בחירות האמצע בארה״ב 2026

מאחורי הגל הכחול: מי הכריע את בחירות 2026?

הצעירים נטו בחדות לדמוקרטים, הרפובליקנים איבדו תמיכה היספאנית ובמישיגן נחשף פיצול בקול היהודי. ניתוח הנתונים הראשונים: מי שינה העדפה, מה ידוע על מי שנשאר בבית ולמה שיעורי ההשתתפות עדיין אינם סופיים.

הכתבה נכתבה בסיוע כלי בינה מלאכותית ועברה עריכה אנושית.

נקודות מרכזיות

  1. סקרי הבוחרים מצביעים על שילוב של שינויי העדפה ופערי התגייסות. עדיין אי אפשר לכמת כמה מהניצחון נבע ממעבר קולות וכמה מהימנעות רפובליקנית.
  2. יותר מ־70% מבני 18–29 בסקר SSRS תמכו בדמוקרטים לבית הנבחרים. חלקם בכלל המצביעים היה כ־10% — נתון שאינו שיעור ההצבעה של הצעירים.
  3. סקר AP מצביע על תמיכה דמוקרטית של כשישה מכל עשרה היספאנים ועל נסיגה רפובליקנית ביחס להישגי טראמפ ב־2024.
  4. סקר של יהודים שהצביעו מוקדם במישיגן מצא פער בתמיכה בין שני מועמדים דמוקרטים. אין להשליך ממנו על ההצבעה היהודית בכל ארה"ב.
  5. לא נמצא בבדיקה שיעור השתתפות ארצי מסכם ומהימן ל־2026. הנתון של יותר מ־61.7 מיליון מצביעים מתייחס להצבעה המוקדמת בלבד.
פרסומת

המהפך בבחירות האמצע של 2026 נבנה מכמה תנועות שהתחברו בלילה אחד: מצביעים שהתרחקו מהרפובליקנים, מתנגדי טראמפ שהתגייסו לקלפיות, ומועמדים דמוקרטים שהצליחו לנצח גם במדינות שמרניות. סקרי הבוחרים הראשונים מצביעים על נסיגה רפובליקנית בולטת בקרב צעירים והיספאנים. יש גם סימנים לחולשה בהשתתפות הרפובליקנית, אך עדיין אין בסיס לחלק את הניצחון באופן מדויק בין מעבר קולות לבין מצביעים שנשארו בבית.

מהדורת הערב של בָּעוֹלָם5 הכתבות שחשוב לקרוא, בכל ערב ב-21:00

זהו הבדל מהותי להבנת הלילה. מפלגה יכולה להפסיד משום שתומכיה השתכנעו להצביע ליריבה, משום שלא טרחו להגיע, או משום שהצד השני הביא לקלפיות אנשים שנעדרו מהבחירות הקודמות. לעיתים שלושת הדברים קורים יחד. התוצאות מלמדות מי ניצח; כדי להבין מדוע, צריך לצרף אליהן סקרי בוחרים, נתוני השתתפות ובדיקה מקומית.

התמונה הראשונית היא של קואליציית התנגדות רחבה לשלטון הרפובליקני, שהתחברה סביב יוקר המחיה, חוסר שביעות רצון מטראמפ ורצון בפיקוח על כוחו. היא אינה מוכיחה שכל מי שהצביע הפעם לדמוקרטים אימץ את עמדות המפלגה או יישאר עמה בבחירות הבאות.

ניתוח ראשוני ל־4 בנובמבר 2026, אחר הצהריים בישראל. הספירה נמשכת, סקרי הבוחרים עדיין מתעדכנים וחלק מנתוני ההשתתפות טרם פורסמו. אחוזי התמיכה המובאים כאן מתייחסים למי שהשתתפו בסקרים ולמרוצים המצוינים, ואינם תוצאות רשמיות לפי מוצא, גיל או דת.

מה קרה בלילה: מפלה שחצתה גבולות גיאוגרפיים

לפי הכרעות AP, הדמוקרטים השיגו את השליטה בשני בתי הקונגרס. בסנאט התמונה שנבדקה כוללת לפחות 54 מושבים לגוש הדמוקרטי, כולל העצמאים החוברים אליו, ושני מרוצים שטרם הוכרעו באלסקה ובמיסיסיפי. שבעת המהפכים בסנאט כללו את טקסס, קנזס, שתי הקרוליינות, אוהיו, איווה ומיין. גם בבית הנבחרים נפלו מושבים רפובליקניים מעבר למעגל המצומצם של מחוזות צמודים.

