אלסקה נחשבה במשך שנים למדינה רפובליקנית בטוחה יחסית בבחירות פדרליות. ב-2026 זה כבר לא המצב. הסנאטור הרפובליקני המכהן דן סאליבן מתמודד מול מרי פלטולה, שכבר הוכיחה שהיא מסוגלת לנצח במדינה שמצביעה בדרך כלל לימין, והסקרים מצביעים על מרוץ צמוד במיוחד. למערכת הבחירות יוצאת הדופן של אלסקה נוסף גם מועמד נוסף בשם דן סאליבן – מה שהופך את אחד המרוצים החשובים לסנאט גם לאחד המשונים שבהם.

למה אלסקה בכלל תחרותית

על הנייר, אלסקה אמורה להיות מדינה נוחה לרפובליקנים. דונלד טראמפ ניצח בה בשתי מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות, וב-2020 דן סאליבן נבחר מחדש לסנאט עם 53.9% מהקולות, מול 41.2% ליריבו.

אבל אלסקה אינה מדינה רפובליקנית רגילה. יש בה מסורת חזקה של מועמדים עצמאיים, ציבור ילידי גדול, דפוסי הצבעה מקומיים מאוד ומערכת בחירות שמאפשרת מעבר קולות בין מועמדים בסבבים. בפוליטיקה המקומית, זהות אישית ומעמד ציבורי יכולים להיות חשובים לא פחות מהשתייכות מפלגתית.

מרי פלטולה היא הדוגמה הבולטת ביותר לכך. ב-2022 היא ניצחה בבחירות לבית הנבחרים והפכה לדמוקרטית הראשונה מזה עשרות שנים שמייצגת את אלסקה בקונגרס. בבחירות הכלליות של אותה שנה היא ניצחה את שרה פיילין בסיבוב הסופי של ההצבעה המדורגת עם כמעט 55% מהקולות.

ב-2024 היא איבדה את המושב לרפובליקני ניק בגיץ', אבל ההפסד היה צמוד: 51.2% לבגיץ' מול 48.8% לפלטולה בסיבוב הסופי.

המשמעות היא שפלטולה נכנסת למרוץ לסנאט עם שם מוכר, בסיס תמיכה אישי ויכולת מוכחת למשוך גם מצביעים שאינם דמוקרטים מסורתיים.

ומה אומרים הסקרים

הסקרים האחרונים מצביעים על מרוץ כמעט שקול. בכמה מדידות פלטולה מופיעה מעט לפני סאליבן, ובאחרות הוא שומר על יתרון קטן. הפערים ברוב המקרים נמצאים בתוך טווח שבו קשה לדבר על מוביל ברור.

מבחינת הרפובליקנים, עצם העובדה שאלסקה הפכה למרוץ תחרותי היא כבר בעיה. במקום מושב שאמור היה להישאר בטוח יחסית, המפלגה נאלצת להשקיע כסף, זמן וביקורים של בכירים במדינה שבה היא קיוותה בעיקר להגן על יתרון קיים.

מבחינת הדמוקרטים, זהו בדיוק סוג המרוץ שהם חייבים להפוך אם הם רוצים להחזיר לעצמם את השליטה בסנאט. כל מושב רפובליקני שהופך לתחרותי מרחיב את מפת האפשרויות שלהם ומכריח את היריבה לפזר משאבים.

סאליבן נמצא במגננה

דן סאליבן מכהן בסנאט מאז 2015. במשך שנים הוא נהנה מהיתרון של סנאטור רפובליקני במדינה שנוטה ימינה, אך הפעם הוא מתמודד בסביבה פוליטית פחות נוחה.

פלטולה מנסה להפוך את הבחירות ממאבק בין דמוקרטים לרפובליקנים למאבק על מי מייצג טוב יותר את האינטרסים המקומיים של אלסקה. היא מדגישה דיג, משפחות, יוקר מחיה, אנרגיה והגנה על אורח החיים המקומי – תחומים שמאפשרים לה להתרחק מהמותג הארצי של המפלגה הדמוקרטית.

סאליבן, מנגד, מנסה לחבר אותה לדמוקרטים בוושינגטון ולטעון כי מאחורי התדמית העצמאית מסתתרת הצבעה שתסייע למפלגה להשתלט על הסנאט. זהו קו מסר צפוי במדינה שבה זיהוי מפלגתי עדיין עובד לטובת הרפובליקנים.

העובדה שטראמפ מתכנן להשקיע במרוץ ולהגיע לאלסקה מלמדת שגם בצד הרפובליקני מבינים שהמושב אינו חסין.

ואז הגיע דן סאליבן השני

למרוץ הזה יש גם טוויסט חריג במיוחד: על פתק ההצבעה בנובמבר יופיעו שני מועמדים בשם דן סאליבן.

