רחפן רוסי שיורט מעל ליטא, פריגטה רוסית שירתה נורי הטעיה לעבר מסוק דני, תקיפות סמוך לגבול פולין ותרגילים שנועדו להגן על כבלים מתחת לים הבלטי. אירופה עדיין אינה במלחמה עם רוסיה, ונאט"ו אומר שאין כרגע סימן למתקפה רוסית מיידית. אבל מספר נקודות החיכוך גדל, המרחק בין הכוחות הצטמצם, והסכנה שתקרית אחת תחייב תגובה שאיש לא תכנן הפכה ממשית יותר.
5 דברים שצריך לדעת
- נאט"ו אומר שאין כרגע איום מיידי למתקפה רוסית על אחת ממדינות הברית.
- במקביל, אירופה מתמודדת עם יותר חדירות רחפנים, תקריות ימיות, מתקפות סייבר וחשש מפגיעה בתשתיות קריטיות.
- הים הבלטי, המדינות הבלטיות והגבול הפולני עם אוקראינה הם כיום האזורים הרגישים ביותר לעימות ישיר.
- חברות נאט"ו התחייבו להגיע עד 2035 להוצאה כוללת של 5% מהתוצר על הגנה, ביטחון וחוסן אזרחי.
- אי הוודאות הגדולה מבחינת אירופה אינה רק רוסיה – אלא גם היקף המחויבות הצבאית האמריקנית ליבשת בשנים הקרובות.
זה היה שבוע צפוף במיוחד בים הבלטי
ב־14 בספטמבר יירט מטוס קרב איטלקי שפעל במסגרת נאט"ו רחפן רוסי מעל ליטא. לאחר מכן אמר נשיא ליטא גיטנאס נאוסדה כי מדובר ברחפן Gerbera, כלי המשמש בדרך כלל כמטרה מדומה או להטעיית מערכות הגנה אווירית ויכול לשאת חומר נפץ. לפי ההערכה הליטאית, הרחפן היה כנראה בדרכו לאוקראינה וייתכן שסטה בעקבות לוחמה אלקטרונית.
הפרט הזה חשוב משום שהוא ממחיש את ההבדל בין חדירה מכוונת לבין זליגה של המלחמה באוקראינה לשטח נאט"ו. גם במקרה שבו אין כוונה לתקוף את ליטא, מטוס של הברית נדרש לזהות, לעקוב ולהשמיד כלי טיס רוסי מעל שטח חברה בנאט"ו. ככל שהתקיפות באוקראינה מתקרבות לגבולות, מספר האירועים האלה עשוי לגדול.
יום לאחר מכן החריפה גם המתיחות בין רוסיה לדנמרק. קופנהגן מסרה כי פריגטה רוסית ירתה שני נורי הטעיה לעבר מסוק צבאי דני שפעל במים בינלאומיים. רוסיה הציגה גרסה הפוכה והאשימה את המסוקים הדניים בתמרונים מסוכנים ליד ספינותיה. שתי המדינות הגישו מחאות רשמיות זו לזו.
אף אחת מהתקריות האלה אינה שקולה למתקפה צבאית על מדינת נאט"ו. עם זאת, שתיהן מראות עד כמה הפעילות הצבאית הרוסית ופעילות הברית מתרחשות כיום במרחבים צפופים יותר, עם פחות מרווח לטעות.
אין כרגע הערכה שרוסיה עומדת לתקוף את נאט"ו
בתוך רצף האירועים הזה קל להגיע למסקנה שאירופה כבר בדרך למלחמה. ההערכות הפומביות של גורמי ביטחון מערביים מתונות יותר.
בסוף אוגוסט אמר גורם בנאט"ו כי הברית אינה מזהה איום מיידי למתקפה רוסית על אחת מחברותיה. הוא הדגיש שרוסיה מגבירה פעילות היברידית ברחבי אירופה וממשיכה לתקוף את אוקראינה, אך הבחין בין הפעילות הזו לבין הכנה למלחמה ישירה עם נאט"ו.
נשיא פינלנד אלכסנדר סטוב הציג הערכה דומה. לדבריו, אין כיום ראיות לכך שמוסקבה מתכוונת לבחון את סעיף 5 של נאט"ו באמצעות מתקפה צבאית. הוא הזכיר גם את פער הכוחות הקונבנציונליים והגרעיניים ואת המחיר שרוסיה משלמת באוקראינה.
החשש האירופי מתמקד יותר בטווח הבינוני. רוסיה ממשיכה להרחיב ייצור תחמושת, טילים ורחפנים, ובכמה בירות מערביות מעריכים כי אם הלחימה באוקראינה תסתיים או תקפא, מוסקבה תוכל להפנות בתוך כמה שנים יותר משאבים מערבה.
