הגל הדמוקרטי בבחירות 2026 הפך יעד שנראה רחוק לשאלה ממשית: האם בבחירות הבאות לסנאט, ב־2028, תוכל המפלגה להגיע ל־60 מושבים? זהו המספר שמאפשר בדרך כלל להתגבר על פיליבסטר ולקדם חקיקה גם מול התנגדות מאורגנת של המיעוט. אחרי הניצחונות במדינות רפובליקניות, יש לדמוקרטים מסלול מספרי לשם — אבל הוא דורש הרבה יותר מעוד שני ניצחונות במדינות מתנדנדות.
המפה החדשה מחייבת אותם לבצע שתי משימות במקביל: להגן על מושבים באוהיו, בג'ורג'יה, באריזונה, בנבדה ובפנסילבניה, ולכבוש כמה מושבים שהרפובליקנים יחזיקו גם אחרי 2026. ויסקונסין וצפון קרוליינה הן נקודות פתיחה הגיוניות לניתוח; מעבר להן, ההגעה ל־60 תלויה בהתרחבות משמעותית של התחרות.
ניתוח מוקדם ל־4 בנובמבר 2026. מפת המושבים מבוססת על מחזורי הכהונה בסנאט ותוצאות 2026 שפורסמו עד כה. הבחירות באלסקה ובמיסיסיפי עדיין לא הוכרעו במקורות שנבדקו. רשימת המתמודדים ל־2028 אינה סופית, והערכת הסיכויים היא ניתוח של המפה ולא תחזית הסתברותית.
נקודת הפתיחה: עוד ארבעה עד שישה מושבים נטו
במניין התוצאות שנבדק, הגוש הדמוקרטי הבטיח לפחות 54 מושבים, כולל העצמאים החוברים אליו. אלסקה ומיסיסיפי נותרו פתוחות. אם ינצח בשתיהן, יוכל להגיע ל־56; אם באחת, ל־55. אלה שלוש נקודות פתיחה אפשריות לניתוח, בהנחה שהמאזן לא ישתנה עד 2028 בעקבות בחירות מיוחדות, פרישות או שינויי שיוך.
אם נקודת הפתיחה תהיה 54 מושבים
נדרשת תוספת של 6 מושבים נטו כדי להגיע ל־60. אם הדמוקרטים יאבדו מושב אחד משלהם, יצטרכו להפוך 7 מושבים רפובליקניים.
אם נקודת הפתיחה תהיה 55 מושבים
נדרשת תוספת של 5 מושבים נטו כדי להגיע ל־60. אם הדמוקרטים יאבדו מושב אחד משלהם, יצטרכו להפוך 6 מושבים רפובליקניים.
אם נקודת הפתיחה תהיה 56 מושבים
נדרשת תוספת של 4 מושבים נטו כדי להגיע ל־60. אם הדמוקרטים יאבדו מושב אחד משלהם, יצטרכו להפוך 5 מושבים רפובליקניים.
החשבון הוא נטו: מספר המושבים בתחילת המחזור, ועוד מושבים שנכבשו, פחות מושבים שאבדו. שש זכיות במושבים רפובליקניים לצד שני הפסדים דמוקרטיים הן תוספת של ארבעה בלבד. לכן המאבק על 60 מתחיל בהגנה על הקיים, ולא רק בחיפוש אחר המושב הרפובליקני הבא. לתמונה המלאה של תוצאות הסנאט ב־2026.
34 מרוצים רגילים — והחלוקה השתנתה באוהיו
הבחירות הרגילות לסנאט ייערכו ב־7 בנובמבר 2028, במקביל לבחירות לנשיאות ולבית הנבחרים. לבחירה יעמדו 34 מושבי מחזור III, לכהונות שיחלו ב־3 בינואר 2029 ויסתיימו בינואר 2035.
לפי רשימת מחזור III של הסנאט, ערב הבחירות הנוכחיות היו במחזור 15 מושבים דמוקרטיים ו־19 רפובליקניים. בעקבות ניצחונו של שרוד בראון בבחירות המיוחדות באוהיו, מפת ההגנה של 2028 משתנה ל־16 מושבים דמוקרטיים ו־18 רפובליקניים. זהו חישוב של המושבים הרגילים לפי התוצאות, ולא מספר המתמודדים שכבר הודיעו שירוצו.
