האם כוס יין ביום באמת תורמת לבריאות? ניתוח אמריקאי רחב של הסיכון המצטבר משתיית אלכוהול מטיל ספק בטענה הזו. החוקרים לא מצאו יתרון בריאותי כולל גם ברמות צריכה נמוכות, והעריכו כי בקרב גברים ששותים בממוצע 14 משקאות סטנדרטיים בשבוע לאורך החיים, הסיכון למוות שהאלכוהול תרם לו עומד על כ־4% — בערך אחד מכל 25. זו הערכת מודל לאוכלוסיית ארצות הברית, לא תחזית אישית למי ששותה.

המחקר פורסם לראשונה ברשת ביוני 2026 בכתב העת Journal of Studies on Alcohol and Drugs, ועורר עניין מחודש בעקבות פרסום מטעם בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה ב־1 בנובמבר. ממצאיו נוגעים לשאלה המוכרת אם "שתייה מתונה" יכולה להועיל ללב למרות הקשר הידוע בין אלכוהול לבין מחלות ופציעות.

חמש נקודות מרכזיות

• המחקר: ניתוח סיכון לתמותה ולתחלואה הקשורות לאלכוהול בארצות הברית, על בסיס נתוני בריאות לאומיים, סקירות מחקריות ומודל סטטיסטי.
• יתרון כולל לא הוכח: החוקרים לא מצאו אפקט מגן מובהק של אלכוהול על הבריאות הכוללת גם ברמות צריכה נמוכות.
• 14 משקאות בשבוע: המודל העריך לגברים סיכון חיים של כ־4% למוות הקשור סיבתית לשתיית אלכוהול ברמת צריכה ממוצעת זו; רווח הסמך היה רחב.
• לא רק מחלות לב: החישוב משקלל גם סרטן, מחלות כבד, פציעות וסיבות נוספות הקשורות לצריכת אלכוהול.
• מגבלה חשובה: אלה נתוני אוכלוסייה אמריקאית ואומדני מודל, ולא ניסוי שבו אנשים הוקצו לשתייה או להימנעות ממנה.

מה החוקרים בדקו?

הצוות הבינלאומי, שכלל חוקרים מאוניברסיטאות בטורונטו, קולומביה ומוסדות נוספים, ביקש לכמת את הסיכון המצטבר לאורך החיים כתלות בכמות האלכוהול שאדם שותה בממוצע בכל שבוע. החוקרים סקרו אלפי פרסומים ובחרו ניתוחים מתאימים לקשרים בין אלכוהול לבין מחלות ופציעות שונות. אחר כך שילבו את הקשרים האלו עם נתונים אמריקאיים על הרגלי שתייה, תמותה ותחלואה.

ההבדל המרכזי לעומת מחקרים העוסקים במחלה אחת הוא הסתכלות על מכלול התוצאות. ייתכן שבמחקר תצפיתי מסוים תימצא ירידה בסיכון למחלת לב אצל שותים בכמות נמוכה, אך במקביל צריכת האלכוהול תהיה קשורה לעלייה בסיכון לסוגי סרטן מסוימים, למחלות כבד ולפציעות. המודל נועד לבחון את המאזן הכולל, לא רק תוצאה אחת.

מה פירוש הנתון "אחד מכל 25"?

לפי המחקר, עבור גברים בארצות הברית שצרכו בממוצע 14 משקאות סטנדרטיים בשבוע, שיעור התמותה המיוחס לאלכוהול במודל הגיע לכ־39 מתוך 1,000 איש — כ־4%. טווח אי־הוודאות הסטטיסטי שניתן לאומדן זה רחב, בקירוב 10–70 מקרי מוות ל־1,000 איש. משום כך אין להציג את המספר כאילו הוא תחזית מדויקת לגבי אדם יחיד.

החוקרים גם העריכו שסיכון התמותה המיוחס לאלכוהול עולה ככל שכמות השתייה גדלה; מעל כ־8.5 משקאות בשבוע נקודת האומדן חצתה סיכון של אחד למאה בקרב נשים וגברים. אולם אין זה "סף בטיחות" ברור שמתחתיו אין סיכון: מדובר במודל עם רווחי סמך ובהבדלים בין מחלות וקבוצות אוכלוסייה.

מה נחשב משקה סטנדרטי?

במחקר נעשה שימוש בהגדרה אמריקאית של משקה סטנדרטי, הכולל בערך 14 גרם אלכוהול טהור. בקירוב זה יכול להיות פחית בירה של 355 מ"ל בחוזק 5%, כוס יין של 148 מ"ל בחוזק 12% או מנה של 44 מ"ל משקה חריף בחוזק 40%. בפועל יש הבדלים גדולים בגודל המזיגה ובריכוז האלכוהול, ולכן "כוס" אינה תמיד משקה סטנדרטי אחד.

