קרדיט לתמונה הראשית: שגרירות ארצות הברית בירושלים / Wikimedia Commons. ויטקוף בפגישה עם משפחות חטופים בתל אביב, 13 במאי 2025. תצלום ארכיון; גודל התמונה הוקטן. מקור: https://www.flickr.com/photos/46886434@N04/54517476582/

סטיב ויטקוף הגיע למוסקבה בפברואר 2025 וחזר לארצות הברית עם המורה האמריקאי מארק פוגל, ששוחרר מהכלא הרוסי. שליחו החדש של דונלד טראמפ למזרח התיכון כבר עסק אז במשימה שמעבר לאזור שעליו הופקד. כעבור פחות משנתיים, בנובמבר 2026, הוא יושב לצד ג׳ארד קושנר בשיחות בין רוסיה לאוקראינה באבו דאבי, ומנסה לקדם הפסקת אש.

המעבר המהיר בין הזירות מאפיין את מקומו בממשל. ויטקוף לא בנה קריירה במחלקת המדינה ולא צמח במערכת הביטחון. הוא עורך דין שהפך ליזם נדל״ן עשיר, ולחבר ותיק של הנשיא. טראמפ נתן לו אחריות על משימות מדיניות מתוך אמון אישי וביטחון ביכולתו לנהל משא ומתן. השאלה המלווה אותו היא עד כמה הכישורים שהצליחו בעולם הנכסים יכולים להצליח גם במלחמות.

מי הוא סטיב ויטקוף?

ויטקוף נולד בברונקס ב־1957 וגדל גם בלונג איילנד. אביו עסק בייצור מעילים ואמו הייתה מורה, לפי פרופיל שפרסם פורבס. הוא בא ממשפחה יהודית, אך לא משושלת נדל״ן בעלת הון בהיקף של משפחות טראמפ או קושנר. את דרכו המקצועית התחיל בלימודים ובעבודה משפטית.

לפי אוניברסיטת הופסטרה, שבה למד, הוא סיים תואר ראשון ב־1980 ותואר במשפטים ב־1983. בהמשך עבד במשרדי Dreyer & Traub ו־Rosenman & Colin, וייצג יזמים ומשקיעים בעסקאות נדל״ן. זו הייתה נקודת מבט קרובה מאוד לעסק עצמו: עורך הדין רואה כיצד נבנה המימון, אילו סיכונים הצדדים מוכנים לקבל ואיפה נתקע המשא ומתן.

בשלב מסוים ויטקוף עבר מן הייצוג המשפטי אל ההשקעה. המעבר לא היה רק החלפת מקצוע: מי שמייעץ ללקוח על סיכון נעשה בעצמו בעל הנכס ונושא בסיכון. שנים לפני שהחל לייצג נשיא בחדרי משא ומתן, הוא למד לחבר בין כסף, שותפים, בנקים ונכסים.

מהבניינים הקטנים לקבוצת ויטקוף

ב־1985 החל לעבוד עם עורך הדין לארי גלאק ברכישת בנייני מגורים בצפון מנהטן ובברונקס. לפי פורבס, בעסקה הראשונה שלהם, בניין בן 24 דירות באינווד, מימן ויטקוף את חלקו בהון הראשוני בהלוואה מאביו. השניים הקימו את Stellar Management, ובהמשך הרחיבו את פעילותם.

ב־1997 הקים ויטקוף את החברה הנושאת את שמו. שנה אחר כך השתתף ברכישת בניין וולוורת׳ ההיסטורי בדרום מנהטן. לאורך השנים התרחבה הפעילות למשרדים, דירות יוקרה ומלונות, עם עסקאות בניו יורק ובערים נוספות. בפרופיל הבוגרים של הופסטרה מתואר ניסיונו במימון, שינוי ייעוד, השבחה ובנייה של עשרות נכסים.

כיום מציג אתר החברה את בנו אלכס כמנכ״ל. גם לורן ויטקוף וזאק ויטקוף מופיעים בצוות ההנהלה. כשקוראים ביוגרפיות ישנות שמציגות את סטיב כמנהל הפעיל של החברה, חשוב להבחין בין תפקידו ההיסטורי כמייסד לבין מבנה ההנהלה המוצג בה כיום.

איך הוא חושב על עסקאות?

בריאיון למגזין LEADERS ב־2019 תיאר ויטקוף עולם שבו הממשלה והיזמים תלויים זה בזה. הוא ביקר את האקלים הפוליטי בניו יורק, אך גם אמר שדיור בר־השגה חיוני לקיומה של העיר. הפתרון שהציע היה כלכלי ותכנוני: לאפשר ליזמים צפיפות בנייה שתיצור תמריץ לכלול בפרויקטים דירות נגישות יותר מבחינת מחיר.