לצד הסנאטור המכהן דן ס. סאליבן יתמודד גם דניאל ג'יי סאליבן ג'וניור, מורה בגמלאות מפטרסבורג, שהגיע למקום השלישי בפריימריז הפתוחים ועלה לבחירות הכלליות.

הרפובליקנים ניסו למנוע ממנו להתמודד בטענה שהדמיון בשם עלול לבלבל מצביעים, אבל הוא נשאר במרוץ. מבחינת הסנאטור המכהן, עצם הנוכחות שלו על פתק ההצבעה היא גורם סיכון.

במרוץ צמוד מאוד, גם כמה אחוזים של מצביעים שיבחרו בדן סאליבן הלא נכון, או ידרגו אותו לפני הסנאטור, עלולים להשפיע על סדר ההדחות ועל העברת הקולות בסבבים הבאים.

כך עובדת השיטה באלסקה

אלסקה אינה מקיימת בחירות מקדימות רגילות לפי מפלגות. כל המועמדים מופיעים יחד בפריימריז פתוחים, וארבעת הראשונים עולים לבחירות בנובמבר.

בבחירות הכלליות המצביעים מדרגים את המועמדים לפי סדר העדפה. אם איש אינו מקבל יותר מ-50% בספירה הראשונה, המועמד האחרון מודח והקולות שלו מועברים לבחירה הבאה שסימנו המצביעים. התהליך נמשך עד שמועמד אחד חוצה את רף 50%.

פלטולה כבר הוכיחה שהיא יודעת לנצל את השיטה הזו. ב-2022 היא לא קיבלה רוב בסיבוב הראשון, אך נהנתה מהעברת קולות לאחר הדחת מועמדים אחרים וניצחה את פיילין.

לכן אחד המספרים החשובים ביותר בנובמבר לא יהיה רק כמה קולות יקבלו פלטולה וסאליבן בסיבוב הראשון, אלא גם למי יעברו הקולות של שני המועמדים האחרים.

היתרון של פלטולה – והסיכון שלה

היתרון המרכזי של פלטולה הוא שהיא כבר בנתה באלסקה פרופיל שאינו מזוהה לחלוטין עם המפלגה הדמוקרטית הארצית. היא ילידת אלסקה ממוצא יופיק, ובמהלך שנותיה בבית הנבחרים טיפחה תדמית מתונה ומקומית יחסית. במדינה שבה מצביעים רבים מגדירים את עצמם כעצמאים, זה נכס משמעותי.

אבל יש גם מגבלה ברורה. אלסקה עדיין מצביעה בדרך כלל לרפובליקנים בבחירות פדרליות, ובשנת בחירות אמצע הדמוקרטים יצטרכו להביא לקלפיות מצביעים שאינם חלק מהבסיס המפלגתי שלהם. סאליבן גם נהנה ממעמד של מכהן, מארגון רפובליקני חזק ומכסף חיצוני רב שצפוי להיכנס למרוץ.

המירוץ עשוי לכן להצטמצם לשאלה האם פלטולה יכולה לשחזר את הקואליציה האישית שאפשרה לה לנצח ב-2022, גם בלי התנאים החריגים שהיו אז.

למה אלסקה חשובה לכל ארה"ב

הסנאט הנבחר ב-2026 יקבע אם ממשל טראמפ יוכל להמשיך להעביר מינויים בכירים ושופטים ולפעול עם רוב רפובליקני בקונגרס, או שייאלץ להתמודד עם סנאט בשליטה דמוקרטית.

לרפובליקנים עדיין יש יתרון מבני במפת הבחירות, אבל המרוצים באלסקה, מיין, צפון קרוליינה, איווה, אוהיו וטקסס הרחיבו משמעותית את מספר הזירות שבהן הם צריכים להשקיע כסף ומשאבים.

עבור הדמוקרטים, ניצחון באלסקה יהיה חשוב במיוחד משום שמדובר במושב שמוחזק כיום בידי הרפובליקנים. אם פלטולה תנצח כאן, היא תעניק למפלגה את אחד המושבים שהיא חייבת להפוך בדרך לרוב.

אחרי מה לעקוב

הפער בסיבוב הראשון – אם פלטולה תתקרב ל-50% כבר בספירה הראשונה, הדרך שלה לניצחון תהיה פשוטה יותר.

הקולות של דן סאליבן השני – גם כמה אחוזים בודדים עשויים להשפיע על המרוץ ועל חלוקת ההעדפות בסבבים הבאים.

הביקור של טראמפ – האם הנשיא מצליח לחזק את סאליבן, או דווקא מסייע לפלטולה להדגיש את התדמית המקומית והעצמאית שלה.

המצביעים העצמאיים והילידים – אלה שתי קבוצות שבהן לפלטולה יש פוטנציאל לחרוג מהבסיס הדמוקרטי הרגיל.

הכסף מבחוץ – ככל שהמרוץ יישאר צמוד, יותר ארגונים לאומיים צפויים להזרים כסף למדינה.