הדלפה של יותר מ־420 אלף הודעות דואר אלקטרוני מתוך מפלגת הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) מחזירה לכותרות פרשת תרומות בחירות מלפני תשע שנים — ומעמידה במרכז את אחת הדמויות החזקות בפוליטיקה הגרמנית, אליס ויידל. לפי תחקירים שפורסמו ביום שישי, 23 באוקטובר, חלק מההתכתבויות עשויות לסתור את גרסתה הקודמת של ויידל לגבי המועד שבו נודע לה על תרומות בסך כ־132 אלף אירו שהגיעו לחשבון ששימש את הקמפיין שלה ב־2017. ויידל דוחה את הטענות, והמפלגה לא אישרה את האותנטיות של כלל הקבצים שהופצו.
מדובר בסיפור מורכב יותר מכותרת על ״מיילים מפלילים״. את עצם קיומן של תרומות בלתי חוקיות כבר ביררו הרשויות בעבר, ו־AfD חויבה בקנס של כ־396 אלף אירו. השאלה שעולה מהחומרים החדשים אינה אם הכסף הועבר, אלא האם ויידל ידעה עליו מוקדם מכפי שסיפרה לציבור — ואם הייתה מעורבת יותר בארגון התמיכה בקמפיין. התחקירים פורסמו בין היתר בZDF, בTagesschau וברויטרס.
תמונה ראשית: בניין הרייכסטאג בברלין, צילום אילוסטרציה; אינה תיעוד של ההדלפה או של אליס ויידל. צילום: Yannic Kreß / Unsplash.
חמש נקודות מרכזיות
- מה הודלף: ארכיון המכונה Hexane ובו יותר מ־420 אלף מיילים מפלגתיים, לצד מסמכים וחומרי ארכיון נוספים.
- מה עומד במרכז: תכתובות מ־2017 הנוגעות להעברות כספים בסך כ־132 אלף אירו לקמפיין של אליס ויידל.
- מה כבר נקבע בעבר: מפלגת AfD חויבה לשלם כ־396 אלף אירו בשל קבלת תרומות אסורות.
- מה עדיין שנוי במחלוקת: מתי ידעה ויידל על התרומות ומה הייתה מעורבותה; היא דוחה את הטענות.
- המשמעות הפוליטית: הפרשה מעלה מחדש שאלות על שקיפות במימון מפלגות ועל אמינות הנהגת AfD.
מה מגלות ההתכתבויות על קמפיין 2017?
הפרשה המקורית התרחשה במהלך מערכת הבחירות הפדרלית בגרמניה ב־2017. לחשבון מקומי באזור אגם קונסטנץ, שבו התמודדה ויידל, הגיעו העברות כספים שמקורן בגורמים בשווייץ. העברות אלה, שחלקן נעשו במספר תשלומים נפרדים, עוררו בדיעבד חקירה משום שהחוק הגרמני מגביל קבלת תרומות למפלגות ממקורות מחוץ לאיחוד האירופי. בעקבות הפרשה הוטל על המפלגה קנס משמעותי.
באותה תקופה אמרה ויידל, לפי הדיווחים, כי רק בספטמבר 2017 התברר לה היקף התרומות ומקורן הבעייתי. אלא שחומרים שפורסמו עכשיו מציגים לכאורה התכתבות מיולי 2017, שבה כבר דובר על ציפייה להעברות כספים שנועדו לפעילות הקמפיין הדיגיטלי. לפי סוכנות הידיעות האוסטרית ORF, אחת ההודעות נשלחה ב־10 ביולי, ימים לפני תחילת העברת חלק מהכסף.
אם האותנטיות של התכתובות והתוכן שלהן יאומתו באופן מלא, הפער עשוי להיות מהותי. עם זאת, עצם קיומה של הודעה על תרומות צפויות אינה מוכיחה בהכרח שהכותבת ידעה שהכסף יגיע ממקור שאסור על פי החוק או שהיא ביצעה עבירה. יש להפריד בין חשד להטעיה ציבורית, אחריות פוליטית ואחריות משפטית — אלה שאלות שונות הדורשות ראיות שונות.
איך בדקו העיתונאים את קובצי ההדלפה?
הארכיון שהופץ כולל לפי הנדלסבלאט למעלה מ־421 אלף הודעות שנלקחו מתשעה חשבונות לאורך תקופה ארוכה, לצד עשרות אלפי מסמכים ותמונות. העיתון בדק את נכונותן של חלק מההתכתבויות באמצעות השוואה להודעות שנשמרו בתיבות הדואר המקוריות של עיתונאיו, ומצא התאמות בין תאריך, שעה ותוכן. זו אינדיקציה לכך שחלק מהארכיון אותנטי, אך אין היא אימות עצמאי של כל שורה בארכיון המלא.
זהות מי שביצעו את הפריצה או את ההפצה אינה ידועה בוודאות. הרשומות כוללות חומר פנימי ולעיתים גם מידע פרטי, ולכן העיתונאים נדרשים להבחין בין עניין ציבורי מוצדק לבין פרסום חומר שאינו רלוונטי למימון המפלגה. עצם השימוש בארכיון מודלף מעלה שאלות אתיות ואבטחתיות, אך אינו מבטל את הצורך לבדוק האם יש בו עדויות הנוגעות להתנהלות של נבחרי ציבור.
מה אומרת ויידל ומה עשויה להיות ההשפעה?
ויידל ואנשי מפלגתה דחו את הניסיון להסיק מן החומר שהציבור הוטעה. המפלגה סירבה לאשר באופן כולל את אותנטיות המסמכים שהופצו והזהירה מפני פרסום נתונים שהושגו בפריצה. נכון ל־24 באוקטובר לא דווח על הרשעה חדשה של ויידל בעקבות ההדלפה. האמירות שבפרסומים הן טענות עיתונאיות הממתינות לבירור נוסף, ולא ממצא חלוט של בית משפט.
AfD היא כוח מרכזי בפוליטיקה הגרמנית, ולכן כל מחלוקת סביב הנהגתה עשויה להשפיע גם על שאלות רחבות יותר: היחסים עם המפלגות המסורתיות, האפשרות לשיתופי פעולה ברמה המקומית והדיון הציבורי על גבולות השיח הפוליטי. בפרט, ההתפתחויות מגיעות בתקופה שבה AfD רשמה הישגים אלקטורליים בחלק ממדינות המחוז, כפי שתיארנו בניתוח בחירות סקסוניה־אנהלט.
הזווית הישראלית
מבחינת ישראל, הפרשה ממחישה את האופן שבו ויכוח על מימון פוליטי עשוי להשפיע על אחת המפלגות הבולטות בגרמניה, מדינה שמחזיקה במקום מרכזי ביחסי ישראל ואירופה. אין להסיק מהדלפת התכתובות שינוי מיידי במדיניות גרמניה כלפי ישראל, אך היא מספקת סיבה לעקוב אחרי אמינות הנהגת המפלגה והשיח הציבורי סביב פעילותה.
אחרי מה לעקוב
השאלה הבאה היא האם החומרים יעברו אימות נוסף, ואם הרשויות המוסמכות יחליטו לבדוק מחדש מרכיבים מן הפרשה שכבר טופלה בעבר. כדאי לעקוב גם אחרי תגובות ויידל, המפלגה וגורמי פיקוח מימון המפלגות, ולא לבסס מסקנות על פרסומים אנונימיים בלבד. נכון לעכשיו מדובר בתחקיר משמעותי שמעלה שאלות חדשות, לא בפסק דין חדש.
