במשך כמעט ארבע שנים נדמה היה שאחת המלחמות ההרסניות במזרח התיכון פשוט דעכה. לא נחתם הסכם שלום, תימן לא אוחדה והחותים לא הניחו את נשקם, אבל הטילים כמעט הפסיקו לעוף מתימן לעבר סעודיה והמטוסים הסעודיים חדלו ברובם מהפצצות רחבות היקף.

הקיץ הזה הרגיעה נשברה.

ב-13 ביולי שיגרו החותים טילים לעבר דרום סעודיה, בפעם הראשונה מאז הפסקת האש הלא רשמית שהשתרשה לאחר 2022. שבוע לאחר מכן הם הכריזו על "מצור ימי" נגד סעודיה והחלו לאיים על מכליות נפט בים האדום. לאחר מכן באו תקיפות על מתקנים ביאנבו ובג'יזאן, לחימה מחודשת בתוך תימן, ובתחילת ספטמבר אחת המתקפות הגדולות ביותר על שטח סעודיה זה שנים.

ב-8 בספטמבר שוגרו טילים וכטב"מים לעבר כמה ערים ומתקנים בדרום הממלכה. בין היעדים היו בסיס חיל האוויר בח'מיס מושייט ותשתיות אנרגיה. 73 בני אדם נפצעו, בהם אזרחים. החותים הודיעו כי המתקפה כוונה גם נגד מתקני ארמקו, וסעודיה שבה לתקוף מטרות בתימן. למחרת טען דובר החותים כי בתוך 12 שעות ביצעה סעודיה 54 תקיפות אוויריות בכמה מחוזות. ריאד לא אישרה בפומבי את מלוא הנתון.

ואז הגיעה ההתפתחות שמעלה את רמת הסיכון הרבה מעבר לגבול הסעודי-תימני: ב-10 בספטמבר השתלטו החותים על נמל מוח'א, לחופי הים האדום, והחלו לדחוק את הכוחות הנתמכים בידי סעודיה דרומה, לעבר באב אל-מנדב.

מי הם בכלל החותים

החותים, או אנסאר אללה, אינם ארגון שהוקם בידי איראן. שורשיהם נמצאים בצפון תימן ובקהילה הזיידית, זרם בשיעה ששלט בחלקים מתימן במשך מאות שנים. התנועה התפתחה בשנות ה-90 על רקע תחושת קיפוח פוליטי, היחלשות הזהות הזיידית והתנגדות להשפעה הסעודית והאמריקאית במדינה.

במהלך שנות ה-2000 ניהלו החותים סדרה של מלחמות נגד שלטונו של הנשיא עלי עבדאללה סאלח. בהמשך, לאחר הטלטלה של האביב הערבי, ניצלו את חולשת המדינה והרחיבו במהירות את שליטתם. בספטמבר 2014 השתלטו על הבירה צנעא ועל אזורים נרחבים בצפון המדינה. הממשלה המוכרת בינלאומית נדחקה דרומה.

מאז הפכו החותים מתנועת מורדים מקומית לצבא בעל עשרות אלפי לוחמים, טילים בליסטיים, טילי שיוט, כטב"מים ויכולות ימיות. איראן סיפקה להם לאורך השנים תמיכה, ידע, אימונים ונשק. דוח מומחי האו"ם מ-2024 קבע כי הקבוצה קיבלה סיוע טכני, אימונים, מימון ואמצעי לחימה מאיראן, ממיליציות עיראקיות ומחיזבאללה. החותים מצדם טוענים שהם תנועה עצמאית ולא שלוחה איראנית, וטהרן ממשיכה לטעון שאינה שולטת בהחלטותיהם.

ההבחנה הזאת חשובה. איראן משפיעה מאוד על החותים ומספקת להם יכולות שלא היו ברשותם בעבר, אבל לחותים יש גם מטרות תימניות משלהם, אינטרסים פוליטיים עצמאיים ובסיס תמיכה מקומי.

למה סעודיה נכנסה למלחמה

כאשר החותים השתלטו על צנעא והתקדמו דרומה, סעודיה ראתה מול הגבול שלה תרחיש שהיא לא היתה מוכנה לקבל: תנועה חמושה, עוינת לריאד, בעלת קשרים הולכים ומתהדקים עם איראן, ששולטת בבירת תימן ובחלק גדול מהמדינה.

