עבדול אל-סייד הדמוקרטי מוביל כרגע בפער קטן על מייק רוג'רס הרפובליקני, במדינה שטראמפ ניצח בה ב-2024 ושבה הרפובליקנים לא זכו במושב לסנאט מאז 1994. הכלכלה, תעשיית הרכב, המכסים על קנדה וגם ישראל הפכו את מישיגן לאחד המרוצים המעניינים והיקרים ביותר של בחירות האמצע.
5 דברים שצריך לדעת
- המושב פתוח לאחר שהסנאטור הדמוקרטי גארי פיטרס החליט שלא להתמודד שוב.
- עבדול אל-סייד ניצח בפריימריז הדמוקרטיים הצמודים עם כ-48.5%, מול כ-47.5% להיילי סטיבנס.
- מייק רוג'רס כבר התמודד לסנאט ב-2024 והפסיד לאליסה סלוטקין בפחות מ-20 אלף קולות.
- ממוצע RealClearPolitics מציב כעת את אל-סייד ביתרון קטן, והמרוץ עדיין נחשב Toss Up.
- אם אל-סייד ינצח, הוא יהיה הסנאטור המוסלמי הראשון בתולדות ארצות הברית.
המרוץ במישיגן הוא אחד המבחנים המרכזיים של בחירות האמצע בארה"ב 2026. הוא מופיע גם בין המרוצים המרכזיים בעמוד הסנאט על הקצה – המרוצים שיכריעו מי ישלוט בוושינגטון.
מושב דמוקרטי במדינה שטראמפ ניצח בה
מישיגן היא אחת המדינות שבהן אי אפשר להסיק מתוצאת הבחירות לנשיאות מה יקרה במרוץ לסנאט. ב-2024 דונלד טראמפ ניצח במדינה, אבל באותו יום ממש הדמוקרטית אליסה סלוטקין הצליחה לנצח במרוץ לסנאט את מייק רוג'רס בפער של כ-0.3 נקודת אחוז בלבד.
רוג'רס הפסיד אז בפחות מ-20 אלף קולות – פער זעיר במדינה שבה הצביעו מיליונים. עכשיו הוא מנסה שוב, הפעם על מושב פתוח לאחר פרישתו של גארי פיטרס.
הרפובליקנים לא ניצחו בבחירות לסנאט במישיגן מאז 1994. במשך שלושה עשורים המדינה שלחה לסנאט רק דמוקרטים, גם בתקופות שבהן הרפובליקנים ניצחו בה בבחירות לנשיאות. לכן עבור המפלגה הרפובליקנית, מישיגן היא אחת ההזדמנויות הבולטות ביותר לשבור דפוס היסטורי.
אל-סייד: ניצחון של האגף הפרוגרסיבי
עבדול אל-סייד, בן 41, הוא רופא בהכשרתו ואיש בריאות ציבור. הוא נולד וגדל במישיגן למשפחה ממוצא מצרי, למד באוניברסיטת מישיגן, בקולומביה ובאוקספורד, ובהמשך ניהל את מחלקת הבריאות של דטרויט ואת מערך הבריאות במחוז ויין.
זו אינה ההתמודדות הראשונה שלו. ב-2018 רץ למושל מישיגן כמועמד פרוגרסיבי, הפסיד בפריימריז לגרטשן ויטמר, אך נשאר דמות מוכרת במחנה השמאלי של המפלגה.
ב-2026 הוא חזר עם קמפיין שהתבסס על Medicare for All, רפורמה במימון בחירות, מיסוי גבוה יותר על בעלי הון, חיזוק איגודים מקצועיים והפחתת השפעתם של תאגידים על הפוליטיקה. הוא קיבל תמיכה מברני סנדרס ומאלכסנדריה אוקסיו-קורטז, והצליח לנצח את היילי סטיבנס, שנתמכה על ידי חלק גדול מהממסד הדמוקרטי.
הניצחון היה צמוד – 48.5% מול 47.5% – והוא הותיר אחריו מפלגה שעדיין מנסה להתאחד. מבחינת הרפובליקנים, זו בדיוק ההזדמנות: להציג את אל-סייד כמועמד שמאלי מדי למדינת מפתח.
רוג'רס: איש ביטחון שמנסה לסיים את מה שהתחיל ב-2024
מייק רוג'רס, בן 63, מגיע מהמסלול ההפוך כמעט לחלוטין. הוא שירת בצבא, עבד כסוכן FBI, כיהן בסנאט של מישיגן ולאחר מכן נבחר לקונגרס ב-2000. בין 2011 ל-2015 עמד בראש ועדת המודיעין של בית הנבחרים.