העימות כבר מתנהל מתחת לסף של מלחמה
האיחוד האירופי מאשים את רוסיה בקמפיין מתמשך של פעילות היברידית נגד מדינות אירופה. במסמכים ובהחלטות סנקציות של האיחוד מופיעים בין היתר חבלה, פגיעה בתשתיות קריטיות, מתקפות סייבר, מניפולציה של מידע וניסיונות להשפיע על תהליכים דמוקרטיים. רוסיה מכחישה שהיא מנהלת קמפיין חבלה באירופה וטוענת שהאשמות כאלה משמשות להצדקת מדיניות מערבית עוינת.
העימות ההיברידי קשה יותר לניהול ממלחמה קונבנציונלית משום שבמקרים רבים אין זיהוי מיידי של התוקף. פגיעה בתחנת כוח, פריצה למערכת ממשלתית, שריפה במחסן או תקלה בכבל תקשורת יכולים להיות תאונה, פעולה פלילית או מבצע מדינתי. לעיתים חולפים שבועות או חודשים עד שרשויות מציגות מסקנה.
בגרמניה הגיעה הממשלה בתחילת ספטמבר למסקנה שרוסיה עמדה מאחורי ניסיון תקיפת רחפנים בנמל התעופה לייפציג/האלה. ברלין הגיבה בסגירת קונסוליה רוסית ומרכז תרבות רוסי. מוסקבה דחתה את ההאשמות, ושר החוץ סרגיי לברוב טען שהן חלק ממדיניות גרמנית של "מיליטריזציה" נגד רוסיה.
הפער בין הצדדים אינו רק על העובדות בכל אירוע, אלא גם על הפרשנות. אירופה רואה בפעילות ההיברידית ניסיון להפעיל לחץ מבלי לעבור את הסף למלחמה גלויה. מוסקבה מציגה את התחמשות אירופה, הרחבת נאט"ו והמשך הסיוע לאוקראינה כאיום ישיר על ביטחונה.
הים הבלטי הפך לזירת תשתיות
מתחת לים הבלטי עוברים כבלי חשמל, קווי תקשורת וצינורות שמחברים בין מדינות האזור. בשנים האחרונות נפגעו כמה מהם באירועים שונים. בחלק מהמקרים התברר שעוגנים שנגררו מקרקעית הים גרמו לנזק; באחרים נותר חשד לפעולה מכוונת.
פינלנד קיימה השבוע תרגיל ימי שבו כוחות משמר הגבול, המשטרה והצבא השתלטו על ספינה חשודה. הכוחות ירדו ממסוק, אבטחו את כלי השיט ותרגלו בדיקה של מצב שבו יש חשד לפגיעה בתשתית תת־ימית. הממשלה הפינית מבקשת גם סמכויות רחבות יותר לעצירת כלי שיט חסרי דגל ברור או כאלה החשודים בפעילות חבלה.
עבור מדינות הים הבלטי, פגיעה בכבל אחד אינה בהכרח משבר ביטחוני. רצף של אירועים, במיוחד אם ילווה ברחפנים, תקיפות סייבר או הפרעה ל־GPS, כבר יוצר תמונה מורכבת יותר. נאט"ו קובע שגם פעולה היברידית או מתקפת סייבר חמורה יכולה, בנסיבות מסוימות, להיחשב "מתקפה חמושה" לצורך סעיף 5.
פולין ממגנת את המעברים עם אוקראינה
בגבול בין אוקראינה לפולין המרחק בין המלחמה לשטח נאט"ו הוא לעיתים קילומטרים בודדים. בימים האחרונים פגע רחפן רוסי ברכבת נוסעים באוקראינה סמוך לגבול הפולני, זמן קצר לאחר שרכבת שבה נסעו דיפלומטים אירופים עברה באזור. תקיפה אחרת פגעה במשאית בתחנת דלק ליד אחד המעברים.
פולין החלה להציב ליד כמה מהמעברים קירות הדף, עמדות תצפית ותשתיות מיגון. המטרה היא להגן על צוותי הגבול ולהבטיח שהמעברים ימשיכו לפעול גם אם התקיפות בצד האוקראיני יתקרבו עוד יותר.
כתבנו השבוע בהרחבה על האזור ועל הסיבה שהגבול הזה נעשה רגיש במיוחד. אפשר לקרוא גם את המלחמה מתקרבת לגבול פולין: למה האזור הזה נעשה מסוכן יותר.