אוהיו ופלורידה ממחישות מדוע צריך להיזהר: הבחירות המיוחדות בהן ב־2026 מילאו את יתרת הכהונות שנבחרו ב־2022. לכן בראון באוהיו ואשלי מודי בפלורידה יצטרכו להתמודד שוב ב־2028 אם ירצו כהונה מלאה נוספת. בראון אינו עוד יעד לכיבוש דמוקרטי; המושב שלו הופך לנכס שצריך להגן עליו.
כל 16 המושבים שעליהם יצטרכו הדמוקרטים להגן
הרשימה מציגה את המושבים ואת הסנאטורים המזוהים עמם, ובאוהיו את הזוכה בבחירות המיוחדות. הופעת שם אינה קביעה שהסנאטור כבר הודיע על התמודדות ב־2028.
אריזונה — מארק קלי.
קליפורניה — אלכס פדייה.
קולורדו — מייקל בנט.
קונטיקט — ריצ'רד בלומנטל.
ג'ורג'יה — רפאל וורנוק.
הוואי — בריאן שאץ.
אילינוי — טמי דקוורת'.
מרילנד — כריס ואן הולן.
נבדה — קתרין קורטז מסטו.
ניו המפשייר — מגי האסן.
ניו יורק — צ'אק שומר.
אוהיו — שרוד בראון — נבחר בבחירות המיוחדות של 2026.
אורגון — רון ויידן.
פנסילבניה — ג'ון פטרמן.
ורמונט — פיטר וולץ'.
וושינגטון — פטי מארי.
כל 18 המושבים שעליהם יצטרכו הרפובליקנים להגן
אלבמה — קייטי בריט.
אלסקה — ליסה מרקובסקי.
ארקנסו — ג'ון בוזמן.
פלורידה — אשלי מודי — ניצחה בבחירות המיוחדות של 2026.
איידהו — מייק קרייפו.
אינדיאנה — טוד יאנג.
איווה — צ'אק גראסלי.
קנזס — ג'רי מורן.
קנטקי — רנד פול.
לואיזיאנה — ג'ון קנדי.
מיזורי — אריק שמיט.
צפון קרוליינה — טד באד.
דקוטה הצפונית — ג'ון הובן.
אוקלהומה — ג'יימס לנקפורד.
דרום קרוליינה — טים סקוט.
דקוטה הדרומית — ג'ון ת'ון.
יוטה — מייק לי.
ויסקונסין — רון ג'ונסון.
אלו 34 המושבים הרגילים. מרוצים מיוחדים עשויים להתווסף, ואחד כבר צפוי בעקבות תוצאות הבחירות למושלים.
טנסי צפויה להצטרף ב־2028; מינסוטה כבר ב־2027
מרשה בלקברן נבחרה למושלת טנסי, ותידרש לעזוב את מושבה בסנאט כדי לעבור לתפקיד החדש. לפי ההסבר על הליך החלפתה, ממלא מקום שימונה צפוי לכהן במושב עד בחירות מיוחדות בנובמבר 2028, שבהן ייבחר נציג להשלמת הכהונה עד ינואר 2031. לכן, לצד 34 המרוצים הרגילים, צפוי מרוץ נוסף על מושב רפובליקני בטנסי. זהות המחליף עדיין לא נקבעה, והמרוץ יהיה על המושב שבלקברן מפנה.
במינסוטה המצב שונה. בעקבות בחירת איימי קלובשר למושלת, מושבה בסנאט צפוי להתפנות. חוק המדינה מאפשר בחירות מיוחדות גם בשנה אי־זוגית, והדיווח המקומי מצביע על נובמבר 2027 אם תעזוב לקראת כניסתה לתפקיד. זהו מבחן הגנה דמוקרטי שעשוי לשנות את נקודת הפתיחה עוד לפני 2028, ולא מושב שצריך להוסיף אוטומטית למפה הרגילה של אותה שנה.
בתרחיש הנוכחי, טנסי תרחיב את מפת 2028 ל־35 מרוצים: 16 מושבים שעליהם מגינים הדמוקרטים ו־19 שעליהם מגינים הרפובליקנים. המספר הכולל עדיין כפוף להתפנות המושב בפועל ולמרוצים מיוחדים נוספים שעשויים להיקבע.
ההגנה הדמוקרטית: חמישה מושבים שאי אפשר להתעלם מהם
אוהיו: בראון חזר לסנאט לאחר הפסדו ב־2024, אבל ההישג של 2026 אינו מבטיח ניצחון נוסף בבחירות לנשיאות. אם ירוץ שוב, יהיה עליו להגן על המושב מול מועמד רפובליקני חדש או חוזר ובסביבה לאומית אחרת. הפסד כאן יבטל רווח במדינה אחרת.
