נאס״א חשפה ב־23 באוקטובר 2026 תוכנית מעודכנת לחזרת אסטרונאוטים אמריקאים לירח. המשימה ארטמיס 3 (Artemis III), שתוכננה בעבר להיות אחת מאבני הדרך בדרך לנחיתה, תתמקד כעת ב־2027 בניסוי עגינה בין החללית אוריון לבין נחתות ירח במסלול נמוך סביב כדור הארץ. הנחיתה המאוישת הראשונה בתוכנית מיועדת למשימת ארטמיס 4 (Artemis IV) ב־2028 – יותר מחצי מאה אחרי נחיתת אפולו האחרונה. במקביל נאס״א עובדת עם SpaceX ו־Blue Origin על פיתוח נחתות ובסיס לשהייה ממושכת על הירח.
במסיבת עיתונאים במרכז החלל קנדי שבפלורידה אמר מנהל נאס״א ג׳ארד אייזקמן (Jared Isaacman) כי הסוכנות מנסה להאיץ את הפיתוח ולהפחית סיכונים לפני נחיתה מאוישת. ההצהרות מבטאות יעד עבודה – לא תאריך שיגור מובטח: כדי לבצע נחיתה ב־2028 יצטרכו החלליות, הנחתות, מערכות החיים, חליפות החלל ותשתיות השיגור לעבור סדרת מבחנים ולהיות מוכנות בזמן. הודעת נאס״א, 23 באוקטובר · פירוט שינויים בנחתות.
עודכן: 25 באוקטובר 2026. בתמונה: שיגור משימת ארטמיס 2 מאפריל 2026, צילום ארכיון שאינו מתאר את המשימות המתוכננות ל־2027–2028. צילום: Gwendolyn Kurzen / U.S. Space Force / DVIDS, נחלת הכלל.
מה משתנה בארטמיס 3?
עדכון התוכנית נועד להפוך את המשימה הבאה של אוריון לניסוי משמעותי לפני הירידה לפני השטח. במקום לנסות לנחות על הירח כבר בטיסה הקרובה, ארבעה אסטרונאוטים אמורים לצאת ב־2027 למסלול נמוך סביב כדור הארץ, לבחון מערכות של החללית ולתרגל מפגש ועגינה עם גרסאות ניסוי של נחתות. לפי נאס״א, הניסויים ייערכו בשיתוף SpaceX, שמפתחת גרסת נחיתה של Starship, ו־Blue Origin, שמפתחת את Blue Moon.
ההחלטה משקפת את האתגרים בפיתוח מערכת שמעבירה אסטרונאוטים מן החללית המקיפה את הירח אל הקרקע ובחזרה. בעגינה במסלול נמוך סביב כדור הארץ אפשר לבדוק תקשורת, תמרון, חיבורים ונהלים של הצוות בתנאים מתוכננים יותר, לפני שמסתמכים על אותם רכיבים במרחק מאות אלפי קילומטרים. זה עדיין ניסוי חללי מורכב, אבל הוא אינו שקול לנחיתה על פני הירח. NASA: תוכנית פיתוח הנחתות.
נאס״א לא הבטיחה שכל רכיב של שתי הנחתות ייבחן במלואו באותה טיסה. היקף ההדגמות ולוח הזמנים הסופי תלויים בהתקדמות הפיתוח ובתוצאות הניסויים הקרקעיים והמסלוליים.
ארטמיס 4: למה הנחיתה המאוישת נדחתה ל־2028?
נאס״א מייעדת את Artemis IV להיות המשימה הראשונה בתוכנית שתנחית אסטרונאוטים על פני הירח, באזור הקוטב הדרומי. באזורים אלה קיימים מכתשים החשודים כמכילים קרח מים, והם מעניינים במיוחד חוקרים שחושבים על משימות מדע ממושכות ועל הפקת משאבים מקומיים בעתיד. למרות העניין המדעי, אין להסיק שהוקמו כבר מתקני הפקת מים או בסיס מאויש מתפקד.
המעבר לניסוי מקדים ב־2027 מבטא למעשה הכרה בכך שלא מספיק ששיגור הטיל יעבוד. צריך לוודא שהנחתת מתפקדת, שהיא מסוגלת להתחבר לאוריון, לשאת צוות ולבצע נחיתה והמראה בבטחה. מערכות אלה שונות מאוד מהחללית שהשתתפה בטיסה המאוישת סביב הירח באפריל 2026. נאס״א, 23 באוקטובר.
יעד 2028 חשוב גם בגלל התחרות הבינלאומית: סין הציבה יעד משלה לנחיתה מאוישת על הירח לפני 2030. אולם תחרות אינה מחליפה אישורי בטיחות, וכל תקלה בשיגור או במערכות הנחיתה עשויה לחייב שינוי נוסף בלוח הזמנים.
