בדרך כלל יולי הוא החודש החם ביותר בשנה על פני כדור הארץ. רוב שטחי היבשה נמצאים בחצי הכדור הצפוני, ובאמצע הקיץ הם דוחפים את הממוצע העולמי כלפי מעלה. באוגוסט כבר אמורה להתחיל ירידה.
ב-2026 קרה ההפך. הטמפרטורה הממוצעת העולמית באוגוסט היתה 16.96 מעלות צלזיוס, גבוהה מעט מזו שנמדדה ביולי. לפי שירות שינויי האקלים קופרניקוס, אוגוסט 2026 היה אוגוסט החם ביותר שנמדד אי פעם ובפועל השתווה ליולי 2023 כחודש החם ביותר במאגר ERA5.
ההפרש בין שני החודשים זעיר ונמצא בתוך טווח אי-הוודאות של המדידה, ולכן קופרניקוס מתייחס אליהם כשיא משותף. אבל הסיפור החשוב יותר אינו מאבק על מאית מעלה – אלא העובדה שהממוצע העולמי ממשיך לנוע כלפי מעלה.
לא רק עוד שיא קטן
אוגוסט 2026 היה חם ב-1.65 מעלות מהממוצע המשוער של השנים 1850-1900, המשמש נקודת ייחוס לתקופה הטרום-תעשייתית. זו הפעם הראשונה מאז נובמבר 2025 שבה חודש בודד שוב עבר את רף 1.5 המעלות מעל הרמה הזו.
אין פירוש הדבר שהיעד של הסכם פריז נפרץ רשמית. יעד 1.5 המעלות מתייחס להתחממות ממוצעת הנשמרת לאורך תקופה ארוכה, ולא לחודש בודד. עם זאת, הופעתם החוזרת של חודשים מעל הרף מראה עד כמה העולם מתקרב אליו.
הממוצע של 12 החודשים מספטמבר 2025 עד אוגוסט 2026 עמד על כ-1.48 מעלות מעל התקופה הטרום-תעשייתית.
מהו קופרניקוס ואיך מודדים את זה
הנתונים מגיעים משירות שינויי האקלים של קופרניקוס, C3S. קופרניקוס הוא רכיב תצפית כדור הארץ של תוכנית החלל של האיחוד האירופי. שירות האקלים מופעל עבור האיחוד בידי המרכז האירופי לתחזיות מזג אוויר לטווח בינוני, ECMWF, ומשלב נתוני לוויינים, תחנות מדידה, מצופים ומודלים אטמוספריים.
מאגר ERA5 מתחיל ב-1940, והחוקרים משווים את הממצאים גם למאגרי טמפרטורה היסטוריים המגיעים עד אמצע המאה ה-19. המגמה שעולה מהם אינה רק של שיא בודד, אלא של שינוי הדרגתי בכל התפלגות הטמפרטורות.
אל ניניו מוסיף חום זמני לעולם שכבר התחמם
לקיץ החריג של 2026 יש שני מנועים שונים. הראשון הוא ארוך טווח – הצטברות גזי חממה באטמוספרה בעקבות שריפת פחם, נפט וגז. זהו הגורם המרכזי לעלייה המתמשכת בטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ.
על גבי המגמה הזו מתפתח כעת אל ניניו. מדובר בשינוי מחזורי טבעי באוקיינוס השקט הטרופי, שבו מי הים באזור קו המשווה מתחממים ומשפיעים על זרמי האוויר, הגשם והטמפרטורות באזורים נרחבים.
שנות אל ניניו נוטות להיות חמות יותר בממוצע העולמי, מפני שהאוקיינוס השקט משחרר יותר חום לאטמוספרה. בקיץ 2026 נרשמה התחממות מהירה בחלקים גדולים של האוקיינוס השקט, ולכן השיא של אוגוסט אינו בהכרח סוף האירוע.
גם האוקיינוסים הגיעו לשיא
טמפרטורת פני האוקיינוסים בין קווי הרוחב 60 דרום ל-60 צפון הגיעה באוגוסט ל-21.07 מעלות. זהו שיא לאוגוסט וגם שיא חודשי משותף עם מרץ 2024.
העיתוי יוצא דופן במיוחד. טמפרטורת פני הים העולמית נוטה להגיע לשיאה סביב מרץ, ולא באוגוסט. ב-24 וב-25 באוגוסט הגיע הממוצע היומי ל-21.11 מעלות – שיא חדש במאגר.
אוקיינוסים חמים יותר אינם רק נתון סטטיסטי. הם יכולים להגביר אידוי ולספק יותר אנרגיה לסופות, לפגוע באלמוגים ובמערכות ימיות, להאיץ את המסת הקרח ולתרום לעליית מפלס הים.
