אנרגיית רוח נחשבת חלק חשוב מהמעבר לחשמל דל פחמן, אבל יש לה מחיר סביבתי שלא תמיד מופיע בחשבון: מחקר חדש של הסקר הגיאולוגי האמריקאי (USGS) מעריך כי כ־18.7 מיליון עטלפים מתו ליד מתקני רוח יבשתיים בארה״ב בשנים 1981–2024. הנתון איננו ספירה ישירה של כל בעל חיים – אלא אומדן סטטיסטי שמבוסס על מאות בדיקות שטח. הוא מחייב לבחון כיצד אפשר לייצר חשמל נקי בלי להגדיל ללא צורך את הפגיעה בחיות הבר.

המחקר פורסם באוקטובר 2026 בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences. בהודעה שפרסם USGS ב־27 באוקטובר נאמר כי החוקרים ניסו לראשונה לאסוף תמונה ארצית מסודרת, תוך התחשבות בהבדלים בין אזורים ובין מינים שונים של עטלפים.

טורבינות רוח להמחשה; אין בתמונה תיעוד של פגיעת עטלפים או של אתר מתוך המחקר. צילום: Made From The Sky / Unsplash.

חמישה דברים שצריך לדעת

• 18.7 מיליון: אומדן מצטבר של מקרי מוות לאורך 44 שנים – לא נתון של שנה אחת.
• איך חושב? באמצעות נתונים מכמעט 500 דוחות ניטור אחרי הקמת מתקנים ב־277 אתרים.
• איפה? טורבינות רוח יבשתיות בארצות הברית; לא חוות רוח ימיות בכל העולם.
• למה עטלפים חשובים? הם מסייעים בוויסות חרקים, בהאבקה ובשמירה על מערכות אקולוגיות.
• הפתרון: התאמת מיקום, ניטור ושינוי זמני הפעלה בתנאים שבהם הסיכון מוגבר.

איך הגיעו החוקרים למספר 18.7 מיליון?

חברות המפעילות חוות רוח נדרשות במקומות רבים לבדוק פגיעה בציפורים ובעטלפים לאחר הקמת המתקנים. הבעיה היא שמחקר אחד מבוסס על מאות חיפושים ליד טורבינה אחת, ואחר על שיטה, אזור או תקופה שונים. קשה להשוות ביניהם בלי לתקן הטיות, למשל את הסיכוי שפגר ייעלם לפני שצוות הניטור ימצא אותו.

צוות USGS ריכז נתונים מדוחות ניטור של קרוב ל־500 בדיקות ב־277 מתקנים והפעיל מודלים כדי להעריך פגיעה בעשרה מינים. התוצאה היא אומדן מצטבר לארצות הברית לאורך תקופת התפתחותה של תעשיית הרוח, ולא ספירה של 18.7 מיליון עטלפים שתועדו פיזית.

למה דווקא עטלפים?

עטלפים רבים פעילים בשעות הלילה ונעים לאורך נתיבי נדידה או אזורי מזון. במפגש עם טורבינות הם עלולים להיפגע מלהבים מסתובבים. הועלו גם השערות לגבי מנגנוני פגיעה נוספים, אך המחקר החדש מתמקד באומדן התמותה ולא בקביעה כיצד מת כל פרט. רמת הסיכון תלויה בגובה, במזג האוויר, במהירות הרוח, בעונת השנה ובמין העטלף. זו אחת הסיבות שבמחקר החדש החוקרים ניסו להפריד בין מינים ולא להציג את כולם כקבוצה אחידה.

העטלפים אינם רק קורבנות של מתקני אנרגיה: הם כבר סובלים מאיומים נוספים, ובהם מחלת white-nose syndrome שפגעה באוכלוסיות גדולות בצפון אמריקה, אובדן בתי גידול ושינויי אקלים. הפגיעה המצטברת עלולה להיות משמעותית גם למינים שנראים נפוצים.

האם צריך להפסיק לבנות טורבינות רוח?

זאת אינה המסקנה של המחקר. אנרגיית רוח מפחיתה תלות בדלקים מזהמים ויכולה להקטין פליטות גזי חממה לעומת ייצור חשמל פוסילי. אבל ההשפעות הסביבתיות שלה צריכות להימדד ולהיות מטופלות, בדיוק כמו השפעות של תשתיות אנרגיה אחרות.

בין אמצעי ההפחתה האפשריים נמצאים בחירת אתרים הרחק מנתיבי תעופה ונדידה, טכנולוגיות לזיהוי פעילות עטלפים, ושינוי זמני ההפעלה של טורבינות בתקופות שבהן עטלפים פעילים במיוחד ובתנאים שבהם תפוקת החשמל של המתקן ממילא נמוכה. היעילות והעלות תלויות באזור ובסוג המתקן, ולכן נדרש ניטור לאחר היישום.

אילו מיני עטלפים נפגעו במיוחד?

החוקרים העריכו כ־6.7 מיליון מקרי מוות של עטלף Hoary bat, כ־5.8 מיליון של Eastern red bat וכ־3.4 מיליון של Silver-haired bat לאורך תקופת המחקר. אלה מינים נודדים הנוטים לנוח בעצים, ולאו דווקא המינים שבהם פגעה במיוחד מחלת White-nose syndrome. לפי USGS, מספר מקרי המוות השנתי המשוער בחוות הרוח היבשתיות בארה״ב חצה 1.5 מיליון החל מ־2021. שיעורים אלה מבוססים על מודלים, ולא על ספירת כל העטלפים בשטח.

מה הנתון אינו אומר?

אי אפשר להפוך את 18.7 מיליון לסכום שנתי פשוט בלי להתחשב בגידול העצום במספר הטורבינות לאורך השנים. אי אפשר גם להסיק שכל מדינה בארה״ב נפגעה באותה מידה או שהנתון מתאר את כלל העולם. זהו מחקר ארצי המפריד בין תקופות, אזורים ומינים, עם אי־ודאות סטטיסטית מובנית.

כדי להעריך את המחיר הסביבתי של חשמל יש לבדוק מגוון נזקים ותועלות – לא רק קטגוריית פגיעה אחת. יש להבחין בין שאלת הפגיעה בעטלפים לבין שאלת התרומה של אנרגיית רוח להפחתת זיהום אוויר והתחממות.

הזווית הישראלית

המחקר רלוונטי לישראל משום שגם כאן מתכננים ומפעילים פרויקטים של אנרגיה מתחדשת באזורי טבע. בעת בחינת חוות רוח יש להביא בחשבון את מסלולי התעופה של עופות ועטלפים, לבצע ניטור שקוף ולדרוש מנגנוני הפחתת פגיעה. לבעלי עניין בשוק האנרגיה אפשר לקרוא גם את מדריך מניית GE ורנובה, הפועלת בתחום ציוד האנרגיה.

אחרי מה לעקוב

האם מדיניות הרישוי של חוות הרוח תשתנה, אילו שיטות להפחתת סיכון יאומצו והאם בדיקות דומות ייערכו במדינות נוספות. מקור המחקר ונתוני הניטור מופיעים בפרסום USGS. עודכן: 31 באוקטובר 2026.