יותר מארבע שנים אחרי תחילת הפלישה הרוסית המלאה, אוקראינה מתמודדת עם איום שימשיך לסכן אזרחים ולפגוע בכלכלתה גם אם תושג הפסקת אש: מוקשים, פצצות שלא התפוצצו ושרידי תחמושת. לפי הפלטפורמה הממשלתית לפינוי מוקשים, כ־132 אלף קמ״ר מוגדרים כיום כשטחים בסיכון או כאלה המחייבים בדיקה. זהו שטח עצום, אך חשוב לדייק: הנתון אינו אומר שכל האזור ממוקש בפועל. חלק ניכר מהקרקע ניתן להחזיר לשימוש לאחר סקרים ובדיקות שמגלים שלא נשארו בה חומרי נפץ.
תחקיר שפורסם ב־14 באוקטובר 2026 בגרדיאן מתאר את האתגר בשדות באזור חרקיב ואת הכלים החדשים שמנסים לקצר את תהליך הפינוי: רחפנים, תוכנות לזיהוי עצמים באמצעות בינה מלאכותית, רובוטים ומכונות הפועלות מרחוק. למרות ההתקדמות, אין כיום תאריך אמין שבו ניתן יהיה להכריז שכל שטחה של אוקראינה נקי מסיכון.
התמונה הראשית היא תמונת אילוסטרציה ואינה מציגה שטח ממוקש באוקראינה. צילום: Ronan POTIER / Unsplash.
חמש נקודות מרכזיות
- המערכת הממשלתית האוקראינית מציגה כ־132,076 קמ״ר בסיכון, מעט יותר מחמישית משטח המדינה. מדובר בשטחים הדורשים בחינה, לא בנתון של מוקשים שאותרו בפועל.
- כ־41,924 קמ״ר הוחזרו לשימוש לפי נתוני הפלטפורמה. מתוכם, כ־41,753 קמ״ר שוחררו באמצעות סקר לא־טכני ורק כ־171 קמ״ר באמצעות פינוי פיזי.
- הערכת הבנק העולמי מפברואר 2026 מצביעה על צורכי שיקום וניהול סיכוני חומרי נפץ בסך כ־27.6 מיליארד דולר, כחלק מתוכנית שיקום רחבה בהרבה.
- רחפנים ו־AI מסוגלים למפות ולדרג אזורים לבדיקה, אך אינם מחליפים אימות בשטח והכרזה מוסמכת שהקרקע בטוחה.
- כל עוד הלחימה והתקיפות נמשכות, שטחים נוספים עלולים להפוך למסוכנים, ולכן אי אפשר לגזור מהקצב הנוכחי מספר שנים מדויק לסיום המשימה.
כמה מוקשים יש באוקראינה, ואיפה נמצאת הסכנה?
האיום מרוכז במיוחד בחלקים ממזרח המדינה ומדרומה, באזורים שבהם עברו קווי החזית, בשטחים שנכבשו ושוחררו ובצירי תנועה ששימשו כוחות צבאיים. עם זאת, חפצים נפיצים שלא התפוצצו נמצאים גם ליד יישובים, שטחים חקלאיים, יערות ודרכים הרחק מקו החזית, בין היתר בעקבות מתקפות טילים ורחפנים.
המונח ״מוקשים״ משמש בשיח הציבורי גם לתיאור פגזים, פצצות מצרר, רימונים ותחמושת שלא התפוצצה. מבחינה מקצועית מדובר בסוגי איום שונים, הדורשים שיטות איתור וטיפול שונות. מוקש נגד אדם שנקבר באדמה אינו זהה לרחפן שהתרסק או לפצצה שנותרה בין הריסות בניין.
הבדל מהותי: שטח חשוד אינו בהכרח שטח ממוקש. שטח יכול להיות מסומן כמסוכן מפני שאין עדיין מספיק מידע כדי לוודא שהוא בטוח. מנגד, גם השבת שטח לשימוש אינה מבטיחה שמדובר במקום שבו לא היו מעולם חפצים נפיצים.
מה מלמדים הנתונים העדכניים?
נכון לבדיקה ב־14 באוקטובר 2026, האתר הממשלתי Demine Ukraine מציג כ־132,076 קמ״ר בסיכון, 133 מפעילי פינוי מוקשים ויותר מ־49 מדינות שותפות. הוא מציג גם 41,924 קמ״ר שהוחזרו לשימוש. מדובר בנתוני מעקב דינמיים של פלטפורמה ממשלתית שמציינת כי היא עדיין בהרצה, ולכן יש לקרוא אותם כצילום מצב ולא כמדידה סופית.
לפי האו״ם באפריל 2026, מתוך יותר מ־133 אלף קמ״ר שנחשבו אז מסוכנים, כ־21 אלף קמ״ר היו נגישים בפועל לעבודות פינוי. הסיבה העיקרית לפער היא שהלחימה והסכנה הביטחונית מונעות כניסה בטוחה לשטחים רבים. נתון הנגישות מתייחס לאפריל, ויכול להשתנות עם מצב החזית.