הסיכון אינו חייב לנבוע מהחלטה רוסית לתקוף את פולין. טיל או רחפן שחוצה גבול בטעות עלול ליצור מצב שבו ורשה ונאט"ו נדרשות להחליט בתוך דקות אם מדובר בתקלה, בזליגה של הלחימה או בפעולה מכוונת.
המדינות הבלטיות נמצאות במרכז החישוב הצבאי
אסטוניה, לטביה וליטא קטנות, קרובות לרוסיה ומחוברות לשאר שטח נאט"ו דרך פולין. בין פולין לליטא נמצא המסדרון הצר שמכונה Suwałki Gap, כשקלינינגרד הרוסית ממערב ובלארוס ממזרח. במשך שנים הוא נחשב לאחת מנקודות התורפה הגיאוגרפיות של הברית.
נאט"ו הגדיל מאוד את הנוכחות באזור מאז 2022. גרמניה מקימה בליטא כוח קבוע, מטוסי קרב של מדינות הברית מבצעים משימות הגנה אווירית, והמדינות הבלטיות משקיעות יותר במערכי נ"מ, ביצורים, תחמושת והגנה על מתקני אנרגיה ותקשורת.
גם הצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט"ו שינתה את מאזן הכוחות בצפון. פינלנד הוסיפה לברית גבול של יותר מ־1,300 קילומטרים עם רוסיה וצבא שמבוסס על מערך מילואים גדול. שבדיה הוסיפה כוח אווירי, צי ושטח שמקל על התנועה הצבאית בין סקנדינביה לים הבלטי.
אירופה משקיעה הרבה יותר בביטחון
השינוי הבולט ביותר מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא כלכלי. חברות נאט"ו הסכימו בפסגת האג ב־2025 להגיע עד 2035 להוצאה של 5% מהתוצר על הגנה וביטחון. לפחות 3.5% מיועדים לצרכים צבאיים ישירים, ועד 1.5% נוספים יכולים לשמש להגנת תשתיות, רשתות, מוכנות אזרחית וחיזוק התעשייה הביטחונית.
לפי נאט"ו, מדינות אירופה וקנדה הגדילו את הוצאות הביטחון שלהן בכמעט 20% במונחים ריאליים ב־2025 לעומת השנה הקודמת. מדובר בשינוי שלא מסתכם ברכישת מטוסים וטנקים. יותר כסף מופנה להגנה אווירית, רחפנים, לוחמה אלקטרונית, מלאי תחמושת והיכולת להעביר כוחות במהירות ממדינה למדינה.
הברית פרסמה השבוע לראשונה לציבור את דרישות הבסיס שלה לחוסן אזרחי. המסמך עוסק ביכולת להמשיך לספק חשמל, מים, מזון, תקשורת, תחבורה ושירותי בריאות בזמן משבר או מלחמה. המטרה היא לוודא שגם אם תשתית נפגעת, המדינה יכולה להמשיך לתפקד ולתמוך בכוחות צבאיים שנעים בשטחה.
אוקראינה שינתה גם את ההבנה של מהי מלחמה מודרנית
המלחמה באוקראינה חשפה פער בין מערכות רכש צבאיות שנבנו לעשורים לבין טכנולוגיה שמשתנה בתוך חודשים. רחפנים זולים פוגעים בכלי רכב יקרים, מערכות לוחמה אלקטרונית משתנות במהירות, והגנה אווירית נדרשת להתמודד עם מאות מטרות מסוגים שונים.
גורמי צבא אוקראיניים ומערביים אמרו ל־Reuters שחלק מהתרגילים של נאט"ו עדיין נשענים על הנחות שכבר אי אפשר לקבל כמובנות מאליהן, ובהן עליונות אווירית. אירופה גם נשענת במידה רבה על מערכות אמריקניות כמו Patriot להגנה מפני טילים.
הלקח מבחינת נאט"ו אינו שהטנקים או המטוסים איבדו את ערכם, אלא שהמלחמה הפכה לרב־שכבתית יותר. כוח קרקעי, הגנה אווירית, סייבר, רחפנים, תקשורת, לוגיסטיקה ותשתיות אזרחיות צריכים לפעול יחד ובקצב מהיר יותר.
ארצות הברית נשארת משתנה מרכזי
אירופה מגדילה את ההוצאה הביטחונית, אבל היא עדיין תלויה בארצות הברית בתחומים חשובים: מודיעין לווייני, תדלוק אווירי, הגנה מפני טילים, לוגיסטיקה, יכולות תקיפה ארוכות טווח והרתעה גרעינית.
