השמאל צפוי לחזור לשלטון בשבדיה – אבל ארבעה ימים לבחירות הקרב שוב צמוד

במשך חודשים נראה היה שהבחירות בשבדיה יהיו בעיקר שאלה של גודל הניצחון. הסוציאל-דמוקרטים של מגדלנה אנדרסון הובילו בפערים גדולים, ובחלק מן הסקרים גוש המרכז-שמאל היה רחוק כמעט עשר נקודות מן הממשלה. הליברלים, המפלגה הקטנה ביותר בקואליציה הנוכחית, נראו בדרך הבטוחה החוצה מן הפרלמנט.

ארבעה ימים לפני ההצבעה, כמעט כל זה השתנה.

בסקר Novus שפורסם היום עומדים הסוציאל-דמוקרטים על 26.6%, השוודים הדמוקרטים על 19.3%, מפלגת המתונים של ראש הממשלה אולף קריסטרסון על 16.6%, הירוקים על 8.8%, המרכז על 7.8%, מפלגת השמאל על 7.5%, הנוצרים הדמוקרטים על 6.4% והליברלים על 5.8%. ארבע מפלגות המרכז-שמאל מקבלות יחד 50.7%, ארבע מפלגות הימין 48.1%. הפער נמצא כבר בטווח שבו כמה עשיריות האחוז, או מפלגה אחת שמתקרבת לאחוז החסימה, יכולות לשנות את חלוקת המושבים.

השינוי הגדול ביותר שייך לליברלים. באוגוסט הם עמדו על 1.9% בלבד, פחות ממחצית הרף הדרוש לכניסה לפרלמנט. השבוע הם כבר על 5.8%. Novus מגדיר את העלייה כחריגה ביותר שנמדדה אצלו בתקופה קצרה כל כך למפלגה שהייתה מתחת לאחוז החסימה סמוך לבחירות. חלק גדול מן המצביעים הגיע מהשוודים הדמוקרטים ומהמתונים – אבל מבחינת הגוש כולו זה כמעט לא משנה: הקולות נשארו בימין והפסיקו להיות "מבוזבזים".

אנדרסון מובילה – אבל הסוציאל-דמוקרטים לא חוזרים לעידן הישן

מגדלנה אנדרסון כבר הייתה ראש ממשלה לזמן קצר לפני בחירות 2022, והיא מגיעה לבחירות הנוכחיות כמועמדת הסבירה ביותר להחליף את קריסטרסון. אבל אם תחזור ללשכת ראש הממשלה, היא תעשה זאת מעמדה שונה מאוד מזו שהייתה לסוציאל-דמוקרטים במשך רוב המאה ה-20.

בבחירות 2022 קיבלה המפלגה 30.3% ו-107 מושבים. השוודים הדמוקרטים קיבלו 20.5% והפכו למפלגה השנייה בגודלה, לפני המתונים עם 19.1%. הימין ניצח אז ברוב דחוק והקים ממשלה של המתונים, הנוצרים הדמוקרטים והליברלים, בתמיכה מבחוץ של השוודים הדמוקרטים. שיעור ההצבעה היה 84.2% – נתון שממחיש עד כמה הבחירות לפרלמנט הן אירוע המוני בשבדיה.

הפעם אנדרסון אינה מבטיחה חזרה פשוטה למודל השבדי הישן. הסוציאל-דמוקרטים מקבלים חלק ניכר מן הקו הנוקשה יותר שנוצר בשנים האחרונות בהגירה ובביטחון, ובמצע הבחירות שלהם הם אף מדגישים שהמדיניות המצמצמת בתחום ההגירה תישאר. המחלוקת העיקרית נמצאת כיום הרבה יותר בשאלות הכלכליות ובשירותים הציבוריים.

המפלגה מציעה מנגנון חדש שיצמיד את התמיכה הממשלתית בשירותי הרווחה לאינפלציה, כדי למנוע שחיקה בתקציבי בתי ספר, בריאות וטיפול בקשישים. היא מבטיחה כיתות קטנות יותר, יותר מורים, קיצור תורים במערכת הבריאות והגבלות חריפות יותר על רווחים של חברות פרטיות בחינוך. מבחינה כלכלית היא מדברת במקביל על תעשייה ירוקה, יותר אנרגיה זולה וחיזוק כוח הקנייה של בעלי הכנסות רגילות.

קריסטרסון מבקש עוד ארבע שנים של אותו כיוון

ממשלת קריסטרסון מציגה את ארבע השנים האחרונות כהוכחה שהמדיניות שלה עובדת. האינפלציה ירדה מתחת ל-1%, הממשלה העלתה את תחזית הצמיחה ל-2.5% השנה ול-2.5% גם ב-2027, לעומת כ-1.1% הצפויים באיחוד האירופי, והימין מדגיש ירידה באלימות כנופיות, הקשחת הגירה וחיזוק הביטחון.

