גל הפרסום של ספטמבר כבר הפך את הבחירות לסנאט למלחמת כסף: לפי נתוני AdImpact שפורסמו ב-Axios, כ-390 מיליון דולר של מודעות פוליטיות מיועדים למסכים בחודש אחד, והרפובליקנים מוציאים יותר כמעט בכל מרוץ תחרותי. שתי פסיקות של בית המשפט העליון שינו גם את כללי המשחק, אבל היתרון הכספי לא מספר לבדו מי ינצח בנובמבר.
עיקרי הדברים
- כ-390 מיליון דולר של פרסום במרוצי הסנאט מיועדים לטלוויזיה, סטרימינג, כבלים ורשתות החברתיות במהלך ספטמבר, לפי נתוני AdImpact.
- הרפובליקנים מוציאים יותר מהדמוקרטים כמעט בכל מרוץ צמוד לסנאט. באוהיו, טקסס ומישיגן הם הזמינו לפחות 10 מיליון דולר יותר בפרסום החודש.
- בטקסס לבדה, PAC המזוהה עם הנהגת הרפובליקנים בסנאט הפך למוציא הגדול ביותר החודש עם יותר מ-41 מיליון דולר בפרסום.
- בית המשפט העליון ביטל ביוני מגבלות על הוצאות מתואמות בין המפלגות למועמדים, ובספטמבר אפשר לוועדות מפלגתיות ליהנות מתעריפי פרסום מוזלים הדומים לאלה של מועמדים.
- לדמוקרטים עדיין יש יתרון חשוב בכסף שמגייסים המועמדים עצמם. באוהיו, למשל, שרוד בראון גייס עד סוף יוני כ-38.6 מיליון דולר, לעומת כ-14.4 מיליון דולר לג'ון הוסטד.
שמונה שבועות לפני הבחירות, הדרך הפשוטה ביותר להבין אילו מדינות באמת מדאיגות את שתי המפלגות היא להסתכל לא רק על הסקרים אלא גם על חשבוניות הפרסום. כשהכסף מתחיל לזרום בעשרות מיליוני דולרים למדינה אחת, זו בדרך כלל אינדיקציה טובה לכך שהמטות הארציים מאמינים שהמרוץ עדיין פתוח – ושיש טעם להשקיע בניסיון להזיז כמה אחוזים מהבוחרים.
בספטמבר 2026 התמונה ברורה למדי. הרפובליקנים נכנסו לישורת האחרונה עם יתרון גדול בהוצאות החיצוניות על מרוצי הסנאט, ומפנים אותו גם למדינות שבהן בעבר לא היו מצפים להוציא סכומים כאלה. הדמוקרטים, מנגד, נשענים יותר על קופות חזקות של מועמדים מכהנים או מוכרים, שמאפשרות להם לקנות זמן אוויר במחיר נמוך יותר.
ספטמבר הוא החודש שבו הכסף נכנס באמת למרוץ
לפי נתוני AdImpact שפורסמו ב-Axios, היקף הפרסום במרוצי הסנאט בספטמבר הגיע לכ-390 מיליון דולר ועדיין מטפס. הנתון כולל פרסום בטלוויזיה, בכבלים וברשתות החברתיות, לצד הערכות להוצאות בשירותי סטרימינג. אחרי חודשי קמפיין שבהם מועמדים בונים שם, מגייסים תרומות ומנסים להגדיר את היריב, זה השלב שבו המפלגות וקבוצות התמיכה מתחילות לקנות נוכחות כמעט רציפה מול הבוחרים.
בשלוש מדינות מפתח – אוהיו, טקסס ומישיגן – הרפובליקנים הזמינו לפחות 10 מיליון דולר יותר בפרסום במהלך ספטמבר מאשר הדמוקרטים. בג'ורג'יה התמונה הפוכה: שם הדמוקרטים מוציאים יותר, בין היתר משום שהסנאטור ג'ון אוסוף מגיע למרוץ עם קופת קמפיין גדולה ומעמד טוב יחסית בסקרים. גם איווה ואלסקה, שתי מדינות שבדרך כלל מתחילות את המפה בצד הרפובליקני, מקבלות השנה השקעה משמעותית משני המחנות.
