החור בשכבת האוזון מעל אנטארקטיקה היה בשנת 2026 השביעי בגודלו בשטח ב-48 שנות המדידה – אבל מדעני נאס"א ו-NOAA אומרים שההתאוששות ארוכת הטווח לא נעצרה. ב-9 בנובמבר פרסמה נאס"א הדמיה של התפתחות החור, בעקבות הודעה משותפת של שתי הסוכנויות בשבוע שעבר. בשיאו, ב-18 בספטמבר, השתרע האזור שבו כמות האוזון נמוכה מהסף המדעי על כ-27.1 מיליון קמ"ר. בממוצע לאורך עונת השיא הוא הגיע לכ-25 מיליון קמ"ר.

איך ייתכן חור גדול לצד התאוששות?

החור אינו פתח ממשי באטמוספרה. זהו כינוי לאזור שבו ריכוז האוזון בסטרטוספרה יורד מתחת ל-220 יחידות דובסון. האוזון בגובה הזה מסנן חלק ניכר מהקרינה העל-סגולה של השמש. בשונה מאוזון קרוב לקרקע, שהוא מזהם אוויר, שכבת האוזון העליונה מספקת הגנה חיונית לבני אדם, לבעלי חיים ולצמחים.

לפי המדענים, מערבולת קוטבית חזקה במיוחד יצרה השנה תנאים קרים שהאריכו את תקופת הפגיעה באוזון. אך למרות השטח הגדול, ריכוזי האוזון בחור לא ירדו לשפל של השנים הקשות ביותר. במדידות בתחנת הקוטב הדרומי נרשם ב-17 באוקטובר מינימום של 105 יחידות דובסון, לעומת 92 יחידות ב-2006. לכן לא נכון להסתפק בכותרת "החור התרחב" כדי להסיק ששכבת האוזון מתדרדרת מחדש. NOAA/NASA, 4 בנובמבר.

ההשפעה של פרוטוקול מונטריאול

ההסכם הבינלאומי שנחתם ב-1987 הוביל בהדרגה להפחתת השימוש בכימיקלים שמפרקים אוזון, כמו CFC, ששימשו בעבר במקררים ובתרסיסים. חומרים כאלה נשארים באטמוספרה עשרות שנים, ולכן גם אחרי הפחתת הפליטות ההחלמה איטית. מדעני NOAA מעריכים שהחור השנה היה עלול להיות גדול בעוד מיליוני קילומטרים רבועים אלמלא הצמצום בכימיקלים ההרסניים.

המדענים צופים חזרה של שכבת האוזון באזור אנטארקטיקה לרמות של 1980 בשנות ה-70 של המאה הנוכחית. זהו אומדן המבוסס על מודלים, לא הבטחה לתאריך מדויק. שינויים בטמפרטורה ובזרימה הסטרטוספרית יכולים עדיין ליצור שנים חריגות בדרך. NASA Earth Observatory, 9 בנובמבר.

חמישה דברים שצריך לדעת

• בשנת 2026 היה החור השביעי בגודלו לפי שטח ממוצע בעונת השיא.
• בשיא השטח, ב-18 בספטמבר, הוא הגיע ל-27.1 מיליון קמ"ר.
• החור לא היה מהעמוקים ביותר; המינימום שנמדד בקוטב הדרומי היה 105 יחידות דובסון.
• מערבולת קוטבית חזקה במיוחד תרמה להתרחבותו.
• לפי נאס"א ו-NOAA, הירידה בכימיקלים מזיקים ממשיכה לתמוך בשיקום השכבה.

אחרי מה לעקוב?

לנתוני 2027 ולמגמה הרב-שנתית, ולא רק למצב בשנה אחת. ההבחנה בין תנודתיות מזג האוויר בגובה רב לבין ההפחתה המתמשכת של חומרים מפרקי אוזון היא לב הסיפור המדעי.

מקורות

נאס"א, 9.11.2026 · NOAA ונאס"א, 4.11.2026.