קודם המספרים: מה קרה ביום ראשון?
התוצאה מציירת תמונה כמעט חסרת תקדים בפוליטיקה הגרמנית. מפלגה שהייתה במקום השני לפני חמש שנים הפכה לכוח הגדול במדינה בפער של יותר מ־26 נקודות מהמפלגה שאחריה.
AfD קיבלה 43.8% מהקולות ו־39 מושבים. CDU ירדה ל־17.2% ול־15 מושבים. SPD קיבלה 9.3%, הירוקים 8.9%, Die Linke 8.6%, ואילו BSW החדשה נכנסה לפרלמנט עם 5.3%. FDP נשארה בחוץ עם 2.6%.
גם שיעור ההצבעה חשוב. 77.8% מבעלי זכות הבחירה הגיעו לקלפיות, לעומת 60.3% בלבד ב־2021. כלומר, קשה להסביר את ההישג של AfD בכך שרק מצביעיה היו נלהבים יותר. הרבה יותר אנשים הצביעו – והיא עדיין הצליחה כמעט להכפיל את כוחה.
רגע, מה זו בכלל סקסוניה-אנהלט?
סקסוניה-אנהלט אינה מחוז במובן הישראלי, ובוודאי לא רשות מקומית. היא אחת מ-16 המדינות שמרכיבות את גרמניה הפדרלית. חיים בה קצת יותר משני מיליון תושבים, ובירתה היא מגדבורג. למדינה יש פרלמנט משלה, ממשלה משלה וראש ממשלה משלה. היא מחזיקה בסמכויות שאין לשום עירייה בישראל – חינוך, בתי ספר, תרבות, אוניברסיטאות, משטרה וחלק גדול מהמינהל הציבורי. לעומת זאת, הסמכויות בנושאי מדיניות חוץ, צבא וביטחון לאומי נשארים בידי הממשלה הפדרלית בברלין.
ממשלה בראשות AfD לא תוכל להחליט שגרמניה מפסיקה לתמוך באוקראינה או משנה את יחסיה עם ישראל, אבל היא כן תוכל להשפיע עמוקות על בתי הספר, המשטרה, מוסדות התרבות, התקציבים והמינהל במדינה.
אז מי נגד מי – מדריך לשמות המפלגות?
AfD – אלטרנטיבה לגרמניה
המפלגה הוקמה ב-2013 כמפלגה אירו-סקפטית שהתנגדה למדיניות החילוץ של מדינות גוש האירו. מאז היא זזה באופן ברור ימינה והפכה למפלגה לאומנית, אנטי-הגירה, שמרנית חברתית ואירו-סקפטית. בסקסוניה-אנהלט הסניף המקומי שלה נחשב לקיצוני במיוחד. המפלגה נוקטת קו מפויס יותר כלפי רוסיה, מתנגדת להמשך אספקת נשק לאוקראינה ודורשת מדיניות הגירה וגירוש מחמירה בהרבה.
CDU – הנוצרים הדמוקרטים
מפלגת המרכז-ימין הגדולה והוותיקה של גרמניה. זו מפלגתם של קונרד אדנאואר, הלמוט קוהל, אנגלה מרקל וכיום הקנצלר פרידריך מרץ. בסקסוניה-אנהלט היא הייתה הכוח הדומיננטי במשך יותר משני עשורים. לכן הירידה מ-37.1% ל-17.2% היא לא עוד הפסד בחירות – אלא קריסה של ממש.
SPD – הסוציאל-דמוקרטים
אחת משתי המפלגות ההיסטוריות הגדולות של גרמניה, המזוהה עם המרכז-שמאל. במזרח גרמניה כוחה כיום קטן בהרבה משהיה בעבר.
הירוקים
מפלגת מרכז-שמאל סביבתית וליברלית, חזקה יותר בערים ובקרב צעירים ומשכילים.
Die Linke – השמאל
למפלגה שורשים במפלגת השלטון של מזרח גרמניה הקומוניסטית, לצד תנועות שמאל מערב-גרמניות. במשך שנים היא הייתה הכתובת הפוליטית המרכזית של מי שחש שהמזרח נשכח. חלק מהתפקיד הזה עבר בעשור האחרון ל-AfD.