המתונים מציעים להמשיך בהפחתת מסים על עבודה, חיסכון ודלק, ולתת למשקי בית יותר כסף פנוי. גם הליברלים מתמקדים בהורדת מסים, לצד מערכת החינוך, בעוד הנוצרים הדמוקרטים מדגישים בריאות ומשפחה. השוודים הדמוקרטים מוסיפים לקו הזה דרישה להגירה מצומצמת, יותר גירושים של עבריינים זרים והעדפת אינטרסים שבדיים במדיניות הכלכלית והחברתית.

הנתונים הכלכליים אמנם השתפרו, אבל הם עדיין לא העניקו לממשלה יתרון ברור בקלפי. גם אחרי ירידת האינפלציה וההתאוששות בצמיחה, רבים ממשקי הבית – בעיקר בעלי הכנסות נמוכות – ממשיכים להרגיש שמצבם הכלכלי קשה.

במובן הזה הבחירות עוסקות שוב באחת השאלות הישנות של הפוליטיקה השבדית: כמה מן השיפור הכלכלי צריך לחזור לאזרחים דרך הפחתות מס, וכמה דרך מערכת ציבורית רחבה יותר.

השוודים הדמוקרטים יכולים להיכנס הפעם דרך הדלת הראשית

ב-2022 השוודים הדמוקרטים היו חיוניים להקמת ממשלת הימין, אך נשארו מחוץ לקבינט. ההסכם בין ארבע מפלגות הימין העניק להם השפעה גדולה במיוחד על הגירה, פשיעה ושילוב מהגרים.

אם הימין ינצח ביום ראשון, המצב עשוי להשתנות. קריסטרסון הודיע כבר באפריל כי בכוונתו להקים ממשלת רוב של כל ארבע המפלגות, כולל השוודים הדמוקרטים. הוא אף אמר שהם יקבלו תיקים חשובים והשפעה גדולה על המדיניות.

עבור מפלגה שנכנסה לפרלמנט רק ב-2010 ושבמשך שנים אף מפלגה מרכזית לא הייתה מוכנה לשתף איתה פעולה, זו תהיה התפתחות היסטורית. המפלגה הוקמה ב-1988 בידי פעילים שחלקם הגיעו מרקע ניאו-נאצי ולאומני לבן; בשנה שעברה היא התנצלה רשמית על חלקים מן העבר הזה. כיום היא כבר אחת משתי המפלגות הגדולות בשבדיה.

למרות החשיבות של השינוי, ההגירה אינה לבדה הנושא שעליו יצביעו השבדים. מספר מבקשי המקלט כבר ירד דרמטית מאז משבר 2015, והממשלה עצמה ממשיכה להדק את המדיניות. מערכת הבחירות האחרונה מתנהלת גם סביב בתי הספר, מערכת הבריאות, מחירי הדיור, המסים והיכולת לשמור על מדינת הרווחה במקביל להוצאות ביטחון גבוהות יותר.

השאלה שאחרי הבחירות: מי בכלל יכול למשול עם מי

גם אם המרכז-שמאל ינצח במספר המושבים, הקמת ממשלה לא תהיה פשוטה.

ארבע המפלגות שבצד הזה של המפה אינן קואליציה טבעית בכל תחום. מפלגת השמאל רוצה מדיניות כלכלית רחבה יותר ומסים גבוהים יותר על בעלי הכנסות והון; מפלגת המרכז מחזיקה בעמדות שוק חופשיות הרבה יותר ומתנגדת לחלק מדרישות השמאל. הירוקים ממקמים את האקלים והמעבר לאנרגיה נקייה גבוה בסדר העדיפויות.

אנדרסון יכולה לכן לחזור לשלטון גם בראש ממשלת מיעוט, מודל שאינו חריג בפוליטיקה השבדית. העובדה שהגוש מוביל אינה אומרת שכל ארבע מפלגותיו ישבו בהכרח יחד סביב שולחן הממשלה. היכולת להרכיב ממשלה משותפת היא אחת מנקודות התורפה של האופוזיציה.

בימין המבנה ברור יותר: המתונים, הליברלים, הנוצרים הדמוקרטים והשוודים הדמוקרטים כבר משתפים פעולה, וקריסטרסון אומר במפורש שהוא רוצה להפוך את שיתוף הפעולה הזה לממשלת רוב מלאה.

ומה הבחירות אומרות על היחסים עם ישראל

ישראל אינה נושא מרכזי בקמפיין השבדי, אבל ההבדלים בין המפלגות חדים מספיק כדי שתוצאת הבחירות תשפיע על הטון של סטוקהולם כלפי ירושלים.