במרץ 2015 יצאה קואליציה בראשות סעודיה למלחמה במטרה המוצהרת להשיב לשלטון את הממשלה המוכרת בינלאומית. מבחינת ריאד היה כאן גם מאבק גיאופוליטי – ניסיון למנוע מאיראן להשיג דריסת רגל צבאית ישירה מדרום לממלכה, בדומה לאופן שבו חיזבאללה בנה כוח חמוש עצמאי בלבנון.

המלחמה שנועדה בתחילה להיות קצרה נמשכה שנים. חיל האוויר הסעודי הפציץ אלפי מטרות בתימן, החותים ירו טילים וכטב"מים לעבר ערים, שדות תעופה ומתקני נפט בסעודיה, והכוחות המקומיים בתימן התפצלו בין ממשלה מוכרת, בדלנים דרומיים, מיליציות שבטיות וכוחות הנתמכים בידי סעודיה ואיחוד האמירויות. אף צד לא הצליח להשיג הכרעה.

למה החותים נלחמים בסעודים

מנקודת מבטם של החותים, המלחמה היא מאבק נגד התערבות זרה בתימן ונגד המצור והתקיפות הסעודיות. הם דורשים שליטה רבה יותר במדינה, הסרת מגבלות על נמלים ושדות תעופה והכרה במעמדם ככוח מרכזי בשלטון העתידי.

לצד המאבק המקומי, האידיאולוגיה החותית נעשתה עם השנים אזורית יותר. התנועה הצטרפה ל"ציר ההתנגדות" הנתמך בידי איראן, אימצה עמדה אנטי-אמריקאית ואנטי-ישראלית חריפה, ובמהלך המלחמה בעזה החלה לשגר טילים וכטב"מים לעבר ישראל ולתקוף ספינות בים האדום בטענה שהפעולות נעשות למען הפלסטינים.

המלחמה שכמעט נגמרה ב-2022

באפריל 2022 הצליח האו"ם להביא את הממשלה התימנית והחותים להפסקת אש כלל-ארצית. ההסכם עצר פעולות התקפיות בתוך תימן ומעבר לגבולותיה, איפשר כניסת ספינות דלק לנמל חודיידה וחידש טיסות מסחריות מצנעא.

ההפוגה הוארכה כמה פעמים אך פקעה רשמית באוקטובר 2022. באופן חריג, גם אחרי שפגה המשיכו הצדדים לשמור ברובם על השקט. קווי החזית כמעט קפאו והתקיפות בין סעודיה לחותים הצטמצמו מאוד.

בסוף 2023 כבר נראתה אפשרות להסדר רחב יותר. החותים והממשלה התחייבו לעבוד על מפת דרכים שתכלול הפסקת אש ארצית, צעדים כלכליים וחידוש תהליך פוליטי פנימי, בתיווך האו"ם ובתמיכת סעודיה ועומאן.

אלא שהמלחמה בעזה והמשבר בים האדום שינו את סדר היום. תקיפות החותים נגד ספנות וישראל גררו תקיפות אמריקאיות ובריטיות בתימן, והמו"מ התימני נדחק הצדה. ב-2026 נשבר גם השקט בין ריאד לחותים.

איך התחילה ההתלקחות הנוכחית

השלב הראשון הגיע ב-13 ביולי. כוחות המזוהים עם ממשלת תימן תקפו את שדה התעופה בצנעא כדי למנוע נחיתה של מטוס שהגיע מאיראן. החותים האשימו את סעודיה ואנשיה בתקיפה והשיבו בשיגור טילים לעבר שדה התעופה אבהא בדרום הממלכה. סעודיה הודיעה כי יירטה אותם.

שבוע לאחר מכן הכריזו החותים על מצור ימי נגד סעודיה והזהירו ספינות סעודיות שלא להשתמש בבאב אל-מנדב. כמה ימים אחר כך טענו כי תקפו שתי מכליות נפט סעודיות. לפחות אחת מהן דיווחה על פגיעה סמוך לחוף הסעודי.

בהמשך החודש שוגרו טילים וכטב"מים לעבר מתקני ארמקו ביאנבו ובג'יזאן, לאחר תקיפות סעודיות בחודיידה. העימות הלך והתרחב באוגוסט, ובתחילת ספטמבר הפך שוב למלחמה כמעט גלויה.

המתקפה של 8 בספטמבר שינתה את התמונה

החותים תקפו ארבעה מוקדים בדרום סעודיה, ובהם מתקני אנרגיה ובסיס צבאי. לפי הרשויות הסעודיות, יותר מ-70 בני אדם נפצעו. שריפות פרצו במתקני נפט ותשתיות, כולל באזור ג'יזאן.