הריאיון מספק הצצה לדרך חשיבה שבה מנסים לזהות מה כל צד צריך כדי להסכים. ויטקוף אינו מתעלם מהבעיה החברתית, אך מחפש את התנאים הכלכליים שיגרמו לבעלי ההון להשתתף בפתרונה. בזירה המדינית, גישה כזאת יכולה לסייע בחיפוש אחר אינטרסים משותפים; היא אינה מבטיחה שאפשר יהיה לגשר באמצעותם על כל מחלוקת.

עסקת בנייה גם אינה מסתיימת בחתימה. צריך להשיג מימון, לקבל אישורים, להתמודד עם התנגדויות ולבצע. ההשוואה הזאת מועילה להבנת התפקיד המדיני שלו: הצהרה על הפסקת אש היא רק תחילת העבודה אם אין מנגנון שמאפשר לקיים אותה ולבדוק הפרות.

החברות עם טראמפ התחילה הרבה לפני הפוליטיקה

ויטקוף הכיר את טראמפ בשנות השמונים, כאשר עבד במשרד עורכי דין שטיפל בעסקיו. שניהם פעלו בעולם הנדל״ן הניו יורקי, וההיכרות הפכה לחברות ממושכת. בהמשך הם בילו יחד גם במגרשי גולף, וויטקוף הופיע לצדו בזירה הפוליטית.

החברות הזאת אינה פרט קישוטי בביוגרפיה. היא מסבירה מדוע טראמפ מוכן לשלוח אותו למשימות רגישות, ומדוע מנהיגים זרים מוכנים להקדיש לו זמן גם בלי רקע דיפלומטי מסורתי. הם יודעים שהוא יכול לדבר ישירות עם הנשיא, ושדבריו עשויים לקבל משקל אצל מי שמקבל את ההחלטה.

זה גם מקור לחולשה אפשרית. סמכות המבוססת על אמון אישי תלויה ביחסים עם אדם אחד וביכולתו של השליח לתרגם את רצונו למדיניות. המעמד מאפשר גמישות ומהירות, אבל אינו פוטר מהצורך בתיאום עם אנשי המקצוע, בהיכרות עם פרטי הסכסוך ובמסגרת ברורה לאחריות.

האובדן של בנו אנדרו

ב־2011 מת בנו הבכור של ויטקוף, אנדרו, ממנת יתר של אופיואידים, בגיל 22. ויטקוף דיבר בפומבי על האובדן, ובנאומו בוועידה הרפובליקאית ב־2024 סיפר על התמיכה שקיבל מטראמפ בתקופת האבל. עדותו מסייעת להבין מדוע הקשר ביניהם עמוק יותר משותפות אינטרסים פוליטית.

בריאיון ל״אטלנטיק״ ב־2025 קשר ויטקוף בין זכר בנו לבין תחושת השליחות שלו. זו הדרך שבה הוא עצמו מתאר את המניע האישי לפעילותו; אין צורך להסיק ממנה שכל החלטה מקצועית שלו נובעת מהאבל. אבל מי שמנסה להבין את האיש צריך להביא בחשבון גם את החלק הזה בסיפורו, שאותו הוא בוחר לחלוק בפומבי.

עזה: עבודה עם ממשל ביידן לפני חילופי השלטון

אחת המשימות הראשונות שהפכו את ויטקוף לדמות מוכרת בישראל הייתה המשא ומתן על הפסקת האש ושחרור החטופים בינואר 2025. הוא השתתף במאמץ עוד לפני שטראמפ נכנס לתפקיד, כאשר ממשל ביידן היה עדיין בשלטון.

לפי רויטרס, ברט מקגורק הוביל את הצוות של הממשל היוצא, וויטקוף הצטרף למאמץ לצד המתווכים ממצרים ומקטאר. בכיר בממשל ביידן תיאר את נוכחותו כחשובה במיוחד להשגת ההסכמה. לכן נכון לייחס לו תפקיד משמעותי, בלי למחוק את עבודתם של הממשל היוצא ושל יתר המתווכים.

עבור הישראלים, המדד לתיווך כזה הוא מוחשי: מי חוזר הביתה, מתי, ובאילו תנאים. מבחינתו של שליח אמריקאי, המשימה כוללת גם תיאום בין ממשלות ומתווכים שאינם מסכימים ביניהם על כל מרכיבי ההסדר. ההצלחה בשלב אחד אינה מבטיחה הסכמה על השלב הבא.

