מה סיים את עידן החושך ביקום? האבל מערער על הסבר מקובל

מדידות של טלסקופ החלל האבל בגלקסיות קרובות מצאו קשר הפוך מהצפוי: רוחות מהתפוצצות כוכבים עשויות לחסום קרינה במקום לפנות לה דרך. התגלית שופכת אור על התקופה שבה היקום נעשה שקוף.

תמונה ראשית: צילום אסטרונומי של גלקסיה או צביר כוכבים — אינו מציג בהכרח גלקסיה שנחקרה במאמר. צילום: NASA Hubble Space Telescope / Unsplash.

5 דברים שצריך לדעת

המחקר פורסם ב־Nature Astronomy באוקטובר 2026, על בסיס תצפיות בטלסקופ החלל האבל.
נבדקו גלקסיות קרובות שבהן נוצרים כוכבים בקצב מוגבר, בתור אנלוגיה אפשרית לגלקסיות קדומות.
החוקרים מצאו שבגלקסיות בעלות הרוחות החזקות ביותר, פחות קרינה מייננת הצליחה לברוח אל הסביבה.
ייתכן שהקרינה הדרושה לפיזור המימן הניטרלי יצאה בשלבי היווצרות הכוכבים המוקדמים, לפני התפוצצות הסופרנובות.
אלה תצפיות בגלקסיות קרובות, ולא צפייה ישירה בכל התהליך שהתרחש לפני כ־13 מיליארד שנה.

מה היה 'עידן החושך' של היקום?

לאחר המפץ הגדול היקום התקרר, ונוצרו בו כמויות גדולות של מימן ניטרלי. הגז הזה חסם במידה רבה מעבר של קרינה אולטרה־סגולה אנרגטית. בהמשך, כאשר נוצרו הכוכבים והגלקסיות הראשונים, החלה תקופה המכונה רה־יוניזציה: קרינה חזקה פירקה את אטומי המימן הניטרלי והפכה את החומר שבין הגלקסיות לשקוף יותר לאור מסוגים מסוימים. אחת השאלות באסטרונומיה היא איך הצליחה קרינת הכוכבים להימלט מהגלקסיות הצעירות מלכתחילה, למרות ענני הגז והאבק שמקיפים אותן.

מה חשבו עד היום על רוחות של סופרנובות?

לפי הסבר נפוץ, כאשר כוכבים מסיביים מתפוצצים כסופרנובות הם יוצרים רוחות גלקטיות מהירות שדוחפות גז ואבק החוצה. במודלים כאלה הרוחות עשויות לפנות מעברים שדרכם נפלטים פוטונים אנרגטיים אל החלל הבין־גלקטי. אבל מדידה של תופעה קדומה כל כך כמעט בלתי אפשרית באופן ישיר, ולכן אסטרונומים משתמשים בגלקסיות מודרניות שבהן נוצרים כוכבים במהירות כמעבדות טבעיות לתהליכים דומים.

מה גילו התצפיות בהאבל?

צוות בינלאומי בהשתתפות חוקרים מג'ונס הופקינס ומאוניברסיטת מישיגן בחן באמצעות האבל ספקטרומים של גלקסיות פעילות בעלות אזורי יצירת כוכבים דחוסים. הם השוו בין מהירות הרוחות הגלקטיות לבין שיעור הקרינה המייננת שהצליחה לצאת מהן. התוצאה הפתיעה: דווקא הגלקסיות בעלות הרוחות המהירות יותר נטו לאפשר לפחות קרינה להימלט. ייתכן שרוחות מהתפוצצויות כוכבים מערבלות את הגז ומגדילות את כיסויו סביב אזורי יצירת הכוכבים, ובכך מקשות על בריחת הקרינה.

אז מה פתח את הדרך לאור?

אחת האפשרויות שמציעים החוקרים היא שהקרינה מכוכבים צעירים מצליחה לברוח לפני שמתרחשות סופרנובות רבות. רוחות קטנות ומקומיות סביב כוכבים בראשית חייהם עשויות לפתוח נתיבים, ואילו הרוחות החזקות שיגיעו אחר כך דווקא יסגרו חלק מהם. ההסבר עדיין מצריך תצפיות נוספות, משום שגלקסיות קרובות אינן זהות בהרכבן, בגילן ובתנאי הקרינה שלהן לגלקסיות הראשונות.

למה הממצא חשוב לחקר היקום?

הבנת קצב בריחת הקרינה מגלקסיות צעירות חיונית לשחזור ההיסטוריה של הרה־יוניזציה. מודלים קוסמולוגיים צריכים להעריך כמה כוכבים נוצרו ומתי, כמה פוטונים אנרגטיים הפיקו ואיזה חלק מהם הגיע לחלל שבין הגלקסיות. אם תפקיד רוחות הסופרנובה שונה מכפי שחשבו, ייתכן שיהיה צורך לשנות חלק מההנחות בסימולציות. החוקרים מבקשים זמן תצפית נוסף בהאבל כדי לבחון גלקסיות רבות יותר ולאמת את ההסבר.

הזווית הישראלית

לאירוע אין השלכה מעשית מיידית בישראל, אך הוא משתלב במחקר האסטרונומיה הבינלאומי ובמאמץ להבין כיצד נוצרו הגלקסיות הראשונות. חשוב לא לבלבל בין 'עידן החושך' במובן הקוסמולוגי לבין חשכה נראית לעין בכל נקודה ביקום.

עוד באתר: הגלקסיה של פרץ הרדיו הרחוק ו־אות עתיק והאנרגיה האפלה.