שני אנשים שנולדו באותה שנה יכולים להגיע לגיל 50 במצב בריאותי שונה לחלוטין. אחד פעיל, עם מדדים מטבוליים תקינים ורמות דלקת נמוכות. אצל השני כבר מתחילים להצטבר סימנים שמזוהים בדרך כלל עם גיל מבוגר יותר. במשך שנים מחפשים חוקרים דרך למדוד את הפער הזה – את מה שמכונה לעיתים "גיל ביולוגי".

מחקר חדש שפורסם ב-8 בספטמבר ב-Nature Communications מצביע על מקום מפתיע לחפש בו חלק מהתשובה: חיידקי המעי.

החוקרים בחנו 1,199 גברים ונשים בגילים 20 עד 72 מתוך מחקר אוכלוסייה דני. לכל משתתף נבדק הרכב חיידקי המעי, ובמקביל נמדדו 30 חלבונים הקשורים לפעילות מערכת החיסון והדלקת ו-19 מדדים ביוכימיים ופיזיולוגיים. השאלה היתה פשוטה: מה מסביר טוב יותר את ההבדלים בין בני האדם – הגיל שלהם, או המיקרוביום שלהם?

המיקרוביום ניצח את תאריך הלידה

הגיל אכן היה קשור לחלק ניכר מהמדדים. זה לא מפתיע: ככל שאנחנו מתבגרים עולה בדרך כלל רמתה של דלקת כרונית חלשה בגוף, תופעה שמכונה באנגלית inflammaging.

אבל כאשר החוקרים השוו את כוח ההסבר של הגיל לזה של הרכב חיידקי המעי, התמונה השתנתה. המיקרוביום הסביר יותר מהגיל את השונות ב-97% מסמני הדלקת שנבדקו וב-84% מהמדדים הגופניים והמטבוליים.

זה לא אומר שחיידקי המעי "קובעים את הגיל". המשמעות היא שבתוך קבוצת הנבדקים, ההבדלים במערכת האקולוגית של המעי היו קשורים בצורה חזקה יותר להבדלים בדלקת ובמטבוליזם מאשר מספר השנים שעברו מאז הלידה.

הקבוצה שהזדקנה מוקדם – לפחות במדדי הדלקת

החוקרים חילקו את המשתתפים לכמה "אנטרוטיפים" – דפוסים רחבים של אוכלוסיית החיידקים במעי. זו אינה אבחנה רפואית וגם לא חלוקה קבועה של כל בני האדם לקבוצות חדות, אלא דרך סטטיסטית לתאר מערכות מיקרוביאליות שונות.

קבוצה אחת בלטה במיוחד: Bacteroides 2.

אצל המשתתפים בקבוצה הזאת נמצאו כבר בבגרות הצעירה רמות גבוהות יותר של כמה סמנים דלקתיים, לצד מאפיינים מטבוליים פחות חיוביים. מחקרים קודמים כבר קשרו את דפוס Bacteroides 2 להשמנה ולהפרעות מטבוליות, והמחקר החדש מחזק את הקשר שלו גם לדלקת מערכתית.

המספר שמושך במיוחד את העין הוא 37 שנים. בכמה מהמדדים, הרמות שנצפו אצל צעירים עם Bacteroides 2 הופיעו אצל אנשים המשתייכים לקבוצות מיקרוביום אחרות רק עשרות שנים מאוחר יותר. בהשוואה הסטטיסטית הקיצונית ביותר הגיע הפער לכ-37 שנים.

אבל כאן חשוב לדייק: החוקרים לא מצאו אדם בן 30 שגופו בן 67. הם לא חישבו לכל משתתף "גיל ביולוגי" ולא טענו שהחיים שלו התקצרו ב-37 שנה. מדובר בהשוואת מסלולים של סמני דלקת ומדדים פיזיולוגיים מסוימים.

ומה קרה לאנשים בהמשך?

המחקר לא הסתפק בתמונת מצב. החוקרים חיברו את הנתונים לרישומי הבריאות הדניים ובדקו מי מהמשתתפים אובחן בהמשך במחלות חדשות. המעקב נמשך בממוצע כשמונה שנים ועד כתשע שנים אצל חלק מהנבדקים.