הפריסה הזאת חשובה יותר מסיפור על מועמד בודד שהסתבך. כישלון מקומי יכול להסביר הפסד במדינה אחת; הפסדים במקביל בדרום, במערב התיכון ובצפון־מזרח מצביעים על סביבה ארצית קשה למפלגת השלטון. לצד זאת, מועמדים שונים ידעו לנצל אותה בדרכים שונות: רוי קופר הגיע בצפון קרוליינה עם ניסיון כמושל, שרוד בראון באוהיו עם היכרות ארוכה של ציבור הבוחרים, ואדם המילטון בקנזס עם פרופיל של איש דת.

לכן צריך להיזהר משתי מסקנות הפוכות: לייחס את הכול לטראמפ ולהתעלם מהמועמדים, או להסביר כל ניצחון בנפרד ולהחמיץ את התנועה הארצית. ההסבר המשכנע בשלב הזה הוא שהסביבה הפוליטית הרחיבה מאוד את מספר המרוצים שהדמוקרטים יכלו לנצח בהם; איכות המועמד והנסיבות המקומיות השפיעו על מימוש ההזדמנות.

יוקר המחיה וההתנגדות לטראמפ התחברו

סקר הבוחרים של AP ורשתות השידור, שערכה SSRS, שכלל כ־80 אלף בוחרים, מצא שכארבעה מכל עשרה הצביעו לקונגרס כדי להביע התנגדות לטראמפ, לעומת פחות משניים מכל עשרה שביקשו להביע תמיכה בו. הכלכלה ומצב הדמוקרטיה היו בין הנושאים המרכזיים. לפי ניתוח וול סטריט ג'ורנל לאותו סקר, כמעט תשעה מכל עשרה הגדירו את יוקר המחיה גורם מרכזי או מכריע בהחלטתם.

המשמעות הפוליטית היא שינוי בזהות מי שנתפס כאחראי למצב. ב־2024 טראמפ הציע להעניש את השלטון הדמוקרטי על המחירים ועל תחושת אובדן השליטה. ב־2026 הרפובליקנים החזיקו בבית הלבן ובקונגרס, והבוחרים יכלו להפנות את אותה ביקורת אליהם. זו פרשנות המתיישבת עם הסקרים; היא אינה מדידה של השפעת כל מחיר או החלטת מדיניות בנפרד.

המלחמה באיראן, שאלות על התנהלות הממשל והחשש מריכוז כוח השתלבו בסביבה הזאת. כבר בסקר AP–NORC מאוקטובר, לפני הבחירות, הכלכלה ויוקר המחיה העסיקו את הבוחרים יותר מסוגיות שבהן טראמפ נהנה מיתרון יחסי. כך יכלו דמוקרטים לפנות בעת ובעונה אחת לבוחר מודאג ממחירי המזון ולבוחרת שרצתה קונגרס שיגביל את הנשיא. אין צורך להניח שלשניהם הייתה אותה השקפת עולם.

האם הרפובליקנים נשארו בבית?

יש סימנים לכך שחולשה בהתגייסות הרפובליקנית תרמה להפסד, אבל עדיין אי אפשר לכמת את חלקה הארצי. וושינגטון פוסט דיווח על ירידה בהגעת תומכים רפובליקנים ביום הבחירות לעומת בחירות האמצע הקודמות, על בסיס נתונים ראשוניים. זו אינדיקציה משמעותית, שעדיין אינה מספקת מניין מאומת של רפובליקנים שנמנעו מהצבעה.

פער המוטיבציה היה גלוי עוד קודם. בסקר AP–NORC מאוקטובר, כשלושה רבעים מהבוחרים הדמוקרטים הגדירו את ההצבעה חשובה להם ביותר, לעומת כשישה מכל עשרה רפובליקנים. גם YouGov זיהה בספטמבר יתרון דמוקרטי גדול יותר בקרב מי שהצהירו שבוודאות יצביעו מאשר בקרב כלל הרשומים. אלה מדדי כוונה מוקדמים, לא הוכחה למה שעשה כל נשאל בפועל.