מרוסיה ועד איראן: שליח עם כמה משימות במקביל

שחרור מארק פוגל בפברואר 2025 הדגים את התרחבות תפקידו אל הזירה הרוסית. ויטקוף טס למוסקבה והחזיר עמו אזרח אמריקאי שהיה כלוא שם יותר משלוש שנים. עבור הממשל הייתה זו תוצאה שניתן היה להציג מיד, לצד ניסיון רחב יותר לקדם קשר ישיר עם מוסקבה.

בהמשך השתתף ויטקוף במאמצים הנוגעים לרוסיה ולאוקראינה וגם במגעים הקשורים לאיראן. בנובמבר 2026 הוא וקושנר מובילים את הניסיון האמריקאי המחודש בשיחות אבו דאבי. במאמצים להפסקת אש בין רוסיה לאוקראינה עומדות במרכז שאלות של שטחים, ערבויות ביטחון והשתתפות אירופה בהסדר.

כאן מתחדד ההבדל בין הישג נקודתי להסכם לסיום מלחמה. אפשר להגיע להסכמה על שחרור אסיר בלי לפתור את המחלוקת שבין המדינות. הפסקת מלחמה מחייבת התחייבויות של מנהיגים, כוחות צבא ומערכות שלמות, ולעיתים גם פיקוח של צדדים נוספים.

הקריפטו ושאלת ניגוד העניינים

לצד הנדל״ן, ויטקוף היה שותף להקמת World Liberty Financial עם בני משפחת טראמפ ובני משפחתו. המיזם בתחום המטבעות הדיגיטליים עורר ביקורת משום שקשריו העסקיים חפפו למדינות ולאנשים שעמם ניהל מגעים כנציג הממשל.

בנובמבר 2025 פנו הסנאטורים הדמוקרטים אליזבת וורן וכריס מרפי לממשל בדרישה לבחון חשדות לניגודי עניינים, בין היתר סביב עסקאות הקשורות לאיחוד האמירויות. הבית הלבן והחברה הכחישו קשר בין העסקאות העסקיות לבין החלטות המדיניות. עצם הפנייה והחשדות אינם הוכחה שנעברה עבירה.

לדיון הזה יש עדכון מהותי: בספטמבר 2026 דיווחה ABC, על בסיס דיווחים פיננסיים, שוויטקוף קיבל בשנה הקודמת כמעט 107 מיליון דולר מחברת אחזקות הקשורה למיזם. בתגובה מסר הבית הלבן שהוא כבר נפרד לחלוטין מאחזקותיו ב־World Liberty Financial, וכי פעילותו העסקית הקודמת אינה קשורה למאמציו המדיניים. לכן אין להציג את מצב אחזקותיו הישן כאילו הוא בהכרח המצב הנוכחי.

מה היתרון שלו — ומה עדיין עליו להוכיח?

היתרון של ויטקוף הוא גישה ישירה לטראמפ, נכונות לקיים קשר אישי וניסיון בהבאת אנשים בעלי אינטרסים שונים להסכמה. הוא אינו צריך לבנות במשך שנים אמון עם הנשיא; הוא מגיע לתפקיד עם האמון הזה. עבור צד זר, זה עשוי להפוך אותו לכתובת יעילה מאוד.

אבל גישה לנשיא אינה תחליף להסכם שמחזיק מעמד. במשא ומתן מדיני צריך לבחון גם את יחסי הכוחות, את יכולת האכיפה ואת המחיר שאוכלוסיות ישלמו אם ההבטחות יופרו. הביקורת על מינוי אנשי עסקים לשליחים אינה מחייבת להתעלם מהישגיהם, כשם שהישג אינו מבטל את הצורך בפיקוח.

השותפות עם ג׳ארד קושנר — פרופיל על חייו, עסקיו ותפקידו המדיני מרכזת אצל שני אנשים המקורבים לטראמפ כמה מן התיקים הרגישים במדיניות החוץ האמריקאית. המבחן של ויטקוף יהיה בתוצאות שאפשר לבדוק לאורך זמן: שחרור אנשים, הפחתת האלימות ועמידה בהתחייבויות. החברות עם הנשיא פתחה עבורו את הדלת; כעת הוא נדרש להראות שההסכמות שהוא מקדם יכולות להתקיים גם מחוץ לחדר המשא ומתן.

בתמונה: סטיב ויטקוף בפגישה עם משפחות חטופים בתל אביב, 13 במאי 2025, תצלום ארכיון. צילום: שגרירות ארצות הברית בירושלים, באמצעות Wikimedia Commons, ברישיון CC BY 2.0. גודל התמונה הוקטן.