אחרי 21 עונות בליגת הבייסבול הבכירה, ג'סטין ורלנדר סיים את הקריירה במקום שבו הכול התחיל. במשחק האחרון שלו במדי דטרויט טייגרס הוא ירד מהתלולית לקול תשואות הקהל, אבל הרגע שנשאר מהערב הגיע דווקא ממשפחתו: בתו ג'נבייב רצה אליו למגרש וחיבקה אותו. כך הסתיימה קריירה שכללה שלושה פרסי Cy Young, תואר MVP, שלושה משחקי no-hitter, שתי אליפויות ויותר מ-3,500 סטרייקאאוטים.
פורסם: 27 בספטמבר 2026
5 נקודות מרכזיות
- ורלנדר סיים קריירה של 21 עונות ב-MLB, שהחלה בדטרויט ב-2005.
- הוא זכה שלוש פעמים בפרס Cy Young, שמוענק למגיש המצטיין בכל אחת משתי הליגות.
- ב-2011 זכה גם ב-MVP של האמריקן ליג – הישג נדיר במיוחד למגיש.
- הוא זרק שלושה no-hitters וזכה בשתי אליפויות World Series עם יוסטון אסטרוס.
- במשחק האחרון שלו בדטרויט הוא השלים 5 ושליש אינינגים ורשם שישה סטרייקאאוטים לפני שירד מהמגרש.
החיבוק שסגר את הקריירה
ורלנדר כבר הודיע במהלך העונה כי 2026 תהיה האחרונה שלו, ולכן המשחק בדטרויט היה ידוע מראש כפרידה. ובכל זאת, הרגע שבו הסתיים הערב היה קשה לתכנון.
במשחק מול פיטסבורג פיראטס הוא זרק 5 ושליש אינינגים, ספג שתי ריצות ורשם שישה סטרייקאאוטים. כשהמאמן A.J. Hinch הגיע לקחת ממנו את הכדור, הקהל בדטרויט קם על הרגליים. ורלנדר קיבל את התשואות ואז בתו ג'נבייב רצה אל התלולית וחיבקה אותו.
דטרויט ניצחה 4-3, אבל התוצאה הייתה כמעט פרט שולי. עבור הקהל המקומי זו הייתה פרידה משחקן שהגיע לארגון יותר משני עשורים קודם לכן והפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם הטייגרס במאה ה-21.
המספרים שמסבירים את הקריירה
בייסבול הוא ענף שאוהב מספרים, ובמקרה של ורלנדר הם מספרים חלק גדול מהסיפור. הוא מסיים 21 עונות בליגה הבכירה, עם יותר מ-260 ניצחונות ויותר מ-3,500 סטרייקאאוטים.
הוא נבחר עשר פעמים למשחק האולסטאר, זכה שלוש פעמים ב-Cy Young וב-2011 הוסיף גם את תואר ה-MVP של האמריקן ליג. באותה עונה הוא סיים עם מאזן 24-5, ERA של 2.40 ו-250 סטרייקאאוטים.
ה-MVP חשוב במיוחד משום שמגישים כמעט אינם זוכים בו. רוב ההצבעה לפרס נוטה לשחקני שדה שמשחקים כמעט מדי יום, בעוד מגיש פותח מופיע בדרך כלל פעם בחמישה משחקים.
מה זה בכלל Cy Young?
למי שלא עוקב בקביעות אחרי בייסבול, Cy Young הוא הפרס המרכזי למגישים ב-MLB. בכל עונה נבחר זוכה אחד באמריקן ליג ואחד בנשיונל ליג.
ורלנדר זכה בפרס ב-2011 עם דטרויט, וב-2019 וב-2022 עם יוסטון. העובדה שהזכייה השלישית הגיעה כשהיה כבר בשנות ה-30 המאוחרות שלו, אחרי ניתוח Tommy John והיעדרות ממושכת, הפכה אותה לחלק חשוב במיוחד בסיפור הקריירה שלו.
שלושה משחקים שבהם אף אחד לא הצליח לחבוט
אחד ההישגים המזוהים ביותר עם ורלנדר הוא שלושת משחקי ה-no-hitter שלו.
No-hitter הוא משחק מלא שבו הקבוצה היריבה אינה מצליחה להשיג אפילו חבטה חוקית אחת. רצים עדיין יכולים להגיע לבסיס באמצעות walk, שגיאה או דרכים אחרות, ולכן no-hitter אינו בהכרח perfect game.
ורלנדר עשה זאת לראשונה ב-2007 מול מילווקי. ב-2011 זרק no-hitter נוסף מול טורונטו, וב-2019 חזר לטורונטו ועשה זאת בפעם השלישית, הפעם כשחקן יוסטון.
שלושה no-hitters מציבים אותו בקבוצה קטנה מאוד של מגישים בתולדות הליגה שהגיעו להישג הזה לפחות שלוש פעמים.
דטרויט: המקום שבו הכול התחיל
דטרויט בחרה בוורלנדר במקום השני בדראפט של 2004. שנה לאחר מכן הוא כבר הגיע ל-MLB, וב-2006 הפך לשחקן קבוע ברוטציה וזכה בתואר Rookie of the Year של האמריקן ליג.