כאן שוב בלט Bacteroides 2. המשתייכים לקבוצה הזאת היו בעלי סיכון יחסי גבוה בכ-21% לאבחנה חדשה של מחלה במהלך תקופת המעקב, בהשוואה לקבוצות המיקרוביום האחרות. קשרים נצפו במערכות שונות בגוף, ובהן מחלות של מערכת הדם, מערכת העיכול, מערכת הנשימה ומערכת העצבים.

21% הוא סיכון יחסי, ולא פירושו ש-21% מהאנשים בקבוצה חלו, או שהסיכון האישי של כל אדם גדל ב-21 נקודות אחוז.

ומה היה בצד השני של הסקאלה?

לא כל דפוסי המיקרוביום נראו בעייתיים. קבוצה שהתאפיינה במגוון גבוה יותר של חיידקים היתה קשורה לרמות דלקת נמוכות יותר ולסיכון נמוך יותר למחלות עתידיות. החוקרים מצביעים על כך שהמגוון והמבנה הכולל של המערכת עשויים להיות חשובים לא פחות מנוכחותו של חיידק מסוים.

גם כאן כדאי להיזהר מכלל פשוט כמו "יותר חיידקים שווה יותר בריאות". המיקרוביום הוא מערכת מורכבת מאוד, ומגוון גבוה כשלעצמו אינו ערובה לבריאות בכל מצב.

למה בכלל החיידקים במעי קשורים להזדקנות?

מערכת העיכול אינה רק צינור לעיבוד מזון. טריליוני מיקרואורגניזמים שחיים בה מפרקים מזון, מייצרים חומרים פעילים ומקיימים קשר מתמשך עם מערכת החיסון.

שינויים בהרכב החיידקים יכולים להשפיע על חומרים שמגיעים למחזור הדם ועל אותות שמפעילים או מרסנים תגובות חיסוניות. מחקרים קודמים כבר מצאו קשרים בין הרכב המיקרוביום לבין השמנה, סוכרת, שומנים בדם וסמנים דלקתיים.

המחקר החדש מוסיף נדבך חשוב: ההבדלים האלה אינם רק תופעה של זקנה. אצל חלק מבני האדם הם כבר קיימים בשנות ה-20 וה-30.

האם בקרוב נעשה בדיקת צואה כדי לגלות בני כמה אנחנו באמת?

עדיין לא.

המחקר הוא תצפיתי. הוא מצביע על קשרים חזקים, אבל אינו יכול להוכיח מה הסיבה ומה התוצאה. ייתכן שהרכב חיידקי המעי משפיע על דלקת ועל הסיכון למחלות. אבל ייתכן גם שתזונה, משקל, תרופות, מחלות קודמות ואורח חיים משפיעים במקביל גם על המיקרוביום וגם על המדדים הבריאותיים.

ולכן אין כרגע בסיס לקחת את המחקר הזה ולהסיק שנטילת פרוביוטיקה מסוימת, שינוי מהיר בתזונה או טיפול מסחרי במיקרוביום יכולים "להצעיר" אדם. החוקרים עצמם מציגים את המיקרוביום כגורם שעשוי להיות ניתן לשינוי – אבל המעבר מקשר סטטיסטי לטיפול רפואי עוד דורש מחקרים התערבותיים.

הגיל אולי נשאר מספר – אבל הוא כבר לא המספר היחיד

חקר ההזדקנות עובר בשנים האחרונות שינוי. במקום להסתכל רק על מספר השנים שחיינו, מדענים מנסים למדוד מה התרחש בגוף במהלכן – באמצעות חלבונים בדם, שינויים גנטיים ואפיגנטיים, מטבוליטים וכעת גם המיקרוביום.

המחקר הדני עדיין לא נותן לנו בדיקת גיל חדשה. אבל הוא מחזק רעיון שהופך מרכזי יותר ויותר ברפואת ההזדקנות: שני בני אדם בני אותו גיל אינם בהכרח באותו שלב ביולוגי – וחלק מהסיפור הזה עשוי להיכתב בתוך המעיים שלהם.

מקור מרכזי: Nature Communications