הפנטגון מנהל מאז יוני בחינה מחודשת של פריסת הכוחות האמריקניים באירופה. לפי Reuters, אחת האפשרויות שנבחנות היא צמצום של עד כ־25 אלף חיילים. במקביל, הנשיא דונלד טראמפ הודיע השבוע על התקדמות בשיחות להקמת בסיס קבוע של צבא ארה"ב בפולין.
שני הדברים אינם סותרים זה את זה. ממשל טראמפ דוחף את אירופה לקחת אחריות גדולה יותר על ההגנה שלה, אך אינו מוותר בהכרח על נוכחות באזורים שהוא רואה כאסטרטגיים. מבחינת מדינות מזרח אירופה, השאלה אינה רק כמה חיילים אמריקנים יהיו ביבשת, אלא איפה הם יהיו ומה תהיה המהירות שבה ארה"ב תוכל לתגבר כוח בזמן משבר.
מה סעיף 5 מחייב בפועל
סעיף 5 של אמנת נאט"ו קובע שמתקפה חמושה על חברה אחת תיחשב מתקפה על כולן. כל מדינה מתחייבת לסייע למדינה שהותקפה, אך האמנה אינה קובעת שכל חברה חייבת לשלוח מיד כוח צבאי באותו היקף.
גם השאלה מה נחשב "מתקפה חמושה" אינה אוטומטית. נאט"ו קובע שההחלטה נעשית בכל מקרה לגופו, ושמתקפת סייבר משמעותית או פעולה היברידית חמורה יכולה להגיע לרף הזה. לא כל חדירת רחפן, תקלה בכבל או מתקפת סייבר מפעילה את סעיף 5.
העמימות הזאת נועדה להשאיר למנהיגים מרחב פעולה. היא גם יוצרת קושי בתרחישים שבהם אירוע מתפתח במהירות ויש מחלוקת על זהות התוקף או על הכוונה שמאחוריו.
תקרית יכולה להיות מסוכנת גם בלי כוונה לפתוח מלחמה
התרחיש שמדאיג במיוחד את המדינות באזור אינו בהכרח פלישה רוסית מתוכננת. מטוס שמתקרב מדי למטוס אחר, ספינה שמנסה לעצור כלי שיט חשוד, רחפן שחוצה גבול או תקיפה שפוגעת בטעות בשטח נאט"ו יכולים ליצור משבר גם כשאף צד לא החליט לפתוח במלחמה.
במצב כזה מתחילות שאלות שקשה לענות עליהן בזמן אמת: האם האירוע היה מכוון, האם יש אירועים נוספים בדרך, מי מוסמך להגיב, ומהי תגובה שמגינה על השטח בלי להרחיב את העימות.
ככל שכוחות רוסיים וכוחות נאט"ו פועלים בתדירות גבוהה יותר באותו מרחב, כך עולה מספר המצבים שבהם טעות טכנית או החלטה מקומית יכולה להפוך לאירוע מדיני.
רוסיה מציגה את ההתחמשות האירופית כאיום
מוסקבה מתארת את הרחבת נאט"ו, הצבת הכוחות במזרח אירופה והסיוע הצבאי לאוקראינה כאיום על ביטחונה. ולדימיר פוטין טען לאורך השנים שהמערב התעלם מההתנגדות הרוסית להתרחבות נאט"ו מזרחה. ארצות הברית ומדינות אירופה דוחות את הטענה שהרחבת הברית מצדיקה את הפלישה לאוקראינה ומדגישות שמדינות מזרח אירופה הצטרפו לנאט"ו מרצונן.
הרטוריקה משני הצדדים החריפה השנה. לברוב האשים את גרמניה במיליטריזציה ובהכנת עימות עם רוסיה, בעוד ממשלות אירופיות מציגות את העלייה בתקציבי הביטחון כאמצעי הרתעה שנועד למנוע מלחמה ולא לפתוח בה.
העובדה שכל צד מציג את צעדי הצד השני כאיום אינה אומרת שהטענות זהות או שהאחריות למלחמה באוקראינה מתחלקת ביניהם. היא כן חשובה להבנת האופן שבו החלטות הגנתיות של צד אחד יכולות להיתפס בצד השני כהכנה לעימות.
אוקראינה עדיין מעסיקה חלק גדול מהכוח הרוסי
כל עוד המלחמה באוקראינה נמשכת בעצימות גבוהה, חלק גדול מהכוחות, התחמושת והמערכות הרוסיות מרוכז שם. סטוב אמר בסוף אוגוסט שקשה לראות כיצד רוסיה פותחת במקביל חזית גדולה נוספת מול נאט"ו בזמן שהיא סופגת אבדות גבוהות באוקראינה.