בחלק גדול מהשטחים שהוחזרו לשימוש לא היה צורך לסרוק ידנית כל מטר. צוותים מבצעים סקרי מידע עם תושבים ורשויות, בוחנים תיעוד של הלחימה ומנתחים מפות ותצלומים. כאשר אפשר לבסס שאין עדויות לזיהום בחומרי נפץ, ניתן להסיר את הגדרת הסיכון בהתאם לכללים המקצועיים. זו דרך לחסוך משאבים ולהתמקד בשטחים שבהם האיום אמיתי.
כמה שנים יידרשו לנקות את אוקראינה?
התשובה הקצרה: אי אפשר לקבוע כיום מספר אמין. באזור אחד אפשר להשיב קרקע לשימוש בתוך שבועות או חודשים לאחר סקר, ובאזור אחר נדרשים חיפושים מורכבים ופינוי של חפצים רבים. בשטחים שהגישה אליהם אינה בטוחה אי אפשר להתחיל כלל עבודה הומניטרית מסודרת. לכן תהליך השיקום עלול להימשך שנים רבות, ובאזורים מסוימים אף עשרות שנים.
מספר השנים תלוי בארבעה גורמים: מועד סיום הלחימה, היקף הזיהום שיתגלה לאחר סקרים, תקציב וכוח אדם זמין, וקצב האימוץ של טכנולוגיות מתקדמות. אין טעם לחלק את כלל השטח החשוד במספר הקילומטרים שפונו בשנה אחת: שיעור גדול מהשטח עשוי להתברר כבטוח בלי פינוי פיזי, ובאותה עת לחימה נוספת עלולה להגדיל את שטחי הסיכון.
ההבדל בין סקר, גילוי ופינוי מוקשים
כדי להבין מדוע הנתונים על השבת קרקע לשימוש גדולים בהרבה מנתוני הפינוי הפיזי, חשוב להכיר את שלבי העבודה:
- סקר לא־טכני: איסוף עדויות, מפות, דיווחים ומידע היסטורי כדי לזהות אזורים מסוכנים באמת ולבטל חשד כשיש לכך בסיס מקצועי.
- סקר טכני: בדיקה ממוקדת ומפוקחת של אזורים שבהם נותר חשד, כדי לצמצם את השטח הדורש טיפול.
- פינוי והסמכה: איתור וטיפול מקצועי בחפצים מסוכנים, בקרה והעברה מוסדרת של שטח לשימוש אזרחי.
שילוב נכון של שלושת השלבים חוסך שנים של עבודה וחוסך גם סיכון מיותר למפנים. אין פירוש הדבר שאפשר להסתמך על בדיקה מרחוק במקום פינוי במקום שבו נמצאו חומרי נפץ.
איך רחפנים ובינה מלאכותית משנים את פינוי המוקשים?
לפני שליחת צוות לקרקע, רחפן יכול לצלם שטח גדול ולזהות שינויים בפני הקרקע, תעלות, אזורי לחימה וסימנים אפשריים לחפצים חשודים. תוכנות של ראייה ממוחשבת מסייעות למומחים לעבור על כמויות גדולות של תמונות ולסמן נקודות שדורשות בחינה נוספת. ארגון HALO Trust דיווח במרץ 2026 על שימוש בטכנולוגיות של AI, רחפנים ורובוטים במסגרת מאמצי הפינוי שלו.
היתרון הוא קודם כול במיפוי ובתיעדוף. בדיקה של כל שטח חשוד באותה אינטנסיביות היא יקרה וממושכת. מערכת שמצמצמת את אזורי החיפוש יכולה לחסוך זמן ולשפר את בטיחות הצוותים. אבל לתצלומים יש מגבלות: מוקשים חבויים, צמחייה צפופה והפרעות אלקטרוניות עלולים להקשות על גילוי אמין. לכן הפלט של מערכת AI הוא כלי עזר, לא אישור שהקרקע בטוחה.
הכתבה החדשה בגרדיאן מתארת גם כלי בשם DMR-7, המשמש צוותים לפינוי שכבות אדמה או לחפירה מרחוק סביב נקודות חשודות. בחלק מהמשימות הוא מקצר פעולה ידנית ממושכת לדקות ספורות. זה אינו אומר שמכונה אחת יכולה לטפל בכל סוגי המוקשים או לסרוק שדה שלם באותו קצב.
למה פינוי מוקשים חשוב לחקלאות ולכלכלה העולמית?
אוקראינה היא יצרנית ויצואנית מרכזית של תבואה ומוצרים חקלאיים. שדות שאינם נגישים, דרכים חסומות וחשש לפגיעה במכונות חקלאיות משבשים את הייצור ואת השינוע גם כאשר הקרקע עצמה פורייה. פינוי סיכונים בשטחים חקלאיים יכול לאפשר חזרה לעבודה, לצמצם הוצאות תחבורה ולסייע לביטחון המזון בעולם.
הבעיה אינה מסתיימת בחקלאות. מכשולים לאורך כבישים, קווי חשמל ומסילות רכבת מעכבים חיבור של יישובים, תיקון תשתיות והקמת עסקים. היכולת לבנות מחדש אזור שלם תלויה לעיתים תחילה בכך שיהיה בטוח להיכנס אליו.
בהערכת צורכי השיקום החמישית של הבנק העולמי, האו״ם, האיחוד האירופי וממשלת אוקראינה, שפורסמה בפברואר 2026, הוערכו צורכי ניהול סכנות של חומרי נפץ בכ־27.6 מיליארד דולר בעשור הקרוב. זו מסגרת רחבה הכוללת טיפול בסיכונים שונים, ולא חשבונית סופית ל״פינוי כל המוקשים״. גם מחיר השיקום בכללותו גדול בהרבה: אותה הערכה מציבה את צורכי השיקום של אוקראינה בכ־588 מיליארד דולר.
המחיר האנושי: סכנה שלא נעלמת עם נסיגת החיילים
בניגוד לקו חזית שאפשר לראות על מפה, סכנת המוקשים עלולה להישאר בלתי נראית לאחר שהצבא עוזב. חקלאים, אנשי צוותי הצלה, תושבים שחוזרים לבתיהם וילדים שמשחקים בחוץ נחשפים לסיכון. על פי פרסום UNDP מיולי 2026, מספר נפגעי התחמושת הנפיצה המשיך לעלות במחצית הראשונה של השנה.
לצד עבודות הפינוי נדרשות הדרכה לציבור, סימון אזורים מסוכנים, טיפול רפואי ושיקום ארוך טווח לנפגעים. ההנחיה המרכזית לאזרחים שנתקלים בחפץ חשוד היא לא לגעת בו, להתרחק בהתאם להוראות הגורמים המוסמכים ולדווח לשירותי החירום. אין לנסות לבדוק או להזיז חפצים חשודים באופן עצמאי.
מה מעכב את העבודה, מעבר לכסף?
האתגר הראשון הוא כמובן ביטחון אנשי הצוותים: מתקפות טילים, רחפנים והמשך ירי מגבילים פעילות גם הרחק מקו החזית. נוסף לכך יש מחסור בהכשרה ובציוד, צורך במיפוי מידע אחיד וקושי לתאם בין משרדי הממשלה, רשויות מקומיות וארגונים בינלאומיים. לפי דיווח הגרדיאן מ־14 באוקטובר, אנשי מקצוע באוקראינה קוראים לשפר את התיאום ואת המסגרת הרגולטורית כדי להפעיל טכנולוגיות חדשות באופן יעיל יותר.
גם לטכנולוגיה יש מחיר: מערכת רובוטית דורשת תחזוקה, חלקי חילוף, תפעול בטוח והכשרת צוות. ההכרעה היכן להשתמש במכונה והיכן בצוות ידני תלויה בשטח, בסוג האיום ובתנאים המקומיים.
אחרי מה לעקוב
כדאי לעקוב אחר עדכוני הפלטפורמה הלאומית לפינוי מוקשים: היקף השטחים החשודים, שטחים ששוחררו מסיכון בעקבות סקר, שטחים שפונו פיזית ומספר מפעילי הפינוי. לצד אלה, קצב המעבר של שטחי חקלאות לתפעול בטוח, התפתחויות בטכנולוגיות רחפנים והגדלת המימון הבינלאומי יבהירו אם אוקראינה מצליחה לקצר את הדרך לשיקום. את ההקשר הצבאי והמדיני הרחב אפשר לקרוא במדריך המתעדכן שלנו למלחמת רוסיה–אוקראינה.
הזווית הישראלית
לקח מרכזי מאוקראינה הוא השילוב בין טכנולוגיות מיפוי, רובוטיקה, מומחיות הנדסית והכשרת צוותים מקומיים. חברות ומוסדות מחקר בישראל פעילים בתחומים קרובים, אך אין בכך כדי להעיד שהם משתתפים במבצעי פינוי מוקשים באוקראינה. עבור ישראלים המתעניינים בשיקום אזורי לחימה, אוקראינה מדגימה עד כמה פינוי סכנות נפיצות הוא תנאי בסיסי לחזרת תושבים ולשיקום חקלאות ותשתיות.
עדכון: 14 באוקטובר 2026. נתוני השטחים משתנים ומתייחסים למדדים מקצועיים שונים; שטח החשוד בזיהום אינו בהכרח שטח שבו אותרו מוקשים בפועל.