הקמפיין שלו בנוי סביב ביטחון לאומי, סין, החזרת משרות ייצור למישיגן, אנרגיה והפחתת עלויות. הוא מציג את עצמו כבעל ניסיון שמסוגל לעבוד עם ממשל טראמפ ולשמור במקביל על האינטרסים של תעשיית הרכב המקומית.
רוג'רס גם מדגיש בריאות ועלויות תרופות. התוכנית שלו כוללת חובת שקיפות מחירים בבתי חולים ובחברות ביטוח, ענישה על דחיית תביעות רפואיות והרחבת אפשרויות לרכישת תרופות זולות יותר.
מבחינתו, 2024 היא גם יתרון וגם נטל. מצד אחד הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל להגיע כמעט ל-50% במישיגן. מצד שני, הוא כבר הפסיד פעם אחת במדינה בתנאים שהיו נוחים יחסית לרפובליקנים.
הסקרים: יתרון קטן לאל-סייד
זה כרגע אחד המרוצים הצמודים במדינה. ממוצע RealClearPolitics מציב את אל-סייד ביתרון קטן בלבד על רוג'רס. בתחילת ספטמבר הפער היה זעיר, והוא נותר בטווח שבו סקר אחד או שינוי קטן בשיעור ההצבעה יכולים להפוך את התמונה.
היתרון של אל-סייד מגיע גם בתקופה לא נוחה לרפובליקנים ברמה הארצית. התמיכה בטראמפ נמוכה, יוקר המחיה גבוה, והדמוקרטים מובילים בסקרים הארציים לקונגרס. אבל מישיגן אינה מדינה שקל לנצח בה רק על בסיס מגמה ארצית: טראמפ ניצח בה לפני שנתיים, ויש בה ציבור גדול של מצביעים לבנים ממעמד הפועלים שהתרחק מהמפלגה הדמוקרטית בעשור האחרון.
הנושא הגדול באמת: מכוניות, קנדה ומחירים
אם מסתכלים על המסרים של שני הקמפיינים, הכלכלה היא כנראה הנושא החשוב ביותר. מישיגן תלויה בתעשיית הרכב ובסחר עם קנדה יותר מרוב המדינות. מלחמת המכסים של טראמפ מול הממשלה הקנדית פוגעת בחלק משרשראות האספקה שעוברות מדי יום את הגבול, ומכסים נגדיים קנדיים תוכננו במפורש כך שיפגעו בענפים פוליטיים רגישים במישיגן ובמדינות מפתח אחרות.
אל-סייד תוקף את מדיניות המכסים של טראמפ ככאוטית ומייקרת מוצרים, אבל אינו מתנגד לכל מכס. הוא טוען שמכסים ממוקדים, שנועדו להגן על עובדים אמריקנים ונבנים יחד עם איגודים מקצועיים, יכולים להיות כלי לגיטימי.
רוג'רס תומך בחלק מהקו של טראמפ. הוא טוען שהמטרה צריכה להיות למנוע מצב שבו מכוניות שמיוצרות בקנדה מחליפות ייצור במישיגן, ומציג את המכסים כאמצעי לחץ לטובת עובדי הרכב האמריקנים.
זו מחלוקת שמתאימה מאוד למישיגן: לא שאלה מופשטת על סחר חופשי, אלא מי מגן טוב יותר על מפעלים, ספקים ומשרות.
המרוץ שכבר הפך לקרב לאומי
מערכת הבחירות במישיגן רחוקה מלהיות מקומית בלבד. ארגונים לאומיים כבר מזרים אליה עשרות מיליוני דולרים. Senate Leadership Fund, שמזוהה עם הנהגת הרפובליקנים בסנאט, הזמין כבר באביב פרסום בשווי עשרות מיליוני דולרים לטובת רוג'רס, ובהמשך הגדיל את ההשקעה.
במקביל, PAC המזוהה עם טראמפ הזמין בספטמבר עוד פרסום במישיגן נגד אל-סייד. גם הקמפיינים עצמם גייסו סכומים גדולים, ומרוץ שהיה ברור מראש שימשוך כסף לאומי הופך לאחד היקרים בסבב.
ישראל אינה נושא צדדי במישיגן
במישיגן אי אפשר להתייחס למדיניות כלפי ישראל כאל סוגיית חוץ שולית. באזור דטרויט חיה אחת הקהילות הערביות-אמריקניות הגדולות בארצות הברית, ובמקביל יש במדינה גם קהילה יהודית גדולה ומאורגנת.
אל-סייד הפך את הביקורת על מדיניות ישראל ועל AIPAC לחלק מרכזי מהזהות הפוליטית שלו. הוא כינה את פעולות ישראל בעזה "רצח עם", מתנגד לסיוע צבאי אמריקני בלתי מותנה ותומך במדיניות חוץ שמציבה תנאים מחמירים יותר להעברת נשק.