סעודיה הגיבה בתקיפות בתימן. לפי החותים, הותקפו בין היתר אל-ג'וף, מאריב, סעדה, תעז וחודיידה. האו"ם גינה את התקיפות החותיות מעבר לגבול ובמקביל הביע דאגה מהחרפת הקרבות ומהפגיעה באזרחים בתוך תימן.

בתוך ימים נעקרו אלפי משפחות באזורי תעז וחודיידה. האו"ם דיווח ב-8 בספטמבר כי יותר מ-5,600 משקי בית נעקרו מאז תחילת ההסלמה ב-3 בספטמבר.

ואז נפלה מוח'א

ב-10 בספטמבר דיווחו מקורות צבאיים תימניים כי החותים השתלטו על מוח'א, עיר הנמל ההיסטורית שממנה הגיע לעולם גם השם "מוקה". מבחינה צבאית, המיקום חשוב הרבה יותר מהקפה.

מוח'א נמצאת על החוף המערבי של תימן, מדרום לחודיידה ומצפון לבאב אל-מנדב. החותים תקפו גם את איי חניש ודחקו את הכוחות הנתמכים בידי הממשלה לכיוון ד'ובאב. מעבר לד'ובאב נמצא האי פרים, המחלק את מצר באב אל-מנדב לשני נתיבי שיט.

אם החותים יצליחו להשתלט על ד'ובאב ולבסס אחיזה סביב פרים, יכולת האיום שלהם על ספנות במצר תגדל מאוד.

למה באב אל-מנדב חשוב כל כך

המצר, שרוחבו בנקודה הצרה ביותר כ-29 קילומטרים, מחבר את מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי לים האדום ומשם לתעלת סואץ. כל ספינה המפליגה מאסיה לאירופה דרך סואץ צריכה לעבור בו. כאשר האזור אינו בטוח, האופציה החלופית היא להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה – מסלול ארוך ויקר בהרבה.

התקיפות החותיות מאז 2023 כבר גרמו לחברות ספנות גדולות להעביר חלק מהאוניות למסלול הזה, האריכו זמני הפלגה והגדילו מחירי ביטוח והובלה. אבל ב-2026 הבעיה חמורה יותר מפני שבאב אל-מנדב אינו רק נתיב מסחר רגיל. הוא הפך למסלול מילוט עבור הנפט של מדינות המפרץ.

הבעיה הכפולה של סעודיה: הורמוז מצד אחד, החותים מצד שני

לפני המלחמה האזורית הנוכחית עברו במצר הורמוז יותר מ-20 מיליון חביות נפט ונוזלי דלק ביום. לפי EIA, ברבעון האחרון של 2025 עברו שם בממוצע 21.6 מיליון חביות ביום. ברבעון השני של 2026, לאחר פרוץ המלחמה סביב איראן, הכמות נפלה ל-4.9 מיליון בלבד.

כדי לעקוף את הורמוז החלה סעודיה להעביר כמויות גדולות של נפט בצינור East-West משדות הנפט במזרח המדינה אל נמל יאנבו שבים האדום. כתוצאה מכך, תנועת מוצרי הנפט דרך באב אל-מנדב עלתה מ-5.4 מיליון חביות ביום ברבעון האחרון של 2025 ל-8.1 מיליון ברבעון השני של 2026.

במילים פשוטות: כאשר דלת אחת נסגרה במזרח חצי האי ערב, סעודיה העבירה את הנפט לדלת המערבית. עכשיו החותים מאיימים גם עליה.

אז למה הנפט כבר מעל 100 דולר

כאן חשוב לא לייחס לחותים לבדם את הזינוק. מחיר הנפט עולה כבר חודשים בעיקר בגלל המלחמה הרחבה סביב איראן והשיבוש הקיצוני במצר הורמוז. אבל החזית הסעודית-חותית משנה את חישוב הסיכון של השוק: היא מאיימת גם על אחת החלופות המרכזיות להורמוז.

אחרי מתקפות החותים ב-8 בספטמבר נסגר ברנט ב-97.92 דולר לחבית. למחרת חצה שוב את רף 100 הדולר, וב-10 בספטמבר כבר הגיע במהלך המסחר לכ-105.26 דולר. WTI האמריקאי עבר 100 דולר לראשונה מאז מאי.