טקסס ממחישה את גודל ההימור. PAC הקשור למנהיג הרוב בסנאט, ג'ון ת'ון, הפך למוציא הגדול ביותר במדינה בספטמבר עם יותר מ-41 מיליון דולר בפרסום. במקביל, ועדה חדשה המזוהה עם המנגנון הפוליטי של טראמפ, No Going Back PAC, הזמינה כ-41 מיליון דולר נוספים במישיגן, אוהיו, צפון קרוליינה, ניו המפשייר, אלסקה וג'ורג'יה, וגם בכמה מרוצים לבית הנבחרים.
לא כל דולר פוליטי שווה אותו דבר
המספרים הגדולים עלולים להטעות, מפני שיש הבדל משמעותי בין דולר שהוציא מועמד לבין דולר שהוציא Super PAC. תחנות טלוויזיה מחויבות לתת למועמדים בתקופות מסוימות תעריפים נמוכים במיוחד, בעוד קבוצות חיצוניות משלמות לעיתים פי שניים ואף יותר על אותו זמן אוויר. לכן מועמד שמחזיק 10 מיליון דולר בקופה יכול לפעמים להוציא מהם יותר זמן מסך מקבוצה חיצונית עם סכום גבוה בהרבה.
זה אחד היתרונות של כמה מהמועמדים הדמוקרטים הבולטים. לפי נתוני ועדת הבחירות הפדרלית, שרוד בראון גייס עד 30 ביוני כ-38.6 מיליון דולר בניסיון לחזור לסנאט באוהיו. יריבו הרפובליקני, הסנאטור ג'ון הוסטד, גייס באותה תקופה כ-14.4 מיליון דולר. מבחינת הרפובליקנים, הפער הזה מסביר מדוע כסף של המפלגה ושל קבוצות חיצוניות חשוב במיוחד במרוץ ש-Axios מעריך כי עשוי להפוך שוב ליקר ביותר במדינה.
ברמה הארצית הכסף כבר הגיע לממדים חריגים עוד לפני הישורת האחרונה. לפי FEC, עד סוף מרץ גייסו המועמדים לקונגרס כ-2.1 מיליארד דולר, המפלגות כ-1.1 מיליארד וה-PACs השונים כ-6.3 מיליארד. באותה נקודת זמן כבר דווחו יותר מ-252 מיליון דולר בהוצאות עצמאיות – עוד לפני גל הפרסום של סוף הקיץ והסתיו.
בית המשפט העליון שינה את כללי המשחק
הכסף של 2026 זורם גם בתוך מסגרת משפטית חדשה. ב-30 ביוני פסק בית המשפט העליון, ברוב של 6 מול 3, שמגבלות פדרליות על הוצאות מתואמות בין ועדות מפלגתיות למועמדים פוגעות בחופש הביטוי. עד הפסיקה, ועדות מפלגתיות יכלו להוציא סכומים מוגבלים בתיאום ישיר עם מועמד – בסנאט הסכומים נעו ב-2026 מכ-130 אלף דולר ועד קצת יותר מ-4 מיליון, בהתאם לגודל המדינה.
בתחילת ספטמבר הגיע שינוי נוסף. העליון אפשר לוועדות מפלגתיות ליהנות מהכלל שמעניק למועמדים את המחיר הנמוך ביותר שתחנת טלוויזיה מציעה לזמן פרסום, לפחות כל עוד מתנהל ההליך המשפטי בנושא. המשמעות המעשית היא שהמפלגות יכולות כעת לתאם יותר כסף עם מועמדיהן וגם למתוח אותו על פני יותר זמן אוויר.
הרפובליקנים היו אלה שיזמו את המאבקים המשפטיים המרכזיים בתחום הזה, והיתרון הכספי שלהם הופך את הפסיקות לחשובות במיוחד עבורם ב-2026. הדמוקרטים נהנים מאותם כללים, אבל כמה מהוועדות הרפובליקניות נכנסו לשלב האחרון של הקמפיין עם קופות גדולות יותר ועם רשת של Super PACs שמוכנה להשלים את ההוצאה במקומות שבהם המועמדים עצמם חלשים יותר בגיוס.
מפת הכסף מספרת איפה שתי המפלגות באמת מפחדות
הבחירה היכן להוציא אינה מקרית. אוהיו היא מרוץ יקר משום שבראון מנסה לחזור לסנאט במדינה שהפכה אדומה יותר בשנים האחרונות, אבל עדיין מחזיק מותג אישי חזק. טקסס מקבלת סכומים עצומים משום שהרפובליקנים אינם רוצים לגלות מאוחר מדי שהמרוץ בין קן פאקסטון לג'יימס טלריקו הפך לתחרותי באמת. מישיגן יקרה משום שמדובר במושב דמוקרטי פתוח במדינה שטראמפ ניצח בה ב-2024.
