אילוסטרציית בינה מלאכותית

עודכן: 11 באוקטובר 2026

רפאל גלוקסמן ניצח ב־11 באוקטובר בפריימריז של השמאל הסוציאל־דמוקרטי בצרפת עם 66.17% מהקולות התקפים, ונבחר למועמד המחנה לנשיאות צרפת ב־2027. יו״ר המפלגה הסוציאליסטית אוליבייה פור הגיע שני עם 14.48% בלבד. כ־120 אלף מצביעים השתתפו בהצבעה המקוונת, שהוארכה ביום בעקבות מתקפת סייבר. הניצחון הושג כבר בסיבוב הראשון ולכן הסיבוב השני שתוכנן לא יתקיים. ההליך כלל את המפלגה הסוציאליסטית ואת בעלות בריתה, ולא את כל מפלגות השמאל בצרפת.

תוצאות הפריימריז של השמאל הסוציאל־דמוקרטי

• רפאל גלוקסמן: 66.17% (79,613 קולות תקפים)
• אוליבייה פור: 14.46% (17,398 קולות)
• סגולן רויאל: 7.62%
• עמנואל מורל: 5.92%
• ז'רום גדז': כ־5.8%

על פי תוצאות ועדת הבחירות שפורסמו ב־11 באוקטובר, השתתפו 120,587 מצביעים מתוך 140,282 הרשומים. מתקפת הסייבר על פלטפורמת ההצבעה ביום שישי, 9 באוקטובר, גרמה לעיכובים ולהארכת ההצבעה עד יום ראשון, 11 באוקטובר, ב־18:00 שעון צרפת. מקור: LCP.

מה משמעות הניצחון?

גלוקסמן, ממייסדי Place publique וחבר הפרלמנט האירופי, השיג רוב ניכר מול מנהיג המפלגה הסוציאליסטית עצמה. התוצאה מחזקת את דרכו הפרו־אירופית ואת התנגדותו לברית מחודשת עם מפלגת צרפת הבלתי כנועה (LFI) של ז'אן־לוק מלנשון. היא גם ממחישה את המשבר הפנימי במפלגה הסוציאליסטית: פור הגיע למקום השני בהפרש של יותר מ־50 נקודות אחוז. עם זאת, גלוקסמן אינו מועמד משותף לכל השמאל: LFI וכוחות שמאל אחרים אינם חלק מההליך. השאלה הבאה היא אם יוכל לאחד סביבו מצביעים נוספים ולהתחרות על העלייה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות באפריל 2027.

למי שרוצה את התמונה הרחבה יותר, בבָּעוֹלָם יש גם מדריך מתעדכן לבחירות לנשיאות בצרפת 2027, ובנפרד כתבה על המאבק במרכז ובימין סביב אדואר פיליפ, גבריאל אטאל וברונו רטאיו.

קודם כל: אלה לא בדיוק "הפריימריז של המפלגה הסוציאליסטית"

השם הרשמי של ההליך הוא Choisir 2027, והוא נועד לבחור מועמד של "השמאל הסוציאליסטי והדמוקרטי". לצד המפלגה הסוציאליסטית משתתפות גם Place publique של רפאל גלוקסמן ו־Gauche républicaine et socialiste של עמנואל מורל.

האתר הרשמי של הפריימריז מציג חמישה מועמדים ומגדיר את ההצבעה כהליך דו־סיבובי מקוון. כוחות אחרים בשמאל הצרפתי אינם משתתפים בו, ולכן הזוכה לא יהפוך אוטומטית למועמד מוסכם של כל השמאל.

ההבחנה הזו חשובה במיוחד משום שאחד הוויכוחים המרכזיים בין המועמדים הוא מה צריך להיות היחס ל־La France insoumise של ז'אן־לוק מלנשון אחרי הפריימריז. חלקם מבקשים קו הפרדה ברור יותר; אחרים מדגישים את הצורך לדבר עם קהלים ומפלגות נוספים בשמאל כדי לבנות רוב פוליטי רחב.

איך התנהלה ההצבעה בפריימריז?

ההצבעה נפתחה ביום שישי, 9 באוקטובר, אך מתקפת סייבר שיבשה את מערכת ההצבעה המקוונת. המארגנים האריכו את ההצבעה עד יום ראשון, 11 באוקטובר, בשעה 18:00. גלוקסמן זכה ברוב כבר בסיבוב הראשון ולכן הסיבוב השני, שתוכנן ל־16–17 באוקטובר, בוטל.

ההצבעה בפריימריז התנהלה בעיקר באופן מקוון, לצד אפשרות להצביע בנקודות ייעודיות עם טאבלטים. חברי המפלגות המשתתפות יכלו להצביע לאחר הסדרת חברותם; גם מי שאינם חברי מפלגה יכלו להירשם תמורת 15 אירו, ובחלק מהמקרים הוצע תעריף מוזל של 10 אירו לסטודנטים, מובטלים ובעלי הכנסה נמוכה.