ברנט עלה ביותר מ-30% מהשפל שנרשם בתחילת אוגוסט. השוק אינו מתמחר רק כמה חביות חסרות היום, אלא את האפשרות שהשיבושים במזרח התיכון יהפכו למצב ממושך.

למה המחיר אינו כבר 150 דולר

למרות חומרת המשבר, הנפט עדיין זורם. מדינות המפרץ מפעילות צינורות חלופיים, מבצעות העברות בין אוניות ומשתמשות במסלולים שאינם תלויים לחלוטין בהורמוז. סעודיה יכולה להעביר מטענים צפונה דרך הים האדום, תעלת סואץ וצינור SUMED המצרי. היצע מארצות הברית, קנדה וגיאנה מסייע גם הוא למתן חלק מהמחסור.

במקביל, מחירי אנרגיה גבוהים פוגעים בביקוש, במיוחד בכלכלות גדולות כמו סין. ככל שהנפט מתייקר, הפעילות הכלכלית נחלשת – מה שמציב בעצמו תקרה מסוימת למחיר.

מה איראן רוצה

החותים אינם פועלים רק בזירה תימנית מבודדת. ההסלמה מתרחשת בזמן שאיראן נמצאת בעימות רחב עם ארצות הברית ובעלות בריתה, והלחץ על סעודיה פוגע באחת ממדינות המפתח במחנה האזורי המתנגד לטהרן.

איראן מכחישה שהיא שולטת בחותים. עם זאת, דיווחים מהשבוע האחרון מצביעים על לחץ איראני להחריף את המערכה מול סעודיה ועל המשך סיוע בנשק ובמימון.

סעודיה אינה רוצה לחזור למלחמה של 2015. לכן ניסתה תחילה להפעיל לחץ דיפלומטי. הדילמה של ריאד ברורה: תגובה מוגבלת עלולה לא להספיק כדי לעצור את החותים, אך חזרה למערכה רחבה בתימן עלולה לגרור את סעודיה שוב למלחמה ארוכה, יקרה ובלתי פופולרית שממנה ניסתה לצאת במשך שנים.

ומה החותים רוצים עכשיו

התקדמותם לאורך החוף מעניקה להם כמה הישגים אפשריים בעת ובעונה אחת. ראשית, שליטה רחבה יותר במערב תימן תחזק את עמדתם בכל משא ומתן עתידי. שנית, איום אמין על באב אל-מנדב נותן להם מנוף לחץ על סעודיה, ארצות הברית והמערכת הכלכלית העולמית. שלישית, הסלמה מול ריאד יכולה לחזק את הדימוי שלהם ככוח המרכזי שנותר פעיל בציר האיראני.

הסכנה הגדולה היא שתימן תחזור ל-2015

עבור שוק הנפט, המלחמה היא סיכון כלכלי. עבור תושבי תימן היא עלולה להיות אסון נוסף. יותר מעשור של מלחמה הרס את המדינה. לפי תוכנית הסיוע של האו"ם ל-2026, כ-22.3 מיליון בני אדם זקוקים לסיוע ולהגנה, 18.3 מיליון מתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי חריף ויותר מ-2.2 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש סובלים מתת תזונה חריפה. רק כ-59% ממתקני הבריאות במדינה מתפקדים באופן מלא.

הערעור המחודש של הנתיבים, הנמלים והכבישים מסוכן במיוחד למדינה שמייבאת כ-90% מהמזון שלה. האו"ם כבר מזהיר שהעימות הנוכחי עלול למחוק את ההתקדמות שנעשתה בשנות הרגיעה ולהחזיר את תימן למלחמת אזרחים מלאה.

למה זה מסוכן ליציבות של כל המזרח התיכון

למלחמה המחודשת יש כמה מעגלי השפעה. עבור סעודיה היא מחזירה איום ישיר לערי הדרום, לשדות תעופה ולתשתיות נפט. מבחינת מצרים, כל ירידה בתנועת הספנות דרך באב אל-מנדב פוגעת גם בתנועת האוניות בתעלת סואץ ובהכנסותיה. מבחינת מדינות המפרץ, מדובר באיום על הנתיב החלופי שהפך חיוני דווקא בגלל המשבר בהורמוז. מבחינת ארצות הברית, כל הסלמה דורשת עוד יכולות הגנה ותקיפה באזור שכבר עמוס בכוחות צבאיים.

קיימת גם סכנת התרחבות למיליציות עיראקיות. ככל שמספר השחקנים עולה, כך גדל גם הסיכון שטעות חישוב אחת תהפוך סדרת תקיפות מוגבלות למלחמה אזורית רחבה יותר.