שבדיה הכירה במדינת פלסטין כבר ב-2014, תחת ממשלה סוציאל-דמוקרטית. אנדרסון אינה מציעה לבטל את ההכרה; להפך. המצע הנוכחי של הסוציאל-דמוקרטים מבקש להגביר לחץ בינלאומי על ממשלת ישראל לעמוד בדין הבינלאומי, לאסור בשבדיה ובאיחוד האירופי מוצרים מההתנחלויות, לחדש את התמיכה ב-UNRWA ולהשתתף בשיקום עזה. במקביל המפלגה מדגישה את זכותו של העם הישראלי לחיות בשלום ובביטחון, תמיכה בפתרון שתי המדינות ודרישה שחמאס יתפרק מנשקו ולא ימלא תפקיד בשלטון פלסטיני עתידי.

מפלגת השמאל והירוקים נמצאים בעמדה ביקורתית יותר כלפי ישראל. מפלגת השמאל מגדירה את פעולות ישראל בעזה כ"רצח עם", דורשת הפסקת אש קבועה ונסיגה מן השטחים שנכבשו ב-1967, כולל מזרח ירושלים. הירוקים מתחייבים לפעול למען "פלסטין חופשית" ומדגישים את הדין הבינלאומי וזכויות האדם.

מפלגת המרכז תומכת אף היא בשתי מדינות על בסיס קווי 1967, ירושלים כבירה משותפת, סיוע הומניטרי ואחריות משפטית לכל מי שמפר את הדין הבינלאומי – הן ארגוני טרור והן מדינות כובשות. היא גם קראה להחזיר את התמיכה ב-UNRWA.

בימין הטון שונה. המתונים מכירים בזכות ישראל להגן על עצמה מפני טרור, בכפוף לדין הבינלאומי, ודורשים שלחמאס לא יהיה תפקיד בעתיד עזה. הממשלה הנוכחית גם הפסיקה את התמיכה השבדית ב-UNRWA.

הנוצרים הדמוקרטים תומכים בפתרון שתי המדינות, אבל מדגישים לצד זכות הפלסטינים להגדרה עצמית את צרכי הביטחון הלגיטימיים של ישראל ואת הצורך לפרק את חמאס מנשקו.

הליברלים נחשבים מסורתית לאחת המפלגות הידידותיות יותר לישראל בשבדיה. הם תומכים בקיומה של ישראל בגבולות בטוחים ומוכרים ובפתרון שתי מדינות, מדגישים מאוד את המאבק באנטישמיות ומטילים ספק במודל הסיוע ל-UNRWA. במקביל הם מתנגדים להתנחלויות ולפגיעה בדין הבינלאומי.

השוודים הדמוקרטים הולכים רחוק יותר מכל שותפיהם. הם מבקשים להעביר את שגרירות שבדיה לירושלים, להרחיב שיתוף פעולה עם ישראל בתחומי המחקר והביטחון, ומתנגדים להכרה השבדית בפלסטין. גם הם מצהירים על תמיכה אפשרית בפתרון שתי מדינות ומתנגדים להרחבת התנחלויות ולאלימות של מתנחלים.

היחס לישראל – בקצרה

מבחירות שנראו סגורות למרוץ של סוף השבוע האחרון

השמאל עדיין מגיע ליום ראשון כפייבוריט. הוא מוביל בסקר העדכני, ואנדרסון היא המועמדת בעלת הסיכוי הגבוה ביותר להיות ראש הממשלה הבאה.

אבל התמונה שונה מאוד מזו של הקיץ. הסוציאל-דמוקרטים ירדו מאזור 37% באביב ל-26.6% כיום. הליברלים חזרו לפתע מעל אחוז החסימה. הימין, שנראה בדרך לתבוסה, נמצא פחות משלוש נקודות מן הגוש שמולו.

גם בתוך המספרים יש שינוי. הסוציאל-דמוקרטים מקבלים פחות מאשר ב-2022, בזמן שהירוקים והמרכז מתחזקים; כלומר גם אם אנדרסון מנצחת, היא עשויה להיות תלויה יותר בשותפותיה. מנגד, המתונים נחלשו והשוודים הדמוקרטים נשארים גדולים מהם, כך שגם ממשלת ימין עתידית תהיה שונה מאוד מן הממשלות השמרניות של שבדיה בעבר.

הקלפיות ייסגרו ביום ראשון בערב. אחרי חודשים שבהם השאלה הייתה כמה גדול יהיה ניצחונה של אנדרסון, השאלה שוב פשוטה בהרבה: מי יקבל מספיק מושבים כדי להרכיב ממשלה.