צבע המים באזור כתם הפסולת הגדול באוקיינוס השקט השתנה בהדרגה, וייתכן שהאחראים הם חלקיקי פלסטיק זעירים שכמעט אי אפשר לראות בעין. מחקר שפורסם ב־5 בנובמבר 2026 בכתב העת Communications Earth & Environment מצא עלייה בהחזרת האור בגוונים כחולים וירוקים באזור זה, על סמך סדרות מדידה מלוויינים לאורך כ־20 שנה. החוקרים מציעים שאולי אפשר יהיה לזהות ריכוזי מיקרופלסטיק מהחלל – אבל טרם הוכיחו שהפלסטיק הוא הגורם היחיד לשינוי.

7 בנובמבר 2026 | המחקר בוחן חתימות אור בספקטרום שנמדדות באמצעות לוויינים, לא שינוי דרמטי בצבע האוקיינוס שאפשר לראות בוודאות מהחוף או בתמונה רגילה.

5 דברים שצריך לדעת

• תקופת המדידות: מאוגוסט 2002 עד ספטמבר 2022.
• האזור: האוקיינוס השקט הצפוני, סמוך לכתם הפסולת הגדול המכונה Great Pacific Garbage Patch.
• הממצא: בהירות מוגברת ביחד בערוצי האור הכחול והירוק ביחס למים סמוכים.
• ההסבר האפשרי: מיקרופלסטיק זעיר השוהה במים עשוי ליצור החזר אור בעל חתימה דומה.
• ההסתייגות: בלי דגימות מים נוספות אי אפשר לייחס את השינוי באופן ודאי לפלסטיק.

מהו כתם הפסולת הגדול באוקיינוס השקט?

הכינוי "כתם האשפה" נשמע כאילו מדובר באי מוצק שאפשר לעמוד עליו, אבל במציאות זהו אזור ענק שבו זרמי ים מרכזים כמויות גדולות של פסולת צפה וחלקיקים קטנים. השכיחים והקשים למדידה הם חלקיקי פלסטיק זעירים שנעים עם המים, עשויים לשקוע או להיסחף, ועלולים להגיע לשרשרת המזון.

ספינות מחקר מסוגלות לקחת דגימות במקומות מסוימים, אך אינן יכולות למפות באופן רציף את כל המרחב. לוויינים, לעומת זאת, אוספים נתונים על החזרת אור מפני האוקיינוס במשך שנים.

מה החוקרים ראו בנתוני הלוויינים?

החוקרים השתמשו בשלוש סדרות תצפית שונות שנמשכו 20 שנה, והשוו את ספקטרום האור באזור שבו נוטה להצטבר פלסטיק לסביבה הקרובה. בשלושת מקורות הנתונים נרשמה מגמה של הבהרה בגוונים הכחול והירוק, בייחוד סמוך לקצה המערבי והצפוני של אזור ההצטברות המתואר במודלים.

לפי המאמר המקורי, סימולציות של פיזור אור הראו שהחתימה המתוארת מתאימה לתרחישים של עלייה בחלקיקי פלסטיק קטנים במים. במודל ההסתברות, הכללת המיקרופלסטיק הגבירה ביותר מפי ארבעה את הסבירות לדפוס הספקטרלי שנצפה לעומת הסברים טבעיים שנבדקו.

האם המדענים הוכיחו שהאוקיינוס משנה צבע בגלל פלסטיק?

עדיין לא. צבע המים עשוי להיות מושפע גם מפלנקטון, חומר אורגני מומס, אבק מינרלי ושינויים אקולוגיים. החוקרים ניסו לבדוק חלופות טבעיות, אך מדגישים שהממצא נשען על התבוננות מרחוק ועל מודל פיזיקלי, ולא על סדרת מדידות ישירות של ריכוז המיקרופלסטיק הזעיר לאורך כל השנים והאזור.

המחקר עוסק בחלקיקים קטנים במיוחד, מתחת לכ־300 מיקרומטר, שקשה מאוד לאסוף ולמדוד. אין להסיק ממנו שפלסטיק גדול שנראה על פני הים הוא עצמו הגורם העיקרי לשינוי בצבע שנמדד.

למה זה חשוב?

אם יתברר שהחתימה הספקטרלית אכן מזהה הצטברות מיקרופלסטיק, היא עשויה לספק דרך יעילה לנטר זיהום באזורים נרחבים ובמשך שנים. ניטור כזה יכול לעזור לחוקרים ולרשויות להבין כיצד חלקיקים נעים, היכן הם מתרכזים ומה קורה לאחר שינויים בזרמים ובפעילות האנושית.

הניטור לא יפתור כשלעצמו את הבעיה: חלקיקים קטנים כל כך קשה להסיר מן האוקיינוס בלי לפגוע במערכות אקולוגיות. הפחתת כניסת פסולת לים עדיין חיונית.

הזווית הישראלית

גם בים התיכון נמדדים מיקרופלסטיק ולכלוך ימי, אך המודל שפותח לא אומת אוטומטית לתנאים שונים של מים, עומק ומקורות זיהום. הממצא יכול לעורר מחקר מקביל באזורנו, לא לספק כבר עכשיו מפת זיהום חדשה של חופי ישראל.

אחרי מה לעקוב?

מדידות שטח המשלבות דגימות מים ולוויינים, אימות של סוגי פלסטיק שונים והפעלת המודל באזורים ימיים נוספים. השאלה המרכזית: האם אפשר לזהות מיקרופלסטיק באופן אמין בלי להסתמך רק על סימולציות.

תמונת שער: פסולת פלסטיק על חוף, צילום המחשה. המחקר עוסק בחלקיקים זעירים בים ולא בצילום החוף הזה. צילום: Dustan Woodhouse ב־Unsplash.

לקריאה נוספת: מחקר קודם על מנגנונים כימיים של מיקרופלסטיק במים.

מקורות

Communications Earth & Environment, ‏5.11.2026 · Nature Portfolio – הסבר המחקר.