עצמות דינוזאור שנמצאו במכרה גבס בצפון־מזרח ברזיל מספקות הצצה מפתיעה לביולוגיה של בעלי החיים שחיו לפני כ־115 מיליון שנה. במחקר שפורסם בנובמבר 2026 בכתב העת המדעי PNAS, חוקרים תיארו מבנים מיקרוסקופיים הדומים לתאי דם אדומים, לצד חתימות כימיות הקשורות להֶם — מולקולה המכילה ברזל ומהווה חלק מההמוגלובין. אבל זו אינה הוכחה שנמצא דם נוזלי של דינוזאור, וחוקרים אחרים חולקים על זיהוי המבנים כתאי דם.

המאובן שייך ל־Aratasaurus museunacionali, דינוזאור טורף קטן יחסית שחי בתקופת הקרטיקון הקדום. הממצאים עשויים לסייע לחוקרים להבין אילו עקבות של חומר ביולוגי נשמרים במאובנים לאורך תקופות גיאולוגיות ממושכות.

תמונת שער להמחשה בלבד. צילום: Narciso Arellano / Unsplash. אין בתמונה תיעוד של האירוע או המוצר הנידון.

חמישה דברים שצריך לדעת

• הגיל: כ־115 מיליון שנה.
• המקום: מדינת סיארה שבברזיל; המאובן נמצא במכרה גבס.
• הדינוזאור: Aratasaurus museunacionali, טורף שהלך על שתי רגליים, באורך מוערך של כ־3 מטרים.
• הממצא: מבנים בתוך תעלות כלי דם בעצם וסימנים כימיים שנקשרו להֶם.
• ההסתייגות: אין מדובר בדם שלם, בתאים חיים או ב־DNA שאפשר להשתמש בו לשחזור דינוזאור.

איך בכלל מחפשים עקבות של דם בתוך מאובן?

עצמות חיות מכילות תעלות שבהן עוברים כלי דם. בתהליך ההתאבנות, מינרלים יכולים למלא חללים ולהחליף בהדרגה רכיבים אורגניים. החוקרים בחנו עצמות גפיים של הדינוזאור באמצעים מיקרוסקופיים וכימיים, ובדקו לא רק את צורת המבנים אלא גם את מיקומם בתוך התעלות ואת ההרכב שסביבם.

לפי צוות המחקר, שילוב הסימנים תומך באפשרות שמדובר בעקבות של תאי דם אדומים שעברו שינוי כימי ומינרלי. אחד ההסברים לשימור החריג הוא קבורה מהירה בתנאים דלי חמצן, שעיכבה חלק מתהליכי הפירוק. חשוב להבחין בין השערת החוקרים לגבי מנגנון השימור לבין עובדה שניתן לצפות בה כיום ישירות.

למה לא כל החוקרים השתכנעו?

מרי שווייצר, פליאונטולוגית מולקולרית שלא השתתפה במחקר וראתה בו עבודה מדעית משמעותית, הביעה ספק בזיהוי המדויק של המבנים כתאי דם. לפי דבריה ל־Live Science, תאי הדם האדומים של זוחלים וציפורים מכילים בדרך כלל גרעין, ולכן צורתם שונה מזו של תאי הדם האדומים אצל יונקים. המבנים שתוארו במאמר אינם מציגים בבירור את צורת הגרעין המצופה, וגם גודלם מעורר שאלות.

המשמעות אינה שהממצא חסר ערך. גם אם הזיהוי המדויק של התאים יתברר כשנוי במחלוקת, החתימות הכימיות והמבנים בתוך העצם מספקים שדה מחקר חדש על שימור חומרים ביולוגיים במאובנים עתיקים מאוד. מחקרים נוספים יצטרכו לחזור על הבדיקות ולבחון הסברים חלופיים.

איך ניסו החוקרים להבדיל בין שריד מקורי לזיהום?

הצוות השתמש בין היתר בכרומטוגרפיה ובספקטרומטריית מסה כדי לזהות תרכובות הקשורות להֶם, ובשיטות הדמיה נוספות כדי לבדוק היכן הן מופיעות בתוך העצם. לעומת החתימה הכימית שנמצאה בתוך התעלות, החומר הסלעי שסביב המאובן הציג חתימות שונות הקשורות לפורפירינים ממקורות אחרים. ההבדל הזה מחזק, לפי החוקרים, את האפשרות שהחומר הקשור לדם היה חלק מהעצם המקורית ולא זיהום מאוחר.