BSW – ברית שרה וגנקנכט
מפלגה צעירה שמחברת שמאל כלכלי ומדינת רווחה עם קו שמרני יותר בנושאי הגירה וזהות ועמדה מפויסת בהרבה כלפי רוסיה. חמשת חברי הפרלמנט שלה עשויים להיות קריטיים בדרך להקמת הממשלה הבאה.
ההיפוך הגדול
כדי להבין עד כמה התוצאה חריגה, כדאי להסתכל עשור אחורה.
ב-2016 קיבלה AfD 24.3%. ב-2021 היא ירדה מעט ל-20.8%, בזמן ש-CDU זינקה ל-37.1%. נדמה היה אז שהמפלגה השמרנית המסורתית הצליחה לעצור את עליית הימין הרדיקלי. חמש שנים אחר כך הכול התהפך: AfD עלתה ל-43.8% ו-CDU נפלה ל-17.2%.
למה AfD עלתה כל כך?
הגירה הייתה כמובן חלק מרכזי בקמפיין, אבל היא לבדה לא מסבירה זינוק של יותר מ-20 נקודות. בסקסוניה-אנהלט התחברו כמה תהליכים עמוקים יותר: חוסר שביעות רצון קיצוני מהממשלה בברלין, תחושת קיפוח מתמשכת במזרח גרמניה, יחס שונה לרוסיה ולאוקראינה, וגם תחושה שהמפלגות הוותיקות פשוט אינן מקשיבות.
בסקרי העומק של ARD לקראת הבחירות, 87% מהנשאלים אמרו שהם אינם מרוצים מהממשלה הפדרלית. עבור CDU זו בעיה כפולה: היא גם מפלגת השלטון המקומית וגם מפלגתו של הקנצלר פרידריך מרץ.
אבל אולי השינוי החשוב יותר הוא ש-AfD כבר אינה נתפסת אצל רבים רק כמפלגת מחאה. יותר ויותר מצביעים מתחילים לייחס לה יכולת ממשית לטפל בבעיות. זה בולט אפילו בנושאים שבעבר היו מזוהים עם המפלגות המסורתיות – כלכלה, ביטחון אישי ומדיניות חברתית.
המזרח עדיין מרגיש שהוא בצד
יותר משלושה עשורים אחרי איחוד גרמניה, הפער בין מזרח למערב לא נעלם. בחלקים גדולים במזרח הוא כבר פחות שאלה של נתון כלכלי ויותר תחושה פוליטית: שלא רואים אותם, שלא מקשיבים להם, ושמוסדות השלטון והתקשורת מנוהלים מבחוץ.
במשך שנים Die Linke הייתה המפלגה שנתנה לתחושה הזאת ביטוי פוליטי. בעשור האחרון AfD השתלטה במידה רבה על המקום הזה והפכה אצל רבים ל"מפלגה של המזרח".
גם התוצאה הגיאוגרפית מספרת את אותו סיפור: AfD חזקה במיוחד ביישובים קטנים ובאזורים כפריים, בעוד במגדבורג ובהאלה, הערים הגדולות והאוניברסיטאיות יותר, היא חלשה משמעותית מהממוצע במדינה. התוצאות הרשמיות מראות למשל שבחלק ממחוזות הבחירה במגדבורג היא נעה סביב 23%-35%, הרבה מתחת ל-43.8% הארצי במדינה.
וגם רוסיה נמצאת ברקע
היחס לרוסיה ולאוקראינה הוא עוד קו שמבדיל חלקים במזרח גרמניה מן המרכז הפוליטי במערב המדינה. AfD מתנגדת להמשך משלוחי הנשק לאוקראינה ותומכת בקו מפויס יותר כלפי מוסקבה. בסקר ARD 57% מתושבי סקסוניה-אנהלט אמרו שהם תומכים בעמדת AfD נגד המשך אספקת הנשק לאוקראינה. בקרב מצביעי AfD התמיכה בעמדה הזאת הגיעה ל-92%. זה לא אומר שכל מצביע AfD "פרו-רוסי". אבל זה כן מלמד שהקו הזה, שבחלקים אחרים של גרמניה היה יכול להיות נטל, עובד היטב בסקסוניה-אנהלט.