כדי לבדוק הימנעות צריך להשוות את כלל ההצבעה — מוקדמת, בדואר וביום הבחירות — לבסיס זכאים או רשומים מתאים. פחות מצביעים רפובליקנים ביום שלישי יכולים להעיד על הימנעות, אך גם על שינוי במועד ההצבעה. יתרון במספר המעטפות הדמוקרטיות אינו מספיק בפני עצמו: מספר הרשומים לכל מפלגה שונה, ולא כל מדינה מנהלת רישום מפלגתי.

גם השוואה פשוטה למספר הקולות של טראמפ ב־2024 עלולה להטעות. בחירות לנשיאות ובחירות אמצע מושכות הרכבים שונים של בוחרים. נקודת ההשוואה החשובה כוללת את 2022 ו־2018, את גידול האוכלוסייה ואת השינויים ברישום. רק לאחר השלמת קובצי ההשתתפות אפשר יהיה לבחון בצורה מסודרת אילו מצביעים חזרו לקלפי ואילו נעדרו.

הבחנה נוספת: מי שרשום כרפובליקני אינו בהכרח מי שהצביע לרפובליקנים, ומי שהצביע לטראמפ בעבר אינו בהכרח רפובליקני רשום. חיבור אוטומטי בין הקבוצות עלול להפיק סיפור פשוט מדי על מי "נשאר בבית".

מי עבר צד — ומי פשוט הצטרף הפעם?

ניתוח סקר NORC שפרסם וושינגטון פוסט מספק שני ממצאים חשובים: בקרב לבנים ללא תואר אקדמי, הרפובליקנים עדיין הובילו, 55% לעומת 42%, אך ביתרון מצומצם יותר מזה של טראמפ ב־2024. כ־15% מבוחרי 2026 אמרו שלא הצביעו בבחירות לנשיאות ב־2024; בקבוצה הזאת נהנו הדמוקרטים מיתרון של כ־20 נקודות.

הממצא השני אינו מתאר "רפובליקנים שעברו צד". הוא מתאר אנשים שלפי דיווחם לא השתתפו בבחירות הקודמות והופיעו הפעם. גם הממצא הראשון אינו אומר שרוב הבוחרים הלבנים ללא תואר הפכו לדמוקרטים. מפלגה יכולה להמשיך להפסיד בקבוצה מסוימת, אך להפסיד בה בפער קטן בהרבה — ולהרוויח מכך מספיק קולות לניצחון במדינה.

לצד זאת, הדיווח על סקר NORC הצביע על הישגים דמוקרטיים בקרב מי שאמרו שהצביעו לטראמפ ב־2024, ועל תמיכה רחבה של עצמאיים בחלק ממרוצי הסנאט. זה מחזק את ההסבר של תנועה בין המפלגות, אך הנתונים שבידינו אינם מאפשרים לקבוע כמה מצביעי טראמפ עברו לדמוקרטים בכלל ארה"ב.

מעבר קולות, שינוי בהרכב המצביעים ופיצול הצבעה הם תהליכים שונים. מי שבחר בטראמפ לפני שנתיים ובסנאטור דמוקרטי עכשיו לא בהכרח שינה זהות מפלגתית; ייתכן שהעדיף מועמד מקומי, ביקש לאזן את השלטון או מחה על נושא מסוים. גם מי שהצביע לדמוקרט למושל ולרפובליקני לסנאט באותו יום לא מתאים לסיפור של מעבר מלא ממחנה למחנה.

החשיבות החשבונית של מעבר אמיתי גדולה: מצביע שעובר מרפובליקני לדמוקרט מפחית קול מצד אחד ומוסיף קול לשני. מצביע רפובליקני שנמנע מפחית רק קול אחד ממפלגתו. אבל כדי לדעת איזה מנגנון היה חזק יותר צריך לעקוב אחר אותם אנשים לאורך זמן, ולא רק להשוות אחוזים של קבוצות בשני סקרים שונים. מחקר Pew על בחירות 2024 מדגים כיצד משלבים סקר חוזר עם אימות ההשתתפות ברשומות הבחירות; גם אז אימות ההשתתפות אינו חושף את הפתק החשאי.