במשך יותר מעשור הוא היה הפנים של צוות המגישים של הטייגרס. הקבוצה הגיעה ל-World Series ב-2006 וב-2012, ובשנים הטובות שלה שילבה את ורלנדר עם כוכבים כמו מיגל קבררה, מקס שרצר ופרינס פילדר.
דטרויט לא הצליחה לזכות באליפות בתקופה הזאת, אבל ורלנדר הפך בה משחקן צעיר עם fastball חריג לאחד המגישים המזוהים ביותר עם התקופה.
המעבר ליוסטון שינה את החלק השני של הקריירה
באוגוסט 2017, כשהטייגרס כבר נכנסו לבנייה מחדש, ורלנדר עבר ליוסטון אסטרוס. המעבר העניק לו הזדמנות מחודשת להתחרות על אליפות – והוא ניצל אותה מיד.
יוסטון זכתה ב-World Series ב-2017, ובהמשך שוב ב-2022. ורלנדר זכה עם הקבוצה בשני פרסי Cy Young נוספים והוכיח שהוא מסוגל להישאר מגיש עילית גם בגיל שבו רבים מהשחקנים כבר נמצאים בירידה משמעותית.
התקופה ביוסטון אינה מנותקת מפרשת גניבת הסימנים של האסטרוס בעונת 2017, שהטילה צל על האליפות. חקירת MLB קבעה שהקבוצה השתמשה במערכת אסורה לפענוח סימנים של היריבות. ורלנדר עצמו לא הואשם בהפעלת המערכת, אך האליפות הראשונה שלו נותרה חלק מאותה תקופה שנויה במחלוקת בתולדות המועדון.
הקאמבק אחרי ניתוח Tommy John
אחד הפרקים המרשימים בקריירה הגיע דווקא אחרי פציעה קשה. ורלנדר עבר ניתוח Tommy John ב-2020 והחמיץ את כל עונת 2021.
עבור מגיש שכבר התקרב לגיל 40, חזרה לרמה הגבוהה ביותר לא הייתה מובנת מאליה. אבל ב-2022 הוא חזר עם ERA של 1.75, הטוב בליגה, וזכה פה אחד ב-Cy Young של האמריקן ליג.
באותה שנה יוסטון גם זכתה ב-World Series. כך, אחרי כמעט שנתיים בלי משחק MLB, ורלנדר חזר לעונה שהייתה מהטובות בקריירה שלו.
למה הוא הצליח להחזיק כל כך הרבה זמן?
בתחילת הקריירה ורלנדר התפרסם בעיקר בזכות עוצמת ה-fastball שלו. הוא היה מסוגל לשמור מהירות גבוהה גם עמוק בתוך משחקים, ולעיתים דווקא להגביר אותה באינינגים האחרונים.
אבל אריכות ימים בבייסבול דורשת יותר ממהירות. ככל שהתבגר הוא נדרש להתאים את השימוש במגרשים השונים, את המיקום ואת הדרך שבה הוא מתמודד עם חובטים. השילוב בין כוח, שליטה והתאמות אפשר לו להישאר רלוונטי הרבה אחרי שהגוף כבר לא היה זה של המגיש בן ה-25 מדטרויט.
איפה הוא עומד בהיסטוריה?
השוואה בין תקופות בבייסבול תמיד מורכבת. מגישים מהעשורים הראשונים של המשחק עבדו בתנאים שונים לחלוטין, זרקו הרבה יותר אינינגים ושיחקו מול סגנון התקפה אחר.
אבל בתוך העידן המודרני, הרזומה של ורלנדר חריג: יותר מ-3,500 סטרייקאאוטים, שלושה Cy Young, MVP, שלושה no-hitters, עשר בחירות לאולסטאר ושתי טבעות אליפות.
הנתונים האלה מציבים אותו בין המגישים הבולטים של המאה ה-21 לצד שמות כמו קלייטון קרשו, מקס שרצר וזאק גריינקי.
ומה עכשיו?
השלב הבא בקריירה של ורלנדר כבר לא יתרחש על התלולית. השאלה הגדולה תהיה מתי יגיע לקופרסטאון.
שחקן שפרש צריך להמתין חמש שנים לפני שהוא יכול להופיע לראשונה בקלפי של ה-Baseball Hall of Fame. בהתחשב ברזומה שלו, מועמדותו צפויה לקבל תשומת לב רבה כאשר יהיה זכאי.
בינתיים, התמונה האחרונה מקריירת המשחק שלו אינה עוד fastball במהירות תלת ספרתית או חגיגת אליפות. היא פשוטה יותר: מגיש בן 43 עומד על התלולית בדטרויט, הקהל על הרגליים, והבת שלו רצה אליו כדי לומר שלום.
אחרי מה לעקוב
ורלנדר סיים את הקריירה, אבל המספרים הסופיים שלו ימשיכו ללוות את הדיון על מקומו בין מגישי התקופה. בהמשך תגיע גם שאלת היכל התהילה – וההשוואה לבני דורו קרשו ושרצר.
הזווית הישראלית
בייסבול עדיין רחוק בישראל מהפופולריות של כדורגל או כדורסל, ולכן הסיפור של ורלנדר הוא גם דרך נוחה להכיר כמה מהמושגים שמגדירים את המשחק האמריקאי – Cy Young, no-hitter, סטרייקאאוט ו-World Series – דרך קריירה אחת יוצאת דופן.