ג'ורג'יה: ב־2028 יעמוד לבחירה המושב של רפאל וורנוק, ולא זה של ג'ון אוסוף שניצח ב־2026. התוצאות האחרונות נותנות לדמוקרטים סיבה לאופטימיות, אך אינן הופכות מדינה תחרותית למושב בטוח לשנים קדימה.
אריזונה ונבדה: המושבים של מארק קלי ושל קתרין קורטז מסטו הם חלק מרכזי ממפת ההגנה. זהות המועמדים, ההשתתפות בבחירות לנשיאות והמצב הכלכלי יכריעו אם הדמוקרטים יוכלו להקדיש את רוב משאביהם להתקפה או ייאלצו להילחם על שמירת המאזן.
פנסילבניה: המושב של ג'ון פטרמן מצריך מעקב גם בשל התחרות בין המפלגות וגם בשל יחסיו עם מפלגתו. בראיון מספטמבר 2026 הוא אמר שיחליט בהמשך על עתידו הפוליטי ועל התמודדות נוספת. פטרמן עדיין דמוקרט, ולכן מושבו נספר כחלק ממפת ההגנה של המפלגה. פריימריז קשים או מועמד אחר עשויים לשנות את אופי המרוץ.
גם ניו המפשייר, שבה יעמוד לבחירה המושב של מגי האסן, ראויה למעקב. זו אינה רשימה של דירוגי מרוצים רשמיים ל־2028, אלא הערכה מוקדמת של המקומות שבהם הפסד דמוקרטי עלול להכביד במיוחד על המסלול ל־60.
ההתקפה: ויסקונסין וצפון קרוליינה הן רק ההתחלה
ויסקונסין — המושב של רון ג'ונסון: ההישגים הדמוקרטיים במדינה ב־2026 הופכים אותה לנקודת פתיחה טבעית לניתוח. זהות המועמד הרפובליקני עדיין יכולה להשתנות; גם כאשר סנאטור מגייס כסף או רשום במאגרי בחירות, אין פירוש הדבר שההרכב הסופי של המרוץ נקבע.
צפון קרוליינה — המושב של טד באד: ניצחונו של רוי קופר ב־2026 הראה שהדמוקרטים יכולים לנצח כאן במרוץ לסנאט. ב־2028 מדובר במושב השני ובמועמד רפובליקני אחר. כוחו האישי של קופר אינו עובר אוטומטית לכל מועמד דמוקרטי.
גם אם הדמוקרטים יהפכו את שני המושבים האלה וישמרו על כל מושביהם, הם יגיעו ל־56, 57 או 58 — בהתאם לתוצאה הסופית של 2026 ובהיעדר שינויים נוספים. כלומר, אפילו התרחיש הזה אינו מביא אותם ל־60.
מאיפה יכולים להגיע הניצחונות הנוספים?
איווה, קנזס ודרום קרוליינה הן המדינות שבהן 2026 שינה את נקודת המבט. ניצחונותיהם של ג'וש טורק, אדם המילטון ואנני אנדרוז הראו שאפשר להפוך מושבים גם במדינות רפובליקניות. ב־2028 יעמדו לבחירה המושבים האחרים: של צ'אק גראסלי, ג'רי מורן וטים סקוט. אלה מועמדים ותיקים ומרוצים נפרדים; הצלחה מול מועמד אחד אינה מדד ישיר לסיכוי מול אחר.
באיווה תהיה חשיבות מיוחדת לשאלה אם גראסלי יתמודד שוב. באוקטובר הוא אמר שטרם קיבל החלטה והזהיר מפני פירוש מסמכי גיוס כספים כהכרזת מועמדות. מושב פתוח יכול לשנות את התחרות, אבל אין לספור פרישה לפני שהוכרזה.
פלורידה נשארה רפובליקנית בבחירות המיוחדות, עם ניצחונה של אשלי מודי. WUSF תיאר ניצחון צר, ולכן ראוי לעקוב אחריה; עם זאת, עצם העובדה שהדמוקרטים לא ניצחו גם בגל הנוכחי מדגישה את הקושי. ב־2028 מודי תגן שוב על אותו מושב.