הצעירים: תפנית חדה, גם בקרב גברים ולבנים

ההעדפה הדמוקרטית של הצעירים היא מהממצאים הבולטים ביותר של הלילה. בניתוח הראשוני של מרכז CIRCLE באוניברסיטת טאפטס, המבוסס על סקר SSRS, יותר מ־70% מבני 18–29 תמכו במועמד דמוקרטי לבית הנבחרים, לעומת כרבע ברפובליקני. המספרים באתר עודכנו במהלך הספירה, ולכן הכיוון ברור יותר מהדיוק של נקודת אחוז אחת.

החידוש הוא גם בהרכב התמיכה. לפי הפילוח של CIRCLE, 65% מהגברים הצעירים ו־77% מהנשים הצעירות בחרו בדמוקרטים. בקרב צעירים לבנים נרשמו 63% לדמוקרטים ו־34% לרפובליקנים; בקרב צעירים היספאנים, 78% תמכו בדמוקרטים. גם צעירים באזורים כפריים נטו הפעם לדמוקרטים. התמונה חורגת אפוא מהסבר שממוקד רק בסטודנטיות בערים גדולות.

אלה גם אינן רק תוצאות ארציות מופשטות. בניתוח המרוצים המדינתיים של CIRCLE, 76% מהצעירים בטקסס תמכו בג'יימס טלריקו לסנאט, ובקנזס 80% תמכו באדם המילטון. הנתונים ראשוניים, אך הם ממחישים כיצד פער גדול בקרב קבוצת גיל יכול לסייע למועמד לפרוץ במדינה שמרנית.

עם זאת, הסיפור על ההעדפה אינו זהה לסיפור על ההשתתפות. הצעירים היו לפי הסקר כ־10% מכלל המצביעים, לעומת כ־12% ב־2022. אין פירוש הדבר שרק 10% מהצעירים הצביעו. זהו חלקם בתוך ציבור המצביעים; שיעור ההצבעה של הצעירים הוא החלק מתוך כלל הצעירים הזכאים שהגיעו לקלפי. CIRCLE הודיע שאומדן נפרד לשיעור הזה יפורסם בהמשך.

גם ההשוואה ל־2024 מחייבת זהירות: חלק מבני 18–29 של אז כבר יצאו מקבוצת הגיל, בוחרים חדשים נכנסו אליה, והרכב המשתתפים השתנה. לכן אפשר לדבר על תפנית בהצבעת הצעירים שהגיעו לקלפיות, אך לא על אחוז זהה של צעירים מסוימים שהחליפו דעה. המבחן לדמוקרטים בהמשך יהיה לשמור על התמיכה וגם להרחיב את ההשתתפות.

הקול ההיספאני: הישגי טראמפ לא הפכו לנאמנות קבועה

לפי סקר AP, כשישה מכל עשרה מצביעים היספאנים תמכו במועמד דמוקרטי לבית הנבחרים, וכשליש ברפובליקני. הסקר מצביע על נסיגה ביחס להישגי טראמפ בקרב היספאנים ב־2024. גם כאן מדובר בהשוואה בין בחירות שונות ובין ציבורי מצביעים שאינם זהים, ולא במדידה ישירה של מעבר אישי אצל כל בוחר.

ההסבר המסתמן כולל יותר מסוגיית ההגירה. בממצאים המקדימים של סקר UnidosUS, קרן הקהילה הלטינית ו־BSP Research, יוקר המחיה בלט כדאגה מרכזית: מזון, דיור ודלק. הסקר, שכלל 3,050 מצביעים היספאנים מתוך מדגם רחב יותר, הצביע גם על תמיכה בשילוב של ביטחון גבולות, אכיפה אחראית ומסלול להסדרת מעמד לתושבים ותיקים. הממצאים המלאים נקבעו לפרסום בהמשך 4 בנובמבר; אין לייחס לפרסום המקדים תוצאות שעדיין לא נכללו בו.

מכאן עולה פרשנות זהירה: תמיכה של מצביעים היספאנים בטראמפ לפני שנתיים לא הייתה בהכרח אישור לכל מדיניות רפובליקנית בעתיד. מצביע יכול לרצות גבול מפוקח ובמקביל להתנגד לאופן ביצוע האכיפה; להצביע ב־2024 נגד יוקר המחיה ולהעניש ב־2026 את המפלגה שמנהלת את הכלכלה. העדפות כאלה אינן סתירה, ואינן מחייבות נאמנות ארוכת טווח למפלגה אחת.