מועד ההרשמה המקורי לסיבוב הראשון היה 5 באוקטובר בשעה 23:59. המארגנים ביקשו פרטי זיהוי, כתובת מייל ומספר טלפון אישי. סיבוב שני תוכנן להמשך אוקטובר, אך בוטל לאחר שגלוקסמן עבר את רף 50% כבר בסיבוב הראשון.

אוליבייה פור: ראש המפלגה הסוציאליסטית

אוליבייה פור עומד בראש המפלגה הסוציאליסטית מאז 2018 ומכהן כחבר האספה הלאומית. הוא מגיע לפריימריז מתוך עמדת הנהגה מפלגתית, אבל גם מתוך ויכוח מתמשך בתוך ה־PS על היחסים עם שאר השמאל.

פור מדגיש את מודל הרווחה הצרפתי, מיסוי גבוה יותר על בעלי הכנסות והון גבוהים ומדיניות סביבתית אקטיבית. לפי LCP, הוא מתנגד להפחתת תשלומים סוציאליים בטענה שהם חלק ממימון מערכת הביטחון הסוציאלי, ומעדיף להגדיל את חלקו של ההון במימון מדיניות חברתית.

ביחס ל־LFI, פור אינו מציג את אותה עמדה של ניתוק מוחלט שמציגים חלק מיריביו. הוא אומר שאין הכרח להסכם מפלגתי עם LFI, אך טוען שמדיניות שמאלית תצטרך בסופו של דבר להישען על רוב רחב יותר באספה הלאומית.

רפאל גלוקסמן: אירופה, תעשייה ואקלים

רפאל גלוקסמן הוא חבר הפרלמנט האירופי והיו"ר המשותף של Place publique. הוא בנה בשנים האחרונות קו פוליטי פרו־אירופי מובהק ומציג את הבחירות גם כשאלה של עצמאות אירופית בתחומי אנרגיה, ביטחון, תעשייה וטכנולוגיה.

בהצהרת המועמדות שלו הוא קושר בין הגנה על הדמוקרטיה, מעבר סביבתי, ריבונות תעשייתית ותפקידה של אירופה בעולם. הוא גם מציג קו ברור של התרחקות מ־LFI ואומר שלא יהיה הסכם פוליטי מחודש עם המפלגה.

בתחום הכלכלי קיימת מחלוקת בינו לבין פור סביב השימוש בהכנסות ממיסוי ירושות גדולות. גלוקסמן תומך בשימוש בחלק מהכסף כדי להגדיל את ההכנסה נטו של עובדים באמצעות שינוי במבנה התשלומים הסוציאליים; פור מתנגד למהלך כזה.

ז'רום גדז': בריאות, ביטחון סוציאלי וחילוניות

ז'רום גדז' הוא חבר פרלמנט מטעם המפלגה הסוציאליסטית ומזוהה במיוחד עם תחומי הבריאות, הזקנה ומימון מערכת הביטחון הסוציאלי.

אחת ההצעות המרכזיות שלו היא הרחבת הכיסוי הציבורי במערכת הבריאות במסגרת מה שהוא מכנה "ביטחון סוציאלי מלא". לפי LCP, הוא תומך גם בהחזרת מס העושר ומציב את החילוניות הרפובליקנית כחלק מרכזי מהקו שלו.

גם גדז' מבקש להבחין בבירור בין המחנה הסוציאל־דמוקרטי לבין LFI. זו אחת הנקודות שבהן הוא קרוב יותר לגלוקסמן מאשר לפור, אף שהעמדות הכלכליות והחברתיות שלהם אינן זהות.

עמנואל מורל: ביקורת על הגלובליזציה ועל "הכול שוק"

עמנואל מורל, לשעבר חבר ה־PS וכיום חבר פרלמנט מטעם Gauche républicaine et socialiste, מציג קו כלכלי שמאלי יותר בחלק מהסוגיות.

הוא מסכם את גישתו בשלושה מושגים: דה־גלובליזציה, הוצאת תחומים מהיגיון השוק ודמוקרטיזציה. בין היתר הוא מציע לחזק מעורבות עובדים בקבלת החלטות ולבחון "מלווה לאומי" גדול למימון השקעות והמעבר הסביבתי. גם החילוניות והמסורת הרפובליקנית נמצאות במרכז הקמפיין שלו.

סגולן רויאל: חוזרת לזירה כמעט שני עשורים אחרי 2007

סגולן רויאל היא היחידה מבין חמשת המתמודדים שכבר הייתה מועמדת בבחירות לנשיאות. ב־2007 היא עלתה לסיבוב השני והפסידה לניקולא סרקוזי.

