לקראת בחירות האמצע בארצות הברית, נתונים שנראו כמו סקרי דעת קהל רגילים מצאו את דרכם לכלי תקשורת ולמאגרי מעקב. אבל אנשי האתר FiftyPlusOne החלו לבדוק את המספרים וגילו סימנים לכך שהנשאלים כלל לא היו קיימים. ב־20 באוקטובר הודיע גוף הסקרים Wedgewood Polls שהנתונים שפרסם הומצאו. החשיפה העלתה שאלה קשה על האופן שבו מספרים שלא אומתו הופכים לעובדות חדשותיות.

תמונה ראשית: דימוי בחירות, צילום אילוסטרציה. Photo by Clay Banks on Unsplash.

חמש נקודות מרכזיות

• Wedgewood הודתה ב־20 באוקטובר שהנתונים שהפיצה לא נאספו ממשיבים אמיתיים.
• הגוף FiftyPlusOne הציב שאלות על השיטות והזהויות שהובילו להודאה.
• הניו יורק טיימס הוסיף הערת עורך והסיר את הסקרים ממאגר המעקב שלו.
• נתונים הופיעו גם בדיווחים על מרוץ המושל במישיגן ובכלי תקשורת נוספים.
• זו פרשה של זיוף סקרי דעת קהל, לא זיוף פתקי הצבעה או תוצאות בחירות.

החשד החל בנתונים שנראו אמיתיים

Wedgewood Polls פרסמה מדידות לכאורה של דעת הקהל במרוצי בחירות בארצות הברית. חלקן צוטטו בכלי תקשורת והופיעו במאגרי סקרים, ובהם דיווחים על המרוץ למושל במישיגן. המספרים הוצגו בתבניות המקובלות בענף — מועמדים, אחוזים וטווחי מדידה — ולכן לקוראים ולמערכות חדשות לא תמיד היה קל להבחין שמשהו חסר מאחוריהם.

לפי התחקיר של FiftyPlusOne, הבדיקה החלה בעקבות מידע שהועבר לאתר. אנשי המעקב ביקשו מ־Wedgewood את הנתונים הגולמיים של סקר לסנאט במיסיסיפי, שנערך לכאורה בין 12 ל־14 באוקטובר. כשהנתונים הגיעו, הם השוו מזהי משיבים ומספרי עסקאות למאפיינים של פלטים אמיתיים ממערכת Pollfish, ואף בחנו אותם מול נתונים מחברת סקרים נוספת.

אי־התאמות במזהים חשפו את המספרים המומצאים

ההשוואה העלתה אי־התאמות במבנה המזהים וברצף המספרים; חלק מן הסימנים הצביעו גם על תאריכים שאינם תואמים את מועד איסוף הנתונים הנטען. אלה לא היו רק פערים קטנים באחוזי התמיכה או טעות בחישוב מדגם, אלא חשד לכך שהקובץ עצמו לא הופק מן הסקר שהוצג לציבור. ב־20 באוקטובר, לאחר שהתבקשה להגיב, הודתה Wedgewood שפרסמה נתונים מומצאים שלא נאספו ממרואיינים אמיתיים. FiftyPlusOne — התחקיר והראיות.

מפעילי הגוף טענו שמטרתם הייתה להמחיש עד כמה קל להכניס נתונים לא מאומתים למערכת התקשורתית. ההסבר הזה אינו משנה את העובדה שהנתונים שפורסמו לא היו מדידות אמיתיות. לפי התחקיר, הגוף גם קיבל תשלום עבור עבודת סקרים; שאלת אחריות משפטית אפשרית תידרש לבירור נפרד, ואין לראות בפרסום החשדות קביעה שהוכחה עבירה פלילית.

אחרי ההודאה, הסקרים הוסרו

הניו יורק טיימס פרסם הערת עורך והסיר את סקרי Wedgewood ממיזם המעקב שלו. כלי תקשורת נוספים נדרשו לבחון כיצד ציטטו את הנתונים ומה משמעותם של תיקונים כאלה עבור תמונת המרוצים. אין ראיה שפורסמה לכך שהסקרים המומצאים שינו תוצאת בחירות או הובילו לזיוף הצבעות: הפרשה עוסקת במדידות דעת קהל שלא התקיימו, ולא בפתקי הצבעה או בספירת קולות. Mediaite — ההודאה והתגובות.

החשיפה עוררה גם תגובות בוושינגטון. לפי רויטרס, יו״ר רשות התקשורת הפדרלית ברנדן קאר העלה אפשרות להשלכות רגולטוריות כאשר משודרים ביודעין נתונים כוזבים. הנציבה אנה גומז הזהירה מנגד מפני ההנחה שכל דיווח על סקר שגוי הוא עיוות חדשות מכוון. זהו ויכוח על אחריות של גופי שידור ועל חופש העיתונות, נוסף על שאלת המקצועיות של חברות סקרים. רויטרס, 21 באוקטובר.

הלקח למערכות חדשות לפני הבחירות

סקר אמין צריך לכלול מידע על הגוף שערך אותו, על המימון, על גודל המדגם, על אופן גיוס המשתתפים ועל מועדי הביצוע. רצוי שהקורא יוכל לבחון גם את נוסח השאלות ואת שיטת שקלול התשובות. גם שקיפות מלאה אינה מבטלת טעויות מדידה והטיות, אבל בלעדיה קשה להעריך אם לסקר יש בכלל בסיס.

פרשת Wedgewood מזכירה ששורת מספרים הנראית מדויקת יכולה לעבור ממסמך אחד לממוצע סקרים, ומשם לידיעה חדשותית, לפני שמישהו בודק אם הנשאלים היו קיימים. לקראת הבחירות בנובמבר, השאלה המרכזית היא לא רק אילו סקרים יתפרסמו, אלא מי יוודא את מקורם לפני שהם נכנסים לכותרות.

הזווית הישראלית

השאלה בישראל היא כיצד מערכות חדשות ואתרי מדידה מוודאים שגוף הסקרים אמיתי, שמופיעים גילוי שיטה, מדגם ותאריכי איסוף, ושהנתונים אינם נכנסים לממוצע ללא בקרת איכות. עצם פרסום סקר בכלי תקשורת אינו אימות עצמאי של אמינותו.

אחרי מה לעקוב

המערכות שמצטטות סקרים יצטרכו לבדוק כיצד מאמתים את זהות מכוני הסקרים ואת נתוני הגלם שלהם. לקראת בחירות נובמבר, המשך הבדיקה יהיה אם עוד מאגרי סקרים יפרסמו תיקונים ואם ייקבעו נהלי אימות מחמירים יותר.

מקור מרכזי: לקריאת הדיווח המקורי. עודכן 21 באוקטובר 2026.