חשוב גם לא להפוך ממוצע ארצי לתיאור של כל קהילה: מצביעים ממוצא מקסיקני בטקסס, קובני בפלורידה או פוארטו־ריקני בצפון־מזרח אינם ציבור אחיד. גיל, הכנסה, השכלה, מקום מגורים והיסטוריה משפחתית יכולים להשפיע. נתוני הצעירים ההיספאנים לבדם כבר ממחישים שהממוצע הכללי מסתיר הבדלים.

וכאשר מחוז שרוב תושביו היספאנים נע שמאלה, אפשר לקבוע שהתוצאה באזור השתנתה. אי אפשר לדעת ממפת המחוז לבדה אם אותם תושבים עברו צד, אם תומכים רפובליקנים נעדרו או אם הצטרפו יותר דמוקרטים. לכן המפה וסקרי הבוחרים צריכים להיקרא יחד, בלי להחליף את האחד באחר.

הקול היהודי: מישיגן מלמדת על פיצול, לא על הכרעה ארצית

נכון למועד הבדיקה, לא מצאנו סקר ארצי מפורט ומאומת של ההצבעה היהודית ב־2026 שמאפשר לקבוע את החלוקה בין המפלגות. אין להציג סקר כוונות מספטמבר כתוצאת בחירות. למשל, הסקר של המכון לבחירות יהודיות, JEI, שהראה לפני הבחירות יתרון של 71% לדמוקרטים מול 23% לרפובליקנים, מספק רקע בלבד.

במישיגן יש ממצא ממוקד יותר. סקר Mercury Public Affairs עבור ארגון The Jewish Majority, בקרב 482 יהודים שהצביעו מוקדם, מצא 57% תמיכה בעבדול אל־סייד לסנאט, לעומת כ־78% בג'וסלין בנסון למושלת, שניהם דמוקרטים. מייק רוג'רס הרפובליקני קיבל 34% במרוץ לסנאט, ועוד 5% אמרו שהשאירו את המרוץ הזה ללא בחירה. בקרב דמוקרטים שלא תמכו באל־סייד, המשיבים ציינו חששות מאנטישמיות ומעמדותיו כלפי ישראל.

הסקר נערך ב־25–31 באוקטובר, עבור ארגון בעל עמדה ציבורית, ורק בקרב מצביעים מוקדמים. טעות הדגימה המדווחת היא כ־4.9 נקודות בכלל המדגם, וגדולה יותר בתתי־קבוצות. הנתונים לעיל נלקחו מפרסום הגוף המזמין; בדיווחים תקשורתיים הופיעו גם מספרים מעט שונים. אין להסיק מהסקר לבדו את הצבעת כל יהודי מישיגן, ובוודאי לא את ההצבעה היהודית הארצית.

המשמעות המעניינת היא האפשרות להישאר בתוך המחנה הדמוקרטי ובכל זאת לדחות מועמד מסוים. כשפער התמיכה בין שני מועמדים מאותה מפלגה מופיע באותה מערכת בחירות, הוא מלמד מדוע התווית המפלגתית אינה מספרת את כל הסיפור. לצד זאת, רוב הנשאלים בסקר עדיין תמכו באל־סייד: גם את העובדה הזאת צריך לשמור בתוך התמונה.

אין בסיס לייחס ליהודים עמדה משותפת אחת כלפי ישראל, המלחמה או טראמפ. קהילה דתית, גיל, זיקה מפלגתית וניסיון אישי עשויים ליצור הבדלים גדולים. המסקנה הארצית תחכה לנתונים ארציים; המקרה של מישיגן כבר מאפשר להבין מדוע זהות המועמד חשובה.

ומה היו אחוזי ההצבעה?

נכון למועד הכתיבה, לא נמצא במקורות שנבדקו שיעור השתתפות ארצי מעודכן ומהימן ל־2026 שאפשר להציג כנתון מסכם. AFP דיווחה כי יותר מ־61.7 מיליון אמריקאים הצביעו עוד לפני יום הבחירות, לפי מעבדת הבחירות של אוניברסיטת פלורידה. זהו נתון על הצבעה מוקדמת, לא מספר המצביעים הכולל ולא אחוז ההשתתפות הארצי.