הפרסום המקורי הופיע ברשת ב־2 בנובמבר 2026 בכתב העת PNAS. החוקרים מדווחים על זיהוי כימי של תרכובות שמקורן בהֶם, אך גם תוצאה מולקולרית חזקה אינה מספיקה לבדה לקבוע את צורתם המדויקת של התאים שהתאבנו. זו הסיבה להסתייגויות שהשמיעו מדענים אחרים.

האם אפשר להפיק מזה DNA של דינוזאור?

לא. המחקר אינו מדווח על DNA שלם, על חלבוני המוגלובין פעילים או על תאי דם שניתן לשמר ולגדל. הֶם עצמו הוא רכיב כימי הקשור להובלת חמצן, אך שריד כימי שלו אינו שקול למערכת ביולוגית שלמה. סרטי מדע בדיוני משתמשים ברעיון של שימור דם כדי לדמיין החזרת דינוזאורים לחיים, אך הממצא הנוכחי אינו מקרב אותנו לתרחיש כזה.

מה בעצם מזהים החוקרים בתוך העצם?

המחקר פורסם ב־2 בנובמבר 2026 בכתב העת המדעי PNAS. החוקרים בדקו עצמות גפיים של הדינוזאור Aratasaurus museunacionali, שנמצאו בברזיל, ודיווחו על מבנים אליפטיים זעירים בתוך תעלות שבהן עברו כלי דם בבעל החיים החי. לצד המבנים הללו זוהו תרכובות שמקורן בהֶם – קבוצה של מולקולות המשתתפות בהובלת חמצן ומכילות ברזל.

החלק החשוב במחקר הוא השילוב בין המיקום המיקרוסקופי לבין החתימה הכימית. מציאת מולקולה דומה בסלע שמסביב לעצם הייתה עשויה לתמוך גם בהסבר של זיהום או חדירת חומרים מאוחרת. לעומת זאת, מציאת הסימנים בתוך אזורים אנטומיים המתאימים לכלי דם מחזקת את האפשרות שמדובר בשריד מקורי. החוקרים אינם טוענים שהצליחו להפיק תאי דם חיים, והמחקר אינו כולל רצף DNA שממנו אפשר לשחזר דינוזאור.

איך נבחין בין תגלית מדעית לבין כותרת מוגזמת?

שלושה ניסוחים נשמעים דומים, אבל אינם אומרים אותו הדבר: "נמצאו תרכובות הקשורות לדם" מתאר זיהוי כימי; "נמצאו מבנים שנראים כמו תאי דם" מתאר פרשנות לצורה; ו־"נמצא דם של דינוזאור" עלול ליצור אצל הקורא רושם שגוי של דם נוזלי או של חומר ביולוגי שלא השתנה. המחקר מספק ראיות לשתי הטענות הראשונות, והזיהוי המדויק עדיין נתון לדיון.

למי שמעניין אותו איך חוקרים הופכים מאובנים לידע חדש, באתר מופיע גם המחקר על ניתוח מיליוני מאובנים באמצעות בינה מלאכותית. שתי העבודות מציעות זוויות שונות: באחת בוחנים כימיה של עצם יחידה, ובאחרת מזהים דפוסים באוספי מאובנים גדולים.

מה עוד אפשר ללמוד ממאובנים כאלה?

אם יתברר שמולקולות מסוימות יכולות להשאיר חתימה גם לאחר עשרות מיליוני שנים, יהיה אפשר לשאול שאלות על תהליכי התאבנות, מבנה רקמות והתפתחות החיים שלא ניתנות למענה באמצעות צורת העצם בלבד. זה שונה ממחקר שבוחן איך קבוצות שונות שרדו את ההכחדה בסוף הקרטיקון; לקריאה נוספת ראו את הכתבה על שרידות התנינים.

הזווית הישראלית

השיטות שבהן נעשה שימוש — שילוב של מיקרוסקופיה, מינרלוגיה וכימיה אורגנית — מעניינות גם חוקרי מאובנים בישראל ובעולם. התגלית מדגישה כמה חשוב לבחון חומר מאובן במגוון שיטות לפני שמסיקים ממנו מסקנה על אורגניזם שחי בעבר הרחוק.

אחרי מה לעקוב

בדיקות עצמאיות של עצמות נוספות, תגובות בכתבי עת מדעיים ושאלה האם יימצאו סימני הֶם באותו סוג של מיקום אנטומי במאובנים נוספים. נכון לעכשיו זהו ממצא מסקרן, אך הפרשנות שלו עדיין נדונה.

מקורות: Reuters, 2.11.2026 · Live Science, כולל עמדת מומחית חיצונית · PNAS, המחקר המקורי.