זו גם אחת הסיבות שפולין, המדינות הבלטיות ופינלנד רואות בסיוע לאוקראינה חלק מהביטחון שלהן. האיחוד האירופי הודיע השבוע על העברת 3.3 מיליארד אירו נוספים לאוקראינה לרכש טילים ורחפנים.
התרחיש האירופי המורכב יותר מתחיל דווקא אם המלחמה נעצרת. הפסקת אש ממושכת יכולה להוריד את רמת הסיכון המיידית בגבול, אבל גם לאפשר לרוסיה לבנות מחדש יחידות, מלאי וציוד לאורך כמה שנים. לכן הערכות האיום באירופה מתייחסות בדרך כלל לטווח של שנים ולא לחודשים הקרובים.
אז עד כמה מלחמה בין רוסיה לאירופה היא תרחיש ממשי?
נכון לספטמבר 2026, אין מידע פומבי שמראה שרוסיה החליטה לפתוח במלחמה עם נאט"ו. ההערכה הרשמית של הברית היא שאין איום מיידי, וההרתעה הצבאית והגרעינית של נאט"ו נשארת חזקה.
עם זאת, אירופה כבר אינה מתייחסת לעימות כזה כאל תרחיש תיאורטי שאפשר להזניח. המדינות במזרח ובצפון היבשת מחזקות גבולות, מגינות על תשתיות, מגדילות מלאי תחמושת ומתרגלות המשך תפקוד אזרחי בזמן מלחמה. מערב אירופה מגדיל תקציבים ומשקיע מחדש בתעשייה צבאית.
הסיכון הקרוב יותר הוא הסלמה מתוך אירוע מוגבל: חדירת רחפן, תקרית בין כלי טיס, פגיעה בתשתית או תקיפה רוסית באוקראינה שחוצה את הגבול. כל אחד מהאירועים האלה יכול להסתיים בלי הסלמה. רצף אירועים, או אירוע שבו נהרגים אזרחים וחיילים במדינת נאט"ו, יעמיד בפני הברית החלטות קשות יותר.
אחרי מה לעקוב
בטווח הקצר כדאי לעקוב אחרי חדירות נוספות של רחפנים למדינות נאט"ו, תקריות בין ספינות ומטוסים בים הבלטי, פגיעות חדשות בכבלים ובתשתיות ואופי התקיפות הרוסיות סמוך לגבול פולין. כל שינוי בפריסת הכוחות האמריקניים באירופה יהיה חשוב גם הוא, במיוחד במזרח היבשת.
בטווח הארוך יותר, מה שיקרה במלחמה באוקראינה ישפיע על כל החישוב הביטחוני האירופי. הפסקת אש יכולה לצמצם את הסיכון המיידי, אבל גם לשנות בתוך כמה שנים את היכולת הרוסית להציב כוחות מול נאט"ו.
הזווית הישראלית
המתיחות בין רוסיה לאירופה רלוונטית לישראל בעיקר דרך שלושה תחומים. הראשון הוא שוק הביטחון: מדינות אירופה מגדילות במהירות רכישות של מערכות הגנה אווירית, רחפנים, לוחמה אלקטרונית והגנה על תשתיות, תחומים שבהם פועלות גם חברות ישראליות.
השני הוא ארצות הברית. משבר חריף באירופה דורש כוח אדם, מערכות הגנה אווירית, מודיעין ותחמושת אמריקניים – אותם משאבים שנדרשים גם במזרח התיכון ובאזור האינדו־פסיפי.
והשלישי הוא אופי האיום. אירופה משקיעה כיום לא רק בצבא אלא גם בהגנה על חשמל, מים, תקשורת, נמלים ושדות תעופה. המלחמה באוקראינה המחישה עד כמה התשתית האזרחית עצמה הפכה לחלק משדה הקרב המודרני.
מקורות
- Reuters – נאט"ו אינו מזהה איום מיידי למתקפה
- Reuters – הרחפן שיורט מעל ליטא
- Reuters – התקרית בין רוסיה לדנמרק
- Reuters – מיגון מעברי הגבול בפולין
- Reuters – תרגיל ההשתלטות על ספינות בפינלנד
- Reuters – הלקחים הצבאיים מהמלחמה באוקראינה
- Reuters – ארה"ב, אירופה והפריסה הצבאית
- NATO – התחייבות ההוצאה הביטחונית של 5%
- NATO – סעיף 5 והגנה קולקטיבית
- NATO – דרישות החוסן האזרחי ל־2026
- האיחוד האירופי – פעילות היברידית רוסית וסנקציות