גם עמוד ההשתתפות של מעבדת הבחירות ל־2026 שנבדק טרם הציג אומדן מלא של מספר המצביעים. רשות הבחירות של ג'ורג'יה הבהירה שנתוני ההשתתפות של יום הבחירות צפויים להופיע במאגר שלה רק ביום חמישי, לאחר העלאת רישומי ההצבעה במחוזות. זה ממחיש מדוע הכרזה על מנצח יכולה להגיע לפני השלמת תמונת ההשתתפות.

לצורך השוואה ארצית לאורך זמן, חשוב לחשב את מספר המשתתפים מתוך האוכלוסייה הזכאית להצביע. נתון שמדינה מפרסמת מתוך הרשומים בפנקס הבוחרים משתמש במכנה אחר. לכן שני שיעורים שונים אינם בהכרח סתירה, ולא נכון להשוות ביניהם בלי לדעת כיצד חושבו.

שלוש שאלות עדיין פתוחות בנפרד: מה היה שיעור ההשתתפות הכולל; איך התחלקה ההשתתפות בין בעלי זיקות מפלגתיות שונות; ומה היה שיעורה בקרב צעירים, היספאנים ויהודים. אחוז התמיכה בדמוקרטים בתוך קבוצה אינו עונה על אף אחת מהשאלות האלה. גם מספר גבוה של מצביעים מוקדמים יכול לשקף הקדמה של הצבעה שהייתה מתרחשת ממילא ביום הבחירות.

הניצחון הדמוקרטי אינו מוכיח כשלעצמו שההשתתפות הכללית הייתה גבוהה או נמוכה. אפשר לקבל רוב גדול כשהתומכים של צד אחד מגויסים יותר, גם אם ההשתתפות של הצד האחר חלשה. בלי נתונים מלאים, קביעה שהגל נבע כולו מהצבעה המונית או כולו מהישארות רפובליקנים בבית תהיה מוקדמת.

מה אפשר לקבוע — ומה יכריע את הניתוח בהמשך

הראיות הראשונות מצביעות על ירידה בתמיכה הרפובליקנית בכמה מהקבוצות שסייעו לטראמפ ב־2024, על תמיכה צעירה חזקה בדמוקרטים ועל פערי מוטיבציה שהיו ניכרים לפני ההצבעה. הן מראות גם שהדמוקרטים יכלו להרוויח מקולות חדשים ומהקטנת הפסדים בקבוצות שעדיין מעדיפות רפובליקנים. זה הסבר רחב ומשכנע יותר מתיאור של קבוצה אחת ש"הכריעה הכול".

אבל עצם החיבור בין הקבוצות אינו מבטיח קואליציה קבועה. אותו בוחר שביקש להגביל את טראמפ עשוי להתנגד לחלק מהחקיקה הדמוקרטית; מי שבחר במועמד מקומי מוכר לא בהכרח יתמוך במועמד אחר לנשיאות. המפלגה תצטרך להוכיח שהצליחה לתרגם את המחאה לפעולה בנושאים שהעסיקו את הבוחרים.

בהמשך כדאי לעקוב אחר שלושה סוגי מידע: תוצאות מלאות באותם אזורים גיאוגרפיים, קובצי השתתפות שמאפשרים לזהות חזרה לקלפי או היעדרות, וסקרים העוקבים אחר אותם אנשים לאורך זמן. במחוזות בית הנבחרים ששורטטו מחדש, אפילו ההשוואה הגיאוגרפית צריכה לתקן את שינוי הגבולות לפני שמכריזים על שינוי בעמדות.

הנתונים האלה יקבעו אם 2026 הייתה בעיקר בחירת מחאה חריגה, תיקון של הישגי הרפובליקנים ב־2024 או תחילתה של התארגנות פוליטית ממושכת יותר. בינתיים, המפלגה הדמוקרטית קיבלה כוח שלטוני חדש — אך לא הוכחה שכל מי שסייע לה לנצח העניק לה תמיכה בלתי מותנית.

להמשך הקריאה: המהפך בסנאט · תוצאות בית הנבחרים · תוצאות הבחירות למושלים · מה יוכלו הדמוקרטים לעשות מול טראמפ · מפת הסנאט לקראת 2028.

על אילו נתונים מבוסס הניתוח?

