעלויות מיגון וסביבה ובערבויות מדינה. טרם פורסמו עלויות פרויקטים, מחירי חשמל או מועדי פריסה מחייבים לארבע המדינות.

זנזיבר יכולה להיות מוקד הפעילות הראשון

לפי דיווח אינטרפקס מ־29 באוקטובר, טנזניה הצביעה על תחנות צפות כפורמט מועדף לאי זנזיבר. רוסאטום מדגישה שיחידה צפה יכולה להתחבר למערכת חשמל אזורית, ושחלק מעבודות התחזוקה והתדלוק ייעשו ברוסיה. עם זאת, טרם דווח על תאריך הקמה, אתר שנבחר או חוזה אספקת חשמל מחייב בזנזיבר.

מצרים היא מקרה מיוחד

לרוסאטום יש כבר פעילות גרעינית משמעותית במצרים: היא מקימה את תחנת אל־דבעה, שתוכננה לארבע יחידות בהספק של 1,200 מגוואט כל אחת. בשיחות האחרונות, לפי החברה, נבחנה גם האפשרות להרחיב אותה לשש יחידות. זהו פרויקט יבשתי גדול ונפרד מהשיחות על כורים צפים; אין לבלבל בין שתי התוכניות.

במקביל מדווחת רוסיה על עניין בכורים גדולים באוגנדה, גאנה, אתיופיה ומצרים, ועל דיונים בכורים קטנים במקומות נוספים. חלק מהפרויקטים עדיין ברמת מגעים, וחלקם מתקדמים יותר, ולכן אין להציג אותם כאילו כולם בביצוע.

מה הסיכונים והביקורת?

לצד היכולת לספק חשמל רציף, מתעוררות שאלות קשות: מה קורה במקרה של תקלה בסמוך לחוף? מי אחראי לפינוי, לשיט, לביטוח ולשמירה? מי מפנה דלק גרעיני משומש? וכיצד מוודאים שהרשות הרגולטורית המקומית עצמאית מהספק שמרוויח מהפרויקט?

יש גם ממד גיאופוליטי: כאשר חברה זרה בונה, מתדלקת ומתחזקת תחנת כוח לאורך שנים, המדינה המארחת עשויה להיות תלויה בה לא רק מבחינה טכנולוגית אלא גם מבחינת כוח אדם, חלפים, דלק ותנאים כספיים. תומכי הפרויקטים עשויים לראות בכך דרך להאיץ פיתוח; המתנגדים עלולים לחשוש מתלות ממושכת ומסיכון סביבתי.

הזווית הישראלית

ההתפתחות מעניינת גם לישראל משום שמדובר במדינות סביב הים התיכון והים האדום, ובראשן מצרים. שינוי במפת ייצור האנרגיה באזור עשוי להשפיע לאורך זמן על חיבורי חשמל, השקעות ותחרות בין רוסיה, מדינות המערב וסין. עם זאת, אין כרגע הודעה על כור צף שיוקם בפועל במצרים, ופרטי המיקום והחוזים עדיין לא פורסמו.

אחרי מה לעקוב

האם אחת מארבע המדינות תכריז על חוזה מחייב, מה יהיו תנאי המימון ובקרת הבטיחות, האם יוצגו אישורים רגולטוריים וכיצד יגיבו התושבים והרשויות המקומיות. עודכן ב־31 באוקטובר 2026. מקורות: אינטרפקס, רויטרס והודעות החברה במפגש רוסיה–אפריקה.