SpaceX מול Blue Origin: שני פתרונות לבעיה אחת
בניגוד לתוכנית אפולו, שבה פיתחה נאס״א חלק גדול מהמערכות בעצמה, במסגרת ארטמיס היא רוכשת שירותי נחיתה מחברות מסחריות. ל־SpaceX של אילון מאסק חוזה לפיתוח גרסת ירח של Starship, ול־Blue Origin של ג׳ף בזוס חוזה לפיתוח Blue Moon. שתי החברות פועלות בדרכים הנדסיות שונות, והסוכנות מתמקדת בהוכחת הבטיחות וההתאמה של כל מערכת לדרישות המשימה.
Starship היא חללית גדולה במיוחד. כדי להשתמש בה לנחיתות ארוכות־טווח נדרשים ניסויים מורכבים, לרבות שיטות להעברת דלק בחלל. Blue Moon פותחה מלכתחילה סביב דרישות לנחיתה, הובלת מטען ופיתוח יכולות ירח מתמשכות. לנאס״א יש עניין בקיומן של שתי ספקיות כדי להפחית תלות בספק יחיד ולשמר תחרות, אך המשמעות אינה ששתי החברות כבר הוכיחו יכולת להנחית בני אדם על הירח ולהחזירם.
בעדכון מאוקטובר הודיעה נאס״א על שינויים בתכנון ובאופן ההפעלה של הנחתות, שנועדו לייעל את הפיתוח ולהתאים אותו ליעדי 2028. היא לא הציגה תאריך מדויק ומחייב לנחיתה מאוישת עם אחת משתי הנחתות. המסמך הרשמי על SpaceX ו־Blue Origin.
מה כבר קרה בארטמיס 1 וארטמיס 2?
ארטמיס 1 הייתה משימת ניסוי לא מאוישת של טיל SLS ושל חללית אוריון סביב הירח. אחריה יצאה Artemis II ב־1 באפריל 2026 עם ארבעה אנשי צוות: ריד וייזמן, ויקטור גלובר, כריסטינה קוק והאסטרונאוט הקנדי ג׳רמי הנסן. משימה זו הקיפה את הירח וחזרה בשלום לכדור הארץ ב־10 באפריל, לאחר קצת יותר מתשעה ימים. היא הדגימה מערכות חיוניות לטיסת אדם לחלל העמוק, אבל הצוות לא נחת על פני הירח. עמוד ארטמיס 2 הרשמי.
השלב הבא שונה: במקום להסתפק בטיסה סביב הירח, צריך להצליח גם במעבר בטוח לנחתת ובהכנתה לנחיתה ולהמראה. מסיבה זו השינויים שהוצגו בסוף אוקטובר נוגעים בעיקר לחיבור בין המערכות, ולא רק לביצועי הרקטה.
מה פירוש ״בסיס על הירח״?
היעד ארוך הטווח של נאס״א אינו להסתפק בדגל ובהליכה קצרה על פני השטח. הסוכנות מדברת על נוכחות מאוישת מתמשכת, שנשענת על ציוד מדעי, מערכות חשמל, קשר, תחבורה ויכולת להעביר מטענים. במונחים מעשיים, ״בסיס״ אינו חייב להתחיל ממבנה קבע מאוכלס כל השנה; הוא יכול להתפתח בשלבים של נחיתות חוזרות, מטענים, מגורים זמניים ומערכות לוגיסטיות שישמשו משימות עתידיות.
הקמת תשתיות כאלה יקרה ומורכבת יותר מנחיתה אחת. גם אם Artemis IV תמריא ב־2028, אין פירוש הדבר שבאותה שנה יפעל בסיס קבוע. התוכנית תלויה במימון, בהתקדמות הטכנולוגית וביכולת לשגר מטענים ואנשי צוות בתדירות גבוהה.
הזווית הישראלית
חזרת אסטרונאוטים לירח מעניינת גם את תעשיית החלל והמחקר בישראל: מערכות חישה, מחשוב, תקשורת, בקרת קרינה ורובוטיקה עשויות להשתלב במיזמים מדעיים ומסחריים סביב הירח. אין בהודעת נאס״א מ־23 באוקטובר הבטחה חדשה להשתתפות ישראלית במשימות Artemis III או Artemis IV. ברמה הרחבה יותר, התקדמות בתוכנית עשויה להשפיע על השוק הבינלאומי לציוד חלל ולשירותי מחקר. לקריאה נוספת: המשימה היפנית לירח של מאדים, פובוס.
אחרי מה לעקוב
ב־2027 יהיה חשוב לראות האם Artemis III אכן מבצעת בהצלחה ניסויי עגינה במסלול סביב כדור הארץ, כיצד מתקדמים ניסויי Starship ו־Blue Moon ומה אומרת נאס״א על תזמון השיגור של Artemis IV. המבחן של יעד הנחיתה ב־2028 יהיה בהשלמת אבני הדרך ההנדסיות, ולא רק בפרסום התוכנית. עדכוני ארטמיס באתר נאס״א.