לא רק מצביעים מבוגרים
עוד סטריאוטיפ שכדאי להשאיר מאחור הוא ש-AfD היא בעיקר מפלגה של גברים מבוגרים וכועסים. בבחירות האלה היא הייתה חזקה מאוד גם בקרב צעירים, ולמעשה הובילה ברוב קבוצות הגיל. זה חשוב, כי המשמעות היא שהכוח שלה אינו רק זיכרון של דור שגדל במזרח גרמניה הקומוניסטית. היא מצליחה לפנות גם לדור שנולד אחרי נפילת החומה.
מה AfD באמת יכולה לעשות אם תגיע לשלטון?
הבחירות האלה יכולות להפוך את AfD ממפלגה שיודעת בעיקר להתנגד למפלגה שצריכה לנהל בפועל מערכת שלטונית. אם היא תעמוד בעתיד בראש ממשלת סקסוניה-אנהלט, היא לא תוכל לשנות את מדיניות החוץ של גרמניה, לפרוש מהאיחוד האירופי או להפסיק את הסיוע הגרמני לאוקראינה. הסמכויות האלה נמצאות בברלין. אבל בתחומים אחרים יהיה לה כוח ממשי.
ממשלת המדינה משפיעה על בתי הספר ותוכניות הלימודים, על המשטרה, על מוסדות התרבות, על האוניברסיטאות, על חלקים מהטיפול במהגרים ומבקשי מקלט ועל מינויים בשירות הציבורי.
במצע המקומי שלה AfD מבקשת, בין היתר, להקשיח את מדיניות ההגירה והגירוש, לשנות את האופן שבו נלמדים נושאים של זהות ומגדר בבתי הספר, לחזק תכנים לאומיים בתוכניות הלימודים ולשנות את היחס לשידור הציבורי ולמוסדות תרבות. חלק מההבטחות שלה ייתקלו כמובן בבתי משפט, בחוקה הפדרלית ובמוסדות הארציים – אבל לא כולן. עד היום היה קל יחסית לדבר על המפלגה במונחים של סקרים, הפגנות ורטוריקה. ממשלה בראשותה תצטרך פתאום לקבל החלטות, לבנות תקציב, למנות בעלי תפקידים ולהתמודד עם מערכת משפט ומינהל ציבורי.
אז למה היא לא פשוט מקימה ממשלה?
כי למרות הניצחון הגדול, AfD נעצרה ממש לפני הרוב.
היא קיבלה 39 מתוך 83 המושבים בפרלמנט החדש. כדי לבחור ראש ממשלה ברוב מוחלט דרושים 42.
הבעיה של יתר המפלגות היא שמתמטית גם להן אין פתרון פשוט.
CDU SPD והירוקים מגיעות יחד ל-31 מושבים בלבד. גם צירוף של מפלגות נוספות מחייב ממשלה רחבה מאוד, שבה יישבו יחד כוחות שבימים רגילים היו מתקשים לשתף פעולה.
CDU ממשיכה לשלול קואליציה עם AfD. מצד שני, גם שיתוף פעולה רשמי שלה עם Die Linke אינו דבר פשוט מבחינה פוליטית. BSW, עם חמישה מושבים בלבד, עלולה למצוא את עצמה בעמדה שבה היא קובעת מי יוכל להקים ממשלה. הפרדוקס ברור: AfD ניצחה בפער עצום, אבל בהחלט ייתכן שתישאר באופוזיציה.
זה גם המבחן הבא של "חומת האש" הגרמנית – ההסכמה בין רוב המפלגות הדמוקרטיות שלא להקים קואליציה עם AfD. כל עוד המפלגה קיבלה 15% או 20%, היה קל יחסית לקיים את החומה הזאת. כשהיא מתקרבת למחצית מהקולות, המחיר של החרם הפוליטי נעשה הרבה יותר גבוה.
