תעלומת הסרקופג בווסטמינסטר: זהות השלד נחשפת

כשפועלים מצאו בשנת 1869 סרקופג אבן עתיק בחצר מנזר וסטמינסטר בלונדון, הכתובת הלטינית שעליו הצביעה על קבורה מן התקופה הרומית. אלא שהשלד שבתוכו סיפר סיפור אחר: בדיקות שנערכו בדורות האחרונים גילו כי האדם נקבר מאות שנים מאוחר יותר, ככל הנראה במאות ה-10 או ה-11. מחקר חדש שפורסם ב-21 באוקטובר מציע כעת שני שמות אפשריים – שניהם מראשי המנזר בימי הביניים.

חמישה דברים שחשוב לדעת

סרקופג האבן נמצא ב-1869 באזור North Green במנזר וסטמינסטר בלונדון.
על הארון כתובת רומית המנציחה אדם בשם ולריוס אמנדינוס, שחי כנראה במאות השלישית או הרביעית.
תיארוך פחמן של העצמות הצביע על השנים 987–1052 לספירה – מאות שנים אחרי יצירת הארון.
לדעת הארכיאולוג וורוויק רודוול, השלד שייך ככל הנראה לאב המנזר אלפויג, שמת סביב 1020, אך אפשרות נוספת היא יורשו וולנות שמת ב-1049.
הסרקופג מוצג כיום בגלריות Queen's Diamond Jubilee במנזר, כך שמבקרים יכולים לראות אותו.

הארון הרומי שהפך לקבר נוצרי

וסטמינסטר מזוהה היום עם מלכים, טקסי הכתרה ועמודי אבן גותיים. מתחת לרצפותיו ובשטחיו הפתוחים מסתתרות שכבות של היסטוריה מוקדמת הרבה יותר. הסרקופג שנמצא בשנת 1869 נשא כתובת לטינית לזכר ולריוס אמנדינוס, איש אמיד מן התקופה שבה לונדון הייתה חלק מן האימפריה הרומית. לכאורה זה היה סוף הסיפור – קבר רומי שנחשף באתר היסטורי מאוחר יותר.

אבל כבר אז הבחינו החוקרים בשינוי משמעותי בארון. על מכסה האבן נחצב צלב לטיני גדול, בסגנון שהגיע לאזור רק במאות מאוחרות יותר. הדבר העלה אפשרות שהארון נוצל מחדש לקבורה נוצרית, אך זהות האדם שנקבר בו נותרה מסתורית במשך דורות.

מה גילו העצמות?

הארכיאולוג פרופסור וורוויק רודוול, היועץ הארכיאולוגי של המנזר, חקר את הממצא בסיוע מומחי עצמות ותיארוך. לפי הודעת וסטמינסטר, בדיקה אנתרופולוגית חדשה העריכה כי האדם שמת היה גבר בן 35 עד 49 וגובהו כ-175 סנטימטרים. תיארוך פחמן רדיואקטיבי של עצם הצביע על טווח השנים 987–1052 לספירה.

תוצאות אלה התאימו לשימוש חוזר בארון בתקופה האנגלו-סקסית המאוחרת, ככל הנראה לקבורתו של איש דת בעל מעמד גבוה. בפנים נמצא שריד של ארון עץ שהונח בתוך הסרקופג המקורי, והטיפול המיוחד בקבורה מחזק את ההשערה שמדובר באחד מראשי המנזר.

שני מועמדים – ולא זיהוי מוחלט

רודוול מצביע על שני שמות: אלפויג, שנפטר סביב שנת 1020 וכיהן כאב מנזר, או יורשו וולנות שמת ב-1049. לשני האנשים פרטי חיים שעשויים להתאים לתוצאות התיארוך ולגיל המוות המשוער. רודוול נוטה להעדיף את אלפויג, בין השאר משום שהיה כבר נזיר במנזר לפני מינויו, אולם מחקר עצמות ותיארוך אינו מסוגל להוכיח ללא ספק את זהותו של אדם היסטורי כזה.

לכן, למרות הכותרות שמציגות את התעלומה כפתורה, נכון יותר לומר שהמסתורין הצטמצם: במקום שלד אנונימי בארון רומי, לחוקרים יש כעת מועמדים היסטוריים מוגדרים וסיבה משכנעת לקשור בינם לבין הקבורה.

הזווית הישראלית

תיירים ישראלים המבקרים בלונדון יכולים להוסיף את הממצא לביקור בווסטמינסטר, מעבר לאולם ההכתרה ולקברי בני המלוכה. בפרויקט מדריכי לונדון שלנו אפשר למצוא גם מידע על הזמנת כרטיסים להצגות ועל תכנון בילוי בעיר.