מספר המשקאות בשבוע הוא רק חלק מהתמונה. לשתייה מרוכזת באירוע אחד עשויות להיות השפעות שונות מצריכה המתפרסת לאורך השבוע, ובכלל זה סיכון מוגבר לפציעות ולתאונות.

האם יין אדום טוב ללב?

במשך שנים מחקרים תצפיתיים הצביעו לעיתים על קשר בין שתייה מתונה ובין שיעורי מחלת לב נמוכים יותר. אולם הקשר הזה עשוי להיות מושפע מגורמים נוספים: הכנסה, פעילות גופנית, תזונה, מצב בריאותי קודם וההבדל בין מי שלא שתה מעולם לבין מי שחדל לשתות בעקבות מחלה.

החוקרים לא טוענים שכל קשר שנמצא במחקרי לב הוא בהכרח שגוי. הם מבהירים שגם אם תימצא תועלת מוגבלת במדד אחד, היא אינה שקולה להוכחה ששתיית אלכוהול מועילה לבריאות הכוללת. מבחינת מניעת מחלות, לא מומלץ להתחיל לשתות מתוך ציפייה לרווח בריאותי.

מהן מגבלות המחקר?

הניתוח משתמש במודל סיבתי־סטטיסטי שמחבר סיכונים ממקורות שונים ומחיל אותם על נתוני האוכלוסייה האמריקאית. הוא תלוי באיכות המחקרים שנבחרו, בדיוק דיווחי המשתתפים על צריכתם ובהנחות על הקשרים בין שתייה למחלות. אין כאן מדידה של 25 אנשים שתו ושאחד מהם מת, אלא חישוב של סיכון מצטבר המשויך לחשיפה.

בנוסף, תוצאות לאדם מסוים תלויות בגיל, במחלות רקע, בגנטיקה, בתרופות, בדפוסי שתייה ובסביבה. לא נכון להשליך ישירות מהאומדן האמריקאי על ישראל או על אוכלוסייה אחרת בלי התאמות. גם אחוז קטן יחסית של סיכון ברמת הפרט עשוי להצטבר לפגיעה גדולה כאשר אנשים רבים נחשפים לאורך שנים.

הזווית הישראלית: מה אפשר ללמוד?

המסר המעשי לישראלים אינו מעבר מדויק של "מספר מותר" בארצות הברית לתנאים בישראל, אלא הצורך להבין שהסיכון עשוי להתחיל בכמויות נמוכות ולהצטבר. מי שאינו שותה לא צריך להתחיל לשתות כדי להגן על לבו, ומי שכן שותה יכול לשקול צמצום כמות ותדירות, במיוחד הימנעות משתייה מרובה באירוע אחד.

למי שמשתמש בתרופות, בהריון, נוהג או מתמודד עם מצב רפואי, יש מצבים שבהם ההמלצה מחמירה אף יותר. אנשים ששותים בכבדות באופן קבוע עלולים להידרש לליווי רפואי בעת הפסקה, בשל סיכוני גמילה. ההחלטות האישיות נעשות מול גורם רפואי מתאים, ולא לפי נתון ממוצע בודד.

להרחבה על הקשר שבין הרגלי אכילה לבריאות הכבד, אפשר לקרוא גם את הכתבה שלנו על דיאטה ים־תיכונית, קטוגנית ודלת שומן ובריאות הכבד. המחקר על אלכוהול אינו בודק את הדיאטות האלו, ולכן אין להסיק שהן מבטלות את הסיכונים הכרוכים בשתייה.

אחרי מה לעקוב?

להתפתחויות בהמלצות הבריאות בארצות הברית ובמדינות אחרות, למחקרים שמשווים דפוסי שתייה שונים ולראיות מחקריות שמסוגלות להפריד בין שתייה עצמה לבין מאפיינים של אורח חיים. גם ההבחנה בין קשר תצפיתי, מודל סיכון וסיבתיות תהיה מרכזית בדיון המדעי.

מקורות: Journal of Studies on Alcohol and Drugs – המאמר המדעי, פורסם ברשת ב־8 ביוני 2026; PubMed – תקציר ושיטת המחקר; אוניברסיטת קולומביה דרך ScienceDaily – 1 בנובמבר 2026. הכתבה מבוססת על הערכות סטטיסטיות ואינה ייעוץ רפואי אישי.