משטרת אוסטרליה המערבית סיימה ניסוי בן חמישה חודשים בטכנולוגיית זיהוי פנים בזמן אמת, שבמסגרתו נסרקו 1,380,882 פנים במרחב הציבורי. לפי המשטרה, המערכת סיפקה התרעות שהובילו ל־122 מעצרים, למפגש עם 146 עברייני מין רשומים ולבדיקות רווחה של עשרה בני אדם. במקביל תועדו תשע התרעות שגויות — וארגוני זכויות אדם מזהירים מהמחיר שמשלמים כמעט מיליון וחצי אנשים שנבדקו בלי חשד קונקרטי.

הניסוי הסתיים בשבת, 31 באוקטובר 2026, ופרטיו פורסמו ב־2 בנובמבר. בזמן שהמשטרה רואה בו הצלחה בטיחותית, מבקריו טוענים שציון שיעור שגיאות נמוך ביחס למיליוני סריקות אינו פותר את שאלת המעקב אחר אזרחים חפים מפשע, וגם אינו מחליף בדיקה של איכות ההתראות עצמן.

חמש נקודות מרכזיות

• 1,380,882 סריקות: המשטרה השתמשה במצלמות ב־100 הצבות ב־43 מיקומים שונים במשך חמישה חודשים.
• 292 התרעות: המערכת השוותה תמונות פנים לרשימות התרעה ממאגרי המשטרה, לפי הכללים שפורסמו.
• 122 מעצרים: המשטרה מדווחת על מעצרים שנעשו במהלך הניסוי, אך המספר לבדו אינו מלמד כמה הסתיימו בהרשעה.
• תשע התרעות שגויות: המשטרה מחשבת 0.00065% מתוך כל הסריקות. זה אינו אותו מדד כמו שיעור שגויים מתוך כלל ההתרעות.
• לאחר הניסוי: המצלמות הוסרו מהפריסה הציבורית עד לסיום הערכת התוצאות והבטוחות.

איך עבדה המערכת?

במהלך הניסוי, שהחל ב־22 ביוני, הציבה המשטרה מצלמות גלויות על ניידות מסומנות או בסמוך להן במוקדים ציבוריים. המצלמות השוו פנים של עוברים ושבים לרשימת התרעות המבוססת על תמונות שהמשטרה מחזיקה כדין. לפי הדיווח הרשמי של המשטרה, תמונות של מי שלא הופיעו ברשימות טושטשו בזמן אמת ולא נשמרו.

הניסוי כלל 100 פריסות ב־43 אתרים עירוניים ואזוריים. באירוע Perth Royal Show לבדו נסרקו 223,749 פנים בשלוש פריסות, והתקבלו 15 התרעות שהובילו בין היתר לשלושה מעצרים ולמפגשים עם עברייני מין רשומים.

האם מדובר בשיעור שגיאות של 0.00065%?

זהו האופן שבו המשטרה מציגה את הנתון: תשע התרעות שגויות חלקי 1,380,882 סריקות. חישוב כזה מודד את שיעור ההתראות השגויות ביחס לכלל הסריקות, אך לא את שיעור ההתרעות השגויות מתוך 292 ההתרעות שנוצרו — שם היחס הוא כ־3.1%. שני המדדים מתארים דברים שונים, ולכן אין להשתמש באחד מהם בלי לומר מה המכנה.

בנוסף, זהות של אדם שנעצר אינה מוכיחה כשלעצמה שהמערכת דייקה מבחינה משפטית או שהחשד התבסס. מעצר אינו הרשעה. מנגד, תשע ההתרעות שהוגדרו כטעויות בידי המשטרה לא הובילו למעצרים, כך לדברי המפכ"ל קול בלאנץ'. כל אחת מהן כן הובילה למפגש בין שוטרים לאדם שסומן בטעות.

הוויכוח: ביטחון ציבורי מול פרטיות

המשטרה טוענת שהניסוי אפשר לאתר אנשים מבוקשים ומי שהיה צורך לבדוק את מצבם, מבלי לשמור תמונות של אזרחים שלא הופיעו ברשימה. היא הדגישה כי מדובר בפריסות גלויות, מוגבלות בזמן ובמקום, ולא במעקב חשאי מתמשך בכל הרחובות.

ארגוני זכויות אזרח טוענים שגם סריקה שלא נשמרת היא פעולה של זיהוי ביומטרי שנעשית ללא הסכמה אישית. הם מזהירים מפני הטיות אפשריות באלגוריתמים, פגיעה לא שוויונית בקבוצות אוכלוסייה מסוימות והרחבה הדרגתית של רשימות המעקב. נציב הפרטיות של המדינה הזהיר בעבר מפני פגיעה קולקטיבית בפרטיות וביקש הבהרות לגבי אמצעי הגנה.

מה יקרה עכשיו?

המשטרה הודיעה כי הסתיימה הפריסה המבצעית לציבור וכי תערוך כעת הערכה פנימית של הבטיחות, הדיוק, אופן הטיפול בהתראות והשפעת השימוש בטכנולוגיה על הקהילה. אין לפרש זאת כהחלטה על פריסה קבועה או כאיסור עתידי: נכון ל־2 בנובמבר מדובר בניסוי שהסתיים ובשלב בחינה.

הזווית הישראלית

גם בישראל שימוש במצלמות ובאמצעי זיהוי ביומטרי מעורר שאלות של סמכות חוקית, שמירת מידע, דיוק והגנה על פרטיות. המקרה האוסטרלי מדגים את החשיבות שבהצגת מספרים באופן שקוף: כמה אנשים נסרקו, כמה התרעות התקבלו, כמה מהן הובילו לפעולות משטרה ובאילו תנאים נשמרו התמונות.

להקשר של שימוש בזיהוי ביומטרי בתחום האזרחי אפשר לקרוא את הכתבה שלנו על ניסויי זיהוי פנים בשדות תעופה בהודו; מדובר במערכות ובהסדרים משפטיים שונים.

אחרי מה לעקוב?

האם תפורסם הערכה בלתי תלויה של תוצאות הניסוי, האם הנתונים יוצגו גם לפי קבוצות אוכלוסייה וסוגי התרעות, ואם הממשלה המקומית תבקש להפוך את המערכת לכלי קבוע. חשוב לעקוב גם אחרי תלונות אזרחים ומנגנוני ביקורת חיצוניים.

מקורות: משטרת אוסטרליה המערבית – נתוני הניסוי הרשמיים, 2 בנובמבר 2026; The Guardian, 2 בנובמבר – עמדת המשטרה וביקורת הארגונים.