אלסקה דורשת זהירות מסוג אחר: ב־2028 יעמוד לבחירה המושב של ליסה מרקובסקי, ולא המושב של דן סאליבן שעליו מתמודדת כעת מרי פלטולה. בבחירות 2022 מרקובסקי ניצחה לאחר העברת העדפות בשיטת ההצבעה המדורגת. אין להעתיק אליה את יחסי הכוחות של מרוץ סאליבן–פלטולה או להניח שמצביעים דמוקרטים המתנגדים לסאליבן יתנגדו בהכרח גם לה.
מיזורי, אינדיאנה והמרוץ המיוחד הצפוי בטנסי עשויים להיכנס לדיון אם הסביבה תמשיך לנוע בעוצמה לטובת הדמוקרטים. בשלב זה הם מתאימים לקטגוריית הזדמנויות מרוחקות יותר, ולא למושבים שאפשר לבנות עליהם.
אז מה הסיכוי להגיע ל־60?
הערכה מוקדמת: זהו יעד אפשרי, אבל תרחיש קשה שאינו צריך להיות תחזית הבסיס. נקודת פתיחה של 56 מושבים תקל מאוד לעומת 54, אך בשני המצבים נדרשים גם הישגים חדשים וגם הגנה על שורה של מרוצים תחרותיים. אין כיום בסיס מחקרי מוצק להצמיד לכך אחוז מדויק בלי מודל, סקרים ורשימת מועמדים מגובשת.
לדוגמה, התחלה ב־56 ושמירה על כל המושבים, לצד מהפכים בוויסקונסין, בצפון קרוליינה ובשתי מדינות נוספות, מביאות ל־60. התחלה ב־54 עם אותם ארבעה מהפכים מביאה ל־58 בלבד; כדי להגיע ליעד נדרשים שני ניצחונות נוספים. אלה תרחישי חשבון, לא תחזית שארבע המדינות או שש המדינות אכן יתהפכו.
צריך גם לזכור ש־2028 תהיה מערכת בחירות לנשיאות. האלקטורט, שיעורי ההשתתפות וזהות המועמדים יהיו שונים מבחירות האמצע. מי שהצביע נגד ממשל טראמפ ב־2026 עשוי לקבל החלטה אחרת כאשר יבחר את הנשיא הבא. המרוצים גם מושפעים מאותה סביבה לאומית, ולכן אין להתייחס לסיכויים בכל מדינה כאל אירועים בלתי תלויים.
כדי להבין מה עשוי להישמר עד הבחירות הבאות, כדאי לקרוא את ניתוח קואליציית המצביעים של 2026: צעירים, היספאנים, מעבר קולות והשתתפות, המפריד בין הממצאים הראשונים לבין השאלות שעדיין פתוחות.
סימן משכנע להתקרבות ל־60 יהיה שילוב של הגנה יציבה במדינות הדמוקרטיות, תחרות ממשית מעבר לוויסקונסין ולצפון קרוליינה, ומועמדים שמצליחים להרחיב תמיכה גם במדינות רפובליקניות. עד אז, ההישג של 2026 פותח אפשרות — הוא אינו מבטיח גל נוסף.
מה בדיוק מאפשרים 60 מושבים?
לפי כללי הסנאט הקיימים, סיום דיון על רוב סוגי החקיקה דורש תמיכה של שלוש חמישיות מהסנאטורים שנבחרו והושבעו — 60 כאשר הסנאט מלא. זהו הליך ה־Cloture, שמאפשר להתגבר על פיליבסטר ולהגיע להצבעה. ההצבעה הסופית על החוק עצמו דורשת לרוב רוב פשוט.
לכן 60 סנאטורים התומכים באותו מהלך יכולים לצמצם מאוד את יכולת המיעוט לחסום חקיקה רגילה. אבל 60 מושבים במפה אינם בהכרח 60 קולות בהצבעה: מחלוקות פנימיות, עצמאיים החוברים לגוש והיעדרויות עשויים לשנות את התוצאה. גם 59 סנאטורים וסגן נשיא מאותה מפלגה אינם תחליף ל־60 קולות סנאטורים בהצבעת סיום דיון שבה נדרש הסף הזה.
הניתוח מבוסס על הכללים החלים כיום. הסנאט עשוי לשנות תקדימים וכללים עד 2029; אם ישתנה הפיליבסטר, גם המשמעות הפוליטית של המספר 60 תשתנה.
