כשחברה מפתחת תרופה בעזרת מידע גנטי שמקורו בצמחים או בחיידקים מהטבע, מי אמור ליהנות מההצלחה? אחת התשובות שגיבשה הקהילה הבינלאומית הייתה קרן קאלי, מנגנון שמבקש להחזיר חלק מהערך הכלכלי להגנה על המגוון הביולוגי. אלא שב-22 באוקטובר, בזמן שוועידת הטבע COP17 נערכת בירוואן שבארמניה, התמונה מביכה: הקרן שנועדה להגיע להיקף של מיליארד דולר בשנה קיבלה בפועל, לפי דיווח עדכני, 7,085 דולר בלבד.

חמישה דברים שחשוב לדעת

• קרן קאלי הוקמה בפברואר 2025 בעקבות ההחלטות שהתקבלו בוועידת המגוון הביולוגי בקולומביה.
• היא מיועדת לגייס תרומות מחברות המפיקות ערך ממידע דיגיטלי על רצפים גנטיים בטבע.
• לפי דיווח הגרדיאן מ-22 באוקטובר, לקרן הגיעו 7,085 דולר בפועל, אף שהתחייבויותיה הגיעו לכ-10,656 דולר.
• נכון לנתוני הקרן הרשמיים שפורסמו מוקדם יותר באוקטובר, שתי חברות העבירו יחד כ-6,000 דולר; הפער משקף מועדי דיווח שונים.
• ארגוני סביבה דורשים השתתפות רחבה יותר של התעשייה, בעוד נציגי חברות התרופות מבקשים לשנות את מנגנון החישוב ואת התנאים.

המספר הקטן מאחורי ההבטחה הגדולה

הרעיון היה ליצור מסלול שבו חלק מהרווחים הכלכליים שהתאפשרו בזכות המגוון הביולוגי יחזרו להגנתו. במרכז הקרן עומד מידע דיגיטלי על רצפים גנטיים, המכונה DSI. חברות בתחומי התרופות, הביוטכנולוגיה, החקלאות ומוצרים נוספים נעזרות במידע מהסוג הזה במחקר ופיתוח, לעיתים מבלי להידרש לחומר הביולוגי המקורי שנאסף בשטח. עד הקמת הקרן, היה קשה ליצור מנגנון בינלאומי שיקשר בין הרווחים מהמידע לבין שמירת המערכות האקולוגיות והקהילות שבקרבן הוא נוצר.

הקרן החלה לפעול בפברואר 2025 עם שאיפה להגיע למיליארד דולר בשנה. אבל הנתונים שהגיעו לשולחן הדיונים בארמניה רחוקים מאוד מהיעד. לפי דיווח הגרדיאן, עד 22 באוקטובר נרשמו התחייבויות בסך 10,656 דולר, שמתוכן הופקדו בפועל 7,085 דולר. בדיווח הרשמי של הקרן מוקדם יותר באוקטובר הופיע סכום של 6,000 דולר שהעבירו שתי חברות קטנות. אלה אינם נתונים סותרים בהכרח, אלא שני חתכי זמן שונים.

מדוע חברות התרופות לא ממהרות לשלם?

לפי ניתוח שפורסם לקראת COP17, אף אחת מחברות התרופות הגדולות לא תרמה לקרן באותה עת. המבקרים טוענים שהתעשייה נהנית ממקורות המידע של הטבע בעוד האחריות לשמר אותם נותרת ברובה בידי מדינות וקהילות, לעיתים במדינות מתפתחות שהן מקור מרכזי למינים ולחומר גנטי.

מנגד, התאחדות יצרניות התרופות הבינלאומית IFPMA טוענת שמנגנון התשלומים בנוי באופן שאינו מתאים למציאות התעשייתית. בנייר עמדה שפרסמה ב-19 באוקטובר, ערב דיוני הוועידה, היא קראה לעיצוב מחדש של המנגנון. לשיטתה, תרומה צריכה להיות קשורה לשימוש מהותי ומוכח במידע גנטי ולערך שנוצר ממנו, ולא לנוסחה אחידה שאינה מבחינה בין סוגי הפעילות והחברות.

זוהי מחלוקת אמיתית על עיצוב מדיניות, ולא רק סירוב לשלם: כל הצדדים מכירים, לפחות בהצהרותיהם, בצורך להגן על הטבע. השאלה היא האם מנגנון וולונטרי במתכונתו הנוכחית מסוגל לגייס סכומים משמעותיים – ומי יחייב את החברות הגדולות להצטרף אם אינן עושות זאת מרצונן.

למי אמור הכסף להגיע?

קרן קאלי מיועדת לסייע למימוש מסגרת קונמינג–מונטריאול, שנועדה לעצור את אובדן המגוון הביולוגי עד 2030. חלק מן הסכומים אמור לתמוך במדינות הזכאיות לסיוע ובקהילות ילידיות ומקומיות, הנושאות לא פעם בחלק משמעותי מהנטל של שמירת יערות, בתי גידול ומשאבים טבעיים. גם חלוקת הכספים, הפיקוח על ההעברות וייצוגן של קהילות בדיוני הקרן נמצאים עדיין בהליכי עיצוב.

הסוגיה משתלבת במשבר מימון רחב יותר שהוועידה מנסה להתמודד עמו. לפי מסגרת היעדים הבינלאומית, העולם אמור להגיע להשקעות של לפחות 200 מיליארד דולר בשנה לטובת שמירת הטבע עד 2030, אך קיים פער גדול בין ההצהרות לסכומים המוקצים בפועל. במדריך שלנו לוועידת COP17 מפורטים יעדי ההגנה על שטחים יבשתיים וימיים ופערי המימון.

הזווית הישראלית

ישראל היא חלק מן הכלכלה העולמית של מדעי החיים, התרופות והביוטכנולוגיה. כללי חלוקת התועלת ממידע גנטי עשויים להשפיע בעתיד גם על חברות ומוסדות מחקר ישראליים הפועלים בשווקים בינלאומיים. עם זאת, עצם קיומה של הקרן אינו מוכיח שבישראל חלה כיום חובה כללית על כל חברה בתחום לשלם לה סכום מסוים.

אחרי מה לעקוב

עד 30 באוקטובר יתנהל ב-COP17 משא ומתן על אופן הפעולה של הקרן, חלוקת ההכנסות והיחס לחברות המשתמשות במידע גנטי. השאלה המעשית החשובה היא האם יהיו התחייבויות כספיות משמעותיות נוספות, ולא רק הצהרות עקרוניות.

מקורות: הגרדיאן, 22.10.2026; אתר קרן קאלי – עדכון ל-COP17; עמדת IFPMA, 19.10.2026; האו"ם על COP17.

קרדיט לתמונה הראשית: ציפור במערכת אקולוגית טרופית, אילוסטרציה. Photo by Andreas Rasmussen on Unsplash.