GLP-1 וטרום־סוכרת: מחקר על 256 אלף איש מצא קשר ל־31% פחות סיכון

תרופות ממשפחת GLP-1, המשמשות לטיפול בסוכרת ולהפחתת משקל, עשויות לסייע גם למנוע את התפתחותה של סוכרת מסוג 2 אצל אנשים עם השמנה וטרום־סוכרת. ניתוח רפואי של רשומות 256,492 מבוגרים מצא כי מי שקיבלו תרופות מהמשפחה היו בסיכון נמוך ב־31% להתקדם לסוכרת מסוג 2 בהשוואה למי שטופלו במטפורמין. הם גם היו בעלי סיכוי גבוה בכ־50% לחזור לערכי סוכר תקינים. עם זאת, החוקרים מדגישים שמדובר במחקר תצפיתי ראשוני, שטרם עבר ביקורת עמיתים, ולכן אי אפשר לקבוע שהתרופות עצמן גרמו לכל ההבדלים.

4 בנובמבר 2026. הנתונים הוצגו בהודעה שפרסמה אגודת הלב האמריקאית (AHA) ב־2 בנובמבר, לקראת הכנס המדעי שלה בשיקגו שייערך ב־6–9 בנובמבר. ב־4 בנובמבר פרסמה רויטרס סקירה של הממצאים. המחקר מעלה שאלות על טיפול מוקדם באנשים בסיכון, אך אינו מצדיק שינוי עצמאי של תרופות או התחלת טיפול ללא הערכה רפואית.

מד סוכר, דוקרן ופסי בדיקה — צילום אילוסטרציה למחקר על טרום־סוכרת ותרופות GLP-1 — Photo by Jane Korsak on Unsplash

צילום אילוסטרציה של מכשיר למדידת סוכר. התמונה אינה מתעדת את המחקר או טיפול מסוים ממשפחת GLP-1.

חמישה דברים שצריך לדעת על המחקר

256,492 משתתפים: חוקרים ניתחו רשומות רפואיות של מבוגרים עם השמנה וטרום־סוכרת מ־104 מוסדות בריאות, שנאספו בשנים 2010–2023. הגיל הממוצע היה 52 וכ־76% מהמשתתפים היו נשים.
31% פחות סוכרת: בקבוצת המטופלים בתרופות ממשפחת GLP-1 נצפה סיכון יחסי נמוך ב־31% להתפתחות סוכרת מסוג 2, בהשוואה לקבוצת המטפורמין.
חזרה לערכי סוכר תקינים: בקבוצת GLP-1 הסיכוי להגיע לערכים תקינים היה גבוה פי 1.5. מדובר ביחס סטטיסטי בין קבוצות, לא בהבטחה עבור אדם מסוים.
ממצאים נוספים: החוקרים דיווחו גם על קשר לסיכון נמוך ב־15% להתקפי לב, ב־20% לשבץ, ב־25% לאי־ספיקת לב וב־41% למוות מכל סיבה — הבדלים שלא ניתן לייחס בוודאות לטיפול.
עדיין לא הוכחה סיבתיות: זהו מחקר תצפיתי שהוצג בתקציר לכנס, טרם פורסם כמאמר מלא שעבר ביקורת עמיתים, והוא אינו משווה תרופות באמצעות הקצאה אקראית של המשתתפים.

מה בדקו החוקרים?

הצוות, בהובלת ד"ר ויניסיוס דה סוזה ברזון סרה מהמרכז הרפואי מאיו קליניק באריזונה, השתמש ברשת הרשומות הרפואיות TriNetX. החוקרים זיהו 256,492 מבוגרים שאובחנו עם שני מצבים במקביל: השמנה וטרום־סוכרת. אצל כמחצית נרשם טיפול בתרופות המבוססות על GLP-1 או מנגנון קרוב; אצל האחרים נרשם טיפול במטפורמין, תרופה ותיקה וזולה.

ברשומות הופיעו מטופלים שקיבלו סמגלוטייד (semaglutide), טירזפטייד (tirzepatide), לירגלוטייד (liraglutide) או דולגלוטייד (dulaglutide). התרופות לא נבדקו בנפרד זו מול זו, ולכן אי אפשר להסיק מן המחקר איזו מהן הייתה היעילה ביותר למניעת התפתחות סוכרת. החוקרים לא ערכו ניסוי שבו מטופלים הוקצו באקראי לאחת מהתרופות: הם בחנו טיפולים שהופיעו ברשומות רפואיות ובדקו מה קרה לאחר מכן.

כדי לצמצם פערים בין הקבוצות, החוקרים התאימו מטופלים לפי גורמים כגון גיל, מחלות רקע, יתר לחץ דם, דום נשימה בשינה, שימוש בניקוטין ותרופות נוספות. המעקב הממוצע נמשך כשלוש שנים, מתוך נתונים שנאספו בשנים 2010–2023. התאמה סטטיסטית משפרת את ההשוואה, אך אינה מתקנת בהכרח את כל ההבדלים בין אנשים שקיבלו תרופה חדשה ויקרה לבין מי שקיבלו מטפורמין. מקור: הודעת AHA, תקציר MDP1524.

ממצאי המחקר: פחות סוכרת וגם פחות אירועי לב

בניתוח נמצאו כמה הבדלים משמעותיים בין קבוצת המטופלים בתרופות ממשפחת GLP-1 לבין קבוצת המטפורמין. הנתון החשוב ביותר לכותרת הוא ירידה יחסית של 31% בסיכון לאבחנה של סוכרת מסוג 2 בקרב משתמשי GLP-1. במקביל דווח על סיכוי גבוה פי 1.5 להגיע מרמת סוכר של טרום־סוכרת לטווח תקין.

מדד	ההבדל שנמצא בקבוצת GLP-1 לעומת מטפורמין
התפתחות סוכרת מסוג 2	31% פחות בסיכון היחסי
חזרה לערכי סוכר תקינים	סיכוי גבוה פי 1.5
התקף לב	15% פחות
שבץ מוחי	20% פחות
אי־ספיקת לב	25% פחות
פרפור פרוזדורים	8% פחות
תמותה מכל סיבה	41% פחות

הנתונים מתייחסים להבדלים היחסיים שנצפו ברשומות הרפואיות. הם אינם שיעורי סיכון מוחלטים, אינם הוכחת יעילות אישית של טיפול, ולא הוכח שהתרופות הן שגרמו לכל אחד מן ההבדלים.

בפרט, הנתון של 41% פחות תמותה מכל סיבה מחייב זהירות רבה. במחקרים תצפיתיים הבדלים גדולים בתמותה עלולים להיות מושפעים גם ממצב בריאותי ראשוני, גישה לשירותי בריאות, הכנסה, סיבה למתן הטיפול, היענות ומעקב רפואי. בלי נתוני תמותה מוחלטים, פירוט תתי־קבוצות ומחקר אקראי, אין הצדקה לטעון שתרופות GLP-1 "מורידות תמותה ב־41%" אצל כל אדם עם טרום־סוכרת.

למה 31% פחות סיכון אינו אומר ש־31 מתוך כל 100 יימנעו מסוכרת?

יש הבדל בין הפחתת סיכון יחסית לבין הפחתת סיכון מוחלטת. לדוגמה תיאורטית בלבד: אם הסיכוי להתפתחות סוכרת בקבוצה אחת היה 10% לאורך תקופה נתונה, הפחתה יחסית של 31% הייתה מביאה את הסיכון לכ־6.9%. ההפרש המוחלט במקרה ההיפותטי הוא 3.1 נקודות אחוז, לא 31 נקודות אחוז. אין זה חישוב של התוצאות בפועל במחקר, שכן הנתונים שסוכמו בהודעה לעיתונות אינם מספקים את כל שיעורי האירועים המוחלטים הדרושים לכך.

ההבדל חשוב במיוחד כאשר שוקלים טיפול ממושך שמחירו עשוי להיות גבוה ושיש לו השפעות לא רצויות. המספר היחסי עשוי להיראות דרמטי, אך החלטה טיפולית צריכה לקחת בחשבון את הסיכון ההתחלתי של האדם, התועלת הצפויה והעלות.

מה זה טרום־סוכרת — והאם המצב הפיך?

טרום־סוכרת היא מצב שבו רמות הסוכר בדם גבוהות מהטווח התקין, אך עדיין אינן עומדות בסף האבחנה של סוכרת. לפי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), תוצאת המוגלובין מסוכרר (HbA1c) של 5.7% עד 6.4% נמצאת בטווח טרום־סוכרת; תוצאה של 6.5% ומעלה עשויה להתאים לסוכרת, בכפוף לאבחון הרפואי הנדרש. ניתן לזהות טרום־סוכרת גם באמצעות בדיקות סוכר בצום או העמסת סוכר.

טרום־סוכרת אינה גזירת גורל. שינויי אורח חיים, במיוחד פעילות גופנית סדירה וירידה במשקל כאשר יש עודף משקל, יכולים להקטין את הסיכון להתקדמות לסוכרת. בניסוי האמריקאי הוותיק Diabetes Prevention Program נמצא שתוכנית שינוי אורח חיים אינטנסיבית הפחיתה את הופעת הסוכרת בכ־58% בקרב אנשים בסיכון גבוה. הנתון הזה מגיע ממחקר אחר, בשיטות אחרות, ואינו מאפשר השוואה ישירה של "58% מול 31%" כאילו מדובר באותם משתתפים. Indian Health Service – סיכום ניסוי DPP.

אוזמפיק, וויגובי ומונג'רו: מהן התרופות שהופיעו במחקר?

במחקר נכללו ארבעה חומרים פעילים. חלקם משווקים תחת כמה שמות מסחריים ובמינונים שונים, בהתאם למחלה ולהתוויה:

סמגלוטייד: משווק בין היתר כאוזמפיק לטיפול בסוכרת וכ־Wegovy (וויגובי) לטיפול בהשמנה, בהתאם להתוויות ולמדינה.
טירזפטייד: חומר בעל פעילות משולבת על הקולטנים GIP ו־GLP-1, המשווק בין היתר כמונג'רו וכ־Zepbound בשווקים ובהתוויות שונים. לכן טכנית אינו זהה לאגוניסט GLP-1 בודד, אף שהוא נכלל בקבוצת הטיפולים שנבדקה.
לירגלוטייד: משווק בין היתר כוויקטוזה וכסקסנדה, בהתאם להתוויה ולמינון.
דולגלוטייד: משווק בין היתר בשם Trulicity (טרוליסיטי) לטיפול בסוכרת.

החוקרים בחנו את הטיפולים כמקשה אחת ולא פרסמו בהודעה השוואה נפרדת בין אוזמפיק למונג'רו, בין מינונים או בין משך טיפול קצר וארוך. לכן לא ניתן להמליץ מן המחקר על מותג מסוים או לקבוע איזה טיפול מתאים יותר לאדם מסוים.

להרחבה: מדריך תרופות ההרזיה בבָּעוֹלָם, מדריך וויגובי בישראל ומדריך סקסנדה.

למה GLP-1 עשויות להשפיע על הסיכון לסוכרת?

תרופות GLP-1 פועלות על מערכות בגוף המווסתות רעב, שובע ותגובה של הלבלב לרמות סוכר, ובחלק מהתרופות יש גם השפעה על קצב התרוקנות הקיבה. ירידה במשקל אצל אנשים עם השמנה עשויה לשפר את הרגישות לאינסולין ולהקטין את העומס המטבולי. ד"ר רוברט אקל, נשיא אגודת הלב האמריקאית לשעבר שלא השתתף במחקר, הסביר כי חלק מן הקשר שנצפה עשוי לנבוע מהירידה במשקל עצמה, שכבר ידוע שהיא תורמת למניעת סוכרת.

לא ברור מהו חלקה המדויק של הירידה במשקל לעומת מנגנוני הפעולה האחרים של התרופות בתוצאות המחקר הנוכחי. לשם כך נדרשים נתונים מפורטים על המשקל ההתחלתי ועל השינוי בו, מינוני התרופות, משך השימוש והיענות לטיפול.

למה לא מחליפים מיד את מטפורמין?

מטפורמין היא תרופה ותיקה, זולה ומוכרת, עם עשרות שנות ניסיון בטיפול בסוכרת מסוג 2 ונתוני מניעה בקרב קבוצות מתאימות של אנשים עם טרום־סוכרת. גם מחברי המחקר החדש הדגישו שהיא נותרת אפשרות טיפול מרכזית במטופלים המתאימים. אצל אנשים אחרים עשוי להישקל טיפול הממוקד בהשמנה, כאשר קיימת לכך התוויה רפואית מתאימה.

ההנחיות האמריקאיות לשנת 2026 של האגודה האמריקאית לסוכרת (ADA) מציינות שתרופות כגון סמגלוטייד וטירזפטייד עשויות להפחית הופעת סוכרת באוכלוסיות מסוימות, אך אין עדיין ראיות ארוכות טווח מספיקות להתחלה של תרופות אלה אך ורק לצורך מניעת סוכרת מסוג 2. ההנחיות ציינו גם שאין תרופה שקיבלה אישור FDA להתוויה ייעודית של מניעת סוכרת מסוג 2, נכון לפרסום המסמך. טיפול בהשמנה, שהוא התוויה אחרת לחלק מהתרופות, הוא עניין נפרד. ADA – Standards of Care 2026, מניעה או דחייה של סוכרת.

גם לתרופות עצמן עלולים להיות חסרונות, ובהם בחילות, הקאות, שלשולים ותופעות עיכול אחרות; קיימים גם סיכונים חשובים אך פחות שכיחים והוריות נגד שתלויות בתרופה ובהיסטוריה הרפואית. נדרש מעקב רפואי, ובו גם הערכה של תזונה, הידרציה, מצב בריאותי והאם האדם יכול להמשיך את הטיפול לאורך זמן. ההחלטה אינה מבוססת רק על מספר יחיד ממחקר.

מה מגביל את המסקנות?

האגודה האמריקאית למחלות לב מציגה ארבע מגבלות מרכזיות של המחקר. ראשית, מחקר תצפיתי אינו מוכיח סיבתיות: אנשים שמקבלים GLP-1 עשויים להיות שונים מהותית מאלה שמקבלים מטפורמין, גם אם החוקרים ביצעו התאמה סטטיסטית. שנית, רישומי האבחנות מבוססים בחלקם על קודי חיוב ואבחון שיכולים לכלול טעויות או חוסרים.

שלישית, הרישום על מתן מרשם אינו אומר שהמטופל אכן נטל את התרופה באופן סדיר או באיזה מינון השתמש. רביעית, ארבעת החומרים הפעילים נבחנו יחד, אף שהם שונים זה מזה. נוסף על כך, המחקר הוצג בתקציר לכנס שיתקיים ב־6–9 בנובמבר 2026, ועדיין לא פורסם כמאמר מלא שעבר ביקורת עמיתים. לכן יש להמתין לפרסום הנתונים המלאים לפני שמסיקים מסקנות טיפוליות חדשות. AHA – מגבלות המחקר והסטטוס המדעי.