הזווית הישראלית

עבור ישראל, החזית הזאת רחוקה מלהיות מלחמה זרה. החותים כבר הוכיחו שהם מסוגלים לשגר טילים וכטב"מים לעבר ישראל. במהלך המלחמה בעזה הם תקפו את ישראל ואת הספנות בים האדום, וב-2026 הצטרפו שוב לעימות האזורי.

התקדמות חותית לכיוון באב אל-מנדב מחמירה את האיום על נתיבי השיט לישראל. כל ספינה שעוברת מהאוקיינוס ההודי לאילת או דרך הים האדום צפונה עוברת באזור שהחותים מבקשים להגדיל בו את שליטתם. גם כאשר היעד אינו ישראלי, התייקרות הביטוח, שינוי נתיבי הספנות והמעבר סביב אפריקה מתגלגלים למחירי הובלה ולעלויות יבוא.

יש גם זווית אסטרטגית רחבה יותר. לישראל ולסעודיה אין ברית צבאית רשמית, אך לשתיהן אינטרס למנוע מאיראן ומבעלות בריתה יכולת לשלוט למעשה בשני צווארי הבקבוק שסוגרים על חצי האי ערב – הורמוז במזרח ובאב אל-מנדב במערב. ההתפתחות הזאת יכולה להגביר את החפיפה באינטרסים הביטחוניים גם ללא שינוי פומבי ביחסים המדיניים.

ולבסוף, מחיר הנפט משפיע גם על ישראל. נפט ממושך מעל 100 דולר עלול להתגלגל למחירי דלק, הובלה, תעופה ומוצרים מיובאים ולהוסיף לחץ אינפלציוני.

על מה שווה לעקוב

בימים הקרובים הנקודה הצבאית החשובה ביותר היא ד'ובאב והאי פרים. אם החותים ימשיכו דרומה אחרי כיבוש מוח'א ויצליחו להתבסס ממש על המצר, רמת האיום על הספנות תעלה משמעותית. במקביל צריך לעקוב אחרי תקיפות נוספות על יאנבו, ג'יזאן וצינור East-West, משום שפגיעה בתשתיות האלה תשפיע ישירות על היכולת הסעודית לעקוף את הורמוז.

הסימן המדיני החשוב יהיה התגובה הסעודית. ריאד יכולה להסתפק בתקיפות אוויריות ובתמיכה בכוחות הממשלה התימנית, או להגיע למסקנה שהאיום על התשתיות והספנות מחייב מעורבות עמוקה יותר. במקביל, כל איתות מטהרן לגבי ריסון או חיזוק החותים ישפיע על הסיכוי להסלמה נוספת.

ושוק הנפט יספק מדד כמעט בזמן אמת. אם ברנט יישאר מעל 100 דולר גם בלי פגיעה גדולה נוספת בתשתיות, זה יהיה סימן שהשוק כבר מתמחר מלחמה ממושכת. אם באב אל-מנדב ייסגר בפועל לחלק גדול מהתנועה במקביל להמשך השיבושים בהורמוז, התרחיש הכלכלי יהיה קשה בהרבה.

מלחמה ישנה, סכנה חדשה

העימות בין סעודיה לחותים אינו חדש. הוא כבר הרג רבבות, הרס חלקים מתימן והוכיח שסעודיה, למרות עליונותה האווירית והכלכלית, אינה יכולה פשוט למחוק את החותים בכוח.

מה שהשתנה ב-2026 הוא המרחב שבו המלחמה מתנהלת. ב-2015 השאלה היתה בעיקר מי ישלוט בתימן והאם איראן תבסס כוח חמוש על גבולה הדרומי של סעודיה. היום אותה מלחמה מתחברת ישירות לעימות עם איראן, לשיבוש במצר הורמוז, לאיום על הספנות בים האדום ולמחיר שכל נהג, חברת תעופה ומפעל ברחבי העולם משלמים על אנרגיה.

כיבוש מוח'א לא אומר שהחותים שולטים בבאב אל-מנדב, וסעודיה עדיין מחזיקה בעוצמה צבאית וכלכלית גדולה בהרבה. אבל השילוב בין שתי חזיתות ימיות – הורמוז במזרח ובאב אל-מנדב במערב – הוא תרחיש ששוקי האנרגיה ניסו במשך שנים לא לדמיין.

בספטמבר 2026 הוא כבר אינו תרחיש תיאורטי.