מינוי שופטים, וטו והדחה פועלים לפי כללים אחרים
אישור מינויים שיפוטיים וסיום הדיון עליהם כבר אפשריים ברוב פשוט, ולכן 60 אינם תנאי לאישור שופט. רוב רחב נותן יותר מרחב מול מתנגדים מתוך הסיעה, אך אינו יוצר סמכות מינוי חדשה.
לעומת זאת, התגברות על וטו נשיאותי מחייבת שני שלישים בכל בית; הרשעה במשפט הדחה מחייבת שני שלישים מהסנאטורים הנוכחים. בהרכב מלא של הסנאט מדובר ב־67. גם הסכמה לאשרור אמנה מחייבת שני שלישים מהנוכחים. 60 אינם מספר שמבטל את כל מנגנוני האיזון.
המשמעות הגדולה תלויה גם בנשיאות ובבית הנבחרים
ניצחון ב־2028 יכניס את הסנאט החדש לתפקיד ב־3 בינואר 2029. כהונת טראמפ מתוכננת להסתיים ב־20 בינואר 2029, ולכן עיקר המשמעות של יעד ה־60 נוגע לממשל הבא — לא לשנתיים שנותרו כעת לממשל טראמפ.
אם הדמוקרטים יזכו גם בבית הלבן וגם בבית הנבחרים, 60 קולות יציבים בסנאט יוכלו לפתוח דרך לחקיקה רחבה מעבר למסלולים התקציביים המיוחדים. אם הנשיא הבא יהיה רפובליקני, הוא יוכל להטיל וטו; ואם בית הנבחרים יהיה רפובליקני, הוא יוכל לחסום את אותו נוסח חוק. רוב בסנאט הוא רק אחד משלושת המרכיבים.
מבחינה מעשית, רוב כזה עשוי לאפשר קידום של חוקים פדרליים בנושאים כמו זכויות הצבעה, הפלות, נשק והגנת הסביבה — אם 60 סנאטורים יסכימו על הנוסח ואם יושגו גם אישור בית הנבחרים וחתימת הנשיא. בשינויים מסוימים במסים ובהוצאות אפשר להשתמש כבר כיום בהליך התקציבי המיוחד, המכונה "פיוס תקציבי" (Reconciliation), שעוקף פיליבסטר אך כפוף למגבלות. היתרון של 60 הוא האפשרות לקדם גם חקיקה שאינה עומדת בתנאים של אותו מסלול.
גם ניסיון העבר מזהיר מפני התייחסות ל־60 כאל מצב קבוע. לפי רישומי הסנאט, ב־2009 מנה הגוש הדמוקרטי 58 דמוקרטים ושני עצמאים, בעקבות הצטרפות ארלן ספקטר והשבעת אל פרנקן. ב־2010 הצטמצם הגוש לאחר בחירת סקוט בראון במסצ'וסטס. היתרון היה תלוי בהרכב המדויק, בתזמון וביכולת לגבש הסכמה פנימית.
לישראל, המשמעות האפשרית תהיה קונגרס בעל יכולת רחבה יותר לקדם חקיקה בנושאי סיוע, סנקציות ופיקוח — אם תתגבש לכך הסכמה. אין להסיק ממספר המושבים לבדו מה תהיה המדיניות כלפי ישראל: זהות הסנאטורים, ראשי הוועדות והנשיא הבא חשובה לא פחות. להסבר המלא על מינויים, חקיקה, תקציב וסמכויות הקונגרס.
אחרי מה לעקוב עד 2028
הנתון הראשון הוא ההכרעה הסופית באלסקה ובמיסיסיפי. אחריו יבואו הבחירות המיוחדות הצפויות במינסוטה ב־2027, זהות המחליף של בלקברן בטנסי, והחלטות הסנאטורים המכהנים על התמודדות נוספת. בהמשך יהיה צורך לבחון סקרים, גיוסי כספים, מועמדים לפריימריז והקשר בין המרוצים לסנאט למרוץ לנשיאות.
המבחן אינו אם אפשר לצבוע שש מדינות נוספות בכחול על מפה, אלא אם הדמוקרטים יכולים לנצח בהן בלי לאבד במקביל מושבים שעליהם הם מגינים. זה ההבדל בין המשך התרחבות של הרוב לבין הגעה לרף 60.
לסיקור הבחירות: תוצאות הסנאט 2026 · תוצאות הבחירות למושלים · עמוד בחירות האמצע הראשי.