מערב אירופה סיימה קיץ היסטורי
עבור אירופה, אוגוסט עצמו היה הרביעי בחומו – אבל הוא חתם קיץ יוצא דופן. מערב אירופה רשמה בין יוני לאוגוסט את הקיץ החם ביותר מתחילת נתוני ERA5, עם טמפרטורה עונתית גבוהה ב-2.54 מעלות מממוצע 1991-2020.
בכך נשבר השיא של קיץ 2003, שנחשב במשך יותר משני עשורים לסמל של גלי החום הקטלניים באירופה. ההבדל הוא שכיום קיץ חריג אינו עומד לבדו. לפי קופרניקוס, כל קיץ במערב אירופה מאז 2015 היה חם מהממוצע.
חום, יובש, שריפות ונהרות נמוכים
חלקים ממערב אירופה ומאזורים נרחבים במרכז ובמזרח היבשת היו יבשים מהממוצע. לחות הקרקע ירדה לרמות חריגות, וכמה מדינות התמודדו עם תנאי בצורת משמעותיים.
גם הנהרות הגיבו. בחלקים מהריין, הדנובה, הוויסלה ונהרות נוספים נמדדו זרימות נמוכות במיוחד. מים נמוכים בנהרות משפיעים על הרבה יותר מהטבע – הם יכולים להגביל תנועת ספינות משא, לפגוע בתחנות כוח, להקשות על השקיה ולהעלות עלויות לחקלאות ולתעשייה.
במקביל, החום והיובש יצרו תנאים נוחים יותר להתפתחות שריפות גדולות באזורים שונים באירופה.
שיא עולמי לא אומר שבכל מקום היה חם מהרגיל
בצפון אירופה, מאיסלנד ועד סקנדינביה והמדינות הבלטיות, נמדדו באוגוסט טמפרטורות מעט נמוכות מהממוצע בחלק מהאזורים. מקומות מסוימים גם היו רטובים מהרגיל.
כך פועל ממוצע עולמי: הוא מחבר תנאים שונים מאוד מאלפי אזורים. שינוי האקלים אינו אומר שכל יום ובכל מקום יהיה חם מהיום המקביל בשנה שעברה, אלא שקו הבסיס של מערכת האקלים כולה עולה.
ומה קרה בישראל
דווקא בישראל אוגוסט לא שבר שיא מקומי. לפי השירות המטאורולוגי הישראלי, החודש היה חם בכ-1.2 מעלות מהממוצע ודורג במקום השישי בהשוואה לעבר. הוא כלל כמה פרקים חמים מהרגיל, אבל לא גל חום קיצוני במיוחד.
אוגוסט המקומי היה חריג דווקא מסיבה אחרת – גשם בקיץ. באמצע החודש ירדו באזור ירושלים כמויות גשם חריגות מאוד לעונה, ובסוף החודש הגיע אירוע נוסף שגם תל אביב השתתפה בו. שני אירועי גשם באותו חודש קיץ הם תופעה נדירה בישראל.
הזווית הישראלית
לישראל יש סיבה מיוחדת לעקוב אחרי מה שקורה באגן הים התיכון. קופרניקוס מצא באוגוסט טמפרטורות פני ים גבוהות במיוחד בחלקים מהים התיכון, והאזור כולו נחשב רגיש להתחממות מהירה.
ים חם יותר משפיע על מערכות אקולוגיות, דיג ומינים פולשים, וגם על כמות אדי המים הזמינה למערכות מזג אוויר. עבור ישראל, עולם חם יותר פירושו יותר עומסי חום, צריכת חשמל גבוהה יותר לקירור, לחץ על משק המים, סיכון לשריפות ופגיעה אפשרית בחקלאות.
השירות המטאורולוגי צופה שגם התקופה מספטמבר עד נובמבר 2026 תהיה חמה מהממוצע ברוב הארץ, ולכן השיא העולמי של אוגוסט אינו מנותק מהשאלות המקומיות על חום, מים, חקלאות ואנרגיה.
לא השיא עצמו הוא הסיפור
אפשר להתווכח אם הפרש של מאית המעלה בין שני חודשים מצדיק כותרת דרמטית. מבחינה מדעית, קופרניקוס עצמו מתייחס ליולי 2023 ולאוגוסט 2026 כתיקו.
אבל בתוך קצת יותר משלוש שנים הופיעו שני חודשים עם טמפרטורה עולמית של כמעט 17 מעלות, קיצים אירופיים שהיו בעבר יוצאי דופן הפכו לחלק מרצף, האוקיינוסים הגיעו לטמפרטורות שלא נמדדו קודם ואל ניניו מתחזק על גבי עולם שכבר התחמם משמעותית.
שיא חודשי יכול להישבר שוב בעוד כמה חודשים או בעוד שנה. מה שקשה יותר לשנות הוא הכיוון: קו הבסיס עצמו ממשיך לעלות.