כעת היא חוזרת לפריימריז ומדגישה בעיקר את הניסיון שלה כשרה, כחברת פרלמנט וכמי שעמדה בראש מחוז פואטו־שראנט. היא משתמשת שוב במושגים המזוהים איתה כמו "הסדר הצודק" ומדברת על "צרפת רגועה", לצד נושאים כמו הגנה על ילדים, כוח קנייה ומדיניות כלפי צעירים.

לפי LCP, רויאל אמרה בספטמבר כי אינה מתכוונת להתייצב מאחורי ז'אן־לוק מלנשון במהלך המרוץ לנשיאות.

פיליפ ברון נשאר בחוץ — לפחות כרגע

אחד הסיפורים שקדמו להצבעה נוגע לפיליפ ברון, חבר פרלמנט סוציאליסטי שתכנן להתמודד בפריימריז. הוא הושעה זמנית מה־PS בעקבות טענות מצד עובדת לשעבר ונגרע מרשימת המועמדים. ברון מכחיש את הטענות נגדו.

ב־23 בספטמבר דחה בית המשפט בפריז את בקשתו הדחופה לחזור למפלגה ולפריימריז. LCP דיווח כי בית המשפט קבע שההשעיה לא הצביעה על הפרה ברורה של כללי המפלגה, מבלי להכריע בטענות עצמן. ברון הודיע לאחר מכן כי יערער על ההחלטה.

ברון לא התמודד בסופו של דבר בפריימריז, שבהם ניצח גלוקסמן ב־11 באוקטובר.

הוויכוח הגדול: מה היחס ל־LFI?

הפריימריז אינם רק תחרות על תוכניות מס או אקלים. מאחורי חלק גדול מהעימות עומדת שאלה אסטרטגית: האם הסוציאל־דמוקרטים צריכים לבנות קמפיין נפרד לחלוטין מ־La France insoumise, או להשאיר אפשרות לשיתופי פעולה פוליטיים בהמשך.

גלוקסמן וגדז' מציגים קו של הפרדה ברורה יותר. פור מדגיש את הצורך לאחד מצביעי שמאל ואת העובדה שבאספה הלאומית נדרשים לעיתים שיתופי פעולה בין מפלגות. מורל ורויאל מציגים עמדות משלהם, אך גם אצלם שאלת היחסים עם מלנשון צפויה להיות חלק מהקמפיין.

האמנה של הפריימריז אינה מחייבת את המנצח לכרות ברית עם LFI. היא כן מחייבת את המועמדים לתמוך בזוכה ולנסות לאחר מכן לקדם הידברות עם כוחות נוספים ב"שמאל הדמוקרטי, האקולוגי והרפובליקני". LCP מפרט את כללי האמנה.

שלושה עימותים לפני ההצבעה

במהלך הקמפיין נערכו שלושה עימותים טלוויזיוניים, ב־23 בספטמבר, ב־1 באוקטובר וב־4 באוקטובר. המחלוקת הבולטת ביותר הייתה סביב היחסים העתידיים עם LFI וז'אן־לוק מלנשון. כעת, בעקבות ההכרעה בסיבוב הראשון, השאלה עוברת מיחסי הכוחות בין חמשת המתמודדים ליכולתו של גלוקסמן לגייס את המחנה לקראת הבחירות לנשיאות.

ומה קורה אחרי הפריימריז?

גלוקסמן קיבל את מועמדות המחנה הסוציאליסטי־דמוקרטי לבחירות לנשיאות. לפי משרד הפנים הצרפתי, הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות יתקיים ב־18 באפריל 2027 והסיבוב השני ב־2 במאי.

גלוקסמן נבחר ב־11 באוקטובר, כבר בסיבוב הראשון, ולכן לא יתקיים סיבוב נוסף. כוחות מרכזיים בשמאל שאינם משתתפים ב־Choisir 2027 ימשיכו לנהל קמפיינים משלהם. תשומת הלב עוברת כעת לשאלה אילו שיתופי פעולה, אם בכלל, ייווצרו בין המחנות לקראת הבחירות באביב.

מקורות מרכזיים

• Choisir 2027 — האתר הרשמי: מועמדים, תאריכים וכללי ההצבעה
• המפלגה הסוציאליסטית — כללי הליך הבחירה
• LCP — מועמדים, מחיר וכללי ההצבעה
• LCP — ההבדלים בין חמשת המועמדים
• LCP — שלושת העימותים הטלוויזיוניים
• LCP — פיליפ ברון והערעור
• משרד הפנים הצרפתי — תאריכי הבחירות לנשיאות 2027