גם המקומות הפחות צפויים חשובים. עצם העובדה שאיווה ואלסקה מושכות השקעה משמעותית אומרת שהרפובליקנים אינם מתייחסים אליהן כמובנות מאליהן. בג'ורג'יה, לעומת זאת, הדמוקרטים הם שמוציאים כרגע יותר, כשהמטרה היא להגן על אוסוף ולחייב את הרפובליקנים להמשיך להזרים למדינה כסף שאפשר היה להפנות למקומות אחרים.
הסנאט הוא רק חלק מהתמונה. כאשר שוקי הפרסום המקומיים מתמלאים ומחירי הזמן עולים, קבוצות ארציות יכולות להעביר חלק מהכסף למרוצים לבית הנבחרים שבהם כמה אלפי קולות עשויים לקבוע את התוצאה. לכן המפה הכספית של ספטמבר היא גם רמז למה שיקרה באוקטובר: אילו מרוצים יישארו תחרותיים, ואילו מקומות יתחילו לאבד השקעה משום שהמפלגות החליטו שהסיכוי שם כבר נמוך מדי.
הזווית הישראלית
הכסף הגדול בבחירות האמריקניות כולל גם מאבק על מדיניות ארצות הברית כלפי ישראל. J Street Action Fund הודיעה בספטמבר על השקעה של 3 מיליון דולר נגד חמישה מועמדים רפובליקנים שנתמכים בידי AIPAC: מייק קולינס במרוץ לסנאט בג'ורג'יה, ומקס מילר באוהיו, דריק ואן אורדן בוויסקונסין, ריאן מקנזי בפנסילבניה ומריאנט מילר-מיקס באיווה במרוצים לבית הנבחרים.
המשמעות אינה רק מאבק בין שני ארגונים פרו-ישראליים עם תפיסות שונות. הכסף שלהם נכנס בדיוק למדינות ולמחוזות שבהם גם המפלגות הארציות משקיעות סכומים גדולים, ולכן שאלות של ישראל, עזה, איראן והיחסים עם ממשלת ישראל משתלבות בתוך מלחמת מימון רחבה הרבה יותר. מבחינת ישראל, כדאי לעקוב לא רק אחרי הצהרות המועמדים אלא גם אחרי מי מממן את הקמפיינים שמנסים להגדיר אותם בעיני הבוחרים.
אחרי מה לעקוב עכשיו
- האם ה-390 מיליון יהפכו לסכום גבוה עוד יותר – הזמנות פרסום נוספות עדיין יכולות להיכנס ככל שמתקרבים לאוקטובר.
- אוהיו, טקסס ומישיגן – אלה שלוש המדינות שבהן יתרון ההוצאה הרפובליקני בולט במיוחד כרגע.
- הפער בין כסף של מועמדים לכסף של Super PACs – מועמדים יכולים לקנות פרסום בזול יותר, ולכן סכום קטן יותר עשוי לייצר נוכחות גדולה יותר.
- הכסף של טראמפ – הוועדות המזוהות עם הנשיא רק החלו להשתמש במלוא קופת הקמפיין שלהן, והבחירה לאילו מדינות יזרימו כסף תסמן את סדר העדיפויות של הרפובליקנים.
- המעבר לבית הנבחרים – אם מרוצי סנאט מסוימים יתייצבו, חלק מהכסף עשוי לעבור למחוזות שבהם כמה אלפי קולות יכולים להכריע את הרוב בבית.
מקורות
- Axios – הוצאות הפרסום במרוצי הסנאט בספטמבר, על בסיס נתוני AdImpact
- Federal Election Commission – סיכום גיוסי והוצאות בקמפיין 2025-2026
- Federal Election Commission – נתוני הקמפיין של שרוד בראון
- Federal Election Commission – נתוני הקמפיין של ג'ון הוסטד
- Reuters – פסיקת העליון על מגבלות הוצאה מתואמת
- Reuters – פסיקת העליון על תעריפי פרסום לוועדות מפלגתיות
- Axios – ההוצאה של J Street נגד מועמדים הנתמכים בידי AIPAC