הכתבה משלבת את The Voter Poll של AP ורשתות השידור, שערכה SSRS; ניתוחי CIRCLE המבוססים על אותו סקר; דיווחי וושינגטון פוסט על סקר NORC הנפרד; סקר יהודי ממוקד במישיגן; ממצאים מקדימים של UnidosUS ושותפיו; ודיווחי השתתפות של רשויות הבחירות ומעבדת הבחירות בפלורידה. CIRCLE ו־AP אינם שני אישושים בלתי תלויים כאשר הם משתמשים באותם נתוני SSRS.

השוואות בין 2024 ל־2026 מושפעות מההבדל בין בחירות לנשיאות לבחירות לקונגרס, משינוי בהרכב המשתתפים ומבדלים בשיטות הסקר. זיכרון של הצבעה קודמת הוא דיווח עצמי; רשומת השתתפות רשמית מעידה שאדם הצביע, ולא למי. אחוזי הסקרים עשויים להשתנות עם עדכון המשקולות והספירה, וטעות הדגימה של קבוצה קטנה גדולה מזו של המדגם הארצי.

קבלו את בָּעוֹלָם למייל!

לא נשלח ספאם. אפשר להסיר את ההרשמה בכל עת. מדיניות הפרטיות

הזווית הישראלית

נתוני מישיגן ממחישים כיצד עמדות כלפי ישראל וחששות מאנטישמיות עשויים להשפיע על בחירה במועמד מסוים, בלי לשקף נטישה כוללת של מפלגה. כדי להבין את הקול היהודי הארצי ואת השלכותיו על יחסי ארה"ב–ישראל נדרשים נתונים רחבים יותר.

מה שווה לעקוב אחריו?

  • השלמת הספירה ואומדן ההשתתפות הארצי לפי האוכלוסייה הזכאית להצביע.
  • פרסום קובצי השתתפות והשוואת מצביעים חוזרים, מצביעים חדשים ומי שלא השתתפו.
  • אומדן CIRCLE לשיעור ההצבעה של בני 18–29, בנפרד מחלקם בכלל המצביעים.
  • הממצאים המלאים של סקר UnidosUS ושותפיו על המצביעים ההיספאנים.
  • סקרים ארציים של ההצבעה היהודית ופרטי המדגם שלהם.
  • עדכון משקולות סקרי הבוחרים והשוואות גיאוגרפיות המתחשבות בשינוי גבולות המחוזות.

מקורות

  • AP — סקר הבוחרים: https://apnews.com/article/688773185f71690b00847726efbf045a
  • AP — שיטת הסקר: https://www.ap.org/elections/our-role-in-the-u-s-elections/how-we-survey-the-electorate/
  • CIRCLE — צעירים, תמיכה וחלקם במצביעים: https://circle.tufts.edu/national-youth-vote-choice-2026-midterms
  • CIRCLE — פילוח דמוגרפי: https://circle.tufts.edu/youth-vote-choice-demographics-2026-midterms
  • CIRCLE — ניתוח מדינתי: https://circle.tufts.edu/latest-research/state-state-youth-vote-key-apparent-blue-wave-2026-midterms
  • Washington Post — השתתפות ומעבר קולות: https://www.washingtonpost.com/politics/2026/11/03/voters-punish-trump-with-dramatic-swing-democrats/
  • Washington Post — סקר NORC: https://www.washingtonpost.com/politics/2026/11/04/ten-key-factors-behind-americans-midterm-votes/
  • UnidosUS — ממצאים מקדימים: https://unidosus.org/press-releases/preview-unidosus-poll-of-hispanic-midterm-voters-2026/
  • The Jewish Majority — סקר מישיגן ומתודולוגיה: https://jewishmajority.org/original-polling/
  • JEI — סקר כוונות לפני הבחירות: https://www.jewishelectorateinstitute.org/new-jei-poll-what-concerns-jewish-americans-across-the-political-spectrum
  • UF Election Lab — השתתפות 2026: https://election.lab.ufl.edu/2026-general-election-turnout/
  • UF Election Lab — הגדרות ומדידה: https://election.lab.ufl.edu/voter-turnout/
  • Georgia Secretary of State — מועד פרסום נתוני ההשתתפות: https://sos.ga.gov/page/election-data-hub-unofficial-turnout
  • AFP — מניין ההצבעה המוקדמת: https://www.afp.com/en/numbers-tell-story-democrats-midterm-blowout
  • Pew — מחקר מצביעים מאומתים 2024: https://www.pewresearch.org/politics/2025/06/26/voting-patterns-in-the-2024-election/