לאורך חודשים ארוכים נדמה היה שהרחובות בוונצואלה התרוקנו מהאופוזיציה. ביום חמישי, 22 באוקטובר, אלפי בני אדם שבו אל הכיכרות והרחובות בקרקאס ובערים נוספות, בדרישה אחת מרכזית: לקבוע מועד לבחירות חופשיות. זו הייתה המחאה הארצית הראשונה של האופוזיציה זה כמעט שנתיים – והמשתתפים לא הסתירו את התקווה וגם את החשש מפני אכזבה נוספת.

צילום ארכיון להמחשה, לא מהמחאה המתוארת: Edwin Mijares / Unsplash.

המחאות אורגנו בידי תנועת Vente Venezuela של מנהיגת האופוזיציה מריה קורינה מצ'אדו. מלבד קרקאס השתתפו מפגינים בעצרות בוולנסיה, במראקאי, בסן קריסטובל ובמראקאיבו, לפי דיווח רויטרס. במראקאי סיפרה סטודנטית בת 18 לקוסמטולוגיה כי המצוקות הכלכליות והקשיים בלימודים לא נעלמו, אבל המפגש עם מפגינים אחרים גורם לה להאמין ששינוי אפשרי.

חמישה דברים שחשוב לדעת

• אלפי מפגינים יצאו לרחובות קרקאס וערים נוספות בוונצואלה ב־22 באוקטובר.
• זוהי מחאת האופוזיציה הארצית הראשונה בהיקף דומה זה כמעט שנתיים.
• המפגינים דורשים מועד לבחירות חופשיות ושחרור אסירים המוגדרים על ידי האופוזיציה כפוליטיים.
• הממשלה הזמנית בראשות דלסי רודריגס עדיין לא קבעה מועד לבחירות.
• תנועת מריה קורינה מצ׳אדו הובילה את המחאות אך אינה משתתפת במגעים עם הממשלה.

הממשלה הוחלפה, הבחירות עדיין לא נקבעו

המערכת הפוליטית בוונצואלה השתנתה מאז ינואר, כאשר כוחות אמריקאיים לכדו את הנשיא ניקולס מדורו, וארצות הברית החלה לעבוד עם הממשלה הזמנית בראשות דלסי רודריגס, שהייתה סגניתו. הנשיא דונלד טראמפ ורודריגס כבר אמרו כי במדינה יתקיימו בחירות, אך נכון ל־22 באוקטובר אין מועד מוסכם לבחירות לנשיאות או לפרלמנט.

מצ'אדו, שנמצאת מחוץ למדינה אחרי תקופה ארוכה שבה הסתתרה, דורשת לקיים בחירות עד יולי 2027. מבחינת תומכיה, ההכרזה העקרונית על בחירות אינה מספיקה: צריך לשנות את תנאי המשחק, להבטיח פיקוח עצמאי ולאפשר התמודדות חופשית. השאלה אינה רק מתי ייפתחו הקלפיות, אלא מי יקבע את הכללים וכיצד ייספרו הקולות.

למה ההפגנה הזו משמעותית?

אחרי הבחירות השנויות במחלוקת של 2024 התרחשו בוונצואלה עימותים קשים, והאופוזיציה דיווחה על דיכוי, מעצרים והגבלות על פעילות פוליטית. בעבר נדרשו מפגינים להתמודד עם נוכחות בולטת של כוחות ביטחון ועם הסיכון למעצר. עצם היכולת לארגן יום מחאה ארצי בכמה ערים היא לכן מבחן למידת החופש הפוליטי הקיים במדינה היום.

התביעה לשחרור אסירים פוליטיים עמדה במרכז המחאה לצד הדרישה לבחירות. ארגון הסיוע המשפטי Foro Penal טוען כי בוונצואלה מוחזקים עדיין יותר מ־320 אסירים פוליטיים, למרות שחרורים במסגרת חוק חנינה. הממשלה דוחה את הטענה שהיא מחזיקה אסירים פוליטיים. גם בעניין הזה, הפער בין גרסאות הצדדים הוא חלק מהסיפור ולא פרט שאפשר להציג כמוסכם.

משא ומתן בלי התנועה שמובילה את ההפגנות

בתיווך אמריקאי מתקיימים מגעים בין פלג באופוזיציה לממשלה הזמנית על הרכב בית המשפט העליון ומוסדות ניהול הבחירות. עם זאת, תנועתה של מצ'אדו אינה משתתפת בשיחות. מנהיגת האופוזיציה הודיעה שלא תחסום את התהליך, אך הפער בין מסלול המשא ומתן לבין הכוח הפוליטי שמופיע ברחובות עשוי להקשות על השגת הסכמה רחבה.

בקרקאס ארגנה גם מפלגת השלטון הסוציאליסטית עצרת משלה, ופעילי האופוזיציה הזיזו את מקום ההפגנה כדי להימנע מחיכוך. האירוע ממחיש עד כמה המצב עדיין רגיש: ההבטחה לבחירות קיימת, אבל מנגנון מוסכם לקיומן עדיין לא. הבחינה הבאה של השינוי בוונצואלה תהיה לא רק במספר המשתתפים בהפגנות, אלא בהכרעה על מועד הבחירות וביכולת להתחרות בהן ללא פחד.

הזווית הישראלית

הסיפור בוונצואלה ממחיש את הפער שבין חילופי שלטון לבין יצירת מערכת בחירות מתפקדת עם אמון ציבורי וביטחון למפגינים.

אחרי מה לעקוב

הכרזה על תאריך בחירות, הרכב מוסדות הבחירות, היחס לעצורים והאם יתקיימו הפגנות נוספות ללא התערבות אלימה.