הזווית הישראלית: מי שנמצאים בסיכון לסוכרת

המחקר עשוי לעניין ישראלים המתמודדים עם עודף משקל, השמנה וטרום־סוכרת, וגם את רופאי המשפחה והמרפאות המטבוליות שעוסקים במניעה. אבל מדובר בנתונים שנאספו ממערך רשומות בין־לאומי, שאינם מתארים בהכרח את הרכב האוכלוסייה בישראל או את הזכאות לתרופות בקופות החולים.

למי שאובחן עם טרום־סוכרת, השאלה הראשונה היא מה משמעות בדיקות הסוכר האישיות, מה רמת הסיכון הכללית, והאם קיימים גורמים נוספים כגון לחץ דם גבוה, מחלות לב או השמנה. אפשר לשאול את הרופא אילו שינויים באורח החיים הוכחו כיעילים, באיזו תדירות יש לבצע בדיקות חוזרות ומתי מוצדק לשקול טיפול תרופתי. אין להפסיק מטפורמין או להתחיל אוזמפיק, וויגובי או מונג'רו בעקבות כתבה או תקציר מחקר ללא הערכה רפואית.

לרקע מעמיק על המותגים, ההתוויות, העלויות ותופעות הלוואי, אפשר לקרוא במדריך זריקות ההרזיה ובמדריך ההשוואה לתרופות הרזיה באתר. המחקר הנוכחי עוסק בתוצאות רפואיות ולא בהמלצת רכישה או בזכאות אוטומטית לטיפול בישראל.

אחרי מה לעקוב?

ב־6–9 בנובמבר צפויים הממצאים להיות מוצגים במסגרת הכנס המדעי של אגודת הלב האמריקאית בשיקגו. השלב הבא יהיה פרסום מאמר מלא ומבוקר, שיבהיר את שיעורי האירועים המוחלטים, את ההבדלים בין תרופות ומינונים, את הסיכון של קבוצות חולים שונות ואת השפעת ההיענות לטיפול. חשוב יהיה לראות גם מחקרים אקראיים שיעזרו לקבוע כמה מן ההבדלים נובעים מהתרופות עצמן, וכמה מבחירת מטופלים עם מאפיינים שונים מלכתחילה.

שאלות נפוצות

האם אוזמפיק מונעת סוכרת?

המחקר מצא קשר בין שימוש בקבוצת תרופות הכוללת סמגלוטייד, החומר הפעיל באוזמפיק, לבין סיכון נמוך יותר להתקדמות מטרום־סוכרת לסוכרת מסוג 2 בהשוואה למטפורמין. הוא לא הוכיח שאוזמפיק לבדה מונעת סוכרת ולא בדק כל תרופה בנפרד.

כמה אנשים השתתפו במחקר?

256,492 מבוגרים עם השמנה וטרום־סוכרת, לפי רשומות מ־104 מוסדות בריאות. הגיל הממוצע היה 52 וכ־76% מהמשתתפים היו נשים.

מה משמעות הירידה של 31%?

זהו הבדל יחסי בסיכון לסוכרת בין הקבוצות שנבדקו. זו אינה ירידה של 31 נקודות אחוז, ולא ניתן לחשב ממנה לבדה כמה מתוך מאה מטופלים יימנעו מסוכרת.

האם כדאי להפסיק מטפורמין ולעבור לוויגובי או מונג'רו?

לא על סמך המחקר הזה בלבד. מדובר בתוצאות ראשוניות מתצפית, ותרופות שונות מיועדות להתוויות רפואיות שונות. טיפול צריך להיקבע בשיחה עם רופא ובהתאם למצב הבריאותי, לעלויות ולסיכונים.

מהם ערכי HbA1c המעידים על טרום־סוכרת?

לפי הקריטריונים האמריקאיים המקובלים, 5.7%–6.4% הם טווח טרום־סוכרת; ערכים של 6.5% ומעלה עשויים להתאים לסוכרת בכפוף לאבחון רפואי. אפשר לאבחן טרום־סוכרת גם בבדיקות אחרות.

מחקר על 256 אלף איש: GLP-1 נקשרו לסיכון נמוך ב־31% לסוכרת