בפריימריז השקיעו AIPAC וארגונים הקשורים אליו סכומי עתק בתמיכה בהיילי סטיבנס – ובכל זאת אל-סייד ניצח. רוג'רס מזוהה עם קו פרו-ישראלי מובהק, אך גם אצלו ניכרת זהירות מהפיכת התמיכה של ארגונים פרו-ישראליים לנושא מרכזי בקמפיין.
הנתון הזה מספר הרבה על השינוי בפוליטיקה המקומית: גם מועמד רפובליקני פרו-ישראלי אינו בטוח שתמיכה פומבית של AIPAC עוזרת לו במדינה שבה הקול הערבי-אמריקני יכול להיות מכריע.
הקמפיין הופך גם למאבק על זהות
הרפובליקנים הפכו את דתו של אל-סייד ואת עברו הציבורי לחלק מרכזי מהקמפיין. אל-סייד מנסה להחזיר את השיחה ליוקר המחיה, בריאות, משרות ומימון בחירות, וטוען שהרפובליקנים מעדיפים לדבר על זהותו ועל מלחמות תרבות מפני שהנושאים הכלכליים אינם עובדים לטובתם.
השאלה היא האם האסטרטגיה הרפובליקנית תעזור להחזיר מצביעים שמרנים לקלפיות, או דווקא תבריח עצמאיים ומתונים במדינה שבה כל אחוז חשוב.
למה מישיגן יכולה להכריע את השליטה בסנאט
הרפובליקנים מחזיקים כיום ביתרון של 53-47 בסנאט, ולכן הדמוקרטים צריכים רווח נטו של ארבעה מושבים כדי להשיג רוב. המשימה שלהם מתחילה קודם כל בשמירה על המושבים שכבר נמצאים בידיהם. מישיגן היא אחד מהם.
הפסד שם יאלץ את הדמוקרטים למצוא מושב רפובליקני נוסף במקום אחר, ויהפוך את הדרך לרוב לקשה הרבה יותר. מצד שני, אם אל-סייד יצליח לנצח למרות שהוא מועמד פרוגרסיבי במדינה שטראמפ לקח ב-2024, זה יהיה ניצחון בעל משמעות לאומית רחבה.
אחרי מה לעקוב עכשיו
- האם היתרון של אל-סייד מתבסס – כרגע מדובר בפער קטן מדי כדי להיחשב בטוח.
- מחירי הדלק והעימות עם קנדה – שני הנושאים מחוברים ישירות לכלכלה של מישיגן.
- איחוד הדמוקרטים אחרי הפריימריז – אל-סייד ניצח בפער של נקודה בלבד, והקמפיין צריך להחזיר מצביעים ותורמים שתמכו בסטיבנס.
- ההוצאות החיצוניות – זה כבר אחד המרוצים היקרים במדינה, וצפויים להגיע אליו עוד עשרות מיליונים.
- הצבעת הערבים והיהודים באזור דטרויט – ישראל, עזה ואיראן עשויות להשפיע כאן יותר מבמרוצים רבים אחרים לסנאט.
הזווית הישראלית
מבחינת ישראל, מישיגן היא אחד המרוצים החשובים ביותר לסנאט ב-2026. אל-סייד אינו רק מועמד שמבקר את ממשלת ישראל – הוא מייצג זרם דמוקרטי שמבקש לשנות את עצם התנאים שבהם ארצות הברית מעניקה לישראל סיוע צבאי.
ניצחון שלו במדינת מפתח יכול לחזק את הטענה בתוך המפלגה הדמוקרטית שביקורת חריפה על ישראל אינה עוד מכשול לניצחון בבחירות כלליות. ניצחון של רוג'רס, לעומת זאת, יוצג בידי תומכי ישראל כהוכחה לכך שהעמדות של אל-סייד הרחיקו יותר מדי מצביעים במרכז.
בגלל הקהילה הערבית הגדולה במטרו דטרויט והקהילה היהודית הפעילה באזור, זו גם אחת המדינות הבודדות שבהן יחסי ישראל-ארצות הברית יכולים להשפיע ישירות על תוצאת מרוץ לסנאט.
מקורות
- Axios – תוצאות הפריימריז הדמוקרטיים במישיגן
- RealClearPolitics – ממוצע הסקרים במישיגן
- Associated Press – פרופיל אל-סייד והמרוץ לסנאט
- Biographical Directory of Congress – מייק רוג'רס
- Reuters – הסחר עם קנדה וההשפעה הפוליטית במישיגן
- Associated Press – הוצאות AIPAC בפריימריז במישיגן
- Federal Election Commission – נתוני